ישנם סיכונים רבים במתן אפידורל. במידה ולא הוסברו לך סיכונים אלו וארע נזק, או כאשר ההזרקה בוצעה באופן רשלני, באפשרותך להגיש תביעת רשלנות רפואית.
אפידורל הינה שיטה להזרקת חומר אילחוש דרך צינורית, אל תוך החלל האפידורלי הנמצא בתוך עמוד השידרה ומקיף את עצבי חוט השידרה.
החומר המוזרק נועד להפחית מעבר אותות עיצביים של כאב דרך חוט השידרה לכוון המח. הפחתה או מניעה של מעבר אותות אלו גורם לירידה עד חוסר תחושת כאב באזור המיועד. בניגוד להרדמה כללית, המטופל נשאר במצב ערני ומודע למתרחש סביבו.
יש לציין כי ה"אפידורל" אינו החומר המוזרק , אלא שיטת הזרקה . ישנם חומרים שונים המוזרקים לחלל האפידוראלי למטרות שונות. חומרים אלו יכולים להיות חומרי הרדמה ואילחוש, סטרואידים לטיפול להפחתת כאב עקב דלקת ועוד.
להזרקה תוך אפידוראלית יש 3 מטרות עיקריות
1.הרדמה מקומית- נמצאת בשימוש בניתוחים אורטופדיים כגון החלפת מפרק הברך או בלידות קיסריות ווגינאליות. במקרים אלו האילחוש מרדים את פלג הגוף התחתון. המטופל ער במהלך הניתוח ואינו מרגיש דבר מאזור ההזרקה כלפי מטה.
2. כתוספת אילחוש להרדמה כללית- ניתן במטרה להפחית תופעות כאב לאחר הניתוח. במקרים מסוג זה, היות והניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית, המטופל מורדם ואינו חש דבר.
3. להקלת כאב וכטיפול אנטי דלקתי– ניתן בדרך כלל לאחר ניתוח, כטיפול בכאבי גב או להקלת כאב במקרים של מחלות דלקתיות או סופניות. במקרים אלו, הצינורית מחוברת מצד אחד לחלל האפידוראלי בעמוד השדרה של המטופל ומהצד השני למשאבה שקשורה עם מזרק ולחצן המאפשר למטופל לשלוט בכמויות החומר המאלחש שמזריק לעצמו כאשר חש כאב. המזרק מכוון באופן כזה שהמטופל לא יוכל להזריק לעצמו מעל כמות מסויימת של חומר על מנת למנוע נזק מהזרקת מינון יתר של התרופה.
מיקןם ההזרקה:
בין החוליות המרכיבות את עמוד השדרה קיימים מרווחים.דרך מרווחים אלו ניתן להגיע אל הקרומים המגנים על תוכן עמוד השדרה. תוכן עמוד השידרה מכיל חוט שידרה שהינו צבר של שלוחות עצבים המעבירות שדרים מהמח לגוף ומהגוף למח. חוט השדרה מוקף בנוזל המח, הקרוי גם CSF. ההזרקה נעשית בגובה משתנה על פי מיקום הכאב. המיקום השכיח ביותר להזרקה הינו במרווח שבין החוליות הלומבאריות הנמצאות באזור הגב התחתון. באזור זה קיים פיצול של חוט השדרה ובכך מפחיתים את הסיכון של גרימת נזק לחוט העצבים בעת ההזרקה. אי לכך ההשפעה הטובה ביותר של הזרקות לחלל האפידוראלי תהיה לאזורי הרגליים, האגן והבטן. אך כאמור, ניתן להזריק גם באזורים עליונים יותר.
כיצד מתבצעת ההזרקה?
במידה ומדובר בהזרקה למטרת אילחוש, יש לשים לב כי החומרים עשויים לגרום לנפילת לחץ דם. לכן, לפני הפרוצדורה, מקובל לתת, במיוחד במקרים של אילחוש טרום לידה, עירוי של ליטר נוזלים לוריד שביד, כדי לשמור על לחץ הדם יציב לאחר ההזרקה. החדרת הנוזלים נמשכת כ-20 דקות, ורק לאחריה ניתן לקבל את הזריקה למרווח האפידוראלי.
ההזרקה מבוצעת כאשר המטופל נמצא בתנוחת עובד, שוכב כפוף על הצד (במקרים של לידה- בדרך כלל המטופלת תשכב על צד שמאל), כאשר הגב מופנה אל עבר הרופא המרדים. לאחר מציאת מקום ההזרקה, הרופא יחטא את האזור המיועד, ויחדיר לתוכו באמצעות מחט חלולה צינורית פלסטיק. לאחר מכן, המחט מוצאת מהגוף וצינורית הפלסטיק נשארת ודרכה יוזרק החומר המאלחש.
כאמור, במידה והחומר המוזרק דרך הצינורית הינו חומר מרדים, הוא יחסום את מעבר אותות הכאב מהאזור שמתחת למיקום החדרת הצינורית לכוון המח. חומרי אילחוש הנמצאים בשימוש בפרוצדורה האפידוראלית מתחילים בדרך כלל להשפיע רק לאחר כ-10 עד 15 דקות ופעולתם יכולה להמשך כשעה עד שעה וחצי.
כמות חומר ההרדמה וריכוזו מותאמים על ידי הרופא המרדים לכל אדם על פי משקלו ועברו הרפואי. לכן, חובת המרדים מבצע הפעולה להיפגש לפני ביצוע ההזרקה, פנים אל פנים מול המטופל, להכיר אותו, את ההסטוריה הרפואית שלו, להסביר לו על מהלך ההזרקה,היתרונות, החסרונות והסכנות שבה. לוודא שלא קיימת אצל המטופל רגישות לחומר המוזרק ולקבל הסכמה מדעת של המטופל ואת חתימתו של המטופל על מסמך רפואי המאשר שקיבל את כל האינפורמציה הנ"ל. מסמך זה הינו בעל תוקף משפטי לכל דבר.
במקרים של אלחוש אפידורלי, ברוב בתי החולים בארץ, יחובר אל הצינורית מזרק הנמצא בתוך מכשיר, הדואג להזרקה קבועה אוטומטית של חומר ההרדמה. למכשיר יש כפתור עליו ניתן ללחוץ במידה והמטופל/ת מעוניינ/ת בהגברה רגעית של ההרדמה. המכשיר מתחיל לצפצף ברגע שהחומר במזרק נגמר.
לאחר מתן הטיפול בשיטה האפידוראלית, עקב השפעתו על לחץ הדם, המטופל אינו מורשה לרדת מהמיטה ולחץ הדם שלו נבדק לעיתים תכופות.
במקרי אילחוש והרדמה, לחומר המוזרק יש השפעה על עצבים המעצבבים את שלפוחית השתן ולא מאפשרים כווץ שלפוחית השתן, אי לכך יכול להיווצר קושי במתן שתן. מסיבה זו- מוחדר קטטר לריקון שלפוחית השתן. בסיום הטיפול הקטטר והצינורית מוצאים החוצה.
במקרה של מתן אילחוש במהלך לידה, הטיפול עשוי להתבצע בכל אחד משלבי הלידה, אך נהוג להינתן החל מהשלב השני של הלידה, כלומר- בלידה פעילה, לרוב לאחר פתיחה של לפחות 4 ס"מ של צוואר הרחם או במצב בו היולדת אינה יכולה לשאת עוד את הכאב. ישנן סיבות שונות לכך, אחת מהן היא העובדה שמתן זריקת אילחוש שכזו בשלב הראשון של הלידה , עשוי להאט את קצב התקדמות הלידה. אם יולדת נמצא בשלב בו יש פתיחה כמעט מלאה, במצב בו ראש התינוק כבר נמוך ומועד סיום הלידה קרוב, לא ניתן לבצע הזרקה לחלל האפידוראלי.
הרצון לגבי קבלת אילחוש בשיטה זו תלוי ביולדת עצמה ובהסכמתה. ההחלטה הקובעת באם ניתן לבצע את הפעולה או לא, תלויה ברופא המרדים, על פי שיקוליו הרפואיים שעשויים לכלול את שלב הלידה בו נמצאת היולדת, את המבנה האנטומי של עמוד השידרה של היולדת שעשוי להקשות על ביצוע הפרוצדורה ועוד. יש לציין כי מתן חומרי אילחוש בשיטה האפידוראלית דורש חיבור המטופלת אל מוניטור באופן רציף כדי לעקוב אחרי הדופק שלה ושל תינוקה.
מתי אסור לבצע זריקה בשיטה האפידוראלית?
- א. כאשר המטופל סירב לקבל אילחוש אפידורלי.
- ב. באם המטופל סובל מבעיות בתפקודי קרישת הדם.
- ג. במידה והמטופל לוקח תרופות למניעת קרישת דם.
- ד. כאשר המטופל סובל מזיהום באזור הגב התחתון.
- ה.במידה והמטופל סובל ממחלת עצבים.
- ו. אם קיימת רגישות ידועה של המטופל לחומר ההרדמה
- ז. במידה והרופא לא הצליח לחדור למיקום הרצוי- קורה בדרך כלל אצל מטופלים עם עיוות
- של חוליות השידרה שמקשים על ביצוע הפעולה.
- מה הסכנות בהזרקה?
- כאמור, הבחירה בביצוע אילחוש בשיטה האפידוראלית הנה בידי המטופל עצמו. הזרקה בשיטה זו אינה ניתנת במקרי ניתוח דחופים ותלויה בשיתוף פעולה מלא והסכמה מדעת של המטופל המבקש ומאשר בחתימתו קבלת טיפול בצורה זו. כמו כל פרוצדורה רפואית חודרנית, גם למהלך זה עשיות להיות מספר סכנות ותופעות לוואי לא רצויות. חלקן תלויות בסיבות הקשורות למטופל עצמו (כמו לדוגמא מבנה לא רגיל של עמוד השידרה, מהירות חילוף החומרים של המטופל, תזוזת המטופל בעת ביצוע הפרוצדרה ועוד), אך יכולות להיות גם קשורות בטיפול לא נכון מצד הרופא המזריק.
- הסיבות השכיחות למתן טיפול רפואי כושל:
- עומק ההזרקה – במידה וההזרקה נעשית עמוק מדיי או שטחית מדיי ולא במקום המיועד,החומר לא יגיע ליעדו ולא יווצר אפקט האלחוש הרצוי.
- פגיעה בחוט השדרה- יכולה להיות עקב חוסר מיומנות של המזריק אך גם עקב אנומליות בגוף המטופל עצמו. פגיעה בחוט השידרה יכולה להביא במקרה הטוב לירידה בתחושה באזורים תחת מיקום ההזרקה או במקרים הפחות רצויים- לשיתוקים ונכויות.
- זיהומים- די נדיר בעולם המערבי היות ויש הקפדה על שימוש בשיטות אספטיות למניעת זיהומים.
- רגישות המטופל לתרופה המוזרקת
- שיתוק תמידי- עקב יצירת קרע של עצבים בחוט השדרה
תופעות לוואי:
- שיתוק חולף– יכול להיווצר עקב השפעת החומר המוזרק והקשר שלו עם מהירות חילוף החומרים אצל האדם אליו מוזרק החומר, או עקב מינון גבוה של החומר המוזרק. שיתוק זה עובר עם תפוגת השפעת החומר המוזרק.
- נפילת לחץ דם- אחת מתופעות הלוואי היותר שכיחות
- עצירת שתן- יכולה להיות תופעה זמנית הנובעת עקב השפעת חומרים מאלחשים ומרדימים על עצבים המעצבבים את שלפוחית השתן.
- זיהומים- היות וזו פעולה חודרנית, חשוב שישמרו כללי זהירות וחיטוי נכון של האיזור המוזרק.
- כאב ראש- בעיקר נובעים עקב תזוזת המטופל בעת ביצוע הפרוצדורה ויכולים להמשך מספר מועט של ימים לאחריה. ניתן לטפל במתן של תרופות נוגדות כאבים.
מתי הכשל במתן טיפול רפואי נחשב רשלנות רפואית:
רשלנות רפואית נגרמת על ידי מתן טיפול רפואי לא נכון עקב חוסר תשומת לב או אי ידיעת הנהלים מצד הצוות הרפואי ועלולה לגרום לנזק פיזי או נפשי אצל מקבל הטיפול. על מנת למנוע מקרי רשלנות רפואית, הצוות הרפואי מחוייב לידיעת הכללים והנהלים של בית החולים והמחלקה בה הוא עובד.
מקרי רשלנות רפואית בהזרקה אפידוראלית יכול לנבוע בכל אחד מהשלבים של ביצוע הפרוצדורה:
- הכנה לא ראוייה של המטופל לפני הטיפול– המרדים לא בדק את המטופל לפני הפרוצדורה ועקב כך לא קיבל המטופל כל מידע בנוגע ליתרונות, לחסרונות ולסיכונים שבביצוע הזרקה לחלל האפידורלי. ברגע שהמטופל חותם על המסמך המאשר ביצוע הפרוצדורה, מבחינה משפטית הדבר אומר שהמטופל קיבל את כל המידע הנדרש לפני התחלת התהליך והסכים לו. ללא חתימת המטופל- אין באפשרות הרופא המרדים לבצע את ההזרקה.
- ביצוע הפרוצדורה באופן לא ראוי- במידה וההזרקה לא בוצעה על ידי רופא, או בוצעה על ידי רופא שאינו רופא מרדים. אם לא היה שימוש בכללי אספטיקה (אזור ההזרקה לא חוטא כראוי) ועקב כך נוצר זיהום מערכתי. במקרה ומיקום ההזרקה לא נכון עקב חוסר מיומנות או אי שימת לב מצד הרופא המטפל, דבר שהוביל לשיתוק או נכות של המטופל. מתן חומר לא נכון או חומר שהמטופל רגיש אליו. המחט והפלסטיק שהוחדרו היו פגי תוקף או לא ראויים לשימוש. חוסר ניטור דופק עוברי ואימהי במהלך הלידה תחת השפעה של הזרקה שכזו ועוד.
- מעקב או טיפול לא ראוי לאחר הפרוצדורה– לדוגמא: חוסר מעקב אחר התפתחות זהומים, לחץ דם ומתן שתן. חוסר הוצאת הפלסטיק לאחר סיום הפרוצדורה.
לשאלות או להערכת סיכוייך להגיש תביעת רשלנות רפואית בנושא אפידורל, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בצד שמאל בראש העמוד.
