רשלנות רפואית – תביעה נגד בית חולים אסף הרופא על מוות של ילד

בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט אריה רומנוב
ת"א 3182-09 בעניין:
1. עזבון המנוח אנס אנטילאת ז"ל
2. עדנאן אנטילאת
3. טעריד אנטילאת
התובעים
נ ג ד
1. מרכז הרפואי "אסף הרופא"
2. מדינת ישראל משרד הבריאות
הנתבעים
ב"כ התובעים: עו"ד זיאד אבו גאנם
ב"כ הנתבעים: עו"ד אבי בנבנישתי
פסק דין כללי 1. מונחת לפניי תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת. המנוח אנס אנטילאת ז"ל (להלן: "המנוח"), הובא על ידי הוריו, תובעים 2 ו-3 (להלן גם: "ההורים") אל נתבע 1 (להלן גם: "בית החולים") לאחר שחש ברע. באותה עת היה המנוח כבן 3 וחצי חודשים בלבד. כיומיים לאחר הגעתו לבית החולים, נפטר המנוח. סיבת הפטירה: התייבשות. לטענת התובעים, מותו של המנוח היה ניתן למניעה, והתרשלותו של בית החולים באופן הטיפול בו בעת שהותו בבית החולים היא שגרמה למותו. הנתבעים טוענים מנגד, כי בבית החולים ניתן למנוח טיפול סביר ואף למעלה מכך, וכי מותו של המנוח היה פתאומי ובלתי ניתן לצפייה ולמניעה. הרקע העובדתי 2. בשל חשיבות הדברים, יובא להלן תיאור השתלשלות העניינים, הלקוח, בעיקר, מתוך תיקו הרפואי של המנוח בבית החולים, אשר צורף כנספח א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים. למען הנוחות, יצויין בסוגריים מספר העמוד, על פי המספור בכתב יד שניתן לתיעוד הרפואי. יובהר, כי פרק הזמן הרלבנטי לענייננו הוא 8-10/12/05, דהיינו: 8.12.05 (להלן גם: "יום חמישי"), 9.12.05 (להלן גם: "יום שישי"), ו- 10.12.05 (להלן גם: "יום שבת"). 3. 4. — סוף עמוד 1 — 5. המנוח נולד בבית החולים ביום 20.8.05 בשבוע ה-29 להריונה של תובעת 3, כשהוא פג. במשך תקופה של כחודש וחצי לאחר הלידה נותר המנוח בבית החולים לצורך טיפול והשגחה, ורק לאחר מכן שוחרר לביתו. 6. ביום 8.12.05 (יום חמישי) בשעה 23:49, הביאו ההורים את המנוח אל בית החולים, לאחר שפנו מוקדם יותר למרפאה הפרטית "ביקורופא" והופנו על ידה לחדר מיון (10), כשהם מתלוננים על חום (שהגיע עד ל – 38.4 מעלות), שלשול מימי, והקאות מהם סבל המנוח. בחדר המיון נבדק המנוח, ונמצאו, בין היתר, הממצאים הבאים: משקל – 5,645 גרם; דופק – 180; חום – 37.9; שלשול מימי; הקאות; צילום חזה הצביע על קיומן של "עכירויות דיפוזיות דו"צ, ללא תסנין"; תפרחת קשה באזור החיתול. בשל ממצאים אלה אושפז המנוח במחלקת ילדים לצורך המשך בירור והשגחה (11-14). 7. בקבלתו למחלקת ילדים, בשעה 02:40 (בבוקר יום שישי), נמצאו, בין היתר, הממצאים הבאים: משקל – 5,505 גרם; דופק – 160; חום – 38.5 מעלות; פריחה באזור החיתול; בדיקת שתן – 1.03 SG. כמו כן, צויין ברישום הרפואי "ללא סימני דהידרציה" (היינו – התייבשות). המנוח הופנה לבירור מלא (15-16, 48). 8. בגיליון הסיעודי (שעה 06:30) נרשם, כי המנוח החל לקבל טיפול אנטיביוטי באמצעות עירוי, וכי בהמשך יש להתחיל עירוי נוזלים בתוספת KCL (אשלגן), תוך שצויין כי המנוח נתן שתן שעה קודם לכן (31). 9. בשעה 07:35 בדק את המנוח ד"ר רוני גפן, הרופא התורן באותו בוקר (שהיה אז מתמחה) (להלן: "ד"ר גפן"), יחד עם רופא בכיר במחלקה, ד"ר גולדמן. בגיליון הרפואי נרשם, כי החשד הוא שמדובר בברונכיוליטיס (מחלה בדרכי הנשימה הנגרמת בד"כ על ידי וירוס), אך הבירור יימשך (17). כמו כן, ניתנה הוראה "להסמיך" (מלשון סמיך) את הכלכלה הפומית, היינו האכלה דרך הפה באמצעות בקבוק, וזאת במקביל לעירוי (17, 27). 10. בשעה 08:30 בדק ד"ר גפן לבדו את המנוח. ברישום מצויין, בין היתר, כי בבוקר היה חום של 38.1, כי התיאבון שמור, כי המנוח עירני בסה"כ, כי קיים אי שקט, וכי המנוח שלשל פעמיים ללא הקאות. בבדיקה צויין, בין היתר, "ללא דהידרציה" (17-18). 11. בהמשך הבוקר (של יום שישי) ולאחר התייעצות עם ד"ר גולדמן הוחלט להפסיק את עירוי הנוזלים למנוח ולהותיר עירוי עם פקק (HL) למקרה שיהיה צורך בחידושו. הדבר בוצע כנראה בשעה 10.00 (49). כמו כן, ניתנה הוראה לביצוע שקילה חוזרת בערב (יום שישי) לבחינת הצורך בחידוש העירוי (18; 28; סעיף 7 לתצהיר ד"ר גפן). 12. 13. — סוף עמוד 2 — 14. בגיליון הסיעודי משעה 14:40 נרשם, בין היתר, כי המנוח שלשל פעמיים, וכי נלקחו בדיקות צואה. עוד צויין, כי הופסק עירוי נוזלים, תוך הותרת פקק (31). 15. בשעה 21:00 (יום שישי בערב) בדק ד"ר גפן את המנוח פעם נוספת בעקבות תלונה של ההורים על אי שקט מצידו של המנוח. בבדיקה, נמצא אודם ניכר באזור החיתול והתכייבות קלה (מעין פצע), וניתנה הנחיה להתחיל טיפול משולש במשחות. עוד ציין ד"ר גפן ברישומו, כי "משקל מהערב יציב ללא שינוי, 5.5 ק"ג", וכי המנוח "אוכל היטב (ההדגשה במקור) לפי האחות כ- 100 מ"ל כל שעתיים". כמו כן צויין ברישום, כי המנוח עדיין משלשל, ללא הקאות. בבדיקה מצוינים הממצאים הבאים: "ערני, שותה בקבוק בתאבון, נינוח, ללא מצוקה נשימתית (ההדגשה במקור), ללא סימני דהידרציה, מרפס … (לא ברור), טורגור ומילוי קפילרי Ø. בחיתול צואה בהירה, לפיכך אין צורך בהידרציה IV, נמשיך PO". דהיינו, הערכתו של ד"ר גפן באותה עת הייתה שאין צורך בחידוש העירוי למנוח דרך הווריד ויש להמשיך בכלכלה דרך הפה (18). 16. בגיליון הסיעודי משעה 22:00 נרשם, כי מצבו של המנוח יציב, וכי לא נרשם אירוע של קוצר נשימה במהלך המשמרת. עוד צויין, כי הוחל בטיפול משולש במשחות בשל האודם בעכוז (31). 17. בשעה 02:03 (בבוקר יום שבת), נקרא ד"ר גפן לבדוק את המנוח שוב, לאור תלונה של האֵם על בכי. ממצאי הבדיקה, על פי הרישום, היו: "כעת – נינוח, עירני, עוקב במבט, מרפס Ø, מילוי קפילרי Ø, טורגור שמור, טונוס תקין. אכל בתאבון 3 בקבוקים 80-100 מ"ל, ללא הקאות. ממשיך לשלשל – 5 יציאות. ל.ד 95/61, דופק 160 בבכי" (19). 18. על פי תצהירה של גב' פאינה רוטשטיין (להלן: "האחות") ועדותה (עמ' 37 ש' 28 ואילך), בשעה 05:00 לפנות בוקר (יום שבת) נכנסה לחדרו של המנוח על מנת לתת לו את הטיפול האנטיביוטי אותו היה צריך לקבל כחלק מהוראות הטיפול שניתנו לגביו עוד בלילה הקודם. לטענתה, גם בביקור זה היה המנוח נינוח וללא סימני מצוקה כלשהם. זמן מה לאחר תחילת מתן האנטיביוטיקה סטה ממקומו העירוי שבאמצעותו ניתנה התרופה ולכן הוא פורק, כך שהמנוח קיבל מחצית מכמות התרופה שיועדה לו. בשעה 06:15, כך על פי תצהיר האחות, חלה לפתע הדרדרות פתאומית במצבו של המנוח. המנוח נמצא באי שקט והתקשה בנשימה. המנוח הועבר לחדר הטיפולים במחלקה שם הפך חיוור ואפרפר (רא' גם הגיליון הסיעודי בעמ' 31-32). 19. ברישום בגיליון הרפואי משעה 06:15, ד"ר גפן מציין שנקרא על ידי האחות. ממצאיו: "הילד במצב כללי ירוד, אפור וחיוור. מרפס שקוע, טורגור ירוד, אי שקט… חמצת מטבולית ניכרת PH=7.15, B.C=5.5. תורני ט.נ. ופגיה הגיעו, יועבר לט.נ. . לציין שנצפה ע"י האחיות ב 5.00 – מצב כללי טוב" (19). 20. על פי הרישומים, המנוח הועבר למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בשעה 06:30 (ביום שבת). בשקילה שבוצעה במחלקה (הצדדים חלוקים האם השקילה נערכה עם הקבלה לטיפול נמרץ או 21. — סוף עמוד 3 — 22. במועד מאוחר יותר) נרשמה ירידה משמעותית במשקלו של המנוח שעמד על 4,900 גרם בלבד. ניסיונות החייאה שבוצעו במנוח לא צלחו ובשעה 12:35 נקבע מותו של המנוח. יצויין, כי הורי המנוח סירבו לבצע נתיחה שלאחר המוות (1-3). ואולם, אין חולק כי המנוח נפטר מדום לב אשר נגרם כתוצאה מסיבוך של התייבשות. שאלת האחריות 23. כאמור, התובעים טוענים כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע בבית החולים היה רשלני, והם סומכים את טענותיהם על חוות דעתו של ד"ר ראובן ברומיקר, מומחה ברפואת יילודים. הנתבעים, מנגד, דוחים טענה זו והם נסמכים על חוות דעתו של פרופ' יעקב קוינט מומחה למחלות ילדים. 24. נסקור, אפוא, כעת את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, אשר גם נחקרו עליהן בבית המשפט. חוות דעת התובעים 25. בחוות דעתו מיום 28.1.09 טען ד"ר ברומיקר, כי המנוח סבל מהתייבשות קשה שנגרמה בשל שלשולים. כתוצאה מכך, פיתח המנוח אי ספיקת כליות משנית שגררה עלייה בערכי האשלגן, והביאה בסופו של דבר לדום לב ולמותו של המנוח. לדעת ד"ר ברומיקר, הכשל של בית החולים בא לידי ביטוי באי הערכה נכונה את חומרת מצבו של המנוח במחלקת ילדים. לשיטתו, סביר להניח שהיה צורך להעביר את המנוח לטיפול נמרץ במועד מוקדם יותר או לנקוט במעקב צמוד יותר במחלקה. המומחה ציין עוד, כי אילו היה נערך מעקב מדוייק אחר היציאות והכניסות אצל המנוח, הדבר היה מחייב את החזרת עירוי הנוזלים דרך הווריד, שהופסק ביום שישי בבוקר. 26. בחוות דעתו המשלימה מיום 16.3.10 הוסיף ד"ר ברומיקר, כי בשתי הבדיקות שערך ד"ר גפן למנוח בלילה שבין שישי לשבת (בשעה 21.00 ובשעה 02:03) אין התייחסות מצידו למתן שתן על ידי המנוח. לטענתו, מתן שתן מהווה אינדיקציה חשובה באבחון מצב של התייבשות, והדבר עשוי היה להעיד האם המנוח סבל מהתייבשות באותו מועד או לא. ד"ר ברומיקר טען עוד, כי הגם שאין מקובל במחלקות ילדים למדוד את כמויות השתן, כן מקובל לערוך מעקב אחר עצם מתן השתן. לטענתו, ירידה בתדירות מתן השתן, ובוודאי הפסקת מתן שתן, הם סימנים חשובים באבחון מצב של התייבשות. ואולם במקרה דנן טען ד"ר ברומיקר, כי אין התייחסות למתן שתן על ידי המנוח ביום שישי בערב, ובלילה שבין שישי לשבת. ד"ר ברומיקר ציין עוד בחוות הדעת המשלימה, כי העובדה שלא נרשמה ירידה במשקלו של המנוח בשקילה שנעשתה ביום שישי בערב, תמכה בהחלטתו של ד"ר גפן שלא לחדש את העירוי התוך ורידי במועד זה. 27. — סוף עמוד 4 — 28. עוד ציין ד"ר ברומיקר, כי אין הוא סבור שחלה הדרדרות פתאומית ומהירה בבוקר יום שבת, אלא מדובר היה בתהליך שהתפתח לאורך הלילה. 29. ד"ר ברומיקר נחקר על חוות דעתו. בפתח חקירתו, ביקש המומחה לשנות מדברים שכתב בחוות הדעת, וזאת, כך טען, לנוכח עדותו של ד"ר גפן לפיה המנוח היה במצב של התייבשות עם קבלתו בחדר המיון של בית החולים. לטענת ד"ר ברומיקר, בהנחה שהמנוח היה מיובש עם קבלתו לבית החולים, כפי שהודה ד"ר גפן, הרי שכאשר התברר שלא חלה עלייה במשקלו של המנוח בשקילה שנעשתה ביום שישי בערב, הדבר הצביע על כישלון האסטרטגיה של כלכלה פומית והיה צורך בחידוש העירוי, פעולה שהייתה מפחיתה את עוצמת השלשול. עוד טען ד"ר ברומיקר, כי בהנחה שהמנוח הגיע במצב של התייבשות, היה על הצוות הרפואי לבצע מעקב איזון נוזלים (הכנסות ויציאות) גם במחלקת ילדים, ולאחר שחלפו 24 שעות מבלי שחלה עליה במשקל, היה על הצוות להחזיר את עירוי הנוזלים ביום שישי בערב. יוער, כי ד"ר ברומיקר הסכים בחקירתו שההחלטה על הפסקת העירוי ביום שישי בבוקר, הייתה סבירה (אלא שכאמור, לשיטתו היה להחזירו בשעות הערב לאחר שלא חלה עליה במשקל). 30. ד"ר ברומיקר התייחס בחקירתו לטענה לפיה, בניגוד לנטען על ידו, ישנה אינדיקציה ברישומים למספר בדיקות שתן שנעשו למנוח, מהן ניתן להסיק כי המנוח נתן שתן. לטענתו, עצם קיומן של הבדיקות לא מצביע על כמות מתן השתן שנתן המנוח שכן לצורך הבדיקה די בטיפות בודדות של שתן. 31. בהתייחס לסימני התייבשות בכלל ולסימנים אותם בדק ד"ר גפן טען ד"ר ברומיקר, כי ד"ר גפן בדק חלק מהסימנים ה רלבנטיים לגבי סוג מסויים של התייבשות, שכיח אמנם, אך לא לקח בחשבון סימנים אחרים שעשויים היו להצביע על קיומה של התייבשות מסוג אחר. לטענתו, מבדיקות מעבדה שנערכו למנוח בטיפול נמרץ (ערכי נתרן) עולה, כי המנוח סבל מהתייבשות היפרנטרמית. עם זאת, ד"ר ברומיקר הסכים שלא היה על ד"ר גפן לחשוד בקיומה של התייבשות מסוג זה אצל המנוח, אך, לטענתו, היה מקום לעריכת מעקב מאזן נוזלים ומעקב משקל ביחס למנוח, ולשנות את האסטרטגיה הטיפולית, בדרך של החזרת העירוי, כאשר לא נרשמה עלייה במשקל. יוער, כי ד"ר ברומיקר נשאל מדוע הדברים לא נאמרו על ידו בחוות הדעת אלא רק בעדותו, והשיב, כי הדברים עלו רק בעקבות עדותו בבית המשפט של ד"ר גפן. חוות דעת הנתבעים 32. כאמור, הנתבעים הגישו מטעמם את חוות דעתו של פרופ' יעקב קוינט מומחה למחלות ילדים. 33. בחוות דעתו מיום 23.2.10 טען פרופ' קוינט, כי המנוח סבל מזיהום ויראלי בדרכי העיכול ובדרכי הנשימה, וכי אשפוזו בבית החולים נעשה לצורך השגחה, בירור וטיפול. פרופ' קוינט סקר את הטיפול שניתן למנוח: מתן אנטיביוטיקה על מנת לטפל באפשרות שהזיהום הוא 34. — סוף עמוד 5 — 35. מחיידק, וכן מתן עירוי נוזלים למנוח עם קבלתו. בנוסף, נעשה מעקב לאיתור סימנים של התייבשות: בדיקת רופא אחת למספר שעות, מעקב אחיות, ומספר שקילות. לטענת פרופ' קוינט, מעקב זה לא הצביע על סימני התייבשות, לנוכח הממצאים הבאים: המנוח היה עירני, אכל בתאבון, לא הקיא, מרפס תקין, טורגור עור תקין, מילוי קפילרי תקין, ומשקל גוף במיון, בקבלה למחלקה ובערב שלאחר מכן – יציב. גם בדיקות מעבדה ובפרט בדיקות שתן לא הצביעו על התייבשות. דהיינו, לדעת פרופ' קוינט, למעשה, עד שעות הבוקר של יום שבת, לא היו סימנים קליניים או מעבדתיים להתייבשות. לדעת פרופ' קוינט, ההדרדרות במצבו של אנס הייתה פתאומית ולא צפויה. ביום שבת בשעה 06:00 נמצאו לראשונה סימנים קליניים של התייבשות, שלא היו קודם לכן. פרופ' קוינט ניסה להסביר מה גרם להדרדרות הפתאומית. לטעמו, לנוכח העובדה שנמצאו סימנים קליניים של התייבשות ב- 06:00, סימנים שלא היו קודם לכן, ניתן להניח שהמנוח איבד כמות גדולה של נוזלים בשעות הבודדות שקדמו לכך. משקילת המנוח במחלקה לטיפול נמרץ התברר, כי משקלו ירד ב- 11% באותן שעות. לטענת פרופ' קוינט, הדבר יכול להיגרם כתוצאה מהקאות רבות או משלשולים רבים. מכיוון שאין רישום על כך שהיו הקאות, העלה פרופ' קוינט סברה לפיה המנוח שלשל בבת אחת כמויות גדולות של נוזלים בזמן קצר, תופעה שעלולה להיגרם כתוצאה מווירוס. 36. בחוות דעתו המשלימה מיום 17.4.10 טען פרופ' קוינט, כי הטיפול במנוח היה צמוד וראוי, וכי אין כל אינדיקציה אחרת. פרופ' קוינט דחה את טענות ד"ר ברומיקר בחוות דעתו, לפיהן על אף שלא היו סימנים קליניים להתייבשות קשה, היה על הצוות הרפואי לחשוד שאולי מדובר בהתייבשות היפרנתרמית שהיא הגורם לאי השקט ממנו סבל המנוח. 37. בהשלמה נוספת לחוות דעתו שב וטען פרופ' קוינט, כי מדובר היה בהדרדרות פתאומית ובלתי צפויה במצבו של המנוח, שכן המדדים הקליניים שתועדו עד לשעה 06:15 (ביום שבת), לא לימדו על מצב של התייבשות. פרופ' קוינט התייחס גם לממצא נוסף, תוצאות בדיקת שתן שבוצעה ביום שבת ושהצביעה על שיפור בהשוואה לערך קודם שנמדד. לשיטתו, נתון זה גם מוכיח שהמנוח נתן שתן. לדעת פרופ' קוינט, נתון מעבדה זה מצטרף לבדיקות הקליניות של ד"ר גפן, אשר היה מודע לסיכון להתייבשות ובדק ושלל ממצאים לקיומה. 38. גם פרופ' קוינט נחקר על חוות דעתו. בחקירתו ציין פרופ' קוינט, כי בקבלתו של המנוח לחדר המיון היה קיים חשד להתייבשות, כפי שקיים לגבי כל ילד משלשל. פרופ' קוינט הסכים כי ירידה במשקל היא אחד הנתונים החשובים לצורך קביעה האם ישנה התייבשות. בהתייחס לניתוקו של המנוח מהעירוי ביום שישי בבוקר אמר פרופ' קוינט, כי הוא אינו שולל שהוא עצמו היה שוקל את הילד לפני הניתוק מהעירוי, על מנת לדעת האם יש עליה במשקל. 39. פרופ' קוינט הסכים עם ד"ר ברומיקר על כך שהיום אנו יודעים שהמנוח סבל מהתייבשות היפרנטרמית, אך חלק על כך שרופא יכול לאבחן קלינית את קיומה של התייבשות מסוג זה, שכן הדבר דורש את בדיקת רמת הנתרן בדם. הוא הוסיף בהקשר זה, כי לא הייתה סיבה רפואית לבדוק את ערכי הנתרן במחלקת ילדים. פרופ' קוינט טען עוד בעניין זה, כי על פי 40. — סוף עמוד 6 — 41. הספרות הרפואית, אחד המאפיינים בהתייבשות מסוג זה (היפרנטרמית), בשונה מהתייבשות השכיחה יותר, הוא רמת ערנות גבוהה (כפי שהיה בענייננו) ולכן הדבר יכול להוביל לאבחון מאוחר יותר של ההתייבשות. 42. פרופ' קוינט הסכים, כי בדיעבד, אילו היה העירוי מוחזר למנוח ביום שישי בשעה 21.00, ייתכן שהמנוח היה ניצל, שכן הוא מניח כי אבדן המשקל המשמעותי שהתרחש, היה נמנע. 43. בהתייחס לרישום האחות לפיו בלילה שבין שישי לשבת ניתנה לאימו של המנוח הנחיה להפחית את הכלכלה מבקבוק ציין פרופ' קוינט, כי הוא אינו יודע מה הייתה הסיבה להנחיה זו, אך העלה סברה לפיה המטרה הייתה מניעת התגברות השלשול. עם זאת, פרופ' קוינט לא הסכים שהיה צורך במקביל להפחתת הכלכלה הפומית לתת עירוי, שכן, לטעמו, באותה עת, מצבו הקליני של המנוח לא הצביע על התייבשות (לפי רישום ד"ר גפן משעה 02:03). פרופ' קוינט הוסיף, כי לאור העובדה שעל פי הרישומים המנוח אכל הרבה בלילה שבין שישי לשבת, הרי שגם אם הייתה הפחתה מסויימת בכלכלה, ולמרות שהמנוח שלשל, הדבר אינו משמעותי. עוד הוסיף פרופ' קוינט, כי לא ידוע האם הייתה הפחתה בפועל במינון הכלכלה על ידי האֵם. עם זאת, פרופ' קוינט הודה, כי הוא בדרך כלל לא נותן הוראה להפחית את מתן הנוזלים אלא להמשיך. 44. פרופ' קוינט ציין עוד בחקירתו, כי הוא אינו סבור שבמחלקת ילדים יש לערוך מעקב יציאות והכנסות כמו במחלקה לטיפול נמרץ. 45. לגבי מעקב אחר מתן שתן ציין פרופ' קוינט, כי, לשיטתו, במחלקת ילדים, אם החולה לא מצוי במצב קריטי, יש רק לציין אם נתן שתן או לא, ואם המצב הוא קריטי, יש לנהל מעקב מסודר או לשים קטטר. יחד עם זאת פרופ' קוינט הודה, כי ככלל, אי מעקב אחר מתן שתן ביחס לילד עם התייבשות מסויימת אינו סביר, וכי אי מעקב אחר מתן שתן במשך 24 שעות ביחס לילד משלשל, אינו טוב. 46. בסיום חקירתו שב פרופ' קוינט על עמדתו לפיה אין לו הסבר להדרדרות המהירה שחלה במצבו של המנוח, וכי לשיטתו מדובר בתהליך שהתפתח ללא ביטוי קליני. עדויות הצדדים 47. מטעם התובעים העיד תובע 2, אביו של המנוח. 48. מחקירתו של האב עלה, כי מי ששהה במרבית הזמן ליד מיטתו של המנוח היא האֵם, תובעת 3. היא זו שטיפלה במנוח, האכילה אותו והחליפה לו חיתולים, והוא היה "יוצא ונכנס", כדבריו. אימו של המנוח לא הובאה לעדות. בסיכומיו טען ב"כ התובעים, כי האֵם לקתה במחלת נפש קשה וכי עדותה בנסיבות אלה לא הייתה מוסיפה דבר. 49. 50. — סוף עמוד 7 — 51. מטעם הנתבעים העידו ד"ר גפן וגב' רוטשטיין, האחות. 52. ד"ר גפן אמר בחקירתו, כי המנוח הגיע לבית החולים כשהוא במצב של התייבשות מסויימת (עמ' 18 ש' 27-28). בתצהירו ובעדותו שב וטען ד"ר גפן, כי הוא נתן טיפול טוב למנוח, וכי מכלול האינדיקציות שעמדו לפניו לא הצביעו על קיומה של התייבשות אצל המנוח אלא הצביעו על שיפור במצבו, ולכן, לשיטתו, לא הייתה כל סיבה לסטות מהאסטרטגיה של כלכלה פומית ולחזור למתן עירוי דרך הווריד. ד"ר גפן טען, כי במצבו של המנוח חלה הדרדרות פתאומית ובלתי צפויה בבוקר יום שבת, אשר לא קדמו לה סימנים מתריעים מוקדמים. ד"ר גפן לא ידע להסביר מה גרם להדרדרות זו. יוער, כי בחקירתו אישר ד"ר גפן, כי במשך פרק זמן של 20 שעות, לא נעשה מעקב אחר מתן שתן על ידי המנוח (עמ' 26 ש' 27-28). 53. בתצהירה של גב' רוטשטיין, אחות במחלקת ילדים, אשר עבדה במשמרת הלילה של יום שישי (משעה 23:00 ועד לשבת בבוקר בשעה 07:00) צויין, כי בשעה 05:00 בשבת בבוקר, נכנסה לחדרו של המנוח על מנת להתחיל בטיפול האנטיביוטי שהיה צריך לקבל, וכי גם בביקור זה, כמו בביקורים קודמים באותו לילה, המנוח היה נינוח ולא הראה סימני מצוקה כלשהם. גב' רוטשטיין שבה על הדברים גם בחקירתה. בהתייחס לעניין מעקב ההכנסות והיציאות של המנוח העידה גב' רוטשטיין, כי הצוות הרפואי במחלקה נסמך על הדיווחים של ההורים בעניין זה וכי הוא אינו עורך מעקב משל עצמו. עיקרי טענות הצדדים טענות התובעים 54. התובעים טוענים, כי המנוח סבל מהתייבשות היפרנטרמית, אשר בשונה מההתייבשות ה"קלאסית", השכיחה יותר, היא אינה מאופיינת באפאטיות אלא דווקא בערנות. משכך טוענים התובעים, כי היה על הצוות הרפואי לאבחן תחילה מאיזה סוג התייבשות סובל המנוח על מנת לדעת כיצד לטפל בו. עם זאת, לטענת התובעים, כך או כך התרשל בית החולים בטיפול במנוח, גם בהנחה שלא היה עליו לחשוד בקיומה של התייבשות היפרנטרמית אלא התייבשות "קלאסית". 55. לטענת התובעים, הוכח מעדותו של ד"ר גפן, כי המנוח הגיע לבית החולים במצב של התייבשות וכי צוות בית החולים היה מודע לעובדה זו. במצב דברים זה טוענים התובעים, כי התרשלותו של בית החולים באה לידי ביטוי במישורים הבאים: א. אי ביצוע מעקב אחר מתן שתן. לטענת התובעים, מעקב אחר מתן שתן מהווה פרמטר חשוב בהערכת קיומה ומידת חומרתה של התייבשות. הבדיקה נעשית באמצעות בירור עם ההורים ובדיקת טיטולים. בענייננו, כך נטען, לא נעשה מעקב אחר מתן השתן ב. — סוף עמוד 8 — ג. (אזכור של מתן שתן מצידו של המנוח מופיע ברישומים רק ביום קבלתו לבית החולים) ואף מומחה הנתבעים, פרופ' קוינט, הודה בכך. עוד טוענים התובעים בהקשר זה, כי בדיקות שתן שנעשו למנוח, בהן לוקחים כמות מזערית של שתן, אינן מהוות מעקב אחר מתן השתן. התובעים טוענים עוד בנושא זה, כי פרופ' קוינט הודה בחקירתו, כי הגם שבמחלקת ילדים לא נהוג לערוך מעקב קפדני אחר מתן שתן, יש בכל זאת לעקוב האם ניתן שתן על ידי המטופל או לא, בפרט כאשר מדובר בתינוק משלשל. בענייננו, כך נטען, הדבר לא נעשה. ד. אי מעקב אחר כמויות הכניסות והיציאות. לטענת התובעים, על מנת שהצוות הרפואי יוכל לוודא שנשמר האיזון בגופו של המטופל עליו לדעת כמה נוזלים קיבל וכמה איבד. ואולם, בענייננו, כך על פי הטענה, לא נעשה מעקב כזה. התובעים מציינים בהקשר זה כי ד"ר גפן הודה שלא נהוג לעשות מעקב מסוג זה, וכי האחות שהעידה אמרה שהיא נסמכת על דברי המשפחה בעניין זה. ה. אי שקילת המנוח לפני הפסקת העירוי בבוקר יום שישי (9.12). על פי הטענה, למרות שהמשקל מהווה אינדיקציה חשובה ביותר בהערכת המצב בסיטואציה של התייבשות, המנוח לא נשקל עובר להחלטה על הפסקת העירוי. התובעים טוענים בהקשר זה, כי בחקירתו טען ד"ר גפן שלדעתו אין צורך לבצע שקילה, אך לעומתו ציין פרופ' קוינט, המומחה מטעם הנתבעים, כי הוא כרופא היה מבצע שקילה. ו. הנחיית האחות להפחית את הכלכלה הפומית. לטענת התובעים, על פי הרישום הרפואי, בלילה שבין שישי לשבת ניתנה לאֵם הנחיה על ידי האחות להפחית במינון האכלת ה] ]>