עברתי ניתוח קטרקט בעין ימין.כבר למחרת בביקורת אצל הרופאה המנתחת משהוסרה החבישה, היתה העין נפוחה גרוייה וכואבת. בבדיקה איתרה הרופאה את הבעייה כשריטה בקרנית שלדבריה נגרמה כפי הנראה ע"י אחות חדר הניתוח בזמן החבישה.היא הבטיחה שהכאב והרגישות יחלפו תוך מספר ימים, מה שאכן קרה. אם זאת העין המנותחת המשיכה להציק לי ללא הרף וחזרתי ,מיוזמתי לביקורות כשאני מתלונן על אי נוחות, ראייה מעורפלת בעיקר בבקרים, תחושה של מעין וילון המכסה את העין. בכל הביקורים המסר שניתן לי היה שהכל נראה מצויין וזה רק עניין של זמן.
מאחר ועמדתי לפני נסיעה לחו"ל, בתאריך 30.09.09 בידיעת הרופאה וללא כל התנגדות מצידה,ומאחר והעין המשיכה להציק לי יזמתי ביקורת נוספת בתאריך 27.09.09 ערב יום כיפור,לפני נסיעתי לחו"ל,ושוב התלוננתי על ראייה לקויה לעיתים ועל אי נוחות,ובבדיקה שוב נאמר לי כי הכל תקין וייתכן כי המשקפיים שהזמנתי בעקבות הניתוח אינן מתאימות והמליצה בפני לחזור לאופטומטריסט אצלו נרכשו המשקפיים לצורך תיקון.
המשיכה תחושת האי נוחות בעין,מצב הראייה המשיך להתדרדר והעין המשיכה לשדר מצוקה. ביקשתי ליזום ביקורת נוספת, ולמזלי הסתבר כי הרופאה שוהה בחו"ל וכך התאפשר לי לקבוע ביקור אצל רופאה אחרת בקופה ( כפי שאת לבטח יודעת לא ניתן להחליף רופא אלא עם סיום רבעון)ובבדיקה שהתקיימה בתאריך 21.10.09 נמצאה הפרדת רשתית והופניתי כמקרה דחוף לבי"ח רמב"ם. מאחר ובדיקת הרופאה בוצעה בשעות הערב של 21.10.09 ביקשה ממני הרופאה להתייצב בבי"ח על הבוקר של 22.10.09. בבדיקה שעברתי ברמב"ם,אושרה האבחנה, אושפזתי מייד (זה היה ביום חמישי בשבוע) אסרו עלי כל עברתי ניתוח מורכב לתיקון הפרדת הרשתית שכלל חיגור,כריתת הזגוגית, הלחמה בלייזר והחדרת גז.הייתי מאושפז עד 2.11.09 ומאז אני ב"חופשת" מחלה בבית חלק מהזמן בתנוחת שכיבה מסוימת והזלפת טיפות ומשחות 6 פעמים ביום.
יש לציין שאני נוטל באופן קבוע אספירין ועקב דחיפות הניתוח לא נתאפשר לי להמנע מנטילת האספירין למשך הזמן הנדרש לפני ניתוח ולפיכך נגרם לי דימום לאחר הניתוח שעורר ספקות באשר להצלחתו אך כרגע נראה כי הדימום בתהליך של ספיגה ובביקורת האחרונה נתבשרתי כי נראה שהניתוח למרות הכל הצליח, ראייתי השתפרה מאד ובסך הכל נראה שהעתיד אופטימי אם כי אדרש למשקפיים חדשות עם מספר הגבוה ב 3-4 מספרים ממה שיש לי היום.
איני יודע אם יש קשר בין ניתוח הקטרקט למה שעברתי בהמשך אולם מה שמקומם אותי הוא אי אבחון הבעייה למרות התלונות הרבות, הנסיעה לחו"ל שהחמירה את המצב ( לדברי רופאי רמב"ם הטיסה והפרשי הלחצים בגבהים זרזו את הפרדות הרשתית ).
אני עדיין בתהליך החלמה,ומקווה שהכל בסופו של דבר יהיה מארי ואחלים באופן מלא אם כי ברור לי שאזדקק מהיום והלאה למעקב מסודר ועקבי.
זה פחות או יותר המקרה והיפור שלי והשאלה כמובן האם יש כאן מקום לתביעה מבחינתי בעקר בשל " חטא היוהרה " שלטענתי לקתה בו הרופאה בדרך בה התייחסה לתלונותי בעקבות הניתוח שעברתי אצלה.
