בגיל 6 עברתי ניתוח להוצאת אשכים טמירים. קיבלתי טיפול ב-זריקות טסטוסטרון עד גיל 9, בגיל זה הופסק הטיפול, נאמר להורי "אם הילד יתלונן שהוא שונה מאחרים בגיל 11 תבואו ונשתול לו תותבות", מעולם לא התלוננתי להורי ומכאן חיי ישתנו בכך שעברתי בילדותי מסכת שלמה של השפלות, הרגשתי על בשרי חוסר כבוד משביע,זלזול ולעג ופחד מכול "חברי" ליישוב, לשכונה לכיתה וכו'.
אני לא רואה בשלב זה צורך לפרט את החוויות המשפילות שעברתי אני רק יכול להגיד שהלבינו פני ושפחו את דמי ברבים!.
אני בא להתלונן על העובדה שאף אחד מהרופאים שטיפלו, שלקחו חלק בניתוח או בטיפול, לא דאג לביצוע מעקב מינימאלי שהיה יכול בקלות יתרה לשנות את חיי לחיים טובים יותר.
לצערי נולדתי למשפחה ובה אבא רופא, משמעות הדבר שחלק גדול מילדותי אבא לא היה בבית ולא היה יכול לפקח בצורה טובה שתתן מענה, אמא שחוותה חוויות קשות בילדותה עקב מות אימא והטיפול בה, מכאן יוצאת משפחה שלא מסוגלת לתקשר בצורה נורמאלית ולשאול את הילד, "איך היה היום שלך?", "מה שלומך?", "איך אתה מרגיש?" וכו'.
אי קבלת הטיפול (הזרקות) לא התפתחתי כמו כולם הייתי ממש מאחור ולכן נראית הכי קטן מכולם והכי חלש מיותר להגיד שמי שחלש סובל הכי הרבה, וכך היה.
עקב כך שהייתי קטן מכולם וחלש, כדי להתגונן נאלצתי להתרחק מכול החברים וילדותי הייתה קשה מאוד עקב כך, פחדתי לריב או להרגיז ילדים אחרים כי ידעתי שיוכלו להשתמש "בקלף" שיש להם כנגדי.
לאחרונה אני מגלה שהאופי שלי הושפע מהילדות הקשה, קשה לי לתקשר עם אנשים קשה לי לסמוך על אנשים אני פגוע קשה גם היום וכאב מאוד לדעת שיכל להיות אחרת.
כיום לא נותרתי עם חברים, גם חברים מהתיכון, חברים מהצבא, אף אחד לא הצליח להתחבר אליי כי הייתי שונה.
חזרתי לטיפול בגיל 18 לאחר שהושפלתי שוב במעמד בדיקה אשכים שבלשכת הגיוס, שם למעשה הבנתי שמשהו לא בסדר בי, עד אז נאכלתי עם עצמי לבד מבלי לשתף איש ומכאן נפגם בי משהו שפוגע בי כיום. האם אני יכול להגיש תביעת פיצויים בגלל רשלנות רפואית זו? האם יש כבר התיישנות על התביעה או שעדיין אפשר להגיש אותה? איזה פיצוי ניתן לקבל על כך?
