ניתוח ארטרוסקופיה, הינו הליך כירורגי המאפשר טיפול בבעיות מפרקים באיברים שונים בגוף כגון הברך, הכתף, המרפק, הקרסול, שורש כף היד והירך. מהות הניתוח התבוננות בתוך המפרקים השונים. הניתוח מתבצע באמצעות חתך של סנטימטר בעור, אליו מוכנס צינור אופטי שמחובר למצלמה. בעזרת הניתוח, ניתן לאבחן בעיות במפרקים בצורה מדויקת יותר משום שתמונת המפרק ומבנהו מועברים ע"י המצלמה לטלוויזיה בעלת מסך גדול. בנוסף אפשרית לקיחת דוגמת רקמה לבדיקת ביופסיה.
בעבר שימש המכשיר לאבחון בלבד, כיום השימוש בעיקר טיפולי – באמצעות מכשירים אחרים ניתן גם לטפל בבעיה.
ישנן חלופות לניתוח זה אך יתרון משמעותי לניתוח הארטרוסקופיה הוא הימנעות מביצוע חתכים גדולים בתוך המפרק, ואחוזי ההצלחה גבוהים מאוד.
המפרקים בהם הטיפול דנן הוא שכיח ביותר, הם הכתף והברך:
ארטרוסקופיה אבחנתית וניתוחית בברך
טיפולים הנפוצים באמצעות ארתרוסקופיה הינם –
כריתה או תפירה של סהרונים בעקבות קרעים שלרוב מתרחשים עקב פציעות ספורט.
כאשר מדובר בקרע ברצועה הצולבת, ניתן לבצע שחזור ארטרוסקופי בעזרת השתלת גיד במקום הרצועה הקרועה.
לעיתים עם הגיל נשחק הסחוס המפרקי (לדוגמא בשל דלקת פרקים) שמצפה את קצות העצמות. המטופל עלול לסבול מקשיחות מפרקית ולחוש מוגבלות בתנועה. במקרה זה ניתן לבצע שטיפה של המפרק באמצעות טיפול ארטרוסקופי, ולהוציא חלקיקים חופשיים של סחוס.
ארטרוסקופיה אבחנתית וניתוחית בכתף
הטיפול הנפוץ ביותר בכתף הוא תפירה של קרעים. טיפול שכיח נוסף, נעשה במטופלים אשר סובלים מנקיעות חוזרות בכתף. הטיפול נעשה ע"י תפירה והידוק של מעטפת המפרק.
טיפול נוסף הוא הוצאת חלקיקים חופשיים מתוך המפרק.
סיבוכים
הסיכוי לסיבוכים נמוך ביותר. הסיבוכים האפשריים כתוצאה מניתוח זה הינם –
זיהומים – לרוב מדובר בזיהומים שטחיים, אך במקרים נדירים עלול להתפתח זיהום עמוק יותר אף במפרק עצמו.
דימום – לעיתים נדירות ישנו דימום אשר חורג מאזור הניתוח ומצריך מנת דם.
סיבוכים נוספים כוללים נפיחות, דלקות וורידים, פגיעה עצבית בכלי הדם, צלקות, וכמובן סיכוני הרדמה כגון תגובה אלרגית לתרופת ההרדמה.
בניתוח בברך, עלול להיווצר נזק לעצבים, לרצועות או לשרירים.
בפס"ד בנושא רשלנות רפואית משנת 98, בוצע ניתוח ארטרוסקופיה בברכו של התובע, ובמהלכו נשבר חלק מלהב הסכין ונותר בברכו של המנותח. לאחר מספר ניסיונות לאיתורו, הוחלט להשאירו על מנת למנוע נזק נוסף לברך והרגל קובעה בגבס.
לאחר כחודש עבר שוב המטופל ניתוח ארטרוסוקופי והחלק הוצא. בשל הניתוח תנועת ברכו של המטופל הוגבלה וישנו דלדול בשרירי הירך השמאלי שלו. למנותח נקבעו 42% נכות זמנית, ולאחר כשנתיים צומצמו ל10% בלבד. בהמ"ש קבע, כי אין לראות בשבירת הסכין רשלנות רפואית מצד המנתח שכן לא היה ביכולתו לחזות את המצב ואין זה נופל תחת הגדרת אחריותו. התובע סבור, כי התרשלותו של המנתח נובעת מכך שבמשך חודש לא הוציא את הלהב מברכו וכך נגרמו כל נזקיו הפיזיים. בממצאים ובחוות הדעות של המומחים לא ראה בהמ"ש הוכחות לכך שאכן היה צריך לבצע את הדברים אחרת ותביעת הרשלנות הרפואית נדחתה.
