א 28900/01 לידור רואס נ’ מדינת ישראל – משרד הבריאות
1
בתי המשפט
א 028900/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/06/2005
תאריך:
כב’ השופטת בלהה טולקובסקי
בפני:
לידור רואס
-נ ג ד-
מדינת ישראל – משרד הבריאות
מבוא
1. התובעת, לידור רואס, (להלן: "התובעת"), ילידת 1978, ילדה, ביום 25/7/00, את ילדה הראשון, בניתוח קיסרי, שבוצע בהרדמה כללית, בבית חולים "אסף הרופא", (להלן:"בית החולים").
הנתבעת, מדינת ישראל – משרד הבריאות, (להלן: "הנתבעת"), מחזיקה ומנהלת את בית החולים.
2. התובעת, נשאלה, עובר לביצוע הניתוח הקיסרי, באיזה סוג הרדמה היא בוחרת, כללית או אפידורלית, והשיבה כי הינה מעדיפה, הרדמה כללית.
לצורך ובמהלך, ההרדמה הכללית, הוחדר, על ידי הרופא המרדים, צינור הנשמה- "טובוס", דרך פיה של התובעת, אל בין מיתרי הקול, ומעבר להם.
לאחר הניתוח, התלוננה התובעת, על צרידות, קשיים בנשימה וקושי בבליעת נוזלים. משהתופעות האמורות, לא חלפו, נבדקה התובעת, על ידי רופא א.א.ג. ואובחנה כסובלת מדיסלוקציה של האריטנואיד (סחוס האחראי על תנועתיות מיתרי הקול), עם שיתוק של מיתר הקול השמאלי. התובעת, הופנתה לניתוח תיקון וריפוזיציה של האריטנואיד, אשר בוצע בבית החולים, ביום 17/8/00, אך ניתוח זה, לא צלח.
3. לטענת התובעת, נגרמו לה, נזקי גוף, כתוצאה מהתרשלות, בביצוע ההרדמה. כן טוענת התובעת כי עובר לניתוח, לא הוחתמה על טופס הסכמה להרדמה ולא ניתן לה הסבר, בדבר הסיבוכים הכרוכים בהרדמה כללית, בכלל והסיכון של פגיעה במיתרי הקול, בפרט ובכך יש משום הפרת חובה חקוקה וביצוע טיפול רפואי תוך כדי תקיפה.
@3@
האם הוכחה התרשלות בביצוע ההרדמה
4. בפתח הדיון, יש לציין כי התובעת, לא צרפה לתביעתה ולא הגישה, חוות-דעת של מומחה רפואי, בתחום ההרדמה, התומכת בטענתה, בדבר התרשלות בביצוע ההרדמה, ולמותר להזכיר את הוראת תקנה 127, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת הגשת חוות דעת של מומחה, לצורך הוכחת טענה שבמומחיות.
מטעם הנתבעת, הוגשה חוות דעתו של פרופ’ ראובן פיזוב, מנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ, במרכז הרפואי "כרמל", נ/1, כן העיד, ד"ר סמיון פוליפודי, הרופא המרדים, אשר ביצע את ההרדמה, נשוא התביעה.
התובעת, תולה את עיקר יהבה, לצורך הוכחת טענת ההתרשלות, על הכלל בדבר העברת נטל הראיה – "הדבר מעיד על עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין"). כן טען ב"כ התובעת, בסיכומיו, כי ההתרשלות, בביצוע ההרדמה, התבטאה, בנסיבות הענין, בביצוע ההרדמה, על ידי רופא שאינו מומחה בהרדמה, באי ביצוע בדיקות מקדימות כנדרש ובשימוש בטובוס, לא מתאים.
@4@
הלכה היא כי שאלת תחולתו של כלל "הדבר מעיד על עצמו", נבחנת על רקע מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ראה לעניין זה; ע"א 1146/99 קופת חולים כללית ואח’ נ’ סולן, פ"ד נה (4), 898 , 908-909 (להלן: "פרשת סולן"), ע"א 8151/98 שטרנברג נ’ ד"ר צ’צ’יק ואח’, פ"ד נו(1) 539,(להלן: "פרשת שטרנברג"), לפיכך, אקדים ואבחן את הראיות והטענות הפוזיטיביות שנטענו.
מומחיותו של ד"ר פוליפודי
5. טוען ב"כ התובעת בסיכומיו כי "זוית מפתיעה", נחשפה בעת חקירתו הנגדית של ד"ר פוליפודי, במסגרתה, הסתבר כי בעת ביצוע ההרדמה, נשוא התביעה, לא היה ד"ר פוליפודי, מומחה להרדמה ולפיכך פעולות ההרדמה שביצע, בהעדר הסמכה כמומחה בהרדמה, מהוות הן רשלנות והן תקיפה. דין טענה זו להידחות.
@5@
בתצהירו של ד"ר פוליפודי, נ/3, נאמר כי שימש כרופא מרדים, בבית החולים אך לא נאמר ולא נטען כי היה הוא, במועדים הרלבנטיים לתביעה, רופא מומחה בתחום ההרדמה. לו סברה התובעת כי יש חשיבות לענין מומחיותו ונסיונו של הרופא המרדים, ניתן היה לברר שאלות אלה, טרם הגשת התביעה, ולמצער במסגרת ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלה, צודקת ב"כ הנתבעת בטענתה כי הטענות בענין מידת מומחיותו של ד"ר פוליפודי, נטענו לראשונה, במסגרת הסיכומים,לפיכך, הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.
6. גם לגופו של עניין, דין הטענה להידחות. בעדותו, ציין ד"ר פוליפודי כי בשנת 2000, עבר את שני מבחני ההתמחות בהרדמה ולאחר מכן, צריך היה, להשלים עבודה במדעי היסוד, כדי לקבל תעודת מומחה, כך שבכל מקרה, מדובר במתמחה, בסיום תקופת ההתמחות.
הטענה כי פעולות ההרדמה, בוצעו, בניגוד "לכל הכללים ולפקודת הרופאים", (סעיף 2 לסיכומי התובעת), נטענה בעלמא, ללא כל פירוט של ההוראות החוקיות או הוראות הנוהל, שלהפרתן נטען, אם בכלל. מן המפורסמות היא כי בבתי החולים, מועסקים רופאים מתמחים ויש לשער כי השאלה, איזה פעולות ופרוצדורות רפואיות, מוסמך רופא מתמחה, לבצע, בכל שלב משלבי ההתמחות והאם נדרשת, נוכחות או השגחת רופא מומחה, לצורך ביצוען, מעוגנת בכללי נוהל או נוהג ולמצער יש לאמר כי שאלת מידת הניסיון הנדרש, לצורך ביצוע פרוצדורה רפואית מסוימת, בשלבי ההתמחות השונים, בכלל וכשמדובר ברופא מתמחה, בשלהי תקופת ההתמחות, בפרט, הינה שאלה שברפואה ויוזכר כי לא הוגשה, מטעם התובעת, כל חוות דעת שבמומחיות.
7. בהסתמכות התובעת, על פסק דינו של בית המשפט העליון, בע"א 6948/02 אדנה נ’ מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד נח (2), 535, אין כדי לסייע לה בטענתה שכן שם נפסק כי הקביעה על פיה, עצם העובדה שזריקת ההרדמה האפידורלית, ניתנה על ידי רופא מתמחה, מהווה התרשלות, אינה יכולה לעמוד, בהעדר ראיות משכנעות, מכוחן יכול היה בית המשפ]
]>
