בבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת
ב"ל 973-08-12
בפני
כב' הנשיאה ורד שפר
המערער
גמיל גדחה 021283239
ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול
נגד
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שרה מינטוס
פסק דין
1. המערער סובל מליקוי בניידות.
°
ביום 01.04.12 ועדה רפואית לניידות מדרג ראשון קבעה למערער דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 50% לפי פריט ליקוי א-6 לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם הניידות.
°
על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר מטעם המשיב בנימוק כי המערער אינו עונה על דרישות פריט הליקוי שיושם, מאחר שאינו סובל מהגבלה ניכרת בהפעלת ירך או ברך.
ועדת ערר לניידות שהתכנסה ביום 03.07.12 (להלן: "הוועדה") דנה בערעורו של המשיב, קבלה אותו, ביטלה את החלטתה של הוועדה מדרג ראשון וקבעה כי לא ניתן ליישם את הסכם הניידות בעניינו של המערער, וכי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות ומשכך אינו זכאי לגמלת ניידות.
מכאן הערעור שלפניי.
2. להלן תמצית טענותיו העיקריות של המערער:
— סוף עמוד 1 —
א. טעתה הועדה בהחלטתה ובמסקנותיה, מדובר במערער הסובל ממחלת פוליו קשה וקיצור של רגל ימין, דבר אשר גורם לו להגבלה קשה ניכרת בתנועותיו ובניידותו.
ב. הרכב הוועדה היה חסר, והוא לא כלל רופא אורטופד, וזאת על אף שתלונותיו של המערער נוגעות בין היתר לתחום האורטופדי, ויתרה מזאת, הערר של המשיב הוגש על החלטה של הוועדה מדרג ראשון שבה ישב אורטופד.
ג. הוועדה כלל לא בדקה ולא התייחסה לעניין ההגבלה בהפעלת הירך או הברך ומסקנתה אינה נשענת על ממצאים רלוונטים.
מסקנתה של הוועדה סותרת את ממצאי הבדיקה הנוירולוגית שנערכה למערער אשר ממצאיה מלמדים כי המערער סובל מבעיה נוירולוגית.
ד. שגתה הועדה עת לא התייחסה להשפעת מחלתו של המערער (נוירופתיה סכרתית) על יכולתו של המערער להתנייד, כאשר הנוירופתיה גורמת לפגיעה בגפה שנייה.
ה. המערער סובל מנפילת הברך בזמן הליכה דבר אשר מגביל אותו באופן ניכר בניידותו ועל כן שגתה הוועדה עת לא התייחסה לבעיה האמורה.
ו. שגתה הוועדה משלא החליטה בהתאם להלכה הפסוקה בעניין הפגיעה בכוח הגס אשר המערער סובל ממנה.
ז. הבדיקה הקלינית נעשתה באופן רשלני ולא הייתה תקינה, ועל כן ממצאיה אינם משקפים את המציאות.
ח. הוועדה לא התייחסה לממצאיה של הוועדה בדרג ראשון אף לא נמקה מדוע אינה מקבלת את קביעתה.
ט. טעתה הוועדה עת התעלמה מתלונותיו של המערער וממחלותיו הרבות, וכן מהשפעת התרופות שהמערער נוטל על תפקודו.
3. מנגד, ב"כ המשיב הדגישה כי הועדה חייבת ביישום דקדקני של הוראות הסכם הניידות, ואיננה יכולה ליישם פריט שלא באופן מדויק.
באשר לעניין "השיתוק", ציינה ב"כ המשיב כי הוועדה פעלה כדין ובהתאם להלכה הפסוקה.
הועדה קבעה שמדובר בחולשה שאינה מגיעה כדי שיתוק, ולא נפל פגם בהחלטתה.
— סוף עמוד 2 —
4. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי רשמה מפי עו"ד שייצג את המערער בפניה בפרק "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה", כדלקמן:
"לפי רופא המוסד אין הגבלה ניכרת בהפעלת ירך או ברך, על פי בדיקת הוועדה מ-1/4/12 אטרופיה ניכרת. מבקש לאמץ את החלטת הוועדה המחוזית עם כל ממצאיה. רוצה לאמץ גם את ועדת נכות כללית מ- 2/3/09 שם רשום דלדול שרירים וירידה בתחושה של גפה ימנית תחתונה וקיצור של 2 ס"מ ברגל ימין".
ברקע סובל מפוליו עם פגיעה ברגל ימין. מתלונן על שחיקה במפרק הברך עם כאבים באגן."
ובחלק א' לפרק ממצאי הבדיקה הרפואית ציינה:
נכנס לחדר על רגליו עם סנדלי קרוקס רגילים. צליעה קלה של רגל ימין. בהליכה יחפה צניחה חלקית של כף רגל ימין"
ובחלק ד.3. שכותרתו" סיכום מימצאי הבדיקה הנוירולוגית" רשמה:
"פסיקולציות גסות בשרירי הירך מימין. מסוגל לעמוד על קצות האצבעות. בעמידה על העקבים- כל רגל ימין צונחת. הבדלי היקפים בין הרגליים: 4-5 ס"מ בירך. לרעת ימין. החזרים ברגל ימין לא הופקו"
הוועדה סיכמה דיוניה באופן הבא:
"סובל מחולשה (שיתוק חלקי בכף רגל ימין בלבד). הממצאים תואמים פחות או יותר לממצאי הוועדה המחוזית מ- 1/4/12. יישום הממצאים על ידי הוועדה בדרג ראשון היה שגוי לדעתנו ולא היה צריך להיכלל בהסכם הניידות בשל חולשה בכף רגל אחת. ממצאי הוועדה הזו שונים מממצאי ועדת נכות כללית כפי שמופיעים בתיק ושאליהם מתייחס בא כוח הנבדק. לאור כל אלה . לא ניתן ליישם את הסכם הניידות."
5. דיון והכרעה –
בעניינו, נסבה המחלוקת על שאלת יישומו, בנסיבותיו של המערער, של פריט הליקוי א-6 להסכם הניידות.
עיון בפרוטוקול הועדה מושא הערעור מראה כי הועדה, שהורכבה משני רופאים מומחים בנוירולוגיה, ורופא מומחה לכלי דם, ערכה בדיקה קלינית למערער, רשמה את טענותיו של עורך דינו של המערער והתייחסה אליהן בהחלטתה וגם רשמה את תלונותיו של המערער וציינה שהינו "סובל מפוליו עם פגיעה ברגל ימין, מתלונן על שחיקה במפרק הברך עם כאבים באגן."
— סוף עמוד 3 —
הוועדה קבעה כי המערער "סובל מחולשה(שיתוק חלקי בכף רגל ימין בלבד)"וכי ממצאיה "תואמים פחות או יותר לממצאי הוועדה המחוזית" יחד עם זאת היא קובעת כי "יישום הממצאים על ידי הוועדה בדרג ראשון היה שגוי לדעתנו ולא היה צריך להיכלל בהסכם הניידות בשל חולשה בכף רגל אחת"
הוועדה מתייחסת לטענות שהועלו בפניה ומציינת כי ממצאיה שונים ממצאי ועדת נכות כללית שאליה התייחס ב"כ המערער בפניה לפיו " שם רשום דלדול שרירי
ם וירידה בתחושה של גפה ימנית תחתונה וקיצור של 2 ס"מ ברגל ימין"
6. עיון בפריטי הליקוי המופיעים בתוספת להסכם הניידות, מראה כי פריט א-6 אשר יושם בוועדה בדרג ראשון, מקנה מוגבלות בניידות בשיעור של 50% כאשר קיים "שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה אחת הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך.(לא מדובר בטווח התנועתיות הפסיבית של המפרק)"
בעניינו, כאמור, הועדה קבעה שהיישום האמור בעניינו של המערער – שגוי.
הלכה פסוקה היא כי אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראת ההסכם ( דב"ע נא/9-0 שלום חדד – המוסד, פד"ע כג 212, דב"ע נה /27-0 המוסד – זכריה רונס, פד"ע כח 197 )
גם הועדה חייבת לדבוק בהגדרות הסעיפים, כאמור בסעיף 2 לתוספת ב' (הועדות הרפואיות) להסכם בדבר גמלת ניידות:
"(א) הועדה הרפואית תקבע :
(1) את אחוז מוגבלותו של הנבדק בהתאם לאמור בהסכם זה ובהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד ( להלן- המוגבלות בניידות)"
הההלכה הפסוקה פירשה את המילה "בלבד" , כבאה להדגיש כי אין לוועדה הרפואית כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם.( עב"ל 389/99 המוסד – מאיר כהן , לא פורסם).
לעניין קביעת דרגת "השיתוק"-
— סוף עמוד 4 —
ההלכה היא, כי קביעת דרגת "השיתוק" של המבקשים גמלת ניידות הינה בהתאם ל"סולם ויינברג" לפיו "שיתוק" נחשב עד דרגה 3 כאשר הדרגות 4 ו-5 הינם במסגרת הנורמה (ראו, דיון שנ/6-0 המוסד לביטוח לאומי-מרסל דהן, מיום 11.03.90)
בעב"ל (ארצי) 289/06 גדי בן צבי- המוסד לביטוח לאומי, מיום 01.02.07 נקבע כי אף אין מקום להרחיב את ההגדרה עד לדרגה 3+.
עיון בממצאי הבדיקה הנוירולוגית בוועדה מדרג ראשון אשר תואמים לממצאי הוועדה מושא הערעור בפנינו כאמור, מעלה כי בארבעה מן השרירים הדרגה מעל 3 ובאחד הדרגה 3 ובאחר 3-.
אשר על כן, משהוועדה קבעה כי ישנה חולשה אך איננה מגיעה לכדי שיתוק, ומשכך אין מקום ליישום הפריט, אין למצוא פגם במסקנתה ולהתערב בה.
7. אשר לטענה כי הוועדה לא כללה רופא אורטופד, נאמר כי מדובר בליקוי נוירולוגי ועל כן נכחו בדיון בוועדה שני רופאים מומחים בתחום הנוירולוגיה. מעבר לכך, הגם שבוועדה מדרג ראשון נכח רופא אורטופד הרי שלא נעשתה בדיקה אורטופדית, כך שלא ברורה טענתו של המערער.
8. מכל האמור עולה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה, ואין מקום להתערבותו של בית הדין, ועל כן דינו של הערעור להידחות.
9. משמדובר בהליך למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.
10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.
ניתן היום ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ורד שפר
