גידול סרטני שלא אובחן בזמן

עו"ד ענת מולסון שלום רב,

לצערי, אחות שלי נפטרה בתחילת השבוע.
אמנם היה לה אלצהיימר מתקדם, והיא שהתה מאז שנת 2009 במוסד סיעודי" .
אבל שני הגורמים העיקריים שהביאו את הקץ, וגם גרמו לסבל רב לה, ולנו בני המשפחה- הם :
1. גידול עור סרטני על הלחי, שלא אובחן בזמן
2. פצעי לחץ נוראים בכף הרגל, שנוצרו עקב טיפול לקוי בשבר בכף הרגל.

גידול העור

התחיל להתפתח לפני יותר משנה, כשומה קטנה מאוד על הלחי.
לפני שהתקבלנו אצל רופא העור בבאר שבע, היה לי וויכוח קטן איתו, מדוע אימה במצבה הסיעודי המורכב, נאלצת להמתין כל כך הרבה זמן בתור.

כאשר נכנסנו כבר לבדיקה, הרופא כבר היה עצבני, והתייחס אלינו בקוצר רוח.
בנוסף לשומה על הלחי, היה לה גם פצע לחץ קטן באוזן, והוא בחן רק את זה. רק ממש כאשר כבר יצאנו מהחדר, הוא הבחין בשומה על הלחי, ושאל כמה זמן יש לה את זה. אחר כך הוא ניסה לטפל בכך (על רגל אחד, כאשר אנחנו כבר על סף הדלת) בעזרת סוג מסוים של קרח חנקני (אני לא בטוח שכך זה נקרא)
לאחר תקופה מסוימת, כאשר ראינו שאין שיפור במצב, עשיתי לה תור במחלקת כירורגיה פלסטית בבית חולים. שוב גם בגלל פצע הלחץ באוזן, והשומה שהחלה לגדול בלחי.

עוד לא ראיתי כזה דבר, הרופא קיבל אותנו כשהוא בעמידה, ומתכוון בכל רגע לצאת לטיפול אחר, ושלכאורה אנחנו מגיעים אליו כאאוטסיידרים, שהוא בטובו ליבו הסכים לקבל (יש לציין ששילמנו 100 שקלים עבור הבדיקה, כי קופת חולים לא אישר התחייבות!)

שוב הרופא התייחס בזלזול, ופטר אותנו בכך שאפשר להשתמש במשחה מסויימת, עבור שני הפגעים
לאחר זמן מה, חלה החמרה, ואז כבר קבענו תור אצל רופא עור בבית חולים רמב"ם (מרפאות חוץ). כאן כבר בחנו אותה שני רופאים. הם לא אמרו לנו במפורש שמדובר בגידול סרטני (השתמשו במונח רפואי כלשהו), אבל אמרו שמומלץ מאוד להסיר את הפגע בדחיפות, ונתנו הפניה לכירורג פלסטי.

"הדחיפות" הזו נמשכה מספר חודשים, עד אשר התקבלנו אצל כירורג פלסטי במרכז רפואי לין בחיפה.
כאן בפעם הראשונה, הרופא אמר שמדובר בגידול, אך בגלל ההתקדמות, לא ניתן יהיה לבצע את ההסרה אצלם, אלא בבית חולים, במסגרת אשפוז יום.

שוב, עברו כחודשיים (לפחות) עד אשר הגיע התור בבית חולים.
אלא שהרופאים טענו, שהפצע כבר עמוק מאוד, ועדיף שלא לעשות ניתוח, אלא רק לקחת ביופסיה ואז לנסות טיפול בהקרנות.
כאשר הגיעו תוצאות הביופסיה, קיבלנו הפניה למחלקת אונקולוגיה במרכז רפואי לין.
שוב עבר זמן עד שהגיע התור אצל האונקולוג.

במשך חודש וחצי אחותי אושפזה בבית חולים איטלקי, שם קיבלה הקרנות.
לאחר סיום הטיפול, היא שוחררה חזרה למוסד, והרופאים אמרו לנו שיש שיופר רב במצב.
עם זאת הטיפול הסיעודי באיטלקי גרוע מאוד, ולכן אחותי חזרה עם פצעי לחץ, שהלכו והחמירו, למרות שרכשנו עבורה את המזרון נגד פצעי לחץ הטוב ביותר שקיים (עלותו כ-40 אלף שקל)
המשכנו במעקב אצל האונקולוג בלין, כאשר בכל פעם רק נאמר לנו לחזור שוב כעבור מספר חודשים.
לפני כשבוע, אחותי אושפזה בבית חולים רמב"ם, שם מצבה הלך והדרדר במהירות.

פצעי הלחץ ברגל

כשבוע לאחר השחרור מבית חולים איטלקי, הרגל של אחותי התנפחה.
הרופא של המוסד, המליץ לפנות למיון, בחשד שכנראה מדובר בשבר.
(לא ביקשתי לעשות ועדת חקירה, כדי לברר איך נגרם השבר)
במיון בבית חולים רמב"ם, עשו כמובן צילום, וטענו שמדובר בשבר לא פשוט. יש לציין שבאותו שלב, לאחותי לא היו פצעי לחץ ברגליים.
לדברי הרופאים, הטיפול המועדף במקרים כאלה, זה ניתוח, אך בגלל המצב הכללי, הוחלט על גיבוס למשך שבועיים.
לאחר שבועיים, הגענו לאורתופד במרכז רפואי. הרופא הסיר את הגבס, וגילה שם פצעי לחץ בשלבים התחלתיים, אך לטענתו זה ילך ויחמיר, מבלי שנוכל לעשות כלום בקשר לכך. האבסורד הוא שהשבר לא התחיל אפילו להתאחות.
הוא המליץ על מגף/סד שימשיך לקבע את הרגל, אך בניגוד לגבס, ניתן להסירו מדי יום.
אני סבור שהרופאים היו צריכים לקחת בחשבון מראש, שגיבוס הרגל עלול לגרום לפצעי לחץ בלתי ניתנים לריפוי, והיו יכולים מההתחלה לבחור בשיטה אחרת לקיבוע, כגון אותו מגף סד.

גם אם השבר לא היה מתאחה, שבר לא יכול לגרום לזיהומים ומוות, לעומת פצעי לחץ!
הפצע באמת הלך והחמיר, התחילו זיהומים, ורופא המוסד המליץ שוב לפנות למיון.
אחותי שאושפזה בבית חולים רמב"ם. שם נאמרו שהדבר היחיד שניתן לעשות כדי להצילה, זה כריתת הרגל. הייתה לנו התלבטות קשה, אך כאשר כבר הסכמנו לקטיעה, הם טענו שאין שום סיכוי שאחותי תשרוד קטיעה כזו.
אמא שוחררה חזרה למוסד.

שמענו על המרכז הוסקולארי ברעננה, שנודע בכך שהצליח למנוע קטיעה, אצל הרבה מאוד אנשים, בעזרת טיפול באוזון.
וכך התחלנו לקחת את אחותי לטיפולים ברעננה, פעמיים בשבוע.
לא חל שיפור המצב הפצע, אך לפחות זה היה נקי, ללא הפרשות וללא זיהומים.
במסגרת האישפוז האחרון ברמב"ם, נאמר לנו שיש החמרה גם ברגל, וכמובן שגם זה תרם לקריסה הכללית של הגוף.

הערות כלליות:

1. מאחר ומדובר במסמך ראשוני, לא טרחתי לברר בתאריכים מדוויקים של האירועים. לכן הכול מבוסס על אומדני זמן, למיטב זכרוני.
2. במקרה של גידול העור, קיים הגורם של סבל רב לאחותי ולנו כמשפחה, וכן עוגמת הנפש על הזלזול, קלות הדעת של הרופאים, והסחבת הרבה שגרם להידרדרות במצב.
במקרה של הפצעים ברגל, בנוסף לסבל ועוגמת הנפש, קיים גם הנושא של הוצאות כספיות כבדות, הן בגלל רכישת ציוד שיקומי, והן על הטיפולים באוזון שכל אחד כזה עלותו 700 שקלים. ברשותנו כמובן חשבוניות על הטיפולים

3. נושא הפיצויים על הסבל ועוגמת הנפש הוא כמובן חשוב, אך מעל הכול, המטרה שלנו היא לגרום לכך שאותם רופאים שלכאורה התרשלו, שימוצה איתם הדין. קודם כל שיישלל מהם תעודת הרופא, בכדי שחולים נוספים, לא יצטרכו לעבור אירועים כאלה.
רופא מתרשל כזה, מקבל למעשה רישיון להרוג (פשוטו כמשמעו), ואסור לתת לו להמשיך במלאכתו!

מעוניין להגיש תביעת רשלנות רפואית על כל הארועים הנ"ל. תודה. נתנאל