בית משפט השלום בירושלים
ת"א 21459-08 הולצר ואח' נ' שירותי בריאות כללית
בפני כב' סגנית הנשיאה עירית כהן
התובעים
1.הגר הולצר
2.נורית ראובן
3.יריב משה הולצר
4.אפרת אוחיון
5.נעמה בן דוד הולצר
ע"י ב"כ עו"ד מירון קין ואח'
נגד
הנתבעת
שירותי בריאות כללית
ע"י ב"כ עו"ד אריה כרמלי ואח'
פסק דין
1. לפניי תביעה בעילה של רשלנות רפואית בגין נזקים שנגרמו, לטענת התובעים, למנוחה, הולצר הגר, בעקבות ניתוח להחלפת מפרק הירך שעברה בבית החולים "השרון" בפתח תקוה ביום 10.10.04.
°
התביעה הוגשה על ידי המנוחה, ובעקבות פטירתה תוקן כתב התביעה באופן שיורשיה הם התובעים. אין קשר בין פטירת המנוחה ובין הניתוח שעברה.
2. אין מחלוקת כי במהלך הניתוח נגרמה למנוחה פגיעה עצבית.
3. לטענת התובעים הפגיעה נגרמה עקב רשלנות הרופאים. לחלופין טוענים התובעים כי יש להעביר אל הנתבעת את הנטל להוכיח כי הרופאים לא התרשלו וזאת עקב הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש}), הכלל בעניין "חובת הראייה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים" (סעיף 38 לפקודת הנזיקין) ולאור דלות הרישום במהלך הניתוח והנזק הראייתי שנגרם בשל כך.
— סוף עמוד 1 —
עוד לטענת התובעים יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שהמנתח עצמו, להבדיל ממנהל המחלקה, לא התייצב על מנת לתת עדות.
4. לטענת הנתבעת אין להטיל עליה אחריות או חבות בנסיבות העניין שכן הטיפול שניתן למנוחה היה סביר ומקובל, מדובר בפגיעה אשר שכיחותה היא בין 1% ל- 1.5% ואין בעצם הפגיעה כדי להעיד על רשלנות. עוד לטענת הנתבעת, דו"ח הניתוח מפורט ומתאר את כל שלבי הניתוח, ואין בסיס לטענה בעניין הנזק הראייתי.
5. בתה של התובעת, נורית ראובן, נתנה תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים. מטעם הנתבעת נתן תצהיר עדות ראשית ד"ר אברהם גרטי המשמש כמנהל המחלקה האורטופדית בבית החולים השרון החל משנת 2006. המנתח, ד"ר מוסטפא יאסין, לא נתן עדות. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים.
חוות הדעת הרפואיות
6. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר הרולד קלצ'קו, מומחה למחלות אורטופדיות.
בחוות דעתו קבע ד"ר קלצ'קו כי המנוחה סבלה במהלך הניתוח שעברה מפגיעה בעצב הסכיאטי וכי אין הסבר ברשומה הרפואית להתרחשות הפגיעה.
ד"ר קלצ'קו קבע למנוחה נכות בגובה 10% בגין הפגיעה העצבית.
7. הנתבעת הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר שמואל וייס, מנתח – אורטופד.
בחוות דעתו קבע ד"ר וייס כי הנזק העצבי שהתגלה אחרי הניתוח חלף והחלים לגמרי. לפי חוות דעתו נותרה הפרעה עצבית ברמה של הולכה עצבית, ולא קלינית, בשתי הרגליים, שמקורה בע"ש מותני ואיננה קשורה לניתוח.
8. לאור הפערים בין חוות הדעת של מומחי הצדדים, מונה פרופ' רמי מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' מושיוב התבקש להתייחס גם לטענות בנוגע לרשלנות הרפואית.
9. בחוות דעת מיום 22.4.10 כתב פרופ' מושיוב:
"התובעת נותרה לאחר הניתוח להחלפת המפרק עם תלונות על כאבים ושינויי תחושה בפיזור סכיאטי מימין. הבדיקה הנוירולוגית תקינה ובדיקת ההולכה העצבית מלמדת על פגיעה בשני ענפיו של העצב הסכיאטי. נכותה של התובעת לצמיתות הינה בגובה 5%."
ביחס לטענת הרשלנות קבע המומחה כי:
— סוף עמוד 2 —
"נתוני המעקב הרפואי מלמדים שהטיפול הניתוחי במפרק ירך ימין היה מוצדק ובוצע כמקובל. לא ניתן להתרשם מרשלנות בטיפול בתובעת בכל שלביו."
10. על פי בקשת התובעים נחקר פרופ' מושיוב על חוות דעתו.
לשאלות ב"כ התובעת השיב פרופ' מושיוב כי מהלך הניתוח תואר בצורה מדויקת בדו"ח הניתוח ולא היה בו דבר יוצא דופן, אך במהלכו הייתה כנראה מידה מסוימת של לחץ שלא הורגש על ידי המנתחים כמשהו יוצא דופן וגרם לפגיעה בעצב (עמוד 11 לפרוטוקול).
פרופ' מושיוב הסכים כי הרשומה איננה מספקת תשובה מדויקת ביחס לנסיבות התרחשות הפגיעה, אולם הסביר שכאשר מנגנון הפגיעה הוא מנגנון של מתיחה, המנתח לא יודע במהלך הניתוח שהוא פגע בעצב (עמוד 7 לפרוטוקול). להערכת המומחה הרשומה הרפואית משקפת את המציאות (עמוד 10 לפרוטוקול).
מהחקירה עלה כי בניתוח שעברה המנוחה אחוזי הפגיעה בעצב הסכיאטי נעים בין 1% ל- 1.5% (עמוד 6 לפרוטוקול). אחוז זה כולל את כל הפגיעות בעצב הסכיאטי, כולל הפגיעות החמורות (עמוד 9 לפרוטוקול).
11. ביחס לנזק שנגרם למנוחה הסביר המומחה כי התחושה תקינה והמוטוריקה תקינה, יש הפרעה אשר באה לידי ביטוי בתחושה לא נעימה בכף הרגל (עמוד 12 לפרוטוקול).
דיון
12. כפי שנפסק:
"אחריות בגין רשלנות רפואית – כבכל מקרה של רשלנות – הינה אחריות תלוית אשם. באין חריגה מסטנדרט התנהגות סביר, לא ניתן לחייב רופא באחריות, אפילו הטיפול שבו נקט, הוא שהביא בסופו של יום לנזק שממנו סובל הניזוק. במבט ראשון, עלול הדבר לעורר אצל המטופל תחושה של חוסר צדק, שכן האחרון, שנתון לחסדיו של הרופא, סומך עליו ומשליך עליו את יהבו, נותר לשאת על גופו את הנזק, בעוד הרופא בעל הניסיון והמומחיות יוצא פטור. ואולם, עצם קיומו של נזק, אין בו כדי להעיד בהכרח על קיומו של אשם. ודוק: חרף ההתקדמות הרבה שידעה הרפואה, והתפתחות מכשור ובדיקות המסייעים בהצלת חיים, במניעת מחלות, ובהפחתת הסיכון לנזקי לוואי, גם כיום מוסיפות פרוצדורות רפואיות רבות להיות כרוכות בסיכונים שאינם מצויים בהכרח בשליטת הרופא. אכן, "לא כל ניתוח מצליח, גם אם הרופאים הינם בעלי ידע מעולה, נוהגים בזהירות, וידיהם מאומנות והצוות של הניתוח פועל כהלכה" (ע"א 552/66 לויטל נ' מרכז קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד כב
— סוף עמוד 3 —
(2) 480, 482 (1968)). סיכונים אלה הינם טבעיים ואינהרנטיים לפעולה הרפואית, ובאחוז מסוים של המקרים, הם עלולים להתרחש. בעצם התממשותם – אין ללמד בהכרח כי הרופא התרשל, ובאין התרשלות – אין מנוס מכך שהניזוק נושא בנזק." (ע"א 8693/08 הרמן נ' שטרנברג (פורסם במאגרים, 24.3.11)).
13. ד"ר קלצ'קו, אשר נתן חוות דעת מטעם התובעים, לא קבע בחוות דעתו כי הצוות הרפואי התרשל.
14.
15. ה עירית כהן 54678313
16. פרופ' מושיוב קבע כי הטיפול היה מוצדק ובוצע כמקובל ולא ניתן להתרשם מרשלנות בטיפול בתובעת, בכל שלביו.
17. דו"ח הניתוח מפורט ומתאר את מהלך הניתוח על כל שלביו. הנזק התגלה סמוך לאחר הניתוח ומיד כאשר התגלה הוא תועד ברשומות הרפואיות, ויש בכך כדי להסביר מדוע לא נזכרו הפגיעה והנזק בדו"ח הניתוח עצמו.
18. בסיכומים טען ב"כ התובעים כי הרישום בדו"ח הניתוח איננו מפרט את הפעולות שבוצעו למניעת הפגיעה בעצב הסכיאטי, אין התייחסות להסטת העצב, דרך סימונו והוצאתו משדה הניתוח. לא ברור מכוח מה טוען ב"כ התובעים כי על הרופאים היה לנקוט בפעולות אלה. הטענות שהעלה לא נטענו בכתב התביעה, לא עלו מחוות הדעת של ד"ר קלצ'קו ואף לא מחוות דעתו של פרופ' מושיוב.
19. אשר להעברת נטל הראיה אל הנתבעת מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כפי שנפסק, שלושה הם התנאים לקיומו של הכלל. הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק; השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; והשלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה (לעניין התנאים לתחולת הכלל ראו את ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001)).
ספק אם לאור הראיות שנשמעו ניתן לקבוע כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שנקטה בזהירות סבירה, אולם גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעים כי התקיימו דרישות הסעיף והנטל עבר אל הנתבעת, הרי לאור חוות דעתו של פרופ' מושיוב והתשובות שנתן בחקירתו, וכאשר גם מומחה התובעים לא קבע בחוות דעתו שהנתבעת התרשלה, עמדה הנתבעת בנטל והוכיחה שהיא לא התרשלה.
20.
21. — סוף עמוד 4 —
22. הדברים נכונים גם ביחס להעברת הנטל מכוח הכלל בנוגע לדברים מסוכנים, ככל שחל בענייננו כלל זה.
23. אני דוחה, אפוא, את התביעה.
24. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
