אירוע שריפה אשר אירע בדירה המבוטחת, אשר בעקבותיה פיצתה התובעת את המבוטח על נזקי השריפה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 57496-07 איילון בע"מ – חברה לבטוח נ' עילם גלי בפני
כב' השופט חאג יחיא
תובעת
איילון בע"מ – חברה לבטוח בע"מ
נגד
נתבעת
עילם גלי

פסק דין מבוא;
1. לפני תביעת תחלוף עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") של איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן:"התובעת") כנגד עילם גלי (להלן: "הנתבעת"), אשר התגוררה בדירה המבוטחת בתנאי שכירות חודשים ביחד עם שותפים נוספים (להלן: "הדירה"). בבסיס התביעה אירוע שריפה אשר אירע בדירה המבוטחת, אשר בעקבותיה פיצתה התובעת את המבוטח על נזקי השריפה, ולטענתה האחריות לשריפה מוטלת על כתפי הנתבעת.
רקע ;
2. התובעת, ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתובענה דירת מגורים הממוקמת ברח' דיזינגוף 34/4, ת"א ע"ש שלנג שלמה (להלן: "המבוטח") על פי פוליסה לביטוח "הכל בה לדירה" אשר כוללת גם כן כיסוי ביטוחי לנזקי אש.
במועד הרלבנטי לתובענה התגוררו בדירה בתנאי שכירות חודשית שלושה שותפים, ביניהם הנתבעת.
3. בתאריך 13.01.04 בשעה 14:00 או בסמוך, הבחינה אחת השותפות בשם איילת, בעשן העולה מחדרה של הנתבעת. עם גילוי השריפה הזעיקה איילת למקום כוחות כיבוי אש, אשר פעלו לכיבוי השריפה. הכבאים הצליחו לכבות את האש אך לא לפני שהשריפה התפשטה וכתוצאה מהתפשטות האש נגרם נזק לחלקי מבנה ופריטי תכולה בחדר.
4. כאמור, ביום אירוע השריפה הוזעקו שרותי הכבאות לכיבוי השריפה בדירה המבוטחת ובגין האירוע ניתנה חוות דעת שנערכה על ידי קצין החקירות במחלקה לכיבוי אש מטעם עיריית ת"א, אשר קבע בחוות דעתו, כי סביר להניח שהדליקה פרצה כתוצאה מבדל סיגריה שנפל בשוגג על כרית פוף שנמצאה על השטיח. כמו כן, למחרת היום ולבקשת התובעת הוזמן שמאי על מנת לאמוד את הנזק.
בהתאם לדו"ח השמאי, פיצתה איילון את המבוטח על כל נזקיו שנבעו מהשריפה הנ"ל.
5.
6. — סוף עמוד 1 —
7. מטעם התביעה העיד מר פרץ יצחק – קצין החקירות במחלקה לכיבוי אש בעיריית ת"א אשר נתן חוות דעת וחתום על תעודת עובד ציבור . מטעם ההגנה העידו, הנתבעת בעצמה וגב' מנור שני אחת השותפות שהתגוררו בדירה המבוטחת.
גדרי המחלוקת ;
8. ראשית, השאלה הראשונה המצריכה הכרעה הינה שאלת נטל ההוכחה. חשיבותה של שאלה זו במקרה דנן הינה משמעותית, זאת עקב הקושי הראייתי הנובע מסוג האירוע – אירוע שריפה. ככלל, נטל ההוכחה הינו על התובע, זאת על פי הכלל הידוע, הקובע, כי המוציא מחברו עליו הראיה, אולם, ישנם מספר מקרים, ובהם אירועי שריפה, בהם הופכת פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") נטל זה, וקובעת כי נטל זה יועבר לנתבע, ועליו להוכיח כי לא התרשל.
לאחר בירור ראשוני זה, יש לבחון, מספר שאלות עובדתיות. הראשונה שבהן היא שאלת מקור פרוץ השריפה. כיצד פרצה האש ומהו הרכיב אשר היווה את הגורם לשריפה. בהמשך לשאלה זו, יש לבחון האם הנתבעת נושאת באחריות למקור השריפה. האם הרכיב אשר היווה את מקור השריפה נגרם על ידי הנתבעת. 9. לאור המסקנות העובדתיות, יבחנו השאלות המשפטיות העולות מהאירוע. ראשית, תידרש בחינה של האחריות המשפטית של הנתבעת לגבי מקור השריפה וסיבתה. טענות התובעת;
10. לטענת התובעת, אין ולא יכול להיות צל של ספק כי השריפה נגרמה עקב מגע בין בדל סיגריה או חומר בעירה אחר עם כרית הפוף בחדרה של הנתבעת. טענת הנתבעת הופיעה בסעיף 7 לתצהירה, בדבר כשל חשמלי שגרם לשריפה הינה עדות סברה ו/או עדות שבמומחיות ואין בית המשפט יכול לקבלה בהיותה עדות בלתי קבילה. ככל שהיה ברצון הנתבעת לטעון טענות כאלו ואחרות, היה עליה להעלותן במסגרת חוות דעת של מומחה שריפות מטעמה. עוד לטענתה, בהתאם לסעיף 39 לפקודה, על הנתבעת הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שתחוב עליה ובמקרה דנן, לא עמדה הנתבעת בנטל הרובץ עליה להוכיח כי לא התרשלה כלפי התובעת ו/או מבוטחה. הנתבעת למרות שידעה היטב על הסכנה הטמונה בכרית הפוף וכי היא מחזיקה כרית גדולה העשויה מחומר דליק במיוחד, לא טרחה הנתבעת לנעול את חדרה ולוודא כי איש לא נכנס אליו עם סיגריה או בלעדיה. נטען, כי הנתבעת התחייבה בחוזה השכירות לפצות את מבוטחת התובעת בגין כל נזק ו/או קלקול שייגרמו למושכר תוך תקופת השכירות. 11. לסיום נטען, כי אף כי בנסיבות העניין קיימת אחריות ורשלנות מצדה של הנתבעת, הרי שעל פי החוזה כלל אין נפקות לשאלה באם הנתבעת התרשלה והיא מחויבת לפצות את מבוטחת התובעת בגין כל נזק שייגרם למושכר במהלך תקופת השכירות. טענות הנתבעת ;
12.
13. — סוף עמוד 2 —
14. בעניין נטל ההוכחה טוענת הנתבעת, כי סעיף 39 לפקודת הנזיקין לא חל על המקרה. שכן על פי לשון הסעיף יש להוכיח שני תנאים :
א. הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה, או
ב. הנתבע הוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.
טוענת הנתבעת, בענייננו לא מתהפכת חובת הראייה, כי לא התמלאו התנאים לחילוף חובת הראייה. שכן לא הוכח כי הנתבעת הבעירה את האש או הייתה אחראית להבערתה, אדרבא הוכח כי לא היה לה קשר לכך ושנית, הוכח כי האש לא יצאה מהמקרקעין שהוחזקו ע"י הנתבעת. כלומר האש לא הספיקה לצאת מחדרה והנזק שנגרם נגרם בתוך החדר.
15. נטען, כי אפילו היו מוכחים התנאים הקבועים בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, הרי הנתבעת הוכיחה שלא הייתה כל רשלנות מצידה שגרמה לשריפה ומקורה נבע מפגם נסתר במערכת החשמל וכי בנסיבות המקרה היא לא יכלה למעשה לעשות דבר כדי למנוע את שארע. 16. הנתבעת טוענת, כי פוליסת הביטוח נשוא התביעה לא מתייחסת לדירה בה התגוררה הנתבעת, וכי בכל מקרה הוכח כי הנתבעת לא הדליקה או גרמה את האש שפרצה בחדרה (מעולם לא עישנה) וכי קרוב לו] ]>