בקשות לביטול הודעות קנס בשל העסקת עובדים זרים ללא היתר

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 29733-08 רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ נ' מנע ואח' בפני
כב' השופט מרדכי בן-חיים
תובעת
רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ
נגד
נתבעים
1.עו"ד דוד מנע
2.עו"ד רונית הורביץ – התביעה נדחתה
פסק דין א. מהות התביעה ובעלי הדין
1. התובעת, חברת בת של תאגיד דורי חברה לבניין, עוסקת בין היתר בביצוע עבודות גמר בגבס.
2. הנתבע 1 (להלן הנתבע) הינו עורך דין אשר ייצג את התובעת בטיפול בבקשות לביטול הודעות קנס שהושת עליה בשל העסקת עובדים זרים ללא היתר ועבירות נלוות.
3. אין חולק כי הודעות הקנס אשר שרותי הנתבע נשכרו לביטולן, הוטלו מכוח חוק העבירות המנהליות התשמ"ו – 1985 (להלן: חוק העבירות).
4. טענת התובעת בקליפת האגוז, הינה כי טיפולו המקצועי של הנתבע היה רצוף מעשים ומחדלים רשלניים, אשר הסבו לתובעת נזקים כספיים בסכום כולל של 164,226 ₪.
5. בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשפותה בגין נזקיה וכן להשיב לה את הסך של 25,000 ₪ סכום שכ"ט אשר שילמה לנתבע עבור טיפולו.
ב. עיקר טענות התובעת
1. התובעת טוענת כי בעקבות חקירה שנערכה ע"י משרד התמ"ת (להלן: המשרד), בזיקה להעסקתם של שני עובדים זרים, הטיל המשרד על התובעת ביום 12.10.04 ארבעה קנסות מנהליים מכוח חוק העבירות, בסכום כולל של 90,000 ₪.
°
2. עובר לקבלת הודעות הקנס ביום 14.10.04 פנתה התובעת לנתבע על מנת שיגיש בשמה בקשות לביטולן כמו גם לייצוגה בהליכים המשפטיים הכרוכים בכך, וסיפקה לנתבע
3. — סוף עמוד 1 —
4. מסמכים שונים שהיה בהם לגרסת התובעת כדי להטיל ספק בצדקת חיובה של התובעת בקנסות.
5. התובעת מוסיפה וטוענת כי שילמה לנתבע מראש שכר טרחה בסך 25,000 ₪ והנתבע החל בטיפולו.
6. להלן גוללה התובעת את שלבי הטיפול המקצועי ע"י הנתבע, החל בבקשה שהגיש לביטול הודעות הקנס שלא נתמכה בתיעוד רלוונטי ועבור להתעלמותו של הנתבע מהגשת הבקשה להישפט על העבירות מושא הודעות הקנס, במועד הקבוע בחוק.
7. בסופו של יום נדחו כל בקשותיו של הנתבע בשם התובעת לבטל את הקנס ו/או לאפשר לתובעת להישפט בגין העבירות ולסכום הקנסות נוספו חיובי קנסות פיגורים בסכום של 67,535 ₪.
8. התובעת טוענת כי הנתבע עוול כלפיה ברשלנות באשר לא פעל במידת המיומנות המקצועית המתחייבת מעו"ד המייצג לקוח ואף לא נקט במידת הזהירות הסבירה החלה עליו.
9. בנוסף טוענת התובעת כי התנהלותו של הנתבע במהלך טיפולו המקצועי בענייניה, אינה מתיישבת עם חובת הנאמנות החלה עליו מכוח סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א – 1961. ג. עיקר טענות הנתבע
1. הנתבע הגיש כתב הגנה בגדרו הכחיש מקצת מטענותיה העובדתיות שהעלתה התובעת והודה באחרות.
2. הנתבע טוען כי התובעת לא טענה לקיום קשר סיבתי בין הרשלנות (המוכחשת) אשר יוחסה לנתבע מזה ובין נזקיה הנטענים מזה.
3. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת ציינה בפניו כי המסמכים אשר העבירה לנתבע ערב תחילת טיפולו, נשלחו על ידה קודם לכן למשרד ועמדו בפניו של התובע המוסמך (להלן: התובע) , אך חרף זאת דחה המשרד לבסוף את בקשת התובעת לביטול הקנסות.
4. הנתבע אישר כי בבקשתו לביטול הקנסות ציין כי במידה והבקשה האמורה תידחה, מבקשת התובעת להישפט בגין קנסות אלו.
5. להלן טען הנתבע כי שעה שהמתין לקבלת זימון להישפט בעקבות דחיית הבקשה לביטול הקנסות, הודיעה לו התובעת כי קיבלה דרישה לתשלום סכום הקנסות בצירוף תוספת פיגורים.
6. לגרסת הנתבע בעקבות הודעת התובעת מיום 14.11.05 פנה הנתבע לתובע במשרד, וביקש הבהרות מדוע לא ניתנה החלטה בבקשת התובעת להישפט.
7. להלן סקר הנתבע את ההליכים שנקט לביטול או הפחתה של הקנסות, בקשות שהגיש להארכת מועד להישפט לרבות הליכי ערעור בעקבות דחיית הבקשות.
8. אין חולק כי הליכים אלו לא הניבו את התוצאה המקווה, והסתיימו עם דחיית עתירה שהגיש הנתבע בשם התובעת בפני בית המשפט הגבוה לצדק.
9.
10. — סוף עמוד 2 —
11. ככללו של דבר טען הנתבע כי עשה ככל שביכולתו על מנת לאפשר לתובעת להישפט בגין הקנסות וכי בניגוד לטענות התובעת פעל הנתבע בנאמנות וללא דופי על מנת לאפשר לתובעת לקבל את יומה בבית המשפט, וזאת חרף העובדה ששכר הטרחה שקיבל מן התובעת לא כיסה את ההוצאות הדרושות.
12. הנתבע אף הבהיר כי ההנחיות שקיבל מן התובעת היו לבטל את הודעות הקנס וכי התובעת ציינה בפניו לא אחת כי אין ברצונה להישפט בנמקה זאת ברצונה למנוע נזק תדמיתי.
ד. המחלוקת
הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן:
1. היקף הפעולות אשר על הנתבע היה לבצע בעבור התובעת.
2. האם פעל הנתבע באופן סביר ומושכל לביצוע מטלותיו כמתחייב ממעמדו כפרקליט המייצג לקוחות ופעל בנאמנות להבטחת האינטרס של לקוחו.
3. בהנחה שלא – האם הוכח קשר סיבתי בין רשלנותו של הנתבע מזה והנזק שנגרם לתובעת מזה.
4. גובה הנזק.
ה. דיון וממצאים
1. הפעולות המשפטיות שבוצעו ע"י הנתבע.
1.1 אין חולק כי לא נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים: נסיבה זו הביאה לידי מחלוקת זוטא בשאלה האם התבקש הנתבע ע"י התובעת לפעול בשמה ולייצגה גם בהליכי השפיטה בגין העבירות שיוחסו לתובעת לגופן, בפני בית המשפט המוסמך.
1.2 הן בכתב הגנתו והן בסעיף 34 לתצהירו טען הנתבע כי הונחה ע"י התובעת לפעול לביטול הודעות הקנס תוך שהתובעת ציינה בפניו כי אין ברצונה להישפט. גרסה דומה העלה הנתבע גם במהלך חקירתו שעה שטען: "התובעת לא רצתה להגיע למשפט כי היא פחדה" (עמ' 25 שורה 23).
1.3 עם זאת חומר הראיות שבפניי מפרנס ממצא חד משמעי לפיו פנה הנתבע בשם התובעת גם בבקשה להישפט בגין העבירות; הנתבע מודה בסעיף 26 לתצהירו כי ביום 22.11.04 פנה למשרד בבקשה להישפט בשמה של התובעת, בבקשה להישפט.
1.4 יתר על כן, במכתב ששיגר הנתבע למשרד מיום 26.10.04 (נספח ד' לתצהירו של יצחק בן שטרית שהעיד מטעם התובעת) נרשם במפורש: "במידה ולאחר שתשקלו את מכתבי זה ותחליטו לדחות את הבקשה (לביטול הקנסות – מ.ב.ח.), אזי מבקשת מרשתי להישפט וזאת במסגרת 30 הימים שהוקצבו בחוק למרשתי…".
1.5 בסיכום טענותיו (פרק ד' עמ' 8) טען הנתבע כי פעל בהתאם להנחיות התובעת שלא להישפט, ומצא תימוכין לגרסתו זו בעדותו של בן שטרית אשר העיד כי "מלכתחילה לא רצינו להישפט" (עמ' 15 שורה 23). עם זאת בהמשך עדותו הבהיר בן שטרית כי "לא הייתה הנחיה
1.6 — סוף עמוד 3 —
1.7 (שלא להישפט) אלא העדפה. לא נתנו הנחיות לעו"ד מנע, נתנו לו להוביל את הקו שהוא חשב עליו.." (שם שורות 30 – 32).
1.8 עד אחר מטעם התובעת, עמיר בקיש הכחיש בעדותו לחלוטין את הגרסה לפיה התובעת ביקשה להימנע מן הסיכון הכרוך בהעמדה לדין ובהרשעה בפלילים (עמ' 18 שורות 28 – 32).
1.9 לא נעלמה מעיני העובדה כי בקיש החל את עבודתו בתובעת בחודש ספטמבר 2005 קרי מספר חודשים לאחר שהנתבע החל לפעול בשם התובעת (עדות בקיש בעמ' 17 שורה 13) ומשכך אני רואה להעדיף את גרסתו של בן שטרית; עם זאת הנתבע עצמו הודה כי אמר לתובעת כי הגיש בקשה להישפט והתובעת לא הגיבה ומשכך הסיק: "כל מה שעשיתי היה על דעתה" (עמ' 25 שורות 29 – 30).
1.10 יתר על כן בהמשך עדותו טען הנתבע: "הם (התובעת) נתנו תצהיר לבית הדין האזורי לעבודה שהוא רצה להישפט" (עמ' 26 שורות 7 – 8).
1.11 מסקנתי הינה אפוא כי הנתבע סבר כי יש למצות את מלוא האפשרויות לביטול הקנסות ואף הבין כי הוסמך על ידי התובעת לפעול הן לביטול הקנסות באפיק המנהלי והן במידת הצורך לייצגה בהליכים בבית הדין לצורך ברור האישומים לגופם.
2. האם פעל הנתבע באופן סביר ומושכל בביצוע מטלותיו המקצועיות
2.1 בן שטרית טען בעדותו כי התוודע לנתבע מתוך פרסומים שיזם זה לגבי הניסיון והידע שיש לו בתחום העובדים הזרים (עמ' 5 שורות 18 – 21) הנתבע אישר בעדותו את גרסת בן שטרית (עמ' 23 שורות 29 – 30).
2.2 התובעת טוענת כי כבר מתחילת הדרך ולמעשה במכתבו הראשון למשרד מיום 26.08.04 נמנע הנתבע מלצרף את המסמכים שיש בהם לצדד לכאורה בטענת התובעת לביטול הקנסות (סעיפים 7 – 8 לתצהירו של בן שטרית).
2.3 מצאתי כי טענה זו רעועה למדי, לא זו בלבד שהוכח בפניי כי אותם מסמכים אשר התובעת שמה בהם את יהבה, נשלחו על ידה למשרד עוד קודם כניסת הנתבע לתמונה (עדות בן שטרית בעמ' 7 שורות 29 – 30) אלא שבן שטרית הודה כי חלק מן המידע שבו הזין את הנתבע היה שגוי (עמ' 9 שורות 8 – 11).
2.4 טענתה הנוספת של התובעת הינה כי הנתבע פעל בניגוד להוראה המנדטורית של סעיף 8 א(ה) לחוק העבירות בכך שבמכתביו למשרד מן הימים 26.10.04 ו- 22.11.04 (בגדרם השיג הנתבע על עצם הטלת הקנסות) כלל הנתבע גם בקשה להישפט בגינם, וזאת טרם מתן החלטה ע"י המשרד באשר לעצם הטלת הקנסות (סעיפים 9 – 10 לתצהיר בן שטרית).
2.5 בסעיף 8א(ה) לחוק העבירות נקבע:
"מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו..".
בבחינה זו של הדברים ברי כי מכתביו האמורים של הנתבע לוקים "במינון יתר" ועומדים בסתירה להוראות החוק. משעומת הנתבע עם העובדה כי פעל בניגוד להוראות הדין לא היה בפיו מענה ענייני וטענתו לפיה מכתבו מיום 22.11.04 מבטל למעשה את בקשתו לביטול הקנס (עמ' 28 שורות 2 – 5) הינה מופרכת הן בשל העובדה כי לא נכללה בו כל הצהרה בדבר
— סוף עמוד 4 —
חזרתה של התובעת כביכול מבקשתה לביטול הקנסות והן בעיקר בשים לב לעובדה כי גם מכתב זה נשלח קודם לקבלת החלטת התובע במשרד מיום 23.1.05 לפיה סורבה בקשת התובעת לביטול הקנסות.
2.6 כאמור ביום 23.1.05 דחה התובע במשרד את בקשת התובעת לביטול הקנסות ובמכתבו מן התאריך הנ"ל (להלן: מכתב הדחייה) שמוען לנתבע, העמיד התובע המוסמך את התובעת אותו על זכותה של התובעת לבקש להישפט במקום לשלם את הקנסות בתוך 30 יום מתאריך קבלת המכתב (נספח ד' לתצהיר בן שטרית).
2.7 בתשובה לשאלה האם הגיש בשם התובעת בקשה להישפט לאחר קבלת מכתב התובע המוסמך, השיב הנתבע בחיוב תוך שהסתמך על מכתב שנשלח ממשרדו ביום 14.11.05 (נספח ח' לתצהיר הנ"ל – עמ' 27 שורות 18 – 21).
2.8 אין חולק כי המכתב נספח ח' נשלח ע"י הנתבע כ-10 חודשים לאחר קבלת מכתב התובע המוסמך, קרי באיחור של כ-9 חודשים מעבר למועד שנקבע בחוק העבירות ובמכתב התובע המוסמך; אטעים כי הנתבע טען בעדותו כי הוא מודע להוראות החוק ובאותה נשימה הודה כי הגיש את הבקשה להישפט 30 יום קודם לקבלת מכתב התובע (שם שורות 22 – 28).
2.9 התנהלותו זו של הנתבע מתעלמת ממתחם הזמן שנקבע בסעיף 8א(ה) לחוק העבירות לפיו: "דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה…".
2.10 מן האמור עד כאן ניתן לקבוע כי הנתבע לא כלכל את פעולותיו ע"פ הדין ולמעשה התעלם מהוראותיו חרף גרסתו כי היה מודע להן, אין מנוס אפוא מן המסקנה לפיה הנתבע הפר את חובת הזהירות החלה עליו כעורך דין כלפי לקוחו.
2.11 מסתבר כי בכך לא תמה מסכת התנהלותו הקלוקלת של הנתבע בעניין שנמסר לטיפולו. כזכור החלטת התובע המוסמך לדחות את בקשת התובעת לביטול הקנסות ניתנה ביום 1.2.05. ניתן היה לצפות כי הנתבע יפעל לאלתר להגשת בקשה להישפט אך מסתבר כי הנתבע הגיש לבית הדין לעבודה רק ביום 20.11.05 הליך נפל לביטול ו/או הפחתה של הקנסות ורק לאחר שהליך זה נמחק הוגשה על ידו בקשה להארכת המועד להישפט.
2.12 לא זו אף זו במסגרת הבקשה שהגיש הנתבע לביטול והפחתת הקנסות טען הנתבע כי המשרד לא העביר את עמדתו לבקשת ביטול הקנסות (סעיף 15 לבקשה נספח ט' לתצהיר בקיש).
2.13 אפס, טענה זו מוטעית בעליל שכן עיון במכתב הדחייה מוכיח מעבר לכל ספק כי דחיית הבקשה לביטול הקנסות התייחסה לעבירה מיום 1.1.04 ומשכך לא היה כל יסוד לטענה שהעלה בבקשת הביטול שהגיש ולפיה המשרד לא המציא את עמדתו לגבי העבירה מיום 1.1.04. הנתבע לא הביא בתצהירו הנמקה או הסבר באשר לבקשה מופרכת זו.
3. דחיית בקשות ועתירות נוספות שהגיש הנתבע בשם התובעת
3.1 משנדחתה הבקשה להארכת המועד שהגיש הנתבע בפני בית הדין האזורי לעבודה (החלטה מיום 12.12.06 – נספח י"א לתצהיר בקיש) הגיש הנתבע בשם התובעת ביום 22.1.07 ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בגדרה חזר על טענתו לפיה אין לחסום את זכותה של התובעת
3.2 — סוף עמוד 5 —
3.3 להישפט חרף העובדה שבקשתה של זו להישפט הוגשה טרם המועד הקבוע בחוק (סעיף 4 להודעת הערעור – נספח י"ב לתצהיר בקיש).
3.4 בית הדין הארצי דחה טענה זו ב"אבחת חרב" בנמקו בקצרה כי התובעת איחרה כדי 9 חודשים בהגשת בקשה להישפט וכי טענתה לפיה ניתן לתקף בקשה להישפט טרם קבלת החלטה בדבר ביטול הינה מוטעית.
3.5 עתירה שהגיש הנתבע בשם התובעת לבית משפט הגבוה לצדק לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי נדחתה על הסף תוך שבית המשפט העליון מטעים כי משנה חומרה נודע לשיהוי בן כחצי שנה שחל בין המועד בו ניתן פסק הדין בבית הדין הארצי מזה ומועד הגשת העתירה, וזאת בשל העובדה שבקשת ההארכה שהוגשה במקור בפני בית הדין האזורי – הייתה נגועה לכשעצמה בשיהוי בן כ-9 חודשים (עמ' 3 לפסק הדין בעתירה – נספח י"ג לתצהיר בקיש).
3.6 הנה כי כן נמצא שהנתבע נקט שיהוי ממושך ובלתי מוסבר, העולה כדי סחבת מרושלת במיצוי זכותה של התובעת להישפט.
3.7 מן המקובץ עד כאן עולה כי הנתבע לא יצא ידי חובת הזהירות והמיומנות המקצועית החלה עליו כלפי התובעת ולמעשה הפר חובה זו הן בהתעלמותו מדעת מהוראות חוק מחייבות והן בסדרת טעויות ונקיטת סחבת לרפאן; הנתבע התרשל איפוא כלפי התובעת.
4. הפרת חובת הנאמנות שחב הנתבע לתובעת
4.1 אם אין די בגילוי הרשלנות שציינו את טיפולו המקצועי של הנתבע, חומר הראיות שבפניי מלמד כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות שחלה עליו כלפי התובעת, בניגוד לסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, לפי מצווה פרקליט בין היתר לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות.
4.2 בסעיף 28 לתצהיר עדותו טען הנתבע כי: "החלטת התובע המוסמך תאמה את הערכתי כי סיכויי הפחתת הקנסות שהושתו ע"י התובעת נמוכים מאוד".
4.3 בסעיף 38 לתצהירו טען הנתבע: "אם התובעת הייתה עומדת לדין, גם ערכאה שיפוטית הייתה מגיעה לאותה מסקנה שאין לבטל את הקנסות מאחר והוטלו על התובעת כדין".
4.4 בן שטרית התייחס בעדותו להערכה המקצועית שקיבלה התובעת מן הנתבע באשר לסיכוייה: "מלכתחילה לא רצינו להישפט, הקו של דוד מנע (הנתבע) היה שאני סוגר לכם את התיקים, אין להם קייס, אנו נגיש בקשה לביטול הקנסות ואם לא, בקשה להישפט…. אם עו"ד מנע היה אומר לנו שאין לנו סיכוי טוב היינו משלמים את הקנס ולא היינו מתקשרים עד עוד משרד כפי שעשינו הכוונה למשרד עו"ד מנע". (עמ' 14 שורות 23 – 28).
4.5 קודם לכן בעדותו טען בן שטרית: "הוא (הנתבע) העביר לנו מסר די ברור שהוא מבטל את הקנסות ובשביל זה התקשרנו איתו…" (עמ' 13 שורות 24 – 26 וכן עמ' 16 שורות 16 – 17).
4.6 הנתבע הודה בעדותו כי גם במסגרת טיפולו בעבור לקוחות אחרים לא הצליח לבטל קנסות במשפטים שהגיעו לסיומם (עמ' 23 שורות 21 -23). כאשר עומת הנתבע עם גרסתו לפיה סיכויי התובעת לביטול הקנסות היו קלושים השיב הנתבע בחיוב. להלן נשאל הנתבע: "אני מבין שהצגת בפני התובעת שאין לה סיכוי בהליך". והשיב: "כן" (עמ' 24 שורות 4 – 6).
4.7 — סוף עמוד 6 —
4.8 ובתשובה לשאלה נוספת האם ערך תכתובת עם התובעת בסוגיית סיכוייה השיב בשלילה וטען: "הכל היה בע"פ" (שם בעמ' 24 שורות 4 – 9).
4.9 במחלוקת העובדתית אני מעדיף את גרסתו של בן שטרית אשר נקב במפורש בשמו של הנתבע כמי שהציג בפני התובעת מצגים מרגיעים ואופטימיים באשר לסיכויי ההליך. הנתבע לעומת זאת הגם שטען כי הבהיר לתובעת כי "אין לה כל סיכוי בהליך" לא נקב בשמו של אדם מסויים ואף הודה כי לא טרח לציין בכתובים כי אין כל תוחלת לטיפול המשפטי שבגינו נשכרו שירותיו. עסקינן ידוע בהליך בו גלומה בין היתר גם ההסתברות להרשעה בפלילים.
5. הבסיס הנורמטיבי
5.1 תיקצר היריעה מלפרט את מכלול ההלכות הדנות בחובת הזהירות והנאמנות בהן נושא עורך דין כלפי לקוחו, אך אין פטור בלא כלום. ב-ע"א 37/86 לוי ואח' נ' שרמן, פ"די מ"ב (4) 446 עמד בית המשפט בהרחבה על היקפן ומהותן של חובות אלו.
5.2 אשר לחובת הזהירות נקבע: "עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בענייני לקוחו, בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא".
אשר לחובת הנאמנות נקבע: "עורך דין מחוייב להודיע ללקוחו על מצב הדברים לאשורו, בכל הקשור לחוק ולפסיקה החלות על המקרה".
5.3 גם אם תמצי לומר כי יתכן והנתבע העמיד את התובעת על סיכויי ההליך באופן כללי, אין די בכך. ב- ת"א (מחוזי חיפה) 690/04 נגלר נ' י.ר. טסלר יזום תכנון ובניה בע"מ (פורסם בנבו) קבע כב' השופט עמית:
"על עו"ד המ] ]>