בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 6724-01-09
פלוני ואח' נ' ד"ר לויט ואח'
30 ינואר 2013
בפני
כב' השופטת ב. גילאור, נשיאה
התובעים:
פלוני ואח'
נגד
הנתבעים:
1. ד"ר נתן לויט
2. אלישע בע"מ
פסק דין
פתח דבר
זוהי תביעה בעילה של רשלנות רפואית.
°על פי הטענה, הרשלנות אירעה במהלך דיקור מי שפיר עת פגעה מחט הדיקור בעינו של התובע 1, עוד בהיותו עובר, וגרמה לו נזק גוף בעינו השמאלית.
°התובע 1 (להלן – התובע), יליד 21.7.95, הוא בנם הרביעי של התובעים 2 ו – 3, האם והאב בהתאמה.
הנתבע 1 (להלן – הנתבע או ד"ר לויט), הוא הרופא שביצע את דיקור מי השפיר במרפאתו הפרטית בבית החולים "אלישע", הנתבע 2.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
— סוף עמוד 1 —
1. ביום 15.2.95, עת הייתה בשבוע ה – 18 להריונה, עברה התובעת 2 (להלן – התובעת 2 או האם) דיקור מי שפיר (להלן – דיקור מי השפיר או הבדיקה). הבדיקה נערכה על ידי ד"ר לויט במרפאתו הפרטית בבית החולים אלישע בחיפה. תוצאות הדיקור פוענחו כתקינות.
ביום 21.7.95 נולד התובע.
2. ביום 4.9.95 או במועד סמוך הסבה האם את תשומת לב הגורמים המטפלים לקיומו של כתם לבן על עדשת עין שמאל של התובע והופנתה לבירור במחלקת עיניים בבית החולים בני ציון בחיפה. התובע נבדק על ידי פרופ' צבי פרידמן ונמצא כי עין שמאל קטנה יותר, נראה כתם לבן בקשתית והאישון לא במקום. כן צוין שלא נראה רפלקס בעין זו.
ביום 17.9.95 נבדק התובע על ידי פרופ' בן עזרא ז"ל בבית החולים הדסה עין כרם ונמצא סובל מקטרקט בעין שמאל. הומלץ על התערבות כירורגית. ביום 23.10.95 בוצע ניתוח בו הוצאה העדשה העכורה והושתלה עדשה מלאכותית. מהלך ההחלמה אחר הניתוח נרשם כתקין.
כעשרה חודשים לאחר מכן אובחן שגשוג משני של הרקמה העוברית שהצריך ביצוע ניתוח נוסף להסרת הקטרקט המשני ולפתיחת ציר ראייה מאחורי העדשה. הניתוח הנוסף בוצע ביום 2.12.96. לאחר הניתוח הראשון התבקשו ההורים לכסות את עינו הימנית של התובע והתמידו בכך עד הגיעו לגיל 5 לערך אז הופסק הטיפול עקב חוסר שיפור והתנגדות מצד התובע.
בהמשך נצפתה פזילה בולטת בעין שמאל והומלץ על תיקון כירורגי. ב – 14.8.2000 בוצע ניתוח לתיקון הפזילה.
במהלך השנים שלאחר מכן התפתח קוצר ראיה ניכר בעין שמאל ופזילה מסוימת עדין נצפתה. כזה הוא מצבו של התובע גם כיום.
תמצית הטענות
3. לטענת התובעים, נזק הגוף נגרם לתובע, עוד בהיותו עובר, כתוצאה מפגיעת מחט הדיקור בעינו השמאלית במהלך הבדיקה. על פי הטענה, התרשלות הנתבע התבטאה בכך שהליך הדיקור, כולו או חלקו, נעשה שלא תחת השגחה רציפה בזמן אמת של מכשיר האולטרא סאונד (להלן – אולטרא סאונד רציף) אלא כאשר תמונת האולטרא סאונד "מוקפאת" על המסך (freeze frame).
לטענתם, ביצוע אולטרא סאונד רציף במהלך כל הבדיקה היה פרקטיקה מקובלת במועד הרלבנטי, ובביצועו היה כדי למנוע כליל, או להקטין באופן ממשי, את הסיכון לפגיעה בתובע. אי ביצועו מהווה, על פי הטענה, סטייה מסטנדרט הזהירות.
— סוף עמוד 2 —
בתחילת ההליך התמקדה טענת התובעים במעקב האולטרא סאונד בשלב החדרת המחט. ואולם, אח"כ הוברר כי לשיטתם היה מקום לקיימו כל שלבי הבדיקה.
התובעים טוענים לנזק ראייתי על רקע חוסר ברישום ובתיעוד רפואי בנושאים מהותיים הקשורים לבדיקה ולאופן ביצועה, ולתחולת סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין[נוסח חדש].
התובעים עותרים ליתן משקל ראייתי מתאים להימנעות הנתבע מהבאתה לעדות של האחות שעבדה עמו ושנכחה במרפאה בעת ביצוע הבדיקה לתובעת 2.
בנוסף, התובעת 2 טוענת כי נפל פגם בהסכמתה מדעת לביצוע הבדיקה מאחר הנתבע לא הסביר שקיים סיכון לפגיעה פיזית בעובר במהלך ביצוע הבדיקה, להבדיל מהסיכון להפלת ההיריון כולו, וכי אילו הדברים היו מובאים לידיעתה, הייתה נמנעת מביצועה.
לחלופין, תובעים האב והאם פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
סך הפיצוי הנתבע ביחס לשלושת התובעים הועמד בסיכומיהם על 2.5 מיליון ₪.
4. הנתבעים טוענים כי הבדיקה כפי שבוצעה עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית הנוהגת והסבירה לא רק בהתייחס למועד ביצועה בשנת 1995, אלא גם כיום. הנתבעים מבחינים בין שני שלבים בביצוע הדיקור: השלב הראשון – פעולת הדקירה והחדרת המחט והשלב השני – שאיבת הנוזל. לטענתם, פעולות השלב הראשון (הדקירה והחדרת המחט) נעשו תחת אולטרא סאונד רציף. רק בשלב פעולת השאיבה, המחייבת חיבור וניתוק של מספר מזרקים, הונח מתמר האולטרא סאונד על מנת לאפשר לנתבע להשתמש בשתי ידיו ובכך להימנע מהכנסת גורם נוסף למרחב הסטרילי מחשש להגברת הסיכון לזיהום. לעמדתם, שיטת פעולה זו מקובלת בפרקטיקה ומבוצעת עד היום.
הנתבעים בדעה שבכל דיקור מי שפיר גלומים סיכונים ובכללם הסיכון לפגיעה פיזית בעובר, ואין בביצועו של אולטרא סאונד רציף כדי למנוע סיכון זה או להפחיתו בשיעור משמעותי.
נטען שאופן ניסוח הטענות העובדתיות והמושגים הרפואיים בתביעה נועדו לדמות את הסיטואציה שנדונה בת.א. 328/94 אלחייני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (לא פורסם), להלן – פס"ד אלחייני) בו נתקבלה התביעה, על אף השוני המהותי שקיים בין המקרים.
עוד נטען כי לא
הוכח קשר סיבתי בין הפגימה בעין שמאל ממנה סובל התובע ובין הליך הדיקור, בין היתר בשים לב לכך שקיימים מספר הסברים חלופיים, אפשריים לכך.
— סוף עמוד 3 —
לטענת הנתבעים אין תחולה בנסיבות העניין לחזקות הקבועות בסעיפים 38 ו – 41 לפקודת הנזיקין ועל כן אין להעביר את נטל השכנוע.
גבי ההסכמה מדעת נטען כי לתובעת ניתן הסבר בהתאם לסיכונים הרלבנטיים ולהסתברות התקיימותם והדברים מצאו ביטוי מפורש בטופס ההסכמה מדעת עליו חתמה.
הנתבעים עותרים לדחות טענת ההורים לפגיעה באוטונומיה בנסיבות העניין.
עוד נטען ששיעור הנזק אינו עולה על 300,000 ₪ בשים לב לתפקודו של התובע במומו.
נראה שטענת ההתיישנות שהועלתה בכתב ההגנה נזנחה בהמשך ההליך.
חוות הדעת הרפואיות
5. לתמיכת תביעתם הגישו התובעים חוות הדעת מטעם המומחים הבאים:
פרופ' אלכס שנפלד – מומחה במיילדות וגניקולוגיה, לשעבר מנהל בפועל של המרכז לרפואת נשים במרכז הרפואי רבין;
פרופ' מרין – מומחה לרפואת עיניים, פרופסור לרפואת עיניים באוניברסיטה העברית, לשעבר מנהל היחידה לאופתלמולוגיה בבית החולים הדסה הר הצופים;
ד"ר דנה עמישר – פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, מנהלת השירות לפסיכיאטריה של הגיל הרך במרכז הרפואי רמב"ם.
6. פרופ' שנפלד בחוות דעתו מיום 10.6.2007 התייחס לטכניקת ביצוע דיקור מי שפיר וההתפתחויות שחלו בה, ולהיקף ההסבר הנדרש, לעמדתו, לקבלת הסכמה מדעת לביצוע הבדיקה. תאר שבשנות ה – 60 של המאה הקודמת דיקור מי השפיר היה מבוצע בצורה "עיוורת" לחלוטין. במהלך שנות ה – 70 וה – 80 הוכנס לשימוש מכשיר אולטרא סאונד (על קול) סטטי ובהמשך – מכשיר אולטרא סאונד בטכנולוגיית "זמן אמת" (real time). לעמדתו, משנות ה- 90 המוקדמות, הטכניקה המומלצת והמיושמת היא ביצוע הדיקור תחת בקרת אולטרא סאונד שוטפת ורציפה והדברים נתמכים, לשיטתו, בספרות הרפואית שפורטה בחוות הדעת. עוד ציין שמדו"ח ביצוע הפעולה במקרה זה אין אזכור לכך שהפעולה בוצעה תחת ביקורת אולטרא סאונד.
פרופ' שנפלד התייחס להיקף ההסבר שיש ליתן לאם לצורך גיבוש הסכמתה מדעת לביצוע הליך הדיקור. להשקפתו, על ההסבר לכלול לא רק את הסיכון לאיבוד ההיריון כולו אלא גם את האפשרות שהמחט תפגע בגוף העובר. ספציפית לעניין פגיעה בעיניים ציין שהאפשרות לפגיעה מסוג זה בדיקור מי שפיר הייתה ידועה בארץ משנות ה – 80, בין היתר על תיאורי מקרים מסוג זה
— סוף עמוד 4 —
על ידי חוקרים מבית החולים הדסה. עוד ציין כי בטופס ההסכמה מדעת עליו חתמה האם עולה כי לא פורטו סיכונים מעבר לאלה הרשומים בגוף הטופס.
בסיכום חוות הדעת פרופ' שנפלד הביע עמדתו לפיה הפגיעה בעינו של התובע הינה פגיעה חודרנית שיכלה להיגרם אך ורק בשעת דיקור מי השפיר, והייתה יכולה להימנע אילו המחט בעת החדרתה הייתה מונחית תוך שימוש במסך האולטרא סאונד.
7. פרופ' שאול מרין ז"ל ערך חוות דעתו ביום 13.7.09.
בבדיקתו מצא שעין שמאל נראית קטנה יותר מעין ימין. במישוש מצא לחץ תוך עיני נמוך. חדות ראייה: תנועות יד עם ספירת אצבעות. צלקת בקרנית בגודל 1.5 מ"מ מול גבול האישון העוברת את כל שכבות הקרנית. לשכה קדמית עמוקה. האישון איננו עגול וגבולותיו לא סדירים. קיימת פסוידופקיה. IOL בלשכה אחורית. שרידי חומר עדשה רך בהיקף. בקופסית האחורית פתח של nd – yag laser. אישון צר. בקרקעית דיסקה תקינה. במקולה רושם של ממברנה אפירטנלית – ERM . בחלק העליון צלקת נוירורטינלית (צ"ל כוירורטינלית) די גדולה.
פרופ' מרין הביע דעתו כי מדובר בפציעה של העין השמאלית בעת ההתפתחות העוברית שנגרמה במהלך דיקור מי שפיר. להשקפתו, ממצאי בדיקתו מצביעים על פציעה חודרת במחט שעברה את הקרנית (לפי הצלקת), את הקשתית (וגרמה לאישון לא סדיר) ואת העדשה (וגרמה לקטרקט). לעמדתו, השינויים שמוצאים בזגוגית והצלקת שתוארה מצביעים על חדירה עמוקה אף יותר של המחט מכפי שסברו תחילה באופן שזו עברה גם את הזגוגית ופגעה ברשתית ובדמית. לשיטתו, אין ספק שמדובר בפציעה חודרת על ידי מחט שארעה במהלך דיקור מי השפיר וכי הדברים עולים בקנה אחד עם מקרים שנדונו בספרות הרפואית אותה הציג.
בנוסף, דן באפשרות למניעת הנזק על ידי כיוון המחט לאזור רחוק מהראש וביצוע הדיקור תחת ביקורת האולטרא סאונד. עוד ציין שלא ברור מהו הגורם לפזילה בעינו השמאלית של התובע והתייחס בהקשר זה למקרה בו פגיעת מחט במערכת העצבים המרכזית פגעה גם בשבילי הראיה ובתנועות העין.
העמיד שיעור נכותו של התובע בתחום זה על: 30% לפי סעיף 52 (1) (9-10) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968 (להלן -תקנות הנכות) ו – 5% לפי סעיף 53 (1) לתקנות הנכות בתוספת אריתמטית בגלל העין הקטנה ובסך הכול – 35%.
8. מטעם הנתבעים הוגשו חוות הדעת של המומחים הבאים:
— סוף עמוד 5 —
פרופ' שמחה יגל – מומחה למיילדות וגניקולוגיה, מנהל היחידה לאולטרא סאונד במיילדות וגניקולוגיה בבית החולים הדסה הר הצופים;
ד"ר יעקב רוזנמן – מומחה בתחום העיניים;
ד"ר אדית מטרני – מומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר.
9. פרופ' יגל ערך חוות דעתו ביום 13.12.09 בה התייחס לאופן ביצוע ד]
]>
