פסקי דין שדחה תביעת רשלנות רפואית בנושא שיתוק מוחין

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 1261-07 ל' ש' נגד שירותי בריאות כללית בפני כב' השופטת  שושנה שטמר התובעת ל' ש'
ע"י עו"ד מירון קין נגד הנתבעת שירותי בריאות כללית ע"י עו"ד שושנה גלס וחווה גלזר פסק דין 1.         תינוקת נולדה כפגה, לכאורה בריאה. מספר חודשים אחר הלידה, התגלע כי היא לוקה בשיתוק מוחין מסוג C.P. השאלה שעלי להכריע בה היא, אם שיתוק המוחין נגרם עקב טיפול רשלני של הרופאים והצוות של בית החולים, בו נולדה התובעת. ° רקע עובדתי 2.         ל' ש' (להלן – "התובעת"), ילידת 8.10.1983, תובעת פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בגין רשלנות רפואית של הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן-"הנתבעת"), אשר הפעילה בעת לידתה את בית החולים "בילינסון" (להלן – "בית החולים") והייתה מעבידתם של רופאיו והצוות אשר טיפלו בה ובאמה בלידתה ובמהלך אישפוזה. 3.         ההריון ממנו נולדה התובעת, היה הריונה השלישי של האם. היה זה הריון של שני עוברים. תוך כדי ההריון ממנו נולדה התובעת ואחותה התאומה, מחשש להפלה או לידה מוקדמת, בוצע לאם תפר צווארי בשבוע ה-13. התפר נפתח והיה צורך בתפירה חוזרת בשבוע ה-19. יום לפני הלידה, בהיות האם בשבוע ה-33 להריון, התקבלה האם לאשפוז בבית החולים עקב ירידת מים ללא צירים. למחרת אשפוזה, הופיע חום שעלה מ-36.3 מעלות ל-37.4 מעלות; נצפתה עלייה בספירת הדם מ-11,000 ל-14,000 לוקוציטים; במקביל, הופיעה פעילות רחמית מלווה בדמם והפרשה לידנית עם ריח רע, סימנים, שאין מחלוקת, כי הם מעידים על התפתחות זיהום תוך רחמי במי השפיר. עקב החשד לזיהום תוך רחמי, הוחלט על טיפול תוך וורידי לאם בשני סוגי אנטיביוטיקה (קפלין וגרמיצין) ועל ניתוח קיסרי על מנת לחלץ את התאומות. בתרבית שנלקחה — סוף עמוד  1 — מחלל הרחם הייתה עדות לצמיחה עשירה של שני חיידקים, סטאפילוקוקוס אפידרמיס ופרוטאוס מירביליס. 4.         התובעת נולדה שניה מזוג תאומות (שקי הריון נפרדים), כאמור בלידה מוקדמת, בשבוע ה-33 להריון, כפגית במשקל 1,940 גרם, עם ציון אפגר 9 בגיל דקה. בהתאם לרישומים הרפואיים, בין 9/10/83 עד 13/10/83, סבלה מבצקת, שהחלה כבצקת גומתית בגפיים התחתונות והוחמרה לבצקת בעפעפיים ובגפיים. במקביל, נמצאה היפונתרמיה, המתבטאת ברמת נתרן נמוכה עד ל-121 מאק/ליטר (בעוד רמה תקינה היא 130- 140 מאק/ליטר, ראו עדותו של פרופ' קוינט בעמ' 128 לפ'). בבדיקה נוירולוגית נרשם שהפגית סובלת מהיפרטונוס ואי שקט. ביום 13/10/83 נרשם, שהפגית סובלת מהיפותרמיה, כלומר ירידה בחום הגוף מתחת ל- 35 מעלות. ההיפותרמיה לוותה בירידה בדופק עד 70-80 פעימות לדקה (בריקרדיה). על פי הרישום הרפואי, סיבת ההיפותרמיה הייתה עקב חימום לא מספיק של האינקובאטור ובגין טמפרטורה קרה של החדר. בשל הירידה בדופק, קיבלה התובעת טיפול תרופתי באמינופילין, המגביר את קצב הלב. כמו כן ניתנה הוראה להעלות את הטמפרטורה הסביבתית. עם הטיפול, חלפו הבצקות ביום החמישי, ורמת הנתרן חזרה לנורמה של 139 מאק/ליטר. ביום 5/11/83 שוחררה התובעת לביתה במצב כללי טוב. אולם מספר חודשים לאחר לידתה, אובחנה כלוקה ב-C.P, שיתוק מוחין במצב בינוני, כאשר הפגיעה היא בגפיים התחתונות הסובלות ממצב "ספסטי חלקי" וכן הפרעת ראיה משמעותית (וראו חוות דעתו של דר' לנגר מטעם הנתבעת). לא עלתה מחלוקת שהלקות בראייתה היא בגין הפגות. המחלוקת היא רק לגבי שיתוק המוחין. טענות התובעת 5.      התובעת ביססה את טענותיה באשר לרשלנות הנתבעים על חוות דעתה (ת/1) של דר' נעמי אפטר, מומחית לרפואת ילדים ונוירולוגיה של הילד (להלן – "דר' אפטר"). עיקרי חוות דעתה היו כדלקמן: החל מהיום השני ללידה, הופיעו היפותרמיה והיפונתרמיה שנמשכו מספר ימים. ידוע כי פגים נוטים לפתח הפרעות מסוג זה, אולם יש להעניק טיפול מונע ותומך. בפועל, ההיפותרמיה וההיפונתרמיה נגרמו והתמשכו על רקע כשל במעקב ובטיפול בפגית. ניתן היה למנוע את שני המצבים – את ההיפותרמיה ניתן היה למנוע, שכן מן הרשומה הרפואית עולה, שאירעה תקלה כלשהי באינקובאטור וטמפרטורת החדר בו שהתה הפגית הייתה נמוכה, ההיפונתרמיה נגרמה כתוצאה ממיהול יתר בעקבות הרכב תמיסת העירוי שניתנה לפגית. שילוב שני הגורמים בימיה הראשונים של התובעת, חשף את מערכת העצבים הבלתי בשלה שלה לפגיעה ולנזק בלתי הפיך. כידוע, קיימת רגישות גבוהה של מערכת העצבים בפגים, ויש למנוע מצב שעלול להגביר פגיעות אלה ולהביא לנזק מוחי. לנוכח הנתונים האמורים, סברה דר' אפטר שהנזק המוחי שנגרם לתובעת הוא תוצאה של ההיפותרמיה  וההיפונתרמיה, שלא טופלו כנדרש. טענות הנתבעת 6.         הנתבעת עיגנה הגנתה בחוות דעתו של פרופ' יעקב קווינט, מומחה למחלות ילדים, תינוקות ופגים (להלן – "פרופ' קווינט"), ובעדותו של פרופ' מרלוב, אשר במחלקתו טופלה התובעת. בהסתמך עליהן, טענה הנתבעת שלא נפל פגם בטיפול הרפואי שקיבלה התובעת, והוא היה מיומן, הולם — סוף עמוד  2 — וסביר, ובוודאי כמצוות כללי הרפואה כפי שנודעו בעת בה נולד התובעת. הפגימה החמורה בה לקתה, אין לה כל קשר סיבתי עם הטיפול הרפואי שניתן לה, ואותן תופעות עליהן הסתמכה התובעת, אינן גורמות לשיתוק מוחין ממנו ה] ]>