תביעה שנדחתה בגין רשלנות רפואית באבחון טרשת נפוצה

בית המשפט המחוזי מרכז ת"א 11140-01-09 מיצ'קור נ' 1קופת חולים מאוחדת ואח' בפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר תובעים טטיאנה מיצ'קור
נגד נתבעים 1.1קופת חולים מאוחדת 2.ד"ר דינה לוצקר 3.ד"ר שמואל קרברסקי 4.ד"ר יבגניה סוסנוב פסק דין א.      מבוא בפני תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת של הנתבעים אשר כתוצאה ממנה נגרמה לתובעת נכות נוירולוגית. לטענת התובעת, כתוצאה מרשלנות הנתבעים, לא נמנעו ממנה נזקי מחלת הטרשת הנפוצה (להלן: "המחלה או הטרשת") שאובחנה אצלה. °לטענתה, הנתבעים התרשלו בכך שלא אבחנו את המחלה, והתעלמו מתלונותיה של התובעת במשך כשלוש וחצי שנים. כתוצאה מהתרשלותם של הנתבעים, הטרשת הוחמרה עם השנים ונזקיה במועד גילויה היו גדולים ביותר. הנתבעים מכחישים כל אחריות למצבה של התובעת. ב.      הצדדים — סוף עמוד 1 — התובעת הינה ילידת 15.3.1986 אשר לקתה במחלת הטרשת הנפוצה (להלן: "התובעת").  הנתבעת 1 היא קופת חולים מאוחדת (להלן: "הנתבעת") שבה מבוטחת התובעת ואשר בה טופלה בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבעת 2, ד"ר דינה לוצקר, רופאת משפחה בשירות הנתבעת, שטיפלה בתובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "ד"ר לוצקר"). הנתבע 3, ד"ר שמואל קרברסקי, הוא רופא משפחה בשירות הנתבעת, שטיפל בתובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "ד"ר קרברסקי"). הנתבעת, ד"ר יבגניה סוסנוב, רופאה נוירולוגית בשירות הנתבעת, שבדקה את התובעת בדיקה נוירולוגית (להלן: "ד"ר סוסנוב"), כל הנתבעים יחד יכונו להלן : "הנתבעים"). ג.        המומחים מטעם הצדדים מטעם התובעת העיד פרופ' גרושקביץ. בעל תואר ד"ר לרפואה משנת 1952. בעל רישיון מומחה לנוירוכירורגיה בפולין ובישראל. בין השנים 1962-1991 כיהן כסגן מנהל ומ"מ מנהל נוירוכירורגית של בי"ח אוניברסיטאי רמב"ם. (להלן: "פרופ' גרושקביץ"). מטעם הנתבעת, העיד ד"ר שלמה פלכטר, בעל רישיון לעסוק בנוירולוגיה. ד"ר פלכטר, מכהן בין שאר תפקידיו, כמנהל המחלקה הנוירולוגית – מחוז תל אביב יפו, שירותי בריאות כללית וכמנהל השרות למחקר קליני ולטיפול בטרשת נפוצה במרכז רפואי אסף הרופא (להלן: "ד"ר פלכטר"). ד.      העובדות הרלוונטיות למקרה 1.        התובעת נולדה ברוסיה בשנת 15.3.86 ועלתה לישראל עם הוריה בשנת 1997. מאז היא חברה בקופת חולים מאוחדת. בילדותה לא נרשמו לגביה אירועים בעלי משמעות מבחינה רפואית. 2.        ביום 16.10.03 – בהיותה בת 17, התלוננה התובעת בפני רופאת המשפחה, ד"ר לוצקר, על כאבים בצוואר, בגב התחתון, נימול בידיים, ברגליים ובאזור הבטן. על פי פרופ' גרושקביץ,  בשנת 2003 החלה לחוש עקצוצים בגפיה, נפיחות באצבעות, עייפות, רעד קל בידיים, סחרחורות, קושי להתכופף, קושי לקום וקשיים בהליכה. התובעת הופנתה לאורטופד, לנוירולוג ולבדיקות מעבדה. 3.        התובעת ביצעה בדיקות מעבדה. בדיקות המעבדה הדגימו חוסר בוויטמין B12. ביום 19.10.03 ניתן לתובעת מרשם לטיפול בחוסר בוויטמין B12 והוחל בטיפול משלים, לרבות ייעוץ עם דיאטנית. התובעת לא ניגשה לבדיקה אצל נוירולוג. — סוף עמוד  2 — 4.        ביום 9.2.04 התלוננה התובעת בפני ד"ר לוצקר על עייפות, כאב גרון, נזלת כרונית וכאב גב תחתון. התובעת הופנתה לרופא אף אוזן גרון וכן הופנתה בשנית לאורטופד. התובעת לא פנתה לאורטופד. 5.       ביום 10.5.04 ביקרה התובעת אצל אורטופד בשם ד"ר זכרוב. בסיכום הביקור נכתב שהתובעת טופלה עקב חוסר בויטמין B12 ובגין תלונה על נימול בכפות הידיים והרגליים. ד"ר זכרוב הפנה את התובעת לבדיקת נוירולוג ולבדיקות מעבדה. ביום 15.6.04 לאחר שהתובעת ביצעה בדיקות מעבדה – היא שבה לאורטופד, אשר בדק אותה שוב – ללא ממצאים – והפנה אותה פעם נוספת לנוירולוג. ביום 22.6.04, ביום 23.6.04 וביום 25.6.04   – ביקרה התובעת בקופ"ח והתלוננה על כאב גרון ובעיות עור. כך לדוגמה, בביקור שהתקיים אצל ד"ר קרברסקי ביום 22.6.04 נערכה על ידו ופורטה בסיכום הביקור – בדיקה גופנית יסודית המפרטת: מצב כללי, פה ולוע, צוואר, לב ובטן. סיבת הביקור שנרשמה הייתה: "כאב גרון". 6.        ביום 4.7.04, בחלוף כתשעה חודשים מהמועד שבו הופנתה התובעת לראשונה לנוירולוג, פנתה התובעת לראשונה לנוירולוגית ד"ר סוסנוב. זו האחרונה בדקה את התובעת בדיקה נוירולוגית, אשר הוגדרה תקינה על ידה. התובעת הופנתה לבדיקת EMG והיא הונחתה לשוב לביקורת. ביום 6.7.04 הופנתה התובעת על ידי רופא המשפחה ד"ר קרברסקי לרופא עיניים. בדיקת העיניים שבוצעה לתובעת ביום 14.7.04, הייתה תקינה. 7.        ביום 11.7.04 כתב ד"ר קרברסקי כי בדיקת ה-EMG   "תקין". הרופא המטפל תאר את תסמיני המחלה בפרוטרוט ושוב המליץ לה להיבדק על ידי אורטופד. ביום זה 11.7.04 נבדקה על ידי רופא עניים ובעקבות ביקור זה נרשם "בבדיקה רואה 6/6 בכל עין בלי משקפיים". 8.        ביום 14.7.04 נבדקה התובעת שוב על ידי אורטופד. הבדיקה הייתה תקינה והומלץ לתובעת לקבל ייעוץ אורטופדי נוסף, ככל שתחפוץ בכך. בו ביום הופנתה התובעת, לד"ר סיגל-יו עץ על בבעיות עמוד שדרה. ביום 21.7.04 נבדקה התובעת ע"י ד"ר סיגל. הבדיקות האורטופדיות והנוירולוגיות שבוצעו במועד זה היו תקינות. ד"ר סיגל התרשם שאין לתובעת בעיה סומטית והוא המליץ להפנותה לייעוץ פסיכיאטרי. ביום 29.7.04 הופנתה התובעת לפסיכיאטר . — סוף עמוד 3 — 9.        ביום 15.8.04 נבדקה התובעת על ידי פסיכיאטר, אשר לא מצא עדות לבעיה פסיכיאטרית והוא המליץ להפנותה לייעוץ נוירולוגי. בהתאם, וביום 30.8.04 הופנתה התובעת על ידי ד"ר קרברסקי לייעוץ נוירולוגי. גם הפעם לא פנתה התובעת לנוירולוג. במקביל להשתלשלות האירועים שפורטה לעיל ובמהלך השנים 2003-2004, השלימה התובעת את בחינות הבגרות. 10.      מאז 8/04 ועד 3/07 – במשך כשלוש שנים – התובעת לא פנתה לקופת החולים למעט, מספר פניות לרופאת עור, בשל בעיות עור ושתי פניות לרופאת משפחה: האחת, לשם קבלת אישור להתאמן במכון כושר והשנייה: בתלונה על צינון. בתקופה זו פנתה התובעת בליווי אביה, באופן פרטי, לרב ליטמן- פסיכולוג – ולרב פירר – וסיפרה להם את כל השתלשלות העניינים עד לאותו מועד. השניים המליצו לתובעת לפנות לייעוץ פסיכולוגי בלבד . 11.      ב- 3/07 – בחלוף כשלוש וחצי שנים ממועד תחילת התלונות שבמוקד התביעה – החלה התובעת לסבול, לראשונה, מהפרעות בראייה וקפיצה של העפעפיים, בעטיין היא הופנתה לנוירולוג. ביום 28.3.07 נבדקה התובעת על ידי נוירולוג והתלוננה, לראשונה כי בעת כיפוף הראש היא חשה תחושת רדימות. התובעת הופנתה לבדיקת  MRI אשר הדגימה מוקדים דמיאלינטיבים במח, האופייניים לטרשת נפוצה. לאור בדיקות אלה, התובעת אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה. 12.      ב- 6/07 התובעת החלה לקבל טיפול תרופתי ב- REBIF. כעבור מספר חודשים הוחלף טיפול לתרופה בשם קופקסון. חרף הטיפול התרופתי התפתחה אצל התובעת – ביום  12/07 – החמרה קשה במחלתה שהתבטאה בחולשה והפרעות בתחושת הגפיים התחתונות ובחוסר שליטה על הסוגרים. כעבור מספר חודשים הופיע התקף קשה נוסף שבעטיו רותקה התובעת לכסא גלגלים. 13.      ד"ר גרושקביץ קבע לתובעת נכות בשיעור של 65% בגין שיתוק בגפיים תחתונות, 20% בגין פרפרזיס גפיים עליונות, 40% בגין הפרעות בקואורדינציה, 40% הפרעות בתפקודים קורטקליים גבוהים, 70% פגיעה בראייה וכן 70% בגין בעיות שליטה במתן שתן. ה.      טענות התובעת 1.        התובעת טוענת כי כתוצאה מרשלנות הנתבעת, לא נמנעו ממנה נזקי הטרשת הנפוצה שאובחנה אצלה. במשך כשלוש וחצי שנים, הנתבעת, או מי מטעמה, — סוף עמוד 4 — התרשלו בכך שלא אבחנו את המחלה, והתעלמו מתלונותיה. כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת, הטרשת הוחמרה עם השנים ונזקיה במועד גילויה היו גדולים ביותר. 2.        בכתב התביעה המתוקן נאמר כי כבר בשנת 2003, פנתה התובעת לד"ר לוצקר והתלוננה על רדימות בכפות הרגליים שהתפשטה כלפי מעלה עד הצוואר והפנים מימין, על סחרחורות ועל חוסר יציבות. ד"ר לוצקר הפנתה את התובעת לבדיקת דם ואבחנה חוסר בויטמין B12. ד"ר לוצקר הורתה לתובעת ליטול כדורים ולקבל זריקות של B12. התובעת פעלה בהתאם להוראות אלו, אולם לא חל כל שיפור במצבה. 3.        לטענת התובעת, ההתדרדרות ההדרגתית במצבה נמשכה, והיא אף קיבלה פטור רפואי משירות בצה"ל. התובעת פנתה לרופא משפחה אחר בשנת 2004 לד"ר קרברסקי והתלוננה על טשטוש ראיה. ד"ר קרברסקי הפנה אותה לנוירולוגית ולרופא עיניים. לטענת התובעת, היא והוריה הפצירו בנוירולוגית שאליה הופנתה התובעת, ד"ר סוסנוב להפנותם לבדיקת MRI. אולם זו לא שעתה להם בטענה כי הבדיקה יקרה ואין בה צורך. התובעת פנתה ביום 29.7.07, וחזרה בפניו על תלונותיה ועל החמרה בסימפטומים. ואולם, ד"ר קרברסקי קבע כי אין לתובעת כל בעיה סומאטית והפנה אותה לפסיכיאטר. 4.        לטענת התובעת, רק ביום 28.3.07, כשלוש וחצי שנים, לאחר שהחלה להתלונן בפני רופאי הנתבעת, היא קיבלה הפניה לביצוע בדיקת MRI. בדיקה שבוצעה לתובעת ביום 12.4.07. בעקבות בדיקת MRI שבוצעה לה ובירור במרכז לטרשת נפוצה, התובעת אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה. 5.        פרופ' גרושקביץ קבע, כי התובעת החלה לסבול מסימפטומים שהתאימו לטרשת נפוצה. עד שנת 2007 המחלה לא אובחנה למרות מיחושיה של התובעת שהיו חשודים כמחלה "דמיאלינטיבית" [מחלה שפוגעת במעטפות המיאלין במוח]. לתובעת לא נעשתה אבחנה מבדלת ולמעשה לא נעשתה לגביה כל אבחנה שהיא. התובעת נתקלה בחוסר אמון בתלונותיה ועל כן הופנתה לבדיקות פסיכיאטריות. גם לאחר שנשללה מחלה פסיכיאטרית לא נשלחה התובעת לבדיקות שהיו יכולות לסייע באבחון המחלה כגון CT  או MRI במוח. 6.        כן נטען על ידי התובעת, כי גילוי מוקדם וטיפול מונע במחלה הינו גורלי ומשמעותי ביותר ודעה זו מתבססת על ספרות רפואית ענפה. לו התובעת הייתה מקבלת טיפול מונע בתחילת מחלתה, ניתן היה למנוע את הידרדרותה הקשה במצבה ולהקטין בצורה משמעותית את הגירעון הנוירולוגי הקיים. — סוף עמוד 5 — 7.       לפי סיכום מחלה שהגישה הנתבעת של בית חולים שיבא מיום 9.2.11, המרכז לטרשת נפוצה, "תאריך הופעת סימפטומים נוירולוגיים (תאריך הופעת המחלה): 1.6.04. תאריך אבחנה של טרשת נפוצה ע"פ בדיקת הדמיה: 3.6.07. תאריך אבחנה ודאי של טרשת נפוצה על פי מהלך קליני של הופעת התקף שני: 1.4.07".  לפי סיכום המחלה של המרכז הרפואי שיבא, הסימפטומים הופיעו לראשונה אצל התובעת בשנת 2001. מדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי עוד לפני שנודע על המשפט ומובן שלמרכז הרפואי שיבא אין כל אינטרס במשפט. 8.        התובעת מצביעה על נזק ראייתי מהותי שנגרם לה ומשמעותו –  מניעת הוכחת התביעה. התובעת מבקשת לקבוע כי הנתבעת לא המציאה לתובעת ולבית המשפט, גם לאחר צווים חוזרים, את כל הרשומות הרפואיות הנוגעות לתובעת לפחות החל משנת 2001, 2002 וזאת על סמך התצהיר הנוסף של האם, היומן, והקלטת של החוקר רונן ביטון, לפיה ד"ר בוז'ינובסקי עבד אצל הנתבעת בסניף פרדס חנה, בניגוד לטענת הנתבעת שכלל לא עבד אצלה באותה עת ו/או בפרדס חנה. המשמעות היא שהנתבעת עשתה סלקציה של המסמכים בתיק הרפואי של התובעת ודי בכך כדי לקבל את התביעה. כן נטען על ידי התובעת כי נגרם לה נזק ראייתי מהותי שדי בו לקבל את התביעה ולחילופין להעביר את נטל השכנוע, לא רק לגבי ההתרשלות אלא גם לגבי מלוא הקשר הסיבתי לנזק: לטענת התובעת כל עדי הנתבעים אישרו כי הרשומות לקויות וחסרות, דבר שבא לידי ביטוי בהיעדר תלונות, היעדר בדיקות קליניות וכן היעדר אבחנות. כמו כן נטען כי, אין התאמה בין רישומי הבדיקה לבין ההפניות, דבר שמעלה חשד כי ההעתקים הצילומיים אינם אותנטיים. בניגוד לטענת הנתבעת, לא מדובר בפרטים שוליים או בפרטים שניתן להשלימם במהלך הראיות בדרך אחרת. מדובר בהפרה בוטה של חוק זכויות החולה – הפרת חובה חקוקה, ודי בכך כדי לקבל את התביעה. 9.        יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' גרושקביץ, מומחה שעמדתו מקובלת על בית המשפט בהיותו ותיק, מנוסה וישר. ב"כ התובעת הפנה למספר פסק דין שבהן  הועדפה חוות דעתו בתחום הנוירולוגיה על פני חוות דעתם של נוירולוגים. מעבר לכך הוכח, כך לטענת התובעת, כי אין לסמוך על חוות דעתו של ד"ר פלכטר המומחה מטעם הנתבעים, שחוות דעתו נסתרה על ידי מאמר שהוא פרסם ואף לא מצא לנכון לציינו ברשימת המאמרים שצוינו במסגרת חוות דעתו. זאת שכן, המאמר תומך באופן חד משמעי בתביעה ובחוות דעתו של פרופ' גרושקביץ, לא רק לעניין ההתרשלות אלא גם בעניין הקשר הסיבתי לנזק. — סוף עמוד 6 — 10.      חוות דעתו של פרופ' גרושקביץ מתיישבת לא רק עם המאמר של ד"ר פלכטר, אלא אף עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין הטרשת הנפוצה. ראו למשל:ע"א 3264/96, ע"א 3709/96 קופת חולים כללית נגד יפה פלד ואח' וכן דנ"א 7581/98 קופת חולים נגד יפה פלד ואח' (להלן- ענין יפה פלד). בעניין זה נקבע שהצוות הרפואי התרשל בכך שלא שקל אפשרות של קיום טרשת נפוצה ומובן שלא בוצעו הבדיקות לשלול מחלה זו, גם אם הרופא לא היה מודע למחלה זו. 11.      הנתבעים וד"ר פלכטר טוענים כי ההתקף הראשון של התובעת היה בשנת 2007 וסימניו היו חמורים ולכן הפרוגנוזה גרועה. על כך משיבים התובעת ופרופ' גרושקביץ כי טענת הנתבעים משוללת יסוד עובדתי, באשר ההתקף הראשון היה בשנת 2001, 2002 ולכל המאוחר, לפי הרשומות – 2003 והסימנים היו קלים ביותר, כך שהפרוגנוזה הייתה מצוינת, הן מבחינת המחלה בכללותה ובעיקר מניעת התקפים בעתיד והשלכות תפקודיות לרבות, גרעון נוירולוגי. 12.      בחוות דעתו המשלימה טוען פרופ' גרושקביץ כי מזה שנים הטיפול בהתקף הראשון היה מתן סטרואידים. כל התקף נוסף עלול לגרום לגרעון נוירולוגי נוסף קשה יותר מקודמו, כולל שיתוקים בגפיים, הפרעות בשיווי משקל וקואורדינציה ואי שליטה בסוגרים. פרופ' גרושקביץ דוחה את דבריו של ד"ר פלכטר בחוות דעתו לפיהם עד תאריך 26.3.07, לא היו תלונות הקשורות למערכת עצבים מרכזית. במקרה של התובעת לא היה כל קושי לאבחן את המחלה שכן הסימפטומים אצלה היו בולטים כבר בהתקף הראשון בשנת 2003, לפי הרשומות. 13.     פרופ' גרושקביץ דוחה מכל מקום את דבריו של ד"ר פלכטר לפיהם בדיקות CT או MRI, במצבה של התובעת, הן "בדיקות מיותרות" והוא מפרט את ההתרשלות הנמשכת לאורך שנים. לגבי הנזק כתוצאה מהאיחור באבחון – פרופ' גרושקביץ מדגיש את חשיבות הטיפול המונע כפי שגם עולה מרשומת פרופ' ענת אלירון, נוירולוגית ומנהלת המרכז לטרשת נפוצה בשיבא הכותבת ביום 20.4.08 לרופא המטפל שלמרות שהתופעות הראשונות הופיעו עוד בשנת 2004, התובעת לא עברה בירור נוירולוגי. 14.     להאטת התקדמות המחלה והורדת תדירות ההתקפים מאז 6/07 הוחל בטיפול מונע ב-REBIF44. כמו כן, ניתן טיפול תרופתי על ידי תכשירים דומים ממשפחת אינטרפרון, אשר נמצאו יעילים ואושרו לטיפול מונע במחלה התקפית. הטיפול המונע מגדיל את תקופות הרמיסיה של המחלה. כך, מהלך ההתקפים, קל וקצר יותר ומקטין בצורה משמעותית נזק נוירולוגי ומגבלות תפקודיות. תרופות אלו, עשויות — סוף עמוד 7 — להפחית נזק במעטפת הסיבים, כמו כן למנוע נזק של המסילות, מקטין נזק מוקדי (ע' 10 לחו"ד המשלימה). לתובעת יש טרשת נפוצה מסוג התקפית – הפוגתית ואצלה התרופה יעילה ביותר בשלבים המוקדמים של המחלה. קיימים מאמרים רבים בהם מודגשת החשיבות של מתן טיפול מונע שגורם להאטת התקדמות המחלה והורדת תדירות ההתקפים בטרשת נפוצה בשלבים מוקדמים של המחלה (ע' 11). 15.      התובעת טוענת בהסתמכ] ]>