בית משפט השלום בתל אביב – יפו
07 ינואר 2013
ת"א 6572-09-09 כהן נ' המרכז הרפואי ע"ש א.וולפסון ואח'
בפני כב' השופטת מלכה ספינזי
התובע
גבריאל כהן
נגד
הנתבעת
מדינת ישראל-משרד הבריאות
פסק דין
מבוא:
1. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל רשלנות הנתבעת שהתבטאה בהיעדר טיפול רפואי נדרש, שעה שהובהל לבית החולים וולפסון (להלן: "בית החולים; בית חולים וולפסון") בזמנים הרלוונטיים לתביעה. כתוצאה מהטיפול הרשלני כאמור נגרם לו, לטענתו, נזק גוף חמור עד כדי כך שבעטיו הוא מצוי עד היום בכיסא גלגלים.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לשאלת האחריות והן לשאלת גובה הנזק, ככל שתמצא אחריות.
3. בטרם דיון, יובהרו להלן מספר מונחים רפואיים רלוונטיים:
א. לחץ דם סיסטולי: לחץ דם הינו הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם על ידי הדם הזורם בתוכם. לחץ זה מתואר ביחידות של מילימטר כספית ומבוטא בעזרת שני ערכים. הערך הגבוה המכונה לחץ דם סיסטולי מבטא את הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם בזמן התכווצות שריר הלב ו"זריקת" הדם לתוך כלי הדם הגדולים.
ב. בדיקת א.ק.ג.: רישום הפעילות החשמלית של הלב. בדיקת א.ק.ג. מאבחנת, בין השאר, מצב של פרפור שיכול גם לגרום לתסחיף שיוביל לאירוע מוחי.
ג. אירוע מוחי (C.V.Aׂ): אירוע שנגרם מהפרעה באספקת הדם למוח. הגבלה בזרימת הדם גורמת למצוקת חמצן ומוות של תאים במוח. שבץ נגרם לרוב מתסחיף החוסם עורק המספק דם למוח, ולעיתים נדירות יותר מדימום במוח.
— סוף עמוד 1 —
גורמי הסיכון לשבץ כוללים יתר לחץ דם, אירוע קודם של שבץ או אירוע איסכמי זמני, כולסטרול גבוה, עישון סיגריות, פרפור עליות, גיל, השמנת יתר ועוד.
אלה העובדות הצריכות לעניין:
4. בלילה שבין 23 ל- 24 לדצמבר 2008 איבד התובע, יליד 1.6.28, את שיווי המשקל, שעה שניסה לקום ממיטתו בכדי ללכת לשירותים ונפל.
5. לאחר זמן מה הצליח התובע לעלות בחזרה למיטה שם נשאר עד שעות הבוקר שאז צלצל לבנו וביקש ממנו להגיע שכן הוא אינו מצליח לקום מהמיטה. בנו שהגיע הזמין ניידת מד"א שפינתה את התובע לחדר המיון של בית החולים וולפסון.
6. בחדר המיון של בית החולים טופל התובע על ידי אחות קבלה, אורטופד ופנימאית. לאחר מספר שעות, בשעות אחה"צ, שוחרר התובע לביתו עם המלצות "למעקב רופא משפחה, מעקב אורטופד, פיזיוטרפיה, והתהלכות עם הליכון ועזרה בלבד".
7. למחרת היום ב-26.12.08 החל התובע לסבול מחולשה משמעותית של פלג גוף ימין. הוזמן נוירולוג שהפנה את התובע בדחיפות לחדר המיון של בית החולים "איכילוב" בחשד לאירוע מוחי מתקדם.
8. בבית החולים איכילוב בוצעה לתובע בדיקת C.T. בה הודגם: "מוקד היפודנסי באספקט קידמי של הפונס משמאל – מתאים לאוטם, ככל הנראה ישן".
כמו כן בוצעה בדיקת א.ק.ג. בה הודגם "פרפור איטי 63, היפוך גלי T בלידים פרקורדיאלים".
9. בעקבות ממצאים אלו אובחן התובע כסובל מ- C.V.A עם חולשת פלג גוף ימין ורושם לאוטם מוחי תת חריף משמאל והוא אושפז עד ליום 8.1.09, שאז הועבר למחלקת שיקום.
טענות התובע:
10. לטענת התובע, התרשלותם של הגורמים המטפלים בו מטעמה של הנתבעת מתבטאת בכך שבין השאר, בעת הימצאותו בבית החולים וולפסון, לא נבדקו תלונותיו בדבר בלבול, היעדר תחושה ברגליים, היעדר אפשרות לעמוד ולחץ דם סיסטולי גבוה.
לטענתו, בהתחשב בנסיבות הגעתו לבית החולים (נפילה), ולאור הממצא של לחץ דם סיסטולי גבוה, היה על רופאי חדר המיון להזמין מומחה נוירולוג בכדי שיבדוק אותו.
— סוף עמוד 2 —
לטענתו, לו היה נבדק על ידי נוירולוג כבר בחדר מיון, ניתן היה לאבחן במועד מוקדם יותר תחילת התרחשותו של האירוע המוחי ובכך לצמצם את נזקיו ולמנוע התגברות הנזקים והפיכתם לבלתי הפיכים.
11. התובע טוען כי כיום הוא מוגבל מאוד בתפקודו היומיומי, מצוי בכיסא גלגלים ללא כל יכולת להתנייד בעצמו ונזקק לעזרה צמודה 24 שעות ביממה.
12. התובע תמך טענותיו בחוות דעתו של ד"ר אנטולי ליברמן, מומחה נוירולוג מבית החולים הדסה הר הצופים.
ד"ר ליברמן קבע בחוות דעתו כי בהתחשב בעובדה שמדובר בנפילה פתאומית, היה על הצוות הרפואי בבית החולים להתייחס אל תלונות התובע בכובד ראש ולנסות ולחפש סיבה סבירה יותר לשינוי במצבו התפקודי מאשר כאבים כרוניים בברכיים. לטענת ד"ר ליברמן בנסיבות המקרה היתה חובה לבדוק את התובע כבר בחדר מיון על ידי מומחה נוירולוגי.
אי ביצוע בדיקה שכזו מהווה לטעמו רשלנות.
13. ד"ר ליברמן יצא חוצץ גם כנגד קביעת הרופאה הפנימאית שבדקה את התובע בחדר המיון ולפיה "הבדיקה הנוירולוגית תקינה". לדידו, האמור אינו מתיישב עם העובדה כי התובע שוחרר מבית החולים עם המלצה "להתהלך עם הליכון ועזרה בלבד".
14. &nbs
p; עוד טען ד"ר ליברמן כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא ביצע בדיקת א.ק.ג. וזאת על אף שהתובע לא התלונן על תלונות לבביות, ולו מחמת גילו. לטעמו, לו היתה מתבצעת בדיקה שכזו כבר בתחילה, כפי שבוצע בבית חולים איכילוב, יכול והיתה מתגלית כבר אז הפרעת הקצב והפרפור והתובע היה מושאר להשגחה תוך טיפול בקומדין לדילול הדם בימים הראשונים של השבץ.
השילוב של לחץ דם מוגבר עם אי יכולת לעמוד חייב היה, לטענתו, להחשיד רופא סביר לקיומה של בעיה נוירולוגית חריפה המצדיקה הזמנת ייעוץ נוירולוגי טרם שחרור מחדר מיון.
טענות הנתבעת:
15. לטענת הנתבעת אירוע ה- C.V.A התרחש לאחר שהתובע שוחרר מבית החולים וללא כל קשר לטיפול שקיבל שם.
האירוע בגינו נלקח התובע לחדר מיון הינו נפילה וחבלה בברכיים. לטענת הנתבעת סבל התובע מבעיות אורטופדיות מזה שנים רבות, כאשר כבר בשנת 2005 נרשם כי הוא מתקשה
— סוף עמוד 3 —
בהליכה. עוד סבל התובע בעברו, כך עולה מתיקו הרפואי, מעודף משקל ומלחץ דם גבוה מבלי שקיבל כל טיפול רפואי וזאת לאור סירובו לקבל טיפול רפואי כאמור.
16. לטענת הנתבעת, לא נפל כל פגם בהתנהלות הצוות הרפואי של חדר המיון. הצוות הרפואי פעל בהתאם לכללים ולנהלים, מבלי שהם מעמידים את התובע בסכנה כלשהי לגרימת נזק בלתי הפיך.
17. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של ד"ר שמואל בר חיים, מומחה לרפואה דחופה, מבית החולים אסף הרופא.
18. ד"ר בר חיים ציין בחוות דעתו כי מתוך התיעוד הרפואי עולה שכבר ב- 1998 סבל התובע מיתר לחץ דם, הפרעות בקצב הלב, השמנה ניכרת ובצקות ברגליים, כאשר כבר ב- 2001 התובע התלונן על כאבים בברכיים ואובחן כסובל משינויים ניווניים בברך בעטיים אף הוצע לו ב- 2006 לבצע ניתוח, אך הוא סרב.
19. לדבריו, במקרה חשוד לאירוע מוחי על רופא חדר מיון לבצע אנמנזה שכוללת בדיקה גופנית, בדיקת לחץ דם, ניטור הפרעות בקצב הלב וקרישה, כל זה על מנת לטפל בהתאם לממצאים, להציל את חיי החולה, לעצור את התהליך, למנוע נזק ולמזער אותו. מאחר ובמקרה דנן האנמנזה הייתה באופן בולט בכיוון חבלה וכאבים בברכיים בלבד, הרי שלא היה כל צורך בכל אותן בדיקות, שכן לא עלה חשד לאירוע מוחי.
20. לטענתו, ערכי לחץ דם של 173/74 הינם ערכים שאינם מצריכים בשום פנים ואופן טיפול דחוף. נהפוך הוא, לטענתו טיפול תרופתי להורדת לחץ דם במצב שכזה יכול לגרום לנזק חמור.
21. לטענתו, בהתאם למחקרים אירוע מוחי חריף שמתבטא בחולשה ברגל בלבד הוא נדיר ביותר.
22. לסיכום חוות דעתו קובע ד"ר בר חיים כי:
"אירוע ה- C.V.Aהיה קל ולא התרחש בחדר המיון של בית החולים וולפסון. הרופא האורטופד והרופאה הפנימית ענו על הגדרת הרופא הסביר בנתונים והתנאים בהם בדקו את החולה. קשה לקבוע בוודאות שהיו שם תסמינים מקדמים של C.V.A… לא היה מקום למתן טיפול טרמבוליטי – ממיס קריש לא מבחינת ההופעה הקלינית הלא טיפוסית, ותלונות של חבלה בברכיים, ולא בבחינת זמן הגעה מתחילת התסמינים. לא היה מקום לבצע C.T ראש שלא
— סוף עמוד 4 —
היה מקדם את הליך הטיפול באותה נקודת זמן. לא היתה עדות להפרעות בקצב הלב לכן לא היה מקום לבצע א.ק.ג. ולא למתן תרופות נוגדות קרישה. לחץ הדם הנמדד לא דרש שום טיפול רפואי במלר"ד אי מתן אספירין לא פגע ולא היה מונע את השתלשלות המקרה" (עמ' 5 לחוות הדעת).
עוד קובע ד"ר בר חיים בחוות דעתו כי:
"אין שחר לטענה שרשלנות רפואית גרמה לאובדן העצמאות ומצב של תלות בזולת. בגלל בעיותיו הבריאותיות הכרוניות כולל שתי הברכיים, מר כהן היה מרותק לביתו והיה נזקק לעזרת הזולת שנים מספר לפני האירוע המוחי ב- 2008. האירוע האחרון (נשוא כתב התביעה – מ.ס.) פגע בתפקוד גפה אחת בלבד ולכן אנו מדברים על מצב של מונופלגיה". (עמ' 5 לחוות הדעת).
23. מטעם התובע העידו התובע, בנו, המטפלת וכן הנוירולוג מטעמו ד"ר ליברמן.
מטעם הנתבעת העידו ד"ר בר חיים וכן הרופאים שטיפלו בתובע בחדר מיון, ד"ר קיסלוב אפשטיין – הפנימאית וד"ר ברמן – האורטופד.
מחמת מוגבלותו הפיזית של התובע, עדותם של התובע, בנו וכן של המטפלת התקיימה בבית התובע. ויודגש כבר כעת כי הקושי הפיזי בצירוף סביבת מגוריו של התובע הצריכו את גביית עדותו בביתו.
דיון:
24. אין חולק כי גם התובע אינו טוען שאירוע ה- C.V.A התרחש בעקבות טיפול לקוי שקיבל בחדר המיון של בית החולים וולפסון. טענת התובע מכוונת אך ורק לכך שלו היה מטופל כראוי בחדר מיון, ניתן היה לצמצם ולמזער את נזקיו בעקבות אירוע ה- C.V.A. בו לקה.
25. עוד אין חולק כי קיימת מצד הנתבעת אחריות מושגית וזאת מתוקף קיומם של יחסי רופא חולה. בענייננו יש להכריע, האם בנסיבות המקרה קמה גם חובת זהירות קונקרטית.
לשם הכרעה כאמור, יש לדון בשאלות הבאות:
א. האם הצוות הרפואי התרשל בכך שלא דאג כי התובע ייבדק בחדר מיון גם על ידי רופא נוירולוג, בכך שלא ייחס לערכי לחץ הדם הסיסטולי הגבוה כל משמעות ובכך שלא הורה על ביצוע בדיקת א.ק.ג. ככל שהתשובה לשאלה ז]
]>
