אשתי ז"ל נפטרה אושפזה בבית חולים בצפון בשנת 2010 מכיוון שנפלה ברחוב ושברה את הירך. נתחו אותה ביום למחרת, כאשר הניתוח נעשה בהרדמה כללית ובו הכניסו שני מסמרים באזור הירך.
היא נשארה שם למעקב וביום רביעי הודיעו לי ולאחי שיש לקחת אותה לשיקום בבית החולים השיקומי. היות וההודעה נמסרה בדחיפות, ביקשתי שתישאר לפחות עוד כמה ימים כדי לשמוע את חוות הדעת של הרופא. היא נשארה שם עד יום שני והתלוננה בבוקר על כאבים בבטן, הצוות שהיה שם הגיע למסקנה שיש לעשות לה חוקן ידני מתוך תקווה שזה יקל על כאב הבטן ובמקביל נתנו לה לשתות נוזל (כנראה בריום) כדי לעשות צילום סי טי.
לאחר קבלת הצילום והפיענוח גילו שנגרם קרע במעיים (בחלק העליון לדבריהם) ובשעה 15:00 לערך היא הובהלה לניתוח כדי לחבר את הקרע. הניתוח כולל ההתאוששות נמשך עד השעה 20:00 . אני ואחי עזבנו את בית החולים בלילה, ובאנו בבוקר בשעה 10:00 . בביקור הרופאים הוסבר לי ע"י הרופא המנתח שמצבה קשה בגלל הטראומה שממנה סבלה ושני הניתוחים שעברה, ובנוסף המעיים נראו כחולים כך שאין מספיק זרימת דם למעיים.
שאלתי את הרופא אם היא הגיעה לבית החולים עם הקרע בכליה והוא השיב לי שהקרע נוצר ב-24 שעות האחרונות. בשעה 13:30 האחות נתנה לאמי חומר נרקוטי כנגד כאבים, ולדעתי היא נפטרה כבר בשעה 15 משום שכאשר עזבתי את בית החולים לעבודתי היא עדיין תקשרה אתנו, ואחי הצעיר שהגיע בשעה 11:00, סיפר לי שהיא לא מגיבה כלל, אמרתי לו שיכול להיות שזה בגלל החומר הנרקוטי שניתן לה. בסביבות השעה 14:30 הגיעו למסקנה שהיא כבר לא בן החיים.
אני חושש שכל התסבוכת החלה בשלב שבו עשו לה חוקן אגרסיבי בצורה ידנית, דבר שגרם לקרע המעיים, וכל מה שהמשיך מאז השלב ההוא היה תחילת הסוף.
שמעתי עליך רבות ואשמח אם תייצגי אותי בתביעה על רשלנות רפואית.
תודה. יוגב
