היי עו"ד ענת מולסון, המליצו לי עליך לתביעת רשלנות רפואית.
אני ראומה בת 29 ו-3 חודשים, פסיכולוגית תעסוקתית מבני ברק. ילדתי לפני כמעט שלושה חודשים בחודש פברואר.
מהלך ההריון היה תקין לגמרי, כמה ימים לפני הלידה הגעתי למיון בבית החולים בו ילדתי בתחילת שבוע 38 (בדיוק נכנסתי לתשיעי) עם לחץ דם גבוה מאוד (150) וחלבון גבוה בשתן (600) סימנים אלו מעידים על רעלת הריון ובכל זאת בחרו לשחרר אותי לבית.
לפי הבנתי אחרי התייעצות עם מספר רופאים הדבר הנכון לעשות היה להכניס אותי לחדר לידה כבר באותו היום שביקרתי במיון מהסיבה שכבר נכנסתי לתשיעי .
שלושה ימים לאחר מכן בשישי בבוקר הגעתי שוב למיון בשעה עשר בבוקר עם ירידת מים קלה (עדיין לא ירדו כל המים) ולחץ דם גבוה.
אחרי שעות מיותרות של המתנה החליטו להכניס אותי לזירוז בשעה שש וחצי בערב.
אחרי התארגנות חיברו אותי בשעה 8:00 לפיטוצין ולמגנזיום.
המים לא ירדו מעצמם וצוואר הרחם כבר היה פתוח אך הייתי עם פתיחה 0 בשעת לילה מאוחרת סביבות 10 בלילה אני לא זוכרת בדיוק מתי החליטו להתערב ולפקוע לי את המים. כמה שעות אחרי הגעתי לפתיחה 1 ואז ביקשתי אפידורל, לאחר מתן הזריקה נזכר המרדים ליידע אותי שיש לי סוג של עקמת קלה בגב ויכול להיות שהזריקה הייתה אמורה להיות במקום אחר מאיפה שהיא ניתנה.
האפידורל בקושי השפיע עליי כל 10 דקות הזרקתי לעצמי עוד מנה בעזרת לחצן שנתנו לי.
הגיעו שעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון והפתיחה עדיין לא מתקדמת אני הרבה אחרי ירידת מים צוואר הרחם פתוח כבר המון שעות ועדיין אין פתיחה.
אני התחלתי לאבד תקשורת אני לא זוכרת כלום החל מיום ראשון ב11:00 בבוקר כל מה שידוע לי זה מתיעודים של משפחה ובית החולים.
קיבלתי עוד מנות גדולות של חומר לשיכוך כאבים הדומה לאפידורל כ-5 פעמים בנוסף לאפידורל שאני מזריקה לעצמי כל 10 דקות (זה הזמן שהלחצן מאפשר ללחוץ)
כל הזמן הזה אני צורחת מכאבים הלחץ דם שלי מזנק לשמיים השיא היה 260 איבדתי את הראייה זה הדבר היחיד שאני זוכרת כל השעות האלה המשפחה שלי מתחננת לניתוח חירום אני לא הייתי במצב שיתוף פעולה בשום צורה והצוות סירב.
אני זוכרת שהתלוננתי המון על חוסר בחמצן ובראייה.
השיא של הלידה הנוראית היה בסביבות השעה 8:00 יום שני קיבלתי התקף פרכוס ראשון שערך כ2-3 דקות הדבר שהציל אותי זאת אחותי שהייתה לידי באותם רגעים והיא תפסה לי את הלשון.
גם אחרי המקרה הנוראי הזה המיילדות עדיין ניסו לילד אותי בצורה רגילה ולא הסכימו להכניס אותי לניתוח חירום לא וואקום ולא קיסרי.
אחרי שייצבו אותי בחזרה ובניסיון שוב ליילד אותי קיבלתי עוד התקף פרכוס. בשלב הזה גיסי מוריס התחיל להשתגע ולעשות בלאגן גדול בחדר ןרק אז החליטו להכניס אותי לניתוח וואקום.
הניתוח עבר בהצלחה הילד יצא בריא ושלם ברוך ה׳ אך ללא חום אימהי מכיוון שהיה תקוע בצוואר הרחם המון שעות.
אחרי שסיימו איתי בחדר הניתוח העבירו אותי לבדיקת סיטי ראש ובכניסה לחדר הסיטי חוויתי עוד התקף פרכוס.
בסיטי ראש ראו שהראייה שלי נפגעה בעקבות לחץ הדם הגבוה שהיה לי.
הייתי מאושפזת בטיפול נמרץ יומיים ולאחר מכן עוד חמישה ימים במחלקת יולדות.
קיבלתי טיפול בכדורים ללחץ הדם וזריקות לבטן לדילול דם במשך חודש לאחר הלידה.
הטראומה הנפשית שחוויתי היא נוראית אני לא מוכנה להכנס לחדר לידה שוב ואני מתפללת שיגיע היום ואני כן אצליח לעשות את זה.
לאחרונה החלו לי כאבים ואני רוצה לבדוק אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית על המחדל הזה.
תודה. ראומה
