לכבוד
ד"ר עו"ד ענת מולסון
א.נ.,
הנדון: נדב לוי – תביעה בגין רשלנות רפואית
הרינו לפנות אליך ולבקשך לבדוק את האמור במסמך זה, והאם קיימת בתיאור העובדות עילה לתביעה משפטית בגין רשלנות רפואית.
קצת רקע: לוי נדב, בן 41, עיוור, (ולכן מכתב זה נכתב בשמו ובשם בני משפחתו). בריאותו של נדב אינה תקינה והוא סובל מיתר לחץ דם, סוכרת והוא נוטל תרופות רבות מידי יום.
במהלך 11 השנים האחרונות, עבר נדב ובני משפחתו מסכת של סבל ועינויים, אשר באו לידי ביטוי בעשרה ניתוחי מוח (ניתוחי שאנט), אשר בין ניתוח לניתוח התווספו בעיות בריאותיות כגון: ירידה חדה בשמיעה באוזן שמאל ואח"כ התווספה ירידה בשמיעה באוזן ימין, סוכרת, מצב כללי לא טוב, מצבי רוח דכאוניים ועוד.
בני המשפחה כולה נרתמה לטובת נדב בשנים הקשות הללו, ובוודאי שגם בני המשפחה עברו מתחים מאד גדולים, לחצים נפשיים ועצבים בלתי נתפסים לראות את אב המשפחה נכנס לניתוח אחרי ניתוח ללא תוצאות וללא כל שיפור!!! כיום מצבו של נדב החמיר ועדיין סובל מתופעות של כאבי ראש חזקים בעורף אי שיווי משקל, בריחת שתן וירידה חדה בשמיעה בשתי האוזניים.
כל תקופה מגיע נדב למחלקה הנוירוכרוגית לכוון את לחץ השנט (ניסה כבר את כל הלחצים האפשריים).
להלן פירוט העובדות:
1. החל משנת 2000, סובל לוי נדב מתופעות של אי יציבות בהליכה, בריחת שתן ונטייה לשינה.
2. באותה שנה נערכו ניקורים בבית חולים בדרום הארץ, אשר שיפרו את מצב ההליכה והשליטה בשתן.
3. החל מחודש נובמבר 2001, חלה הדרדרות במצבו של לוי נדב ובחודש ינואר 2002, הגיע לבית חולים עם החמרה בכל התופעות, והחלטה על ניתוח שאנט. הניתוח בוצע ביום 14.1 – נמצא בידנו דו"ח הניתוח.
4. ביום 23 לינואר שוחרר נדב לביתו, וביום 25 לינואר ניגש שוב לבית החולים עם תלונות על כאבי ראש חזקים. התגלה שטף דם במוח, והוחלט על ניתוח נוסף שבו יוצא השסתום ויוחלף לשסתום חדש בלחץ גבוה.
5. בחודש ינואר 2004, שוב החלו כאבי ראש חריפים וחוסר יציבות בהליכה. הוחלט שוב על ניתוח – פתיחת צלקת הניתוח הישנה, זיהוי הכפתור וניתוקו והחלפה לשסתום Delte and a half.
6. ביום 2 ביוני 2004, שוב כאבי ראש והפרעות הליכה. בהדמיה – חדרים מורחבים, רושם לתת פעילות השאנט. מתוך סיכום הניתוח עולה כי:" מרחיבים מעט החתך בעור לטרלית ומזהים המסתם אשר כנפיו התקפלו וחסמו מעבר ה- CSF. פותחים הכנפיים, הרחבת החור בראש…" בסיום הניתוח, עדיין מתלונן על התקפים של איבוד שיווי משקל…
7. ביום 17 ליולי 2005, נכנס לניתוח להוצאת השאנט… הרופאים ביקשו לנסות כיצד נדב מתמודד ללא השאנט.
8. בחודש נובמבר 2005, הוכנס נדב שוב לניתוח להכנסת דלף מסוג MEDOS הניתן לויסות, בחדר השמאלי, כאשר קודם לכן הוצא השאנט, בשל כאבי בטן. מאז הוצאת השאנט סובל מהפרעה גוברת בזיכרון, איבוד שליטה על מתן שתן.
9. וכך, ניתוח עוקב ניתוח… אין ספור תירוצים ואמתלאות…ואין תוצאה! רק ציפייה שהנה.. הפעם זה יהיה טוב, ותהיה אפשרות להתחיל לחיות חיים טובים וסבירים…
10. אך האכזבה כגודל הציפייה, התופעות חוזרות על עצמן… המעידות בהליכה, בריחת השתן, ההרדמות ללא שליטה וכו'…המצב בלתי נסבל ומאד קשה.
11. בין ניתוח לניתוח ואחרי התייעצות עם רופאים בכירים נוספים, ותשלום של אלפי שקלים, כאשר ביניהם: ד"ר רזון , פרופסור אייל, ד"ר גרינבוים ואחרים וחלקם הגדול המליצו שאין מנוס מעוד ניתוח.
ערב הניתוח האחרון, 2 בינואר 2012, נדב מוכן לניתוח, עובר את כל שלבי ההכנה, ומוכן נפשית לעוד ניתוח, כמו כל עשרת הניתוחים אשר קדמו לניתוח המתקרב…
יום הניתוח, נדב נכנס לחדר הניתוח, כל בני המשפחה נכנסים לחדר ההמתנה הבלתי נסבל של קומת מינוס 2, ממתינים בסבלנות אין קץ לכשיצא מהניתוח וד"ר רזון יספר לנו שהוא עבר את הניתוח בשלום..כעבור רבע שעה לערך, יוצא אלינו ד"ר רזון ומבקש לשוחח איתנו.
ד"ר כהן מסביר כי הוחלט להפסיק עם התהליך וכי נדב לא נכנס לניתוח. כל בני המשפחה מנסים להבין למה, וד"ר רזון מסביר כי ניתוח נוסף לא יעזור וזאת בהתייעצות הרופאים ובהחלטה של פרופסור אייל.
מבולבלים, כואבים, בוכים ולא מבינים אנו הולכים לחפש את פרופסור אייל, מנהל המחלקה הנויוכירורגית, על מנת להבין מה קורה כאן. אין צורך כמובן לפרט את סערת הרגשות ואת התמוטטות העצבים אשר כל בני המשפחה חווים.
אנו מחכים ליד חדרו של פרופסור אייל, והוא מגיע לשוחח איתנו, לשיחה קצרה, מבלבלת ולא מובנת כלל. הוא מסביר לנו שהרופאים הבינו כי הבעיה היא אינה הידרוצפלוס, וכי נדב צריך לעבור למחלקת נוירולוגית, והוא צריך לצאת מטיפול המחלקה שהוא מנהל.
כאשר ליבי (בתו של נדב) שואלת את פרופסור אייל "מה היית אתה עושה אם זה היה אבא שלך?" הוא אינו שאיננו יודע ומפנה אותנו למחלקה הנוירולגית, על מנת שיטפלו בבעיות שיווי המשקל של אבא.
11 שנים, 10 ניתוחי מוח, (צינור ארוך-קצר, קיבוע הצינור, אינפקציות, רוויזיות)… ובסוף… הבעיה היא אינה הידרוצלפלוס. מה עשינו במחלקה כל השנים הללו? כמה דמעות, עצבים, מתחים נדב ובני משפחתו עברו, ובסופו של דבר, התשובה שנשמעת היא – הוא לא שייך למחלקה שלנו!!!
אציין בנוסף שד"ר כהן הבטיח שהוא יהיה זה שיבצע את הניתוחים בעקבות המצב הרגיש וחוסר ההצלחות אך בסיכומי הניתוחים המצויים בידינו התברר שלא תמיד הוא היה המנתח בפועל אלא רק האחראי המפקח.
למרות הקושי הנפשי, ולמרות שמצבו הבריאותי של נדב אינו טוב, החליט נדב יחד עם בני משפחתו לצאת למאבק על הנזק שנגגרם לו, ועל הצדק שחייב להיעשות בתוך מערכת הבריאות.
אודה לך על קביעת פגישה עם נדב ובני המשפחה לדון בהמשך התהליך.
