רעלת הריון – רשלנות רפואית?

עורכת דין ענת מולסון אשר טיפלה במספר רב של תיקי רעלת הריון שנגרמו עקב רשלנות רפואית, לדוגמא במקרה שלהלן:

 

לאחר 10 שנים של ניסיונות כושלים להרות, הצליחה אישה בת 42 לעשות זאת – אך בשבוע ה-30 החל מצבה להדרדר במהירות. היא אושפזה בביה”ח הר הצופים כשהיא סובלת מתסמיני רעלת הריון אך במשך 5 ימים, לטענתה, התעלם הצוות הרפואי ממצוקותיה – ומערכותיה קרסו, העובר מת והיא סובלת מפוסט-טראומה שנים לאחר מכן. כעת היא תובעת את בית החולים בסכום של 10 מיליון שקלים
ד”ר איתי גל  פורסם:  22.12.09 , 15:25
 
במשך חמישה ימים סבלה יולדת מסימני מצוקה שהעידו על רעלת הריון, אולם הצוות הרפואי בבית החולים הדסה הר הצופים שבו טופלה התרשל לטענתה בטיפול בה – ורשלנות זו הביאה לקריסת מערכות ולמות העובר. כעת תובעים האישה ובעלה עשרה מיליון שקלים מבית החולים.
 
התובעת, בת 45 ועורכת דין במקצועה, סבלה בהריונות הקודמים מרעלת הריון קשה. לאחר שנים של נסיונות להרות פעם נוספת, היא חוותה הפלה טבעית בשבוע העשירי להריונה. לאחר נסיונות רבים נוספים, הצליחה האישה להרות בפעם הרביעית כשהיא בת 42.
 
כרוניקה של הידרדרות
מהלך ההריון היה תקין עד השבוע ה-25, אז החלה לסבול מעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש וכאבי בטן. בהגיעה לשבוע ה-30, הוא הופנתה לחדר המיון בהדסה עין כרם כשהיא סובלת שוב מלחץ דם גבוה, הופעה של חלבון בשתן, בצקות בגפיים וכאבי ראש.
 
הרופאים בהדסה עין כרם קבעו כי יש צורך לבצע לידה בהקדם מאחר שהיא סובלת מרעלת הריון חמורה, אך מאחר שלא היה מקום פנוי בפגיית בית החולים, הוחלט להעבירה לבית החולים הדסה בהר הצופים – ישירות לחדר הלידה.
 
לפי כתב התביעה,החליטו בהר הצופים בניגוד להנחיות שלא לבצע לידה אלא לאשפז את האישה למעקב. ברישומי בית החולים לא נמצאה תשובה מדוע החליטו שלא ליילד את התובעת, למרות שסבלה מסימני רעלת הריון (לחץ דם גבוה, בצקות בגפיים, חלבון בשתן ותחושה כללית רעה).
 
ביום החמישי לאישפוזה החמירו התסמינים ובהם לחץ הדם הגבוה, החלבון בשתן והופיעה רגישות ניכרת בבטן התחתונה. אחות המחלקה לא הצליחה לאתר את הדופק של העובר. לפי כתב התביעה, כאבי הבטן הלכו והחמירו והמטופלת ביקשה שרופא יגיע לבדוק אותה.
 
בהמשך החלה האישה להקיא שוב ושוב. כשהגיע רופא. היתה התובעת בשירותים והקיאה. לדברי התובעים, הרופא בחר שלא להמתין לה והלך. לאחר שעות ארוכות, ובהוראת אחד הרופאים, נשלחה התובעת לביצוע בדיקת אולטרסאונד, אך גם אז סירבו הרופאים לקבלה בדחיפות והיא נאלצה להמתין תוך שהיא ממשיכה להקיא.
 
רק בשעה 23:00 בוצעה בדיקת האולטרסאונד. זו הראיתה מוות תוך רחמי של העובר. לדברי התובעת, בעודה מתפתלת מכאבים עזים, התווכחו הרופאים מעל ראשה אם ישנו דופק או לא ואם השליה התנתקה או לא, עד שבישרו לה באופן בוטה, לטענתה, כי אין דופק והעובר מת ברחמה. היא הועברה לחדר ניתוח לצורך סיום ההריון בניתוח קיסרי.
 
כתב התביעה: “תוצאה של שאננות ואי-עשייה”
בתום הניתוח הבהול, הועברה התובעת לטיפול ביחידה לטיפול נמרץ של בית החולים. גופה מיאן להתאושש: לחץ הדם נותר גבוה, היא מיעטה לתת שתן והכליות הפסיקו כמעט לתפקד, תוך הבאת הגוף לקריסת מערכות מוחלטת.
 
מכיוון שבשלב זה קיימת היתה אפשרות סבירה כי התובעת תאלץ להתחיל לעבור טיפולי דיאליזיה כדי להתגבר על קריסת המערכות, הוחלט להעבירה לבית החולים הדסה עין כרם, שם קיימת יחידת דיאליזה. היא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ, תוך שנשקפת סכנה אמיתית לחייה. משהתייצב מצבה והיא יצאה מכלל סכנה, היא הועברה למחלקת היולדות. במהלך האשפוז טופלה התובעת בתרופות להורדת לחץ הדם, בתרופה “פוסיד” על מנת לגרום ליציאת שתן ולהפחתת הבצקות בגפיים, במנות דם נוכח אנמיה קשה בעקבות הרס כדוריות הדם האדומות ובאנטיביוטיקה.
 
מומחה בכיר לגינקולוגיה שבדק את השתלשלות הארועים קבע בכתב התביעה כי: “הסיום העגום של ההריון הינו תוצאה של שאננות ואי עשייה רשלנית, בניגוד גמור למה שהתחייב מנתוני התמונה הרפואית כולה. כמו כן בגילה הנוכחי עם מחלות הרקע מהן היא סובלת וההסטוריה המיילדותית, חייבת התובעת להימנע מכל הריון נוסף אשר יהווה סכנה לחייה”.
 
פסיכולוגית שהחלה לטפל בה קבעה כי היא סובלת מתגובות פוסט-טראומטיות קשות בעקבות האובדן, וכי לא הצליחה לחזור ולתפקד בצורה ראויה – ופרשה מעבודתה בתחום החינוך בתום 18 שנים.
 
כשנה לאחר מכן, נמצא כי היא סובלת ממחלת פיברומיאלגיה, הכוללת כאבי שרירים, הפרעות בשינה ועייפות, כאבי ראש, והפרעות במצב הרוח. לפי כתב התביעה, מומחה לראומטולוגיה שבדק את התובעת קבע כי יש להניח שארועי הטראומה הם שהובילו למחלה.
 
פסיכיאטר שבדק את האישה, והמצוטט אף הוא בכתב התביעה, קבע כי היא סובלת ממצוקה נפשית מתמשכת הכוללת  יקיצות מרובות וסיוטי לילה, וכן תחושות דכאון מתמשכות. עוד קבע כי ניכר שהיא שרויה באבל מתמשך עם גישה פסימית להווה ולעתיד, וכי ניכרת גם פגיעה בקשב. לפיכך, נקבעה לה נכות בשיעור של 20%.
 
השבוע, כאמור, הגישו האישה ובעלה תביעה באמצעות עו”ד ענת מולסון כנגד בית החולים הדסה הר הצופים בסכום של עשרה מיליון שקלים, בשל מות העובר, הפגיעות הנפשית והגופנית מהן סבלה וסובלת האישה, ובגין אובדן ההשתכרות, הוצאות הטיפולים הנפשיים, הרפואיים, נסיעות ועזרה בעבודות משק הבית שנדרשו. דוברת הדסה מסרה ל-ynet בתגובה: “כתב התביעה טרם התקבל בהדסה. כשיגיע נלמד אותו ונגיב בבית המשפט”.
אחרי שנים רבות של ניסיונות לא מומלחים להיכנס להריון, האישה בת 41 הצליחה, אך בחודש שביעי לערך היא אושפזה עם רעלת הריון אך במשך 5 ימים, לדברי האשה, הצוות הרפואי לא התייחס למצוקה – גופה קרס, התינוק נפטר ברחם והיא סובלת ממצב נפשי קשה. 
 
הרופאים החליטו כי יש צורך לבצע לידה מוקדמת בגלל שהיא סובלת מרעלת הריון חמורה, אך בגלל ולא היה מקום מספיק, הוחלט להעביר אותה לבית החולים הדסה בהר הצופים.
 
בניגוד להנחיות שלא לבצע לידה אלא לאשפז את האישה למעקב. ברישומי בית החולים לא נמצאה תשובה מדוע על אף שהיו לה מסימני רעלת הריון (לחץ דם גבוה, בצקות בגפיים, חלבון בשתן ותחושה כללית רעה).
 
בהמשך החלה האישה להקיא שוב ושוב. כשהגיע רופא. היתה התובעת בשירותים והקיאה. לדברי התובעים, הרופא בחר שלא להמתין לה והלך. לאחר שעות ארוכות, ובהוראת אחד הרופאים, נשלחה התובעת לביצוע בדיקת אולטרסאונד, אך גם אז סירבו הרופאים לקבלה בדחיפות והיא נאלצה להמתין תוך שהיא ממשיכה להקיא.
 
רק בשעה 23:00 בוצעה בדיקת האולטרסאונד. זו הראיתה מוות תוך רחמי של העובר. לדברי התובעת, בעודה מתפתלת מכאבים עזים, התווכחו הרופאים מעל ראשה אם ישנו דופק או לא ואם השליה התנתקה או לא, עד שאמרו לה שאין דופק והעובר נפטר ברחם. היא הועברה לחדר ניתוח לצורך סיום ההריון בניתוח קיסרי.
 
מקרה זה הינו אחד מיני רבים בהם מטפלת עו”ד ענת מולסון, של רעלת הריון, רשלנות רפואית בזמן הריון או לידה.

 

 

ניתוח חירום כשבסיומו יצאתי עם סטומה – רשלנות רפואית?

בשנת 2009 סבלתי מכאבי בטן חריפים ומבדיקה אצל רופא משפחה קיבלתי הפניה למיון שבה נרשם -דחוף לראות כירורג.

רופא חדר המיון החליט שאין בכך צורך ושוחררתי עם טיפול נגד שילשולים כעבור 24 שעות לערך התפוצצו לי המעיים נאלצתי לעבור ניתוח חירום כשבסיומו יצאתי עם סטומה.

כעבור כשבועיים עברתי אירוע לב שלפי מומחה לב גרמה מטראומה של הגוף ומאז אני מטופל עם 7 כדורים ביום לענייין הלב. כעבור 8 חודשים סגרו את הסטומה .

לפני חודש  התגלה אצלי סרטן הוושט גרורתי ורציתי לדעת עד כמה קשורים האירועים והאם ניתן להתייעץ בנושא. 

תודה. מושיקו

אאוזינופיליה – רשלנות רפואית?

אאוזינופיליה (Eosinophilia)

אאוזינופליה היא מצב שבו ספירת האאוזינופילים (סוג של כדוריות דם לבנות) בדם עולה על כמות של 0.45X109 . קיימות מספר סיבות שונות שבהם ספירת האאוזינופלים בדם תעלה. הסיבה הראשונה ביותר היא תגובה אלרגית או מחלות הנגרמות על ידי פרזיטים. אבחנת מחלת האאוזינופליה תעשה על ידי דגימת דם וניתוח כמות האאוזינופילים. בחלק מן המקרים הצוות הרפואי יאלץ לבצע בדיקת אבסולוטית של אאוזינופלים בדם. בלקיחת ההסיטוריה הרפואית של החולה יושם דגש על טיולים שבוצעו לאחרונה ואלרגיות לתרופות. לעיתים תבוצע בדיקת נוכחות של פרזיטים בצואה. אאוזינופליה יכולה להיות ראשונית או אידיאופטית (שהתרחשה ללא סיבה ידועה) או שניונית, המצב יותר שכיח, שתגרם על ידי סיבה ידועה. בארה”ב אלרגיות או מחלות אטופיות הן המצבים השכיחים ביותר הגורמים לאאוזינופליה, לדוגמת אסטמה ואלרגיות לתרופות. מחלות חיסון עצמי, דלקות של כלי דם, אמבוליזם של כלי דם יכולים לגרום גם הם לאאוזינופליה.

מקרי רשלנות רפואית – אאוזינופליה

מקרים של אאוזינופליה אשר מערבים את הלב יכולים להוביל גם למוות. לא ניתן להעריך את המעורבות הקרדיאלית על ידי דרגת האאוזינופליה או משך האאוזינפוליה. הפרגוזנוזה באאזינופליה תלויה בעיקר בתגובה לטיפול. קיימים כל מיני סיבוכים שכיחים של אאוזינופליה ובניהם שיתוק של שרירי הפנים, מעורבות של הושט קושי בבליעת מזון ועוד.

מקרי רשלנות רפואית אאוזינופליה – פסקי דין (סבג מעיין- נגד-משהב”ט-אגף השיקום-ק.תמלוגים ע”נ חיפה 547/02 )

בית משפט השלום בחיפה פסק כי קיים קשר בין מחלת אסטמה בה לקתה המערערת במהלך השירות ועקב השירות הצבאי. המערערת עירערה לבית משפט השלום עקב חוות דעת שפסקה שלמרות שהיא חולה במחלה אסטמה והיא בעלת רקע קונסטיציונלי (בסיס אוטופי ואאוזינופליה) לא קיימת התרשמות שתנאי השירות שלה החמירו או גרמו למחלה. בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת קצין התמלוגים.

עילות לתביעה ברשלנות הפרעות אאוזינופליה עליך לבדוק עם עורך דין מומחה לרשלנות רפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בנושא הפרעות אאוזינופליה ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.

אי-ספיקה מזנטרית – רשלנות רפואית?

אי-ספיקה מזנטרית (Mesenteric insufficiency)

 

אי ספיקה מזנטרית היא סנדרום המתבטא בזרימת דם לקויה דרך מחזור הדם המזנטרי אשר מוביל לאיסכמיה ולבסוף לנמק  בחלקים שונים בקיר המעיים. באופן כללי, אי-ספיקה מזנטרית מסווגת לעורקית ולוורידית. אי ספיקה מזנטרית עורקית מחולקת לאיסכמיה מזנטרית חסימתית ולאיסכמיה מזנטרית שאינה חסימתית. חומרת הפגיעה בחלקי המעיים היא פרופורציונאלית לכמות הדם המזנטרית והיא מושפעת מכמות כלי הדם המוערבים בחסימה, הלחץ הדם המערכתי הממוצע, זמן האיסכמיה, ואופי וגודל כלי הדם המקבילים אשר מספקים את אותו חלק פגוע במעיים. העורקים המזנטריים העליונים מעורבים באופן שכיח יותר מאשר העורקים המזנטריים התחתונים. הסיבות אשר יכולות להוביל לארוע מזנטרי הן: אמבולוס קרדיאלי, מפרצת של אבי העורקים, טרשת עורקים, דלקות של כלי הדם ועוד. חולה עם אי ספיקה מזנטרית יכול להציג תמונה קלינית של רגישות באזור הבטן, סימנים לדלקת של הצפק ( אולם בשלב מאוחר יותר), חום, ירידה בלחץ הדם, עלייה בקצב הלב, שינוי במצב המנטלי.

מקרי רשלנות רפואית – אי ספיקה מזנטרית

הפרוגנוזה של אי ספיקה מזנטרית היא חמורה. באופן כללי, שיעור התמותה מ- אי ספיקה מזנטרית בחמש עשרה השנים האחרונות הוא 71 אחוז. המטופלים אשר שורדים ארוע מזנטרי מחוייבים להתמודד עם תחלואה ארוכת טווח ומשמעותית עקב הירידה בשטח הפנים הרירי אשר פנוי לספיחת המזון לדם. אולם טיפול נכון ומהיר מוריד עם אחוזי התמותה באופן משמעותי.

עילות לתביעה ברשלנות אי ספיקה מזנטרית יש לבדוק עם עורך דין העוסק בתחום

 

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בנושא אי-ספיקה מזנטרית ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.

 

א-בטא ליפופרוטאינמיה – רשלנות רפואית?

א-בטא ליפופרוטאינמיה (abetalipoproteinemia)

א-בטא ליפופרוטאינמיה היא מחלה גנטית אשר מקבלת ביטוי בספיגה לא תקינה של שומן וויטמינים מסיסי שומן מן המזון. המחלה נגרמת כתוצאה ממחסור באפוליפופרוטאינים B-48 ו B-100 אשר משתתפים ביצור קילומיקורנים ו- VLDL. תסמיני המחלה הראשונים שיתחילו להופיע לאחר מספר חודשים מרגע הלידה יכולים להתבטא בחוסר יכולת בצבירת משקל וגדילה על פי הנורמה, שילשולים מרובים, צואה שומנית, חוסרים נוירולוגים, בעיות בשיווי משקל, ירידה באיכות הראייה בלילה, חולשת שרירים, עקמת בעמוד השדרה, בטן נפוחה ודיבור לא ברור. אבחנת מחלת ה- א-בטא ליפופרוטאינמיה נעשת על פי התמונה הקלינית, תוצאות מעבדה, תמונת כדוריות הדם, ומספר בדיקות ספציפיות כגון בדיקת רמת ויטמינים, בדיקות עיניים, דגימות צואה ועוד. הטיפול במחלה מבוסס בעיקר על דיאטה קפדנית עם הגבלה של שומנים עם שילוב של כמויות גדולות של ויטמין E, וכמות קלוריות גבוה במזון. הטיפול ב- א-בטא ליפופרוטאינמיה צריך להתחיל מהר ככל האפשר בכדי לנסות ולהקדים את הדרדרות של מערכת העצבים.

מקרי רשלנות רפואית – א-בטא ליפופרוטאינמיה

פרוגנוזת מחלת ה- א-בטא ליפופרוטאינמיה תלויה בחומרה והתקדמות הפגיעה במוח ובמערכת העצבים ובפגיעה באיכות הראייה. מספר צורות של מחלת ה- א-בטא ליפופרוטאינמיה מובילות לפגיעות נוירולוגיות בלתי הפיכות לפני גיל 30. סיבוכים אפשרים שעלולים להתעורר כתוצאה מהמחלה הם עיוורון, פיגור שכלי, איבוד התפקוד של מערכת העצבים ההיקפית וביצוע תנועות מוטוריות בחוסר קורדינאציה.

עילות לתביעה ברשלנות א-בטא ליפופרוטאינמיה :

– אבחון ראשוני שגוי או אבחון בשלב מאוחר מדי.

– פעולות ומחדלים רשלניים שתוצאתם תוביל להפסקת הטיפול, עיכוב הטיפול,ביצוע פעולה רפואית לקויה או לא מתאימה שגרמה להחמרת המצב הרפואי של המטופל וגרימה לנזק גופני נוסף.

– אנמנזה שנלקחה בצורה חלקית או לא מקצועית לגבי פעולות כירורגיות רלוונטיות בעבר או מחלות רלוונטיות באזור

המעיים,וכול מיני גורמי סיכון רלוונטיות כולל מחלות לב ומחלות גנטיות משפחתיות.

– אי הפניה לבדיקות מתאימות ובזמן המתאים לדוגמת בדיקות הדמיה (רנטגן או CT ).

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בנושא א-בטא ליפופרוטאינמיה ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.