גידול סרטני שלא אובחן בזמן

עו”ד ענת מולסון שלום רב,

לצערי, אחות שלי נפטרה בתחילת השבוע.
אמנם היה לה אלצהיימר מתקדם, והיא שהתה מאז שנת 2009 במוסד סיעודי” .
אבל שני הגורמים העיקריים שהביאו את הקץ, וגם גרמו לסבל רב לה, ולנו בני המשפחה- הם :
1. גידול עור סרטני על הלחי, שלא אובחן בזמן
2. פצעי לחץ נוראים בכף הרגל, שנוצרו עקב טיפול לקוי בשבר בכף הרגל.

גידול העור


התחיל להתפתח לפני יותר משנה, כשומה קטנה מאוד על הלחי.
לפני שהתקבלנו אצל רופא העור בבאר שבע, היה לי וויכוח קטן איתו, מדוע אימה במצבה הסיעודי המורכב, נאלצת להמתין כל כך הרבה זמן בתור.

כאשר נכנסנו כבר לבדיקה, הרופא כבר היה עצבני, והתייחס אלינו בקוצר רוח.
בנוסף לשומה על הלחי, היה לה גם פצע לחץ קטן באוזן, והוא בחן רק את זה. רק ממש כאשר כבר יצאנו מהחדר, הוא הבחין בשומה על הלחי, ושאל כמה זמן יש לה את זה. אחר כך הוא ניסה לטפל בכך (על רגל אחד, כאשר אנחנו כבר על סף הדלת) בעזרת סוג מסוים של קרח חנקני (אני לא בטוח שכך זה נקרא)
לאחר תקופה מסוימת, כאשר ראינו שאין שיפור במצב, עשיתי לה תור במחלקת כירורגיה פלסטית בבית חולים. שוב גם בגלל פצע הלחץ באוזן, והשומה שהחלה לגדול בלחי.

עוד לא ראיתי כזה דבר, הרופא קיבל אותנו כשהוא בעמידה, ומתכוון בכל רגע לצאת לטיפול אחר, ושלכאורה אנחנו מגיעים אליו כאאוטסיידרים, שהוא בטובו ליבו הסכים לקבל (יש לציין ששילמנו 100 שקלים עבור הבדיקה, כי קופת חולים לא אישר התחייבות!)

שוב הרופא התייחס בזלזול, ופטר אותנו בכך שאפשר להשתמש במשחה מסויימת, עבור שני הפגעים
לאחר זמן מה, חלה החמרה, ואז כבר קבענו תור אצל רופא עור בבית חולים רמב”ם (מרפאות חוץ). כאן כבר בחנו אותה שני רופאים. הם לא אמרו לנו במפורש שמדובר בגידול סרטני (השתמשו במונח רפואי כלשהו), אבל אמרו שמומלץ מאוד להסיר את הפגע בדחיפות, ונתנו הפניה לכירורג פלסטי.

“הדחיפות” הזו נמשכה מספר חודשים, עד אשר התקבלנו אצל כירורג פלסטי במרכז רפואי לין בחיפה.
כאן בפעם הראשונה, הרופא אמר שמדובר בגידול, אך בגלל ההתקדמות, לא ניתן יהיה לבצע את ההסרה אצלם, אלא בבית חולים, במסגרת אשפוז יום.

שוב, עברו כחודשיים (לפחות) עד אשר הגיע התור בבית חולים.
אלא שהרופאים טענו, שהפצע כבר עמוק מאוד, ועדיף שלא לעשות ניתוח, אלא רק לקחת ביופסיה ואז לנסות טיפול בהקרנות.
כאשר הגיעו תוצאות הביופסיה, קיבלנו הפניה למחלקת אונקולוגיה במרכז רפואי לין.
שוב עבר זמן עד שהגיע התור אצל האונקולוג.

במשך חודש וחצי אחותי אושפזה בבית חולים איטלקי, שם קיבלה הקרנות.
לאחר סיום הטיפול, היא שוחררה חזרה למוסד, והרופאים אמרו לנו שיש שיופר רב במצב.
עם זאת הטיפול הסיעודי באיטלקי גרוע מאוד, ולכן אחותי חזרה עם פצעי לחץ, שהלכו והחמירו, למרות שרכשנו עבורה את המזרון נגד פצעי לחץ הטוב ביותר שקיים (עלותו כ-40 אלף שקל)
המשכנו במעקב אצל האונקולוג בלין, כאשר בכל פעם רק נאמר לנו לחזור שוב כעבור מספר חודשים.
לפני כשבוע, אחותי אושפזה בבית חולים רמב”ם, שם מצבה הלך והדרדר במהירות.

פצעי הלחץ ברגל

כשבוע לאחר השחרור מבית חולים איטלקי, הרגל של אחותי התנפחה.
הרופא של המוסד, המליץ לפנות למיון, בחשד שכנראה מדובר בשבר.
(לא ביקשתי לעשות ועדת חקירה, כדי לברר איך נגרם השבר)
במיון בבית חולים רמב”ם, עשו כמובן צילום, וטענו שמדובר בשבר לא פשוט. יש לציין שבאותו שלב, לאחותי לא היו פצעי לחץ ברגליים.
לדברי הרופאים, הטיפול המועדף במקרים כאלה, זה ניתוח, אך בגלל המצב הכללי, הוחלט על גיבוס למשך שבועיים.
לאחר שבועיים, הגענו לאורתופד במרכז רפואי. הרופא הסיר את הגבס, וגילה שם פצעי לחץ בשלבים התחלתיים, אך לטענתו זה ילך ויחמיר, מבלי שנוכל לעשות כלום בקשר לכך. האבסורד הוא שהשבר לא התחיל אפילו להתאחות.
הוא המליץ על מגף/סד שימשיך לקבע את הרגל, אך בניגוד לגבס, ניתן להסירו מדי יום.
אני סבור שהרופאים היו צריכים לקחת בחשבון מראש, שגיבוס הרגל עלול לגרום לפצעי לחץ בלתי ניתנים לריפוי, והיו יכולים מההתחלה לבחור בשיטה אחרת לקיבוע, כגון אותו מגף סד.

גם אם השבר לא היה מתאחה, שבר לא יכול לגרום לזיהומים ומוות, לעומת פצעי לחץ!
הפצע באמת הלך והחמיר, התחילו זיהומים, ורופא המוסד המליץ שוב לפנות למיון.
אחותי שאושפזה בבית חולים רמב”ם. שם נאמרו שהדבר היחיד שניתן לעשות כדי להצילה, זה כריתת הרגל. הייתה לנו התלבטות קשה, אך כאשר כבר הסכמנו לקטיעה, הם טענו שאין שום סיכוי שאחותי תשרוד קטיעה כזו.
אמא שוחררה חזרה למוסד.

שמענו על המרכז הוסקולארי ברעננה, שנודע בכך שהצליח למנוע קטיעה, אצל הרבה מאוד אנשים, בעזרת טיפול באוזון.
וכך התחלנו לקחת את אחותי לטיפולים ברעננה, פעמיים בשבוע.
לא חל שיפור המצב הפצע, אך לפחות זה היה נקי, ללא הפרשות וללא זיהומים.
במסגרת האישפוז האחרון ברמב”ם, נאמר לנו שיש החמרה גם ברגל, וכמובן שגם זה תרם לקריסה הכללית של הגוף.

הערות כלליות:

1. מאחר ומדובר במסמך ראשוני, לא טרחתי לברר בתאריכים מדוויקים של האירועים. לכן הכול מבוסס על אומדני זמן, למיטב זכרוני.
2. במקרה של גידול העור, קיים הגורם של סבל רב לאחותי ולנו כמשפחה, וכן עוגמת הנפש על הזלזול, קלות הדעת של הרופאים, והסחבת הרבה שגרם להידרדרות במצב.
במקרה של הפצעים ברגל, בנוסף לסבל ועוגמת הנפש, קיים גם הנושא של הוצאות כספיות כבדות, הן בגלל רכישת ציוד שיקומי, והן על הטיפולים באוזון שכל אחד כזה עלותו 700 שקלים. ברשותנו כמובן חשבוניות על הטיפולים

3. נושא הפיצויים על הסבל ועוגמת הנפש הוא כמובן חשוב, אך מעל הכול, המטרה שלנו היא לגרום לכך שאותם רופאים שלכאורה התרשלו, שימוצה איתם הדין. קודם כל שיישלל מהם תעודת הרופא, בכדי שחולים נוספים, לא יצטרכו לעבור אירועים כאלה.
רופא מתרשל כזה, מקבל למעשה רישיון להרוג (פשוטו כמשמעו), ואסור לתת לו להמשיך במלאכתו!

מעוניין להגיש תביעת רשלנות רפואית על כל הארועים הנ”ל. תודה. נתנאל

תסמונת אנגלמן שעלו עליה בגיל מאוחר

בני סובל מתסמונת אנגלמן ולמרות שעבר את הבדיקות המומלצת בהריון ואף נולד עם ציון גבוה של אפגר 8.80 עלו על זה שיש בעיה רק בגיל שנה וחצי.

למרות שעבר את כול הבדיקות התפתחות בטיפת חלב והראה איחור בכול התחומים.רק כאשר היה בן שנה ואני התלוננתי בקופת חולים שמשהו עם הילד לא בסדר.

רק אז הם הפנו אותי לבדיקה בבית חולים ובשניה שהגענו לנירולוג הוא כבר ידע להגיד שיש בעיה ככול הנראה סובל מסוג של שיתוק מוחין.

הנזק הפיזי מתבטא בפירכוסים מהם סבל הילד בהלך השנה הראשונה לחייו ואף אחד לא זיהה או שזה פירכוס.

בכול פעם שהגעתי לקופת חולים עם הילד בוכה ורועד בגפיים.

נאמר לי בטיפת חלב שאולי הוא מפוחד, אבל אחרי שגילו את המחלה קראתי עליה ונודע לי שאלה היו ללא ספק פירכוסים.

מעבר לכך הילד לא קיבל שום טיפול בתחומים השונים להם היה זקוק. היום בן 5. כמעט ולא מסוגל ללכת לבד. לא מדבר, סובל מפיגור קשה ומפירכוסים. מתאשפז לעיתים קרובות..

מעוניינים להגיש תביעת רשלנות רפואית ועורך דין חבר של בעלי המליץ עליך ואמר שאת מספר 1 בתחום הזה.

תודה. זיוה

עובר הלוקה במום מסוג מיקרוצפליה

<![CDATA[

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע”א 237/11
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ’ נאור
כבוד השופט ע’ פוגלמן
כבוד השופטת ד’ ברק-ארז
המערער:
ד”ר תאופיק נסייר

נ ג ד

המשיבים:
1. שירותי בריאות כללית
2. בית חולים העמק עפולה
3. מריאה סלים
4. סוהיל סלים
5. רפיקה סלים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.11.2010 בת”א 604/03 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד השופט ב’ ארבל

תאריך הישיבה:
י”ט באייר התשע”ג
(29.4.2013)
בשם המערער:
עו”ד ירון בן דן, עו”ד אפרת פגורה
בשם המשיבים 2-1:
עו”ד חסן דבאח

°
פסק-דין
השופטת ד’ ברק-ארז:
1. אישה הרה נשלחה על-ידי הרופא שטיפל בה במעקב אחר ההיריון לבדיקת אולטרה-סאונד אצל רופא מומחה, וזאת בשל חשד למום בעובר. הרופא המומחה שביצע את הבדיקה איבחן ממצאים המאשרים לכאורה את החשד למום, ושלח את ממצאי הבדיקה לרופא המטפל. האישה טענה שהרופא המטפל נהג ברשלנות בשל כך שלא נקט בפעולות הנדרשות בשלב זה, ובכללן העמדתה על האפשרות של הפסקת ההיריון. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בעניין זה והוא אינו עוד בפנינו. כעת, הרופא המטפל טוען כי גם על הרופא המומחה הייתה מוטלת חובה להעמיד את האישה במישרין על ממצאי הבדיקה ועל האפשרויות השונות העומדות בפניה. טענה זו עמדה בליבו של הערעור שבפנינו.
תשתית עובדתית והליכים קודמים
2. ד”ר תאופיק נסייר, המערער, שהוא רופא גניקולוג במקצועו (להלן: המערער או הרופא המטפל), ביצע מעקב אחר הריון של מטופלת, המשיבה 5, במרפאתו הפרטית. בשלב מסוים עלה אצל המערער חשד כי העובר לוקה במום מסוג מיקרוצפליה. בשל כך, הוא הפנה את המשיבה 5 לעריכת בדיקת אולטרה-סאונד במכון של המשיב 2, בית החולים “העמק”, הנמצא בבעלותה של שירותי בריאות כללית, המשיבה 1. בדיקה זו נערכה על-ידי ד”ר ויינר, מנהל יחידת האולטרסאונד של בית החולים באותה עת. תוצאות הבדיקה שערך ד”ר ויינר העלו כי קיימים ממצאים המצביעים לכאורה על חשד לקיומו של מום כאמור. הממצאים נשלחו למערער,
— סוף עמוד 2 —
ששימש כרופא המטפל. חרף זאת, לטענת המשיבה 5 המערער לא העמיד אותה על המשמעות המלאה של הממצאים, כמו גם על קשת האפשרויות העומדות בפניה (לרבות פניה לוועדה להפסקת הריון).
3. המשיבה 5 פנתה ללדת בבית חולים הצרפתי בנצרת (להלן: בית החולים הצרפתי), שהמערער שימש בו כמנהל מחלקת נשים ויולדות. בסופו של דבר, בשל מצבו של העובר, הפנה אותה בית החולים הצרפתי לבית חולים העמק, ושם היא ילדה. המשיבה 3 נולדה כשהיא סובלת ממיקרוצפליה ובעיות נוספות שמקורן ככל הנראה בתסמונת תורשתית של ליקוי קשה בגדילה ואיחור התפתחותי בינוני.
4. לאחר כ-13 שנים, הגישו המשיבים 5-4, הוריה של המשיבה 3, יחד עמה, תביעה בבית משפט המחוזי בתל-אביב יפו נגד המערער, בית החולים הצרפתי, בית חולים העמק ומשרד הבריאות, וזאת בשל רשלנותם הנטענת בטיפול במשיבה 5 במהלך הריונה (ת”א 604-03, [פורסם בנבו] השופט ב’ ארבל). התביעה כנגד בית חולים העמק ומשרד הבריאות נדחתה בהסכמה בשנת 2005. בשנת 2006 הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי המשיבים 5-3, ובהתאמה הגיש המערער הודעת צד שלישי כנגד בית חולים העמק ושירותי בריאות כללית. ביום 5.6.2007 ניתן בהסכמה פסק דין חלקי נגד המערער, שאישר הסכם פשרה שנערך בינו לבין המשיבים 5-3, ובו הוא התחייב לשלם, בתמורה לסילוק כל התביעות נגדו, סך של 3,250,000 שקל. בשלב זה, נותרה תלויה ועומדת רק הודעת הצד השלישי ששלח המערער נגד המשיבים 2-1.
5. בעיקרו של דבר, טענתו של המערער בעניין זה הייתה כי ד”ר ויינר אשר ביצע את בדיקת האולטרה-סאונד היה חייב ליידע את המשיבה 5 במישרין אודות תוצאות הבדיקה ומשמעותן, ושעם הפנייתה לבדיקה בבית חולים העמק עברה האחריות להמשך הטיפול אליו. מנגד, עמדתם של המשיבים 2-1 הייתה שמצבה של המשיבה 5 אובחן נכונה, והאחריות על הטיפול במשיבה 5 נותרה מוטלת על הרופא המטפל.
6. בית המשפט קמא דחה את טענותיו של המערער. על בסיס הראיות שבפניו הוא קבע כי האחריות לטיפול במשיבה 5 לא עברה אל בית חולים העמק. הוא הצביע על כך שלאחר הבדיקה בבית חולים העמק המשיבה 5 חזרה לטיפול אצל המערער, ואף בוצעו בה על-פי הנחייתו בדיקות נוספות בבית החולים הצרפתי שבו הוא שימש כאמור כמנהל מחלקה. באשר ליידוע של המשיבה 5 אודות הממצאים שעלו מן הבדיקה
— סוף עמוד 3 —
התייחס בית המשפט קמא לדבריו של ד”ר ויינר בעדותו לפיהם הוא נוהג להסביר לנבדקות את תוצאות הבדיקה, והגם שאינו זוכר את המשיבה 5, מקץ 20 שנה, הרי שזהו הנוהג הרגיל אצלו ויש להניח שכך נהג גם בה. על בסיס זה, דחה בית המשפט קמא את טענת המערער לפיה ד”ר ויינר לא הסביר למשיבה 5 את תוצאות הבדיקה.
7. בית המשפט קמא הנחה עצמו גם לאור פסקי דין קודמים באשר להיקף חובותיו של מכון בדיקה, כדוגמת ע”א 434/94 ברמן נ’ מור, המכון למידע רפואי בע”מ, פ”ד נא(4) 205 (1997) (להלן: עניין מור), שבו נקבע כי מכון בדיקה מסוג זה אינו נוטל אחריות מלאה לטיפול בנבדקות. באופן יותר ספציפי, נקבע באותו מקרה כי המכון אינו חייב להבהיר לנבדקת מהן מגבלותיה הבדיקה שהוא עורך, וכי אחריותו מוגבלת לעריכת הבדיקה באופן מקצועי.
8. על סמך כל אלה, נדחתה הודעת הצד השלישי שהגיש המערער כנגד המשיבים 2-1.
הטענות בערעור
9. מלכתחילה, הודעת הערעור במקרה שבפנינו יצאה חוצץ כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא בכללותו – וכוונה להעברת האחריות במלואה לשכמם של המשיבים 2-1. עם זאת, בדיון שהתקיים בפנינו צמצם המערער את גזרת המחלוקת וטען רק לחיוב חלקי של המשיבים 2-1 כמי שגם נושאים באחריות לקרות הנזק.
10. לטענת המערער, חרף החובות המצומצמות יותר שחלות על גורמי אבחון המבצעים בדיקות על-פי בקשתו של הרופא המטפל, חובות אלה עודן קיימות, ולא כל שכן בנסיבות שבהן הבדיקה נערכת באשה הנמצאת עם הרופא “בכפיפה אחת”. בנסיבות אלה מתבקש, כך נטען, שהרופא יסביר לנבדקת את תוצאות הבדיקה ומשמעותן. לטענתו, מאחר שד”ר ויינר לא יכול היה להעיד שנהג כך לבטח במקרה זה ובהסתמך על עדותה של המשיבה 5 לפיה ד”ר ויינר לא הסביר לה על תוצאות הבדיקה, הרי שד”ר ויינר הפר את החובה שהייתה ] ]>

זלזול וחוסר מקצועיות כלפי חולים ומשפחותיהם

שלום רציתי לספר לכם על מקרה של אטימות של בית חולים במקרה של אחותי. שמי מריומה ושם אחותי פרידה. אנחנו תאומות בנות 49 מאזור עפולה.

לא להאמין מה קורה במערכת הבריאות ובפרט בבית חולים. זלזול כלפי החולים ומשפחותיהם, חוסר מקצועיות ואטימות מצד הרופאים כלפי החולים. תכנסו ותראו את הסיפור האישי שלי –  אני רוצה לשתף על חוויה קשה שעברתי לאחרונה והיא קשורה באטימות , אדישות וזילזול של מערכת הבריאות וצוות העובדים בבית חולים.

אנחנו גרים בקרבת בית חולים זה ולכן קופת חולים שולחת אותנו במקרה חירום לבית חולים הכי קרוב אלינו. ולכן בשנים האחרונות אחותי התאשפזה הרבה פעמים ותמיד באותה מחלקה – פנימית א’. לאחותי בעיות כרוניות של אי ספיקת לב ואי ספיקת כליות, בעיה מתנגשת עם האחרת היות והטיפול שונה ממצב למצב . מבחינת הכליות – צריכה לשתות כמה שיותר כדי לשחרר דרך נוזלים את כל הרעלים , מצד שני אם תשתה הרבה מדי יהיה הצטברות נוזלים וישפיע באי- ספיקת לב. לכן מצבה עדין וצריך לשמור על איזון תרופות , איזון מלחים ומינרלים בגוף. בחודשים האחרונים קיבלה המון פוזיד ( לשחרור נוזלים ) גם דרך כדורים וגם דרך זריקות , דבר גרם לה למצב של התייבשות טוטלית, שבוע שעבר הגיע למצב של חוסר כוחות וחולשה עד כדי כך שלא הצלחנו להבין מה היא אומרת, לא יכלה לאכול לבד , לא להתלבש לבד , לא להתקלח, פשוט כל הזמן ישנה,.

אחותי תמיד מתנגדת להתאשפז אבל הפעם הזו היא ביקשה ממני…. כי הרגישה רע מאד.

הבעיה: נאלצנו להגיע לבית חולים ב., שם התאשפזה בשנים האחרונות עשרות פעמים, הצוות הקבוע כבר מכירים את הבעיה שלה ומכירים אותה , לכן שמחנו שמטפלים בה על הצד ביותר. בפעם האחרונה נתנו לה עירוי נוזלים, בדקו שהיא במצב סיעודי ולכן הוכנסה לחדש חולים סיעודיים, עדיין לא הצליחה להרים יד , בטח לא לדבר , שכבה ללא כוחות בכלל. נאמר לנו להביא כל תרופה אישית שלא ניתנת בבית החולים וידאגו לתת לה,

חמישה ימים הייתה שם ללא שיפור , ומסתבר שגם את התרופות שהבאתי לא נתנו לה , תרופה לאיזון בלוטת התריס היא חשובה ביותר ,כי אם לא מקבלים זה משבש את מערכת ההורמונלית ועושה עייפות, דיכאון ועוד.

לאחר יומיים החליטו לשחרר אותה להמשך טיפול בבית.

אמרתי לרופא האישי שלה ולמנהל המחלקה שלא הגיוני להוציא אותה כשעדיין הכוחות שלה על הרצפה והיא לא מתפקדת לבד, שאני לא רואה שהתחזקה ומסוכן להוציא אותה ככה, ובנוסף אני לא התארגנתי עם רכב ולצאת בחמסין עם מוניות אין הגיון, היא לא תגיע הביתה .

טוב – עשה טובה והסכים להשאירה עוד יום עם אינפוזיה נוזלים . למחורת הגעתי כדי להוציאה אותה ואני רואה שעדיין צריך לאכיל אותה, לעזור לה בכל והחולשה לא עברה, עדיין לא מבינים מה היא אומרת ונרדמת בישיבה , לא עומדת לבד.

דיברתי עם מנהל המחלקה והוא בציניות מוחלטת וחיוך של זלזול אומר לי “שאין מה לעשות אתה יותר , שעשו כל מה שניתן וחבל שתישאר ותחטוף משהו אחר..”…נשמע הגיוני אבל לא מספיק כדי לשחררה במצבה.

הוא טען שראה את אחותי מורחת גבינה בלחם ולכן היא מסוגלת לאכול לבד ולכן לא יכול לרשום עבור ביטוח לאומי שהיא סיעודית , שאם יעשה כך יהיה לרעתה.

ביקשתי ממנו שירשום לי שהוא לא יכול לעשות יותר כלום ואני אקח אותה למקום אחר… התחיל לצעוק עליי ” מי את שתגידי מה לכתוב , אני זה שיכתוב את מה שאני רואה לנכון ומבחינתי היא לא סיעודית). באנו עם רכב , עם כיסא גלגלים מ”יד שרה” ובקושי בצלחנו להגיע הביתה.

כשעתיים אחרי זה , כאשר השארנו את המטפלת אתה ורצנו לקניות , כשחזרנו התחילו העיניים שלה להסתובב לא רציונלי והתחילה להקיא את נשמתה .

דבר ראשון יצרתי קשר עם הרופאת משפחה , אמרתי לה שהרגע הגענו ומצבה מאד לא טוב , מה עושים? שלחתי את מכתב השחרור בפקס אליה ותשובתה הייתה מידית, חזרה בפקס נשלחה הפנייה לפנותה במיידי לבית חולים, הזמנו אמבולנס וכאשר הגענו למיון ועשו לה בדיקות . תשובתם הייתה : בדיקות לא תקינות … מלחים בגופה מאד גבוהים, הצטברות אוריה, האישה באפיסת כוחות ומיובשת לחלוטין יש לאשפז אותה מיד. !!

14 שעות היינו במיון בית חולים – שאלוהים יברך אותם! שם קיבלה טיפול מדהים,  נכנסה למחלקה פנימית אי ושם קיבלנו יחס אישי מצוין, לא היינו צריכים לארגן מטפלת שתהיה כל היום איתה, האחיות טיפלו במסירות ומקצועיות, הרופאים לקחו אותנו לחדר ניפרד הסבירו בדיוק מה קורה מה לעשות עם אחותי, התחילו באיזון של תרופות ונתנו לה את התרופות האישיות שלה שלא קיבלה בבית חולים .!!

אחותי מתאוששת, כרגע מדברת ברור , עדיין צריך להאכיל אותה , כבר אין לה רעידות מטורפות בגופה, ואפילו מטופלת בדלקת שיש לה בברך ע”י אורתופד, דבר שבבית חולים . לא התייחסו בכלל.

 אני ימים שלמים שומעת יותר ויותר תלונות כלפי הבית חולים שב.. אני בטוחה שאם לא היית מגיעה לבית חולים אחר אולי לא הייתה היום איתנו. משהו מאד מקולקל וחסר אנושיות קורה בבית חולים .  וברופאים שם . חוסר יחס הגון, זלזול בבקשות הגיוניות שיעזרו להמשך טיפול, חוסר טיפול נאות והכי גרוע ….. שכן ניתן היה לעשות אתה וכן ניתן היה לעזור….

אמרתי למנהל המחלקה שאם יקרה לה משהו זה יהיה על מצפונו, והוא זרק לי חצי חיוך הצידה ואמר שלהם חשוב רק לטובת החולה ….

אז תלמדו מבית חולים אחר איך לעבוד, תלמדו יחס ו אל תגידו שאין מה לעשות כל עוד לא עשיתם את מה שצריך.

עצבי הפנים השתתקו בחצי גוף- רשלנות רפואית?

קבלתי השבוע פציאליס פריפרי שבוע לסירוגין היתי בבית חולים. מנסה לחזור לעצמי בנתיים לשווא. מערכת עצבי הפנים השתתקו בחצי גופי לאורכו. מעוניין להגיש תביעה על רשלנות רפואית ע”י ענת מולסון העורכת דין. תודה. דוד

במשך שנים התלוננה בפני רופא שלא גילה סרטן

אשתי חולת סרטן מפושט ברוב איזורי הגוף. מקור הסרטן לא ידוע, אך במשך שנים היא התלוננה בפני רופא משפחה ורופאים מומחים נוספים אשר פטרו אותה כלאחר יד.
המליצו לי על עו”ד ענת מולסון ואודה לתיאום פגישה עימה לצורך תביעת רשלנות רפואית. תודה. מתי

מחפש עורך דין הכי טוב בתחום רשלנות רפואית בישראל

מחפש עורך דין הכי טוב בתחום רשלנות רפואית בישראל לצורך הגשת תביעכה על מקרה אסון שקרה לנו במשפחה והמליצו לי כמה אנשים על עו”ד ענת מולסון ואשמח אם היא תחזור אליי בהקדם לאור ההמלצות החמות שקיבלתי. תודה. ניר