פטור מהגשת חוות דעת

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
27 יולי 2012
רע”א 47532-06-12 המשפחה הקדושה נ’ אבו שנב ואח’ בפני
כב’ סגן הנשיא אברהם אברהם
מבקשים
בית חולים המשפחה הקדושה
נגד
משיבים
1.יסמין אבו שנב
2.נעיראת פיסל
3.כלל חברה לביטוח
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב’ השופטת ר’ גלפז-מוקדי) מיום 14.5.2012 פסק דין רקע 1. המשיבה 1 (להלן – המשיבה) נפגעה בתאונת דרכים, בה היו מעורבים מכוניתה שלה, וכן מערבל בטון, המבוטח בידי המשיבה 3 (ובו נהג המשיב 2). °
כיוון שנהגה ברכב בלא רישיון נהיגה וביטוח בר תוקף, תבעה המשיבה את המשיבים 2-3 בעילה לפי פקודת הנזיקין. היא צרפה לתביעתה גם את המבקשת, בטענה כי התרשלה בטיפול הרפואי שהעניקה לה. °
2. המשיבה לא צרפה לתביעתה חוות דעת רפואית התומכת בטענתה בדבר התרשלותה של המבקשת. לאחר ארכות רבות שקיבלה היא ביקשה את בית המשפט לפטור אותה מהגשת חוות הדעת, כשהיא טוענת כי אין ידה משגת לשלם שכרו של מומחה רפואי. לכך היא הוסיפה, כי המומחה (פרופ’ צינמן), שכבר בדק אותה, קבע לה נכות בשיעור של 30%, והוא סבור כי המבקשת התרשלה בטיפול הרפואי שהוענק לה. 3. בית המשפט קמא השתכנע, כי אין בידי המבקשת לשאת בשכרו של המומחה. הוא הוסיף על כך, כי קיימת ראשית ראיה לנכותה, וכי יש סיכוי סביר, כי אחד משני הנתבעים (משמע נהג מערבל הבטון, מחד, ובית החולים, מאידך) יימצאו אחראים לנזקיה. כיוון שכך פטרה השופטת קמא את המשיבה מצירוף חוות דעת רפואית, והורתה כי יתמנה מומחה רפואי של בית המשפט, אם כי המינוי ייכנס לתוקפו לאחר שתגשנה המבקשת והמשיבה 3 חוות דעת מטעמן. 4. על החלטה זו מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי, והיא טוענת, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בדין על מנת לפטור את המשיבה מצירוף חוות דעת. היא טוענת, כי כתב — סוף עמוד 1 — התביעה הינו מעורפל, ומעיון בו לא ברור מהי ההתרשלות המיוחסת לה, ולכן אין בידה להתגונן כדבעי. על כך היא מוסיפה, כי המשיבה לא הציגה ראשית ראיה או ראיה לכאורה להתרשלותה. על כן, גם אם נניח לשאלת יכולתה הכלכלית, אין לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת שתתמוך בתביעתה. דיון 5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת: “רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, …; אולם רשאי בית המשפט… לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.” משטוענת המשיבה לרשלנות רפואית בטיפול שהעניקה לה המבקשת, עליה לצרף חוות דעת רפואית לתביעתה. בית המשפט רשאי לפטור אותה מכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו. תקנת משנה 137(א) מוסיפה וקובעת: “בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127… ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.” לצד שתי אלה קובעת תקנת משנה 130(א) את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו לאמור: “בית המשפט… למנות מומחה… לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין…” 6. אימתי ייענה בית המשפט לבקשתו של תובע, יפטרנו מצירוף חוות דעת רפואית לתביעתו, וימנה מומחה רפואי מטעמו? ברע”א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ’ עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז”ל, נבו (2012) (מפי כב’ השופט צ’ זילברטל) נפרשו היבטיה השונים של הסוגיה, על האינטרסים השונים הנוטלים בה חלק, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בטרם יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו. תמציתם של הדברים, בית המשפט יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו, אם קיים הסבר מניח את הדעת להעדרה של חוות דעת (כגון משום חסרון כיס), והתביעה אינה מופרכת ויש בה ממש, ובלשון השופט זילברטל (פסקה 11 להחלטה): “…על התובע להראות שתביעתו אינו מופרכת ויש בה ממש, אם כי, בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעיתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case), כפי המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט.” בית המשפט העליון סיכם, בסיפא לסעיף 12 להחלטה, לאמור: — סוף עמוד 2 — “לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו.” 7. בענייננו השתכנעה השופטת קמא, כי ידה של המשיבה קצרה מלממן חוות דעת של מומחה רפואי, ובכך אין לי להתערב, מה גם שהמבקשת אינה תוקפת תקיפה של ממש קביעה זו. התנאי האחד מבין שני התנאים המצדיקים את הפטור מתקיים, אפוא. אנו נותרים עם התנאי השני, והוא נוגע לטיבה של התביעה, ככל שהיא מופנית למבקשת, משמע הטענה בדבר התרשלותה הרפואית בטיפו] ]>

תביעה – נמשה מן המים כשהוא חסר הכרה, ונפטר כעבור שבוע בבית חולים

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
לפני: כב’ השופטת ענת ברון
26 יולי 2012
ת”א 2622-05
התובעים:
1. עזבון המנוח שלמה אביחנן ז”ל
2. ניסים אביחנן
3. מלי כהן
4. דרורה לוי
5. רינת לוי
6. מור מרדכי אביחנן
7. רינת אביחנן טורבטי
8. אודליה אביחנן רגד
נגד
הנתבעים:
1. בית הלוחם
2. ארגון נכי צה”ל
3. מגדל חברה לביטוח בע”מ
4. אלי כנפו
5. נתיב 2 בע”מ
6. שירביט חברה לביטוח בע”מ פסק-דין הרקע והצדדים
1. המנוח, שלמה אביחנן ז”ל (להלן: “המנוח”), נכה צה”ל כבן 52, נמצא ביום 6/8/03 כשהוא צף על בטנו על פני המים בבריכת השחייה “בית הלוחם”. הוא נמשה מהמים במצב של חוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, וצוות הבריכה החל בביצוע החייאה. כעבור מספר דקות הגיעה למקום גם ניידת טיפול נמרץ, וצוות מגן דוד אדום (להלן: “מד”א”) המשיך בהחייאה תוך שפינה את המנוח לבית החולים איכילוב (להלן: “האירוע”). כעבור שבוע נפטר המנוח בבית החולים (תעודת פטירה סומנה ת/3).
התביעה שלפניי היא תביעת רשלנות, שהוגשה על ידי משפחתו של המנוח נגד מי שלטענתם היו צריכים להשגיח עליו בעת השחייה ולהגיש לו עזרה ראשונה במקרה
°
— סוף עמוד 1 —
°
הצורך. יצוין כי אחת מן השאלות העובדתיות המרכזיות בתובענה היא סיבת מותו של המנוח – ובנושא זה הוגשו מספר חוות דעת מאת מומחים רפואיים בתחומי הקרדיולוגיה והנוירולוגיה.
2. המנוח, יליד 14/8/1951, התגורר לבדו והיה רווק במותו. התובעים מס’ 2 ו-3, ניסים אביחנן ומלי כהן, הם אחיו ואחותו של המנוח; התובעים מס’ 8-4 הם ילדיהם של שני אחים נוספים של המנוח, שרה וחנן, שנפטרו לפניו (יחדיו יכונו להלן: “התובעים”; ראו עדותה של מלי בעמ’ 59 ש’ 12-5).
במלחמת יום הכיפורים ספג המנוח פגיעה מכדור רובה שהסבה לו נזק נוירולוגי ניכר. הוא עבר סידרה של ניתוחי מוח ולאחר מכן שיקום ממושך בבית לוינשטיין; בנוסף, מאז הפגיעה סבל המנוח מאפילפסיה וקיבל טיפול תרופתי קבוע למניעת התקפים (בתרופות “אפנוטין” ו-“לומינל”), וכן סבל משיתוק בפלג גופו השמאלי. לאחר ששוקם והשיג מידה מסוימת של עצמאות בניידות ואפילו בתעסוקה, במרוצת השנים חלה החמרה בתפקודיות של המנוח – ומספר פעמים הוא איבד שיווי משקל ונפל, עד שנזקק לכיסא גלגלים. בסופו של דבר הוכר המנוח על ידי משרד הביטחון כנכה בשיעור 100% לצמיתות וכזכאי להשגחה צמודה של מלווה (ראו עדותה של מלי בעמ’ 53 ש’ 14-8 ובעמ’ 54 ש’ 3 עד עמ’ 55 ש’ 2; כן ראו נ/3 – מכתב בקשה להגדלת היקף הליווי וקבלת כיסא גלגלים).
חרף נכותו הקשה, במשך כל השנים מעת שנפצע במלחמה ועד שנפטר נהג המנוח לעסוק בשחייה, לפחות פעמיים בשבוע, בבריכת “בית הלוחם” בתל אביב. המנוח שחה בכוחות עצמו אף על פי שהיה משותק ביד וברגל שמאל – רק באמצעות הגפיים הימניות (ראו עדותה של מלי בעמ’ 55 ש’ 10 עד עמ’ 56 ש’ 8). על מנת להיכנס למים נעזר המנוח במנוף מיוחד שהותקן בבריכה לשם העלאה והורדה של נכים (להלן: “המנוף”).
עובר למותו המנוח לא עבד, והשתכר מתגמולים חודשיים שקיבל ממשרד הביטחון בסכום כולל של כ- 13,500₪ – ובהם תגמול נצרך לפי נכות בשיעור 100%, עזרת הזולת ודמי ניידות (ראו תעודת עובד ציבור מאת ראש תחום תגמולי נכים ותשלומים באגף השיקום במשרד הביטחון, להלן: “נציג משרד הביטחון”; סומנה ת/6). בנוסף היה המנוח זכאי למענקים שונים ולהחזר הוצאות ממשרד הביטחון – שבממוצע הסתכמו לסכום נוסף של כ- 2,000₪ מדי חודש (ראו עדותו של נציג משרד הביטחון
— סוף עמוד 2 —
בעמ’ 113 ש’ 9-1; כן ראו פירוט התשלומים למנוח בשנים 2001 -2003, סומנו ת/7- ת/9).
3. חברת נתיב 2 בע”מ (הנתבעת מס’ 5) היא חברת כוח אדם המספקת מלווים לנכי צה”ל – על פי זכאות הנקבעת על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון ובהתאם לצרכי הנכה ומשפחתו (להלן: “נתיב”). נתיב סיפקה למנוח מלווים שעבדו במשמרות – וליוו אותו לכל פעילות שבה עסק במהלך היום, וישנו בביתו בשעות הלילה. ואולם את מרבית זמנו בילה המנוח במחיצתה של אחותו מלי כהן (התובעת מס’ 3), שגם הועסקה בעצמה כמלווה שלו על ידי נתיב (לעיל ולהלן: “מלי”; ראו עדותה בעמ’ 60 ש’ 14 עד עמ’ 61 ש’ 2).
ביום האירוע נושא התביעה לווה המנוח על ידי הנתבע מס’ 4, אליהו כנפו (להלן: “כנפו”). כנפו החל לעבוד בנתיב בחודש ספטמבר 2001 ושימש לאורך השנים כמלווה של מספר נכים. כחצי שנה לפני האירוע, בחודש פברואר 2003 החל לשמש כמלווה גם של המנוח (ראו סעיפים 3-2 לתצהירו). הנתבעת מס’ 6, שירביט חברה לביטוח בע”מ, היא המבטחת של נתיב (הנתבעים מספר 4, 5 ו- 6 יחדיו יכונו להלן: “נתבעי נתיב”).
4. “בית הלוחם” (הנתבע מס’ 1) הוא מרכז שהוקם על ידי ארגון נכי צה”ל (הנתבע מס’ 2) בשנת 1974 – במטרה להציע לנכים ולבני משפחותיהם מגוון של פעילויות ספורט, שיקום, חברה ותרבות (להלן: “בית הלוחם”). הנתבעת מס’ 3, מגדל חברה לביטוח בע”מ, היא המבטחת של בית הלוחם (הנתבעים מספר 1, 2 ו- 3 יחדיו יכונו להלן: “נתבעי בית הלוחם”; נתבעי נתיב ונתבעי בית הלוחם יחדיו יכונו להלן: “הנתבעים”). המנוח היה חבר ותיק בבית הלוחם, כבר מעת הקמתו, וכאמור במשך שנים רבות נהג לשחות בבריכת השחייה שבמקום.
בריכת השחייה בבית הלוחם
5. בריכת השחייה בבית הלוחם היא בריכה אולימפית, בעלת שטח רחצה גדול (להלן: “הבריכה”). בתקינה הרלוונטית נדרש כי בבריכה בגודל כזה יהיו בכל עת לכל הפחות שני מצילים, שלפחות אחד מהם הוסמך על ידי משרד העבודה והרווחה כ”מציל סוג 2″ – הסמכה מתקדמת מן ההסמכה הבסיסית להצלה שהיא “סוג 1”, ומתאימה לבריכות גדולות (ראו סעיפים 2-1 בפרק א לחוות הדעת שס] ]>

דחיית תביעה על רשלנות רפואית גרמה עיוורון לכאורה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
24 יולי 2012
ת”א 31030-07 צפריר נ’ בית חולים אסף הרופא ואח’ בפני
כב’ סגן הנשיא השופט אליהו קידר
תובע
1. שלום צפריר
נגד
נתבעים
1. בית חולים אסף הרופא
2. מדינת ישראל-משרד הבריאות
פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין בעילה של רשלנות רפואית.
התובע, מר צפריר שלום, יליד 1946, איבד את ראייתו בעינו השמאלית באופן פתאומי ביום 25.11.03. התובע הגיע ביום האירוע לבית החולים תל השומר שם אובחנה חסימה מלאה של העורק הרטינלי הראשי בעין שמאל, עם ראיה של תחושת אור (LP) בלבד . בוצע דיקור במקום אשר לא הועיל. על כן, בתיאום עם ד”ר אטינג רופאה אצל הנתבע 1, הובהל התובע לצורך טיפול בתא לחץ. התובע קיבל הטיפול בתא לחץ אצל הנתבע 1 בשעה 17:00 ולאחר מכן אושפז במחלקת עיניים עד ליום 27.11.03 שם טופל כארבע פעמים בתא הלחץ בחמצן היפרברי אולם ללא שיפור בראיה. בשחרורו הומלץ לו לבצע בדיקת דופלר עורקי קרוטיד ואקו לב ולהמשיך מעקב אצל רופא עיניים דרך קופת החולים. מאז ועד היום התובע סובל מעיוורון בעינו השמאלית.
הנתבע 1 הוא מרכז רפואי בו טופל התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. הנתבעת 2 היא האחראית ו/או הבעלים של הנתבע 2. טענות התובע בכתב התביעה:
התובע טוען כי הוא עוכב באופן משמעותי בקבלתו לטיפול בתא הלחץ ועל כן נפגע הסיכוי לטפל ברשתית הפגועה. התובע טוען כי על אף האמור בתעודת השחרור, ערכי לחץ דם גבוה אינה התווית נגד טיפול בתא לחץ ובעת חסימה של עורק הרשתית מדובר באירוע חריף המצריך טיפול מיידי, כאשר גורם זמן קבלת הטיפול הוא קריטי, והמתנה של שעות ארוכות מביאות לנזק בלתי הפיך ברשתית.
— סוף עמוד 1 —
התובע צרף חוות דעת מטעמו שנערכה על ידי פרופ’ מלמד לפיה ישנה קביעה חד משמעית, כי אילו הטיפול בחמצן ההיפרברי היה מתבצע מוקדם יותר בדחיפות הראויה – הסיכוי לשיפור מצב הרשתית היה גבוה.
סעיף הרשלנות העיקרי אותו מייחס התובע לנתבעים – השהיית טיפול החירום בתובע בפרק זמן קריטי מסיבות שאינן ענייניות ו/או שמנעו מלהבהיל את התובע לתא הלחץ, עקב טענתם הלכאורית כי התובע סבל מיתר לחץ דם שעה שעילה זו אינה מהווה התווית נגד לטיפול בתא לחץ.
התובע טוען כי כתוצאה מרשלנות הנתבעים חלה התדרדרות במצבו הרפואי והנפשי, הוא איבד את הסיכוי להחלים מפגיעתו והוא מתקשה לתפקד בחיי היום יום וכן פוטר מעבודתו ונגרמו לו הפסדי שכר והוצאות רבות.
חקירת התובע: באשר לבהילות של הטיפול העיד כי: בתל השומר אמרו לו שיש לו סיכוי טוב להציל את העין ושהם דיברו עם ד”ר אטינג אשר חיכתה לו להכניס אותו לתא הלחץ. הזמינו לו מונית איתה נסע לאסף הרופא, ד”ר אטינג אמרה לו שיכניסו אותו דחוף רק שידבר עם הפקידה , הפקידה ביקשה ממנו טופס 17 ואמר לה כי המקרה דחוף. משכו אותו עד שעה חמש ורק בסביבות השעה ארבע קיבל תרופות הרגעה כל הזמן הזה טען כי התקשרו לקבל אישור בגין התחייבות מקופת החולים ולא מדדו לו לחץ דם ולא נתנו לו כל תרופה. בזמן הזה היה מרוגז מאד ולחץ הדם שלו היה מאד גבוה ורק לאחר עשרים דקות בהן הורידו לו את ערכי לחץ הדם הכניסו אותו לתא הלחץ. התובע העיד כי כל מה שכתוב בתיק הרפואי אינו נכון מדובר בחותמות גומי של רופאים . התובע נשאל באיזו שעה בוצע הניקור העיני בתל השומר והשיב כי בשעה 12:30 אולם אם כתוב בשעה 14:00 הוא מאמין שזו השעה הנכונה. לגבי הסירוב לעבור צילום בעין , צילום FA העיד התובע כי: אחרי שעבר את כל תלאות היום ולאחר שד”ר אטינג השיבה לו כי הצילום הזה לא יציל את מצב העין, פחד מלהמשיך לקבל את הטיפול מד”ר אטינג וחשש מפאת איבד ראיה גם בעין ימין. דיון:
שאלות לעניין האחריות :
א. שעת התרחשות אירוע איבוד הראייה.
ב. שעת הגעתו של התובע לבית חולים אסף הרופא.
ג. ערכי לחץ הדם: האם מדובר בהוריית נגד טיפול בתא הלחץ? האם חל עיכוב? ומה משמעותו?
— סוף עמוד 2 —
במידה והתרשלו הנתבעים כלפי התובע, האם קיים קשר סיבתי להתרחשות הנזק? מהו נזקיו של התובע עקב האירוע? דיון בשאלות המקדמיות: שעת התרחשות אירוע איבוד הראיה:
סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כי איבוד הראיה הפתאומי התרחש כטענתו בסמוך לשעה 11:30 ולא בסמוך לשעה חמש לפנות בוקר- עת התעורר ביום האירוע וזאת מן הטעמים הבאים:
א. אני מקבל את עדותו של התובע לעניין זה שהנה מהימנה עליי, התובע העיד באריכות לעניין נסיבות התאונה, ועדותו מתיישבת עם מבחני ההיגיון בייחוד עת עסקינן באיבר ראיה- אשר מטבעו ומטיבו הנו רגיש. התובע העיד כי, באותו היום היה צריך ללמד בבית ספר בפרדס חנה, התעורר בסביבות השעה חמש לפנות בוקר הרגיש עקצוץ וטשטוש בעין שמאל, מעין תחושה של החלפת עדשה, ראה באופן מלא בעין הזאת למעט תחושת העקצוץ. לאחר שקם מהמיטה הרכיב את משקפיו ובעין הימנית ראה היטב ואילו בשמאלית רואה טיפה מטושטש. שם רטייה של מים כדי להרגיע את העין, חשב לעצמו שטשטוש נבע מעבודה מאומצת ערב לפני. לאחר ששם את הרטייה וכעבור מחצית השעה כל תופעות הטשטוש נעלמו ועל כן תפקד רגיל, הלך למכולת, ירד לדואר לשלוח מכתבים. כאשר הגיע לבית החולים תל השומר סיפר כי טשטוש הראיה הופיע בשעה חמש לפנות בוקר אולם התופעות חלפו ואם הם לא היו חולפות היה שוקל ללכת לבית החולים או לרופא. ציין כי ברגע שאיבד את ראייתו נבהל מאד ועל כן התפנה לבית החולים תל השומר. התובע העיד כי בערך בשעה חמש וחצי לפנות בוקר חש הקלה והי] ]>

מחלת וילסון – רשלנות רפואית באבחון

קיימים מקרים של תביעות רשלנות רפואית באבחון או בטיפול. מדובר על מקרים בהם הרופאים לא שמו לב לסימפטומים האופייניים למחלה ונגרם נזק מקל ועד קשה בעקבות האיחור באבחנה ובטיפול.

תביעות רשלנות רפואית בנושא מחלת וילסון נמשעכים בדרך כלל כשלוש שנים והפיצוי הינו פונקציה של גודל הנזק שנגרם.

מחלת וילסון היא מחלה תורשתית שמאופיינת בהצטברות נחושת ברקמות בגוף, בעיקר בכבד, במוח ובכליות. הצטברות בכבד עשויה לגרום להתנמקות, הצטלקות ואף לשחמת הכבד ואילו הצטברות במוח עלולה לגרום לנזק מוחי.

אחד מתסמיני המחלה הן טבעות קייזר פליישר: הצטברות משקעי נחושת ברקמות העיניים המופיעים כטבעות זהובות על הקרניות. ‏‏

שכיחות המחלה היא בסביבות 1 לכל שלושים אלף תושבים, אך ישנה שכיחות מוגברת של המחלה בקרב צפון-אירופאים ויהודים אשכנזים. אופן התורשה של המחלה הוא אוטוזמלי-רצסיבי.

בעת גילוי מחלת וילסון רמות הנחושת בגוף גבוהות מאוד, מה שמחייב טיפול בקלאטור דוגמת פניצילאמין אשר קושר יוני נחושת בדם ומאפשר את פינוים דרך הכליה.

השליטה במחלה לאחר מכן כולל דיאטה דלת נחושת להקטנת צריכת הנחושת מהמזון. בנוסף ניתנים לחולים תוספי אבץ, שכן הוא גורם להקטנת ספיגת הנחושת מהמעי.

לבחינת האפשרות להגשת תביעה על רשלנות רפואית באבחון מחלת ווילסון, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה שמשמאל.

תביעה בבית משפט לתביעות קטנות

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות
ת”ק 27737-02-12 אולמן נ’ אמינוב

בפני
כב’ השופט מנחם מזרחי
התובע:
אורן אולמן
נגד
הנתבע:
ברוך אמינוב
פסק דין

תביעה כספית ע”ס 4,170 ₪.
א. התביעה:
בהתאם לכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 29.11.11 הגיע הנתבע אל התובע, הבעלים של מרפאת “כל חי” שברחובות, לשם קבלת אבחון וטיפול לחתול שבבעלותו.
הנתבע קיבל את הטיפול הרפואי לחתולו בעלות של 2,290 ₪.
הנתבע שילם לתובע 620 ₪, ואת היתרה לא שילם.
התובע פונה לבית-המשפט ומבקש, כי הנתבע יחויב לשלם לו את היתרה, בסך 1,670 ₪ וכן 500 ₪ נוספים בגין הוצאות משפט וניסיונות גבייה, וכן 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
ב. ההגנה:
בכתב-ההגנה, נמסר, כי החתול שבבעלותו של הנתבע נפל מקומה רביעית בבניין המגורים.
החתול הובא בידי הנתבע למרפאתו של התובע.
בכתב-ההגנה מפרט הנתבע טענות שונות ורבות אודות הטיפול הרשלני של התובע בחתולו.
— סוף עמוד 1 —
הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד בעניין הרשלנות הנטענת.
ג. דיון:
בבית-המשפט הסכים הנתבע, לאחר שהבין כי אין ברשותו ראיות סותרות וחוות דעת התומכת בעניין, לצמצם את טענותיו, כך שבית-המשפט לא יכריע בטענות הרשלנות, שכן בכוונתו להגיש תביעה עצמאית ביחס לטענות אלו: “אני מבקש מבית המשפט לא להתייחס לעניין רשלנות רפואית שאני טוען לה, כי אני רוצה להגישה בעצמי” (עמוד 4 שו’ 29 – 31).
על כן, איני מכריע במסגרת פסק זה בשאלת הרשלנות, שהיא שאלה אגבית, ונותרה בפניי השאלה האם התובע זכאי לשכר ראוי בגין השירות הרפואי, שהעניק לחתולו של התובע.
התובע טיפל בחתולו של הנתבע והעניק לו טיפול רפואי, כפי שפירט הוא ועדיו.
נמסר, כי בסופו של יום, לחתול שלום.
התובע זכאי לשכר טרחתו וליתרת התשלום בגין שכר טרחתו בסך 1,670 ₪.
על הנתבע לשלם לתובע את יתרת שכר טרחתו.
שמורה לנתבע הדרך להגיש נגד התובע תביעה בגין הטיפול הרשלני הנטען על-ידו, ולהוכיחה בהתאם לדין.

— סוף עמוד 2 —

ד. סוף דבר:
אני פוסק, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 1,670 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מתאריך 29.11.11 ועד לתשלום המלא בפועל.
בנוסף, הנתבע ישלם לתובע את הוצאותיו בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מתאריך הגשת התביעה – 15.2.12 – ועד למועד התשלום המלא בפועל.
סה”כ ישלם הנתבע לתובע 2,170 ₪.
סכום הפסק ישולם על-ידי הנתבע לתובע עד ליום 22.8.12.
רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ג’ באב תשע”ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

מנחם מזרחי

פסק דין תביעת רשלנות רפואית שנדחתה נגד בלינסון על גידול במח

<בית משפט השלום בחיפה>
<ת”א> <14604-03-09> עזבון המנוח <פלוני ז”ל ואח’ נ’ קופת חולים כללית ואח’> בפני
כב’ השופטת תמר נאות פרי
התובעים
עזבון המנוח פלוני ז”ל ואח’
נגד
הנתבעים
1. קופת חולים כללית
2. בית החולים מרכז רפואי רבין (בלינסון) פסק דין לפניי תובענה בדבר רשלנות רפואית נטענת אשר הובילה למותו המצער בטרם עת של המנוח פלוני ז”ל (להלן: “המנוח”). °
רקע כללי ועובדות מוסכמות – 1. המנוח, יליד 1948, החל לסבול מכאבי ראש והפרעות בראיה בתחילת שנת 2004. 2. המנוח ביצע מספר בדיקות במסגרת קופת חולים כללית בה היה חבר, הנתבעת מס’ 1 (להלן: “קופת החולים”). פרטים נוספים לגבי הבדיקות ידונו בהמשך. 3. ביום 13/7/2004 אובחן גידול במוחו של המנוח. 4. ביום 23/8/2004 נותח המנוח בבית החולים מרכז רפואי רבין (בילינסון), הנתבע מס’ 2 (להלן: “בית החולים”). 5. לאחר הניתוח מצבו של המנוח היה קשה ולמרבית הצער הוא נפטר ביום 2/9/2004, מאוטם של כלי דם במח (להלן: “האוטם”). תמצית טענות הצדדים – 6. עזבונו של המנוח, יורשיו ובני משפחתו טוענים כי מותו נגרם עקב רשלנותם של שני הנתבעים, לחוד ובמצטבר. ראשית, נטען כי היה איחור באבחון הגידול בשל אי ביצוע הבדיקות המתחייבות – וכי האיחור גרם למוות או תרם למוות. שנית, נטען כי הניתוח בוצע באופן 7. — סוף עמוד 1 — 8. רשלני, בעיקר בשל כך שבמהלך הניתוח נכרת רכיב חיוני במערכת ההורמונלית, דבר אשר גרם לפגיעה בייצור הורמונים חיוניים והוביל לתוצאה הסופית. שלישית, נטען כי פיקוח לא נאות על המנוח לאחר הניתוח הביא – או תרם – אף הוא למותו. עוד נטען לפגיעה באוטונומיה ו/או העדר הסכמה מדעת. באשר לנזקי העזבון, הם מוערכים בסך של כ-1,680,000 ₪. 9. קופת החולים ובית החולים מכחישים את הטענות באשר לרשלנות הנטענת ומוסיפים וטוענים כי הנזק יכול להיות בסך של כ-115,000 ₪ לכל היותר. מסכת הראיות – 10. מטעם התביעה העידו פרופ’ יאן גרושקביץ (מומחה התביעה, להלן: “פרופ’ גרושקביץ”, לגבי חוות דעתו הראשונה ת/1 והמשלימה, השניה ת/2) ואלמוני (בנו של המנוח, להלן: “הבן”, לגבי תצהירו ת/5). 11. מטעם ההגנה העידו הבאים: דר’ עבדאללה פרחאן (הרופא המטפל הכללי של המנוח בקופת החולים, להלן: “דר’ פרחאן”, לגבי תצהירו נ/5); פרופ’ צבי הרי רפפורט (הרופא שביצע את הניתוח במנוח בבית החולים, להלן: “פרופ’ רפפורט”, לגבי תצהירו נ/6); דר’ דוד בנר (רופא העיניים של המנוח בקופת החולים, להלן: “דר’ בנר”, לגבי תצהירו נ/9); דר’ ולדימיר גשקוביץ (הניורולוג שטיפל במנוח בקופת חולים, להלן: “דר’ גשקוביץ”, לגבי תצהירו נ/10) ופרופ’ צבי רם (מומחה ההגנה, להלן: “פרופ’ רם”, לגבי חוות דעתו הראשונה נ/11 והמשלימה, השניה נ/12). דיון והכרעה – 12. לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות ב”כ הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות, והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן. הקדמה באשר למהות הגידול ומיקומו – 13. הגידול ממנו סבל המנוח מכונה קרניופרינגיומה (CRANIOPHARYNGIOMA), שהינו גידול מולד. המדובר בגידול המכיל נוזל שומני, ובמקרה דכאן, גודלו היה 20 X 25 מ”מ (להלן: “הגידול”). עסקינן בגידול שפיר, המהווה רק 1% מתוך כלל הגידולים במח (עמ’ 23 שורה 33), ואשר מתפתח תמיד ליד בלוטת יותר המח (PITUITARY GLAND), המכונה גם ההיפופיזה (HYPOPHYSIS), להלן: “ההיפופיזה”. ההיפופיזה הינה בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס הגולגולת ואחראית על הפרשת הורמונים, כחלק מהמערכת האנדוקרינית. ההיפופיזה מחוברת אל ההיפותלמוס, אשר נמצא מעליה, באמצעות “גבעול” העשוי רקמה דקה ( PITUTIARY STALKהמכונה אף INFUNDIBULUM, להלן: “הגבעול”). ההיפותלמוס מהווה אף הוא אורגן חיוני במערך האנדוקריני, השולט ומווסת את הפעילות ההורמונלית. הגידול דכאן, התפתח על הגבעול, היה “דבוק” לגבעול, ולחץ על ההיפופיזה מלמעלה ועל ההיפותלמוס מלמטה. נתון רלבנטי נוסף, לגבי מיקום הגידול, הינו שבסמוך להיפופיזה, לגבעול ולהיפותלמוס, עוברים עצבי הראיה, המכונים “תצלובת הראיה” (“הכיאזמה האופטית”), כאשר מוסכם כי במקרה זה הגידול לחץ על עצב הראיה השמאלי, ועוד מוסכם כי בסמוך לגידול עוברים עורק התרדמת הקדמי (“הקראוטיס”) וכלי דם נוספים. 14. 15. — סוף עמוד 2 — 16. על רקע האמור, נפנה לבחינת טענות התביעה באשר לרשלנות, בשלושת ההיבטים הבאים: (א) רשלנות בשל איחור בגילוי הגידול; (ב) רשלנות בביצוע הניתוח; ו-(ג) רשלנות במעקב לאחר הניתוח. בתום הדיון נתייחס לטענות לגבי העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. פרק 1 – האם היה איחור באבחון הגידול ? 17. בחוות הדעת הראשונה של פרופ’ גרושקוביץ נטען כי היה איחור בגילוי הגידול, במובן שבמועד שהוא התגלה – כבר נגרם נזק בלתי הפיך לכושר הראיה ולכן, לו היה נשאר המנוח בחיים היה סובל מליקוי בראיה. לצערנו, כיון שהמנוח נפטר – אין כל נפקות לקביעה שהאיחור גרם לנזק בלתי הפיך לראיה (וראו כי פרופ’ רם מסכים כי הגידול גרם לנזק שכזה לראיה – סעיף 2 לחוות דעתו הראשונה). אין בשתי חוות הדעת של פרופ’ גרושקביץ או בעדותו כל טענה לגבי כך שהאיחור תרם לתוצאה הסופית או כי גילוי מוקדם יותר היה יכול להציל את חיי המנוח. יתרה מזאת, פרופ’ גרושקוביץ אף מאשר כי “מדובר בגידול שתהליך צמיחתו איטי יחסית” (עמ’ 3 לחוה”ד הראשונה – שורה שניה מלמעלה) וכי “מדובר בגידול שצומח לאט” (עמ’ 2 באמצע לחוה”ד המשלימה). מעבר לכך, מומחה התביעה לא טען – וממילא לא הוכח ] ]>

רשלנות רפואית – תסמונת "הלרמן שטרייף" (Hellermann Streiff Syndrome (HSS

בית המשפט המחוזי בירושלים
11 אפריל 2010
ת”א 8459-06 חן זיו (קטין ) ואח’ נ’ שרותי בריאות כללית בפני כב’ השופט יצחק ענבר
התובעים: 1. נאוה חן
2. אלי חן
3. עזבון המנוח זיו אור חן ז”ל
– נ ג ד – הנתבעת: שירותי בריאות כללית
פסק-דין 1. תביעת רשלנות בגין הולדתו בעוולה של המנוח זיו חן ז”ל, אשר אובחן לאחר לידתו כלוקה בתסמונת “הלרמן שטרייף” (Hellermann Streiff Syndrome (HSS)). התובעים הם עזבונו של המנוח והוריו. 2. ההיריון עם המנוח היה הריונה השני של התובעת. בסקירת מערכות מוקדמת שבוצעה בשבוע 15 להריון נצפו בצוואר העובר ציסטות דו-צדדיות בגודל 3 מ”מ, והתובעת הופנתה לד”ר ערבה, הרופא מטעם הנתבעת שאצלו ביצעה את מעקב ההיריון, להמשך בירור. ד”ר ערבה הפנה את התובעת לייעוץ גנטי, אשר במסגרתו הומלץ, בין היתר, על ביצוע סקירת מערכות מאוחרת מורחבת. בדיקה זו, העומדת במוקד ההליך שלפניי, נערכה ביום 13/2/02, בשבוע 22 להריון, אצל ד”ר אבירם מטעם הנתבעת. ממצאי הבדיקה היו תקינים. התובעת עברה בדיקות שגרתיות נוספות אצל ד”ר ערבה ובדיקות על שמע, שבהן נבדק הפרופיל הפיזיקלי של העובר, שנמצא תקין והתאים לגיל ההיריון. ביום 11/6/02 נולד המנוח בשבוע 38 להריון בניתוח קיסרי אלקטיבי. לאחר הלידה נמצאו אצלו סימנים דיסמורפיים והועלה חשד בדבר קיומה של התסמונת. גנטיקאית שבדקה את המנוח אישרה כי מדובר בתסמונת “הלרמן שטרייף”. בשנים הראשונות לחייו סבל המנוח מאיחור התפתחותי, מקושי בהליכה, מפיגור שכלי קשה, מבעיות ראייה, מרפלוקס של מזון מהקיבה לוושט, מלחץ דם ריאתי ומבעיות לב ונשימה. המנוח נפטר ביום 8/12/07, בגיל 5.5 שנים. 3. בכתב התביעה מלינים התובעים על כך שרופאי הנתבעת לא הפנו את התובעת לבדיקת שקיפות עורפית בשבועות 11-13 להיריון, בדיקה אשר הייתה יכולה לאתר פגמים משמעותיים יותר מהציסטות שנצפו בשבוע ה-15 להיריון; ועוד נטען כי סקירת המערכות המורחבת נעשתה באופן רשלני, משום שקיימים לפחות 7 סימנים דיסמורפיים אצל עובר הלוקה בתסמונת שהיה ניתן לזהותם בעת ביצוע הבדיקה. לו היה מתגלה לפחות אחד מסימנים אלו, הייתה התובעת מופנית לביצוע בדיקות נוספות או שהיה מומלץ לפניה להפסיק את ההיריון. לכתב התביעה צורפו חוות דעת של פרופ’ אור נוי, מומחה לרפואת ילדים ולטרטולוגיה; של ד”ר יעקובי, מומחה למיילדות; ושל ד”ר ברזנר, מומחה לרפואת ילדים (באשר לנכות ולצרכים הרפואיים והשיקומיים קודם לפטירתו של המנוח). 4. הנתבעת טוענת, מנגד, כי התובעת קיבלה הסברים ומידע בדבר בדיקת שקיפות עורפית והופנתה לבצעה. אשר לסקירת המערכות המורחבת, הרי שזו בוצעה כראוי ועל פי סטנדרט רפואי סביר, אלא שלא היה ניתן לאבחן את התסמונת אצל המנוח וממילא שלא היה מקום להמליץ על הפסקת הריון. לאישוש עמדתה מסתמכת הנתבעת על חוות דעת של פרופ’ ירון, מומחה למיילדות וגנטיקה רפואית; של ד”ר מלינגר, מומחה למיילדות; של ד”ר לנגר (באשר לנכות ולצרכים הרפואיים והשיקומיים) ושל עו”ס האס (לגבי עלות הצרכים). כמו כן הוגשה חוות דעת אקטוארית. יצוין כי לאחר מותו של המנוח הוגשו כתבי טענות מתוקנים. השאלות הצריכות הכרעה 5. ואלה הן השאלות הצריכות הכרעה: א. האם ד”ר ערבה הפנה את התובעת לבדיקת שקיפות עורפית, ואם לא, מה התוצאה המשפטית. ב. האם סקירת המערכות המורחבת בוצעה על פי סטנדרט רפואי סביר, ואם לא, האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הולדת המנוח. ג. גובה הנזק. האם התובעת הופנתה לבדיקת שקיפות עורפית 6. התובעת טוענת, כי ד”ר ערבה לא הפנה אותה במהלך ביקוריה אצלו לבדיקת שקיפות עורפית (סעיף 4 לתצהיר התובעת). לעומתה טוען ד”ר ערבה כי הוא נוהג להמליץ על ביצוע בדיקה זו ועל סקירת מערכות מוקדמת בכל מעקב היריון שהוא מנהל, ואף נוהג להסביר למטופלות את מהות הבדיקות ואת מטרתן, וכי כך נעשה על ידיו גם במקרה דנן (סעיפים 9-11, 23 לתצהיר ד”ר ערבה). 7. עדותו של ד”ר ערבה עדיפה בעיניי על פני עדותה של התובעת. להלן יובאו הנימוקים לעמדתי: א. הרשומות הרפואיות שנערכו בזמן אמת תומכות בגרסתו של ד”ר ערבה: ברשומת הביקור מיום 27/11/01, בשבוע 10+2 להיריון, נרשם בראשי תיבות: “ש.ע.” (עמ’ 8 לנספח ב לתצהיר התובעת). ד”ר ערבה הסביר כי רישום זה משמעו שהוסבר מהי בדיקת שקיפות עורפית ולמי על התובעת לפנות על מנת לבצעה (סעיף 9 לתצהיר ד”ר ערבה; עמ’ 150-151).
ברשומת הביקור מיום 18/12/01, בשבוע 13+5 להיריון, נרשם: “טרם בצעה ש.ע.” (עמ’ 9 לנספח ב לתצהיר התובעת). ד”ר ערבה הסביר כי מאחר שלתובעת נותרו רק יומיים עד לסיומו של השבוע ה-13 להריון, שלאחריו כבר לא מבצעים בדיקת שקיפות עורפית, הוא אמר לתובעת “שיש לה עד 14 שבועות לעשות שקיפות עורפית” (עמ’ 154, ש’ 21; עמ’ 155, ש’ 23-24).
הסבריו של ד”ר ערבה משתלבים היטב עם הרשומות ומקובלים עלי. האפשרות, שלפיה ביצע בשתי הזדמנויות נפרדות רישומים בדבר בדיקת שקיפות עורפית מבלי שהסביר לתובעת שעליה לבצע בדיקה זו, נראית מאולצת ומלאכותית. ב. התובעת טענה בעדותה כי לאחר שהשיבה בשלילה לשאלת ד”ר ערבה בביקור השני האם ביצעה שקיפות עורפית, היא ביקשה ממנו הפניה מסודרת, אך הוא השיב לה שכבר מאוחר מדי לבצע את הבדיקה (עמ’ 108, ש’ 1-8). דברים אלו, הסותרים את עדותו של ד”ר ערבה ואת הרשומה הרפואית, לא נזכרו בתצהירה של התובעת. זאת ועוד: באותה העת עדיין נותרו לתובעת יומיים תמימים לעבור את הבדיקה ובנסיבות אלה אין הגיון לייחס לד”ר ערבה שאמר לתובע ת כי איחרה את המועד לבצעה. ג. הסברו של ד”ר ערבה, כי לתובעת לא ניתנה הפנייה פורמאלית לביצוע הבדיקה משום שלא נהוג לתת הפניות לבדיקות שאינן כלולות בסל הבריאות (עמ’ 148-150), נראה מניח את הדעת, ולא הובאה על ידי התובעים כל ראיה לסתירתו. ד. התובעים העלו טענות כלפי האותנטיות של הרשומות הרפואיות, אך מדובר בהרחבת חזית, ולנתבעת לא ניתנה הזדמנות להתגונן מפני טענות אלו. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בכל מקרה לא הונחה על ידי התובעים תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענותיהם: ד”ר ערבה שלל את האפשרות, שהציג לפניו ב”כ התובעים, ושלפיה התיעוד הרפואי נערך בזמן אמת בכתב-יד, ובשלב מאוחר יותר הוקלד למחשב (עמ’ 142), והתובעים לא עמדו בנטל להראות אחרת; ד”ר ערבה נתן הסבר אפשרי מדוע על גבי תדפיסי הרשומה הרפואית המתייחסים לביקורים שונים של התובעת אצלו נקובה אותה שעה בהפרשים של דקה בלבד, ומדוע אין כך הדבר לגבי תדפיסי הרשומה הרפואית של רופא המשפחה (עמ’ 140). 8. נוכח כוחם המצטבר של שיקולים אלו אני מאמץ את עדותו של ד”ר ערבה וקובע על יסודה, כי התובעת הופנתה לבדיקת שקיפות עורפית, אך מסיבה זו או אחרת, שלא נתחוורה, היא לא ביצעה בדיקה זו. סקירת המערכות המורחבת (1) השאלות שבמחלוקת 9. השאלה שבה התמקד עיקר טענותיהם של התובעים: האם סקירת המערכות המורכבת בוצעה ברשלנות, מורכבת מכמה שאלות משנה ואלו הן: א. עם אלו ממאפייני התסמונת נולד המנוח? ב. אילו ממאפייני התסמונת שעמם נולד המנוח היו קיימים אצלו כבר בשבוע 22 להיריון, ואילו מהם היו ניתנים לגילוי בסקירת מערכות מורחבת הנערכת בשבוע זה? ג. האם סקירת המערכות המורחבת נערכה בהתרשלות, והאם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הולדת המנוח. נפנה ונבחן שאלות אלו, אחת לאחת. (2) עם אילו ממאפייני התסמונת נולד המנוח 10. התסמונת תוארה על ידי המלומדים הלרמן ושטרייף בשנים 1948–1950, ומאז תוארו כ-200 מקרים בלבד בספרות הרפואית העולמית. התסמונת מאופיינת בדיספורמציות שונות ובחלק מהמקרים גם באיחור התפתחותי או פיגור שכלי. מקורה של התסמונת הוא ככל הנראה גנטי, הגם שהמקור לכך אינו ידוע באופן חד משמעי. התסמונת לא אובחנה מעולם במהלך ההיריון או לאחר הפלה, וגם לאחר הלידה האבחנה היא קלינית בלבד, על סמך הסתכלות ישירה על מכלול הסימנים (gestalt) אצל היילוד, ולא מעבדתית. כך נעשה גם אצל המנוח, כפי שיפורט להלן. 11. נקדים ונבהיר, כי לעובדה שהתסמונת לא אובחנה עד כה במהלך הריון נודעת בענייננו, אם בכלל, משמעות מוגבלת, שכן לא הובאה ולו ראשית ראיה לכמה מבין אותם כ- 200 יילודים, שאובחנו למן שנת 1948 כמי שלקו בתסמונת, נערכה בזמן ההיריון סקירת מערכות מורחבת. אם לא נערכה למי מהם בזמן ההיריון סקירת מערכות מורחבת, הרי העובדה שאף אחד מהם לא אובחן כלוקה בתסמונת בשלב העוברי, נטולת רלוונטיות או משמעות. זאת ועוד: התובעים אינם טוענים שהיה ניתן או צריך לאבחן שהעובר לוקה בתסמונת, אלא טענתם היא שניתן וצריך היה לגלות לפחות חלק ממאפייניה, אשר כל אחד מהם בנפרד, ובוודאי כמה מהם במצטבר, היו מעלים חשד שהעובר סובל מבעיה גנטית כלשהי ומובילים להמשך הבירור ולהפסקת ההיריון. קיימת, אפוא, חשיבות לבחון מהם מאפייני התסמונת, עם אלו מהם נולד המנוח, ואלו מהם היו קיימים וניתנים לצפייה בסקירת מערכות מורחבת בשבוע 22 של ההיריון. 12. לאחר לידתו אובחנו אצל המנוח מאפייני התסמונת שלהלן (ת/5 [טופס בדיקה על-ידי הגנטיקאית מיום 12/6/02]; נספח י לתצהיר התובעת [מכתב שחרורו של המנוח ממחלקת ילודים מיום 14/6/02]):
• מיקרוצפליה (היקף ראש קטן), ונרשם: 31 ס”מ.
• ברכיצפליה (ראש שטוח).
• מיקרופטלמיה (גלגלי עיניים קטנים וארובות עיניים קטנות).
• מיקרוגנטיה (סנטר קטן).
• היפואוסיפיקציה גולגולתית (תת הסתיידות של עצמות הגולגולת) עם מרפסים גדולים.
• קטרקט (עכירות) בעדשות שתי העיניים.
• Frontal bossing (מצח בולט).
• מבנה אף ציפורי (אף דק, קטן ומחודד). יצוין כי כשבועיים לאחר הלידה נרשם כי האף ציפורי – קטן עם “נחיריים צרים מאד” (סיכום המחלה נספח יא לתצהיר התובעת).
• עצם אף היפופלסטית (היפופלזיה = כשל של איבר או רקמה להגיע לגודל תקין).
• מיקרוסטומיה (פה קטן).
• שפתיים דקות מאוד.
• שיניים מלידה (4 שיניים עליונות ו- 2 תחתונות).
• קפלי עור סביב לפה.
• מנח אוזניים נמוך עם רוטציה אקסטנסורית.
• הליקס מעובה.
• אשכים טמירים, לא נמושים.
• אבר מין קטן 2 ס”מ.
• אצבעות עדינות ומתחדדות בקצוות.
• טונוס שרירים מוגבר מעט עם רעד.
• קול צרוד מאוד.
• שיער דק וחסר שיער בגבות ובריסים. 13. כל אחד מסימנים דיסמורפיים אלו מאפיין את מי שלוקה בתסמונת, ויחד הם מהווים, לעתים בצירוף סימנים נוספים, את מכלול התסמונת (ת/5 וחוות הדעת של פרופ’ אור נוי ופרופ’ ירון). 14. בנוסף לכך זוהה אצל המנוח עם לידתו קפל עורף מעובה webbing of neck (ת/5). אין מחלוקת כי עורף מעובה אינו מאפיין ייחודי של “הלרמן שטרייף” אך הוא יכול להוות סמן לתסמונות גנטיות בדרך כלל (ירון 217-218; חוות דעת אור נוי ויעקובי). 15. חלק מהסימנים שנמצאו כאמור לעיל אצל המנוח עם לידתו אינם ניתנים לזיהוי בבדיקות סונוגרפיות ולפיכך אינם רלבנטיים לדיון שלפנינו. המדובר בסימנים הבאים: שיער דק (עמ’ 5 לחוות דעת מלינגר); חוסר שיער בגבות ובריסים (עמ’ 5 לחוות דעת מלינגר); שפתיים דקות (עמ’ 5 לחוות דעת מלינגר); גו] ]>

זריקות פרגונל

בעקבות הפריות מבחנה שעברתי לפני 18 שנה , ונתנו לי זריקות פרגונל ועוד… בפברואר 2008 היה כתבה בעיתון שבעקבות טיפולי ההפריות והזריקות שקיבלתי יש סיכוי לחלות בסרטן שד.. הלכתי מהר להיבדק ואכן לצערי גילו לי סרטן שד..רציתי בבקשה , אם תוכלי ליצור איתי קשר אם יש עניין לתביעה תודה רבה

רשלנות רפואית אלרגיה (Allergy)

 

אלרגיה היא הפרעת של רגישות יתר של מערכת החיסון. תגובה אלרגית מתרחשת כתוצאה מחומרים סביבתיים מזיקים העונים לשם אלרגנים. התגובה הזו היא נרכשת, ומהירה. אלרגנים רבים כגון אבק או אבקנים הם חלקיקים הנישאים ברוח. במקרים הללו התסמינים יתרחשו באזורים אשר באים במגע עם האוויר כגון עיניים, אף וריאות. לדוגמא, קדחת השחת או אלרגיה לפרחים אשר מוביל לגירוי באף, התעטשות, גירוד ואודם בעיניים. מעבר לאלרגנים הנישאים באוויר, ינשם אלרגנים אשר יכולים להגיע מהמזון, עקיצות חרקים, ותגובה לתרופות כגון אספירין ואנטביוטיקה כגון פניצילין. תסמינים של אלרגיה למזון כוללים כאב בטן, נפיחות של הבטן, הקאות, שלשול וגרד ונפיחות בעור. הטיפול המסורתי באלרגיה הוא בפשטות הימנעות מאותו אלרגן או ירידה בהיחשפות שלו. טיפול תרופתי במצבי אלרגיה נועד לחסום את חומרי הביניים הלוקחים חלק בתהליך האלרגיה.

רשלנות רפואית – אלרגיה

הסיבוכים במצבים של התפתחות אלרגיה יכולים להיות מקלים עד קשים מאוד. באופן כללי מצב של אלרגיה עולה הסיכון לבעיות רפואיות במקרה של אלרגיות חמורות, עולה הסיכון לאלרגיה אשר תוביל לתגובה קשה או שוק אנאפילקטי אשר לרוב נגרם כתוצאה ממזון, פניצלין וחרקים. אסטמה היא סיבוך לעיתים הולך יד ביד עם אלרגיות שונות. במקרים רבים, אסטמה מגורה על ידי אלרגנים סביבתיים. אקזמה, סינוסיטיס ודלקות אוזניים או דלקות ריאות. כמובן שכול סיבוך מהסוג הזה
עילות לתביעה ברשלנות רפואית אירוע אלרגיה :
– אבחון שגוי של ראשונית מדומה ואבחון בשלב מאוחר מדי.

– פעולות ומחדלים רשלניים שתוצאתם תוביל להפסקת הטיפול,עיכוב הטיפול,ביצוע פעולה רפואית לקויה או לא

מתאימה שגרמה להחמרת המצב הרפואי של המטופל וגרימה לנזק גופני נוסף.

– אנמזנה שנלקחה בצורה חלקית או לא מקצועית לגבי פעולות כירורגיות רלוונטיות בעבר או מחלות רלוונטיות באזור

המעיים,וכול מיני גורמי סיכון רלוונטיות כולל מחלות לב ומחלות גנטיות משפחתיות.

– אי הפניה לבדיקות מתאימות ובזמן המתאים לדוגמת בדיקות הדמיה(רנטגן או CT ).

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בנושא אלרגיה , ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.

עורכי דין רשלנות רפואית

ברוכים הבאים לאתר נפגעי רשלנות רפואית !

באתר זה, הגדול והוותיק מסוגו בישראל, שסייע לאלפי נפגעי רשלנות, תוכלו לקבל הערכה מיידית של סיכויי ושווי תביעתכם, ע”י עו”ד ענת מולסון שפרטיה להלן.

:_MG_5444_1LOGONEW1

עו”ד ענת מולסון  – ייצוג נפגעי רשלנות רפואית

טל’: 1-800-200-807 נייד: 052-4787850 מייל: molson@nmlaw.co.il

  • עורכת דין המייצגת נפגעי רשלנות רפואית.
     
  • נשואה ואם לשלוש בנות.
     
  • שותפה במשרד עורכי דין נבו-מולסון המייצג מאות נפגעי רשלנות רפואית. 

  • חברת פורום נזיקין והוועדה לרפואה ומשפט בלשכת עורכי הדין.
     
  • חברת האגודה לזכויות החולה בישראל.
     
  • מרצה בכנסים והשתלמויות של עורכי דין ורופאים בנושא רשלנות רפואית.
     
  • משמשת כבוררת ומגשרת ברשלנות רפואית, מטעם לשכת עורכי הדין.
     
  • יועצת לעורכי דין מכל רחבי הארץ.
     
  • מייצגת לקוחות מכל רחבי הארץ (תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע ועוד). 
  • המקרים העיקריים בהם מטפלת עו”ד מולסון הם: גרימת מוות ברשלנות, רשלנות בזמן הריון או לידה, רשלנות בטיפול בילדים, רשלנות בניתוחים ואיחור באבחון של מחלות או בעיות רפואיות כגון סרטן, התקף לב, שבץ מוחי וכדומה.

 

להערכת סיכויי תביעתך או לתיאום פגישת ייעוץ, עם עו”ד ענת מולסון, ניתן ליצור קשר באחד מהאמצעים הבאים:

1. בטלפון: 1-800-200-807 

2. בטלפון נייד: 052-4787850 

3. במייל:  molson@nmlaw.co.il

4. בטופס יצירת קשר בלחיצה כאן