רשלנות רפואית- מסתם לב /מסתמים

רשלנות רפואית בנושא מסתמים היא עניין מורכב למדי.

מסתמי לב או שסתומי הלב מהווים חלק חשוב מהתפקוד התקין של הלב שלנו. בלב ישנם ארבעה מסתמים שאחראים לזרימת דם תקינה, משמע זרימה חד כיוונית מהלב לגוף ובתוך חללי הלב. המסתם המיטרלי והמסתם הטריסקופידאלי נמצאים בין העליות והחדרים. מסתם אבי העורקים נמצא בפתח אבי העורקים וה-מסתם הפולמונארי נמצא בין עורק הריאה והחדר הימני.

רשלנות רפואית- מסתם לב / מסתמים- אבחון בעיות במסתמי הלב

בעיות והפרעות בתפקוד המסתמים יכולות להתרחש בכל אחד מארבעת המסתמים השונים. בעיות במסתם יכולות להיות מאי ספיקה והיצרות של המסתם ועד למחלה זיהומית. חלק מהבעיות אופייניות יותר לגילאים מסוימים. הגורמים לבעיות במסתמים הם רבים ושונים: גיל, מחלת לב איסכמית, הריון, יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם, סוכרת, מחלה זיהומית ועוד. אבחון בעיות בתפקוד המסתמים נעשה בתחילה באמצעות האזנה לקולות הלב. אולם מלבד האזנה פשוטה משתמשים גם בבדיקת אקו הנעזרת בגלי קול על מנת ליצור תמונה של הלב ולתת תמונת מצב של תפקוד המסתמים. בדיקת אקו יכולה להיעשות באופן חיצוני ויכולה להיעשות דרך הושט. הסימפטומים לבעיות במסתם יכולים להשתנות גם כן בהתאם למצבו של המטופל ולחומרת הבעיה. אי ספיקה (דלף במסתם) טריוויאלית היא בעיה נפוצה מאד שסביר להניח שלא תפגע בתפקודם של רוב המטופלים אך אי ספיקה בדרגת חומרה גבוהה יותר עלולה להיות בעיה של ממש.

רשלנות רפואית- מסתם לב / מסתמים- רשלנות בטיפול בבעיות במסתמי הלב

הטיפול בבעיות המסתמים משתנה בהתאם לגורמים שונים כגון סוג הבעיה, מצבו הרפואי של החולה, גילו ועוד. המלצות הטיפול יכולות להיות החל מאי טיפול ומעקב ועד להמלצה על ניתוח לתיקון או החלפת מסתם. החלפת המסתם יכולה להיות למסתם מלאכותי או למסתם של בעל חיים בהתאם להמלצת הרופא. הרשלנות הרפואית בטיפול בבעיות במסתמי הלב יכולה להיות החל ממתן טיפול לא נכון ועד לרשלנות בטיפול עצמו, משמע רשלנות בניתוח לתיקון או החלפת המסתם או מתן אנטיביוטיקה שאינה מתאימה לטיפול בזיהום חריף במסתם (אנדוקרדיטיס).

פסקי דין- פסקי דין- רשלנות רפואית- מסתם לב- מסתמי לב:

ת”א 959/00 סמירה נ’ קופת חולים כללית- התובעת בת 17 וחצי הגיעה למרפאתה של הנתבעת 9 ימים לאחר שעלתה לישראל. היא נבדקה על ידי רופאת המשפחה ומסרה לה שהיא סובלת מתופעות שונות מזה כחודש וחצי. הרופאה הפנתה את התובעת לבדיקות. חודש אחרי שנבדקה אצל רופאת המשפחה הגיעה התובעת לרופא ריאות שהעלה לראשונה את החשד לאנדוקרדיטיס. היא הופנתה לבית החולים רמב”ם ושם אושפזה. היא החלה לקבל טיפול אנטיביוטי למחלה, ומאוחר יותר קיבלה אירוע מוחי שהוביל לשיתוק בפלג גוף ימין. 7 ימים לאחר האשפוז עברה ניתוח להחלפת מסתם. בית המשפט קבע שרופאת המשפחה התרשלה במעשיה כאשר לא הפנתה אותה לבית החולים בביקור הראשון, או לפחות בביקור שני אצלה.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית מסתם לב / בעיות מסתמים ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית בהשתלה / השתלה

רשלנות רפואית בהשתלה היא נושא מעניין מאד.

השתלה של איברים היא נושא כאוב ומורכב בתחום הרפואה. תחום השתלת האיברים החל להתפתח באמצע המאה ה-20. השתלת איברים היא למעשה החלפה של איברים ורקמות שהגיעו למצב של אי ספיקה באיברים תקינים. האיבר המושתל יכול להגיע מבעלי חיים, מאדם אחר או מהאדם עצמו. היום ישנם סוגים שונים של רקמות ואיברים שמושתלים כדוגמת, לב, ריאות, כבד, כליות,קרנית, עור, מח עצם, כלי דם, מסתם לב ועוד. השתלה יכולה להתייחס גם להשתלות של אמצעים מלאכותיים כגון השתלת קוצב לב מלאכותי, חלקי מפרקים ועוד. השתלת איברים היא סוגיה קונטרוברסאלית מבחינה הלכתית וזאת משום שהיא מעוררת שאלות באשר לנקודה שבה יש לקבוע את מותו של האדם שכן תרומת איברים אפשרית במצב של מוות מוחי אך היא הופכת לבלתי רלבנטית בזמן של מוות לבבי וזאת משום שכאשר הלב מפסיק לעבוד מופסקת זרימת הדם והחמצן לשאר האיברים. חוק מוות מוחי נשימתי תשס”ח-2008 קובע את הכללים באשר לקביעת מוות מוחי. בישראל תרומת איברים מוסדרת לפי חוק תרומת איברים התשס”ח-2008. בחוק נקבע שאדם שתרם איברים יהיה זכאי לפטור מתשלומים מסוימים, הטבות כספיות ועוד. יחד עם זאת החקיקה בישראל אוסרת על סחר באיברים.

לצערנו הצורך בהשתלה יכול להתעורר בכל גיל מסיבות שונות. החמרה במצב של מחלות שונות יכולה להוביל לצורך בהשתלה.שיעורי ההצלחה של ההשתלה תלויים בגורמים שונים, גיל החולה, מצבו הרפואי ועוד.

מקרי רשלנות רפואית בהשתלה /השתלה

רשלנות רפואית בהשתלה יכולה להתרחש בשלבים שונים. החל מאבחון המחלה שבגינה נזקק החולה להשתלה ועד לרשלנות בהתאמה בין התורם והמועמד להשתלה. ישנם מספר גורמים שנבדקים במטרה שההשתלה תצליח: נוגדנים תגובתיים, סוג דם והתאמת חלבונים. במקביל ישנו גם צורך לטפל תרופתית במערכת החיסונית של המושתל על מנת שהמערכת לא תדחה את קבלת האיבר המושתל. ניתוח ההשתלה אורך בדרך כלל בין שעתיים לחמש שעות. הרשלנות הרפואית יכולה להתרחש גם במהלך הניתוח עצמו וגם במהלך תהליך ההחלמה הממושך שלאחר ההשתלה. האדם צריך לאכול לפי תזונה מתאימה, להימנע מחשיפה לזיהומים, להימנע מצריכת אלכוהול ועישון ולבצע פעילות גופנית מתונה והדרגתית.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית בהשתלה / השתלה

התובע שעבד בנמל אשדוד והיה מעשן סיגריות החל לסבול מתופעות של קוצר נשימה ושיעול טורדני. התובע אובחן כסובל מברונכיטיס כרונית משנית לעישון וקיבל טיפול רפואי שלא שיפר את מצבו. בסוף שנת 1999 בוצע צילום חזה שהראה סימנים לפיברוזיס ריאתית. בעקבות כך נעשו לתובע צילומי חזה בקופת החולים בשנים 2000,2001,2002,2003, ו-2004. רק בשנת 2004 הופנה התובע לרופא ריאות ששלח אותו לבדיקות מקיפות. הבדיקות הראו מחלת ריאות אינטרסטיציאלית חריפה שגם הובילה לירידה בתפקוד. ההחמרה בתפקודו של התובע התבטאה בהזדקקות קבועה לבלון חמצן ובהמשך אף נרשם כמועמד להשתלת ריאה. בית המשפט קבע שהתנהלותה של קופת החולים הייתה רשלנית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בהשתלה ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית בהשתלת ריאה / השתלת ריאה

רשלנות רפואית בהשתלת ריאה הוא נושא המאמר שלהלן.

ריאה היא האיבר שמשמש לביצוע פעולת הנשימה אצל בעלי חיים רבים כולל בני אדם. ריאות נמצאות בבית החזה של האדם. התפקיד העיקרי של הריאות הוא להעביר חמצן מהאטמוספרה לזרם הדם ולשחרר פחמן דו חמצני מזרם הדם לאטמוספרה. חילוף הגזים הזה מושג באמצעות פסיפס של תאים מיוחדים שנקראים נאדיות.

אודות השתלת ריאה

השתלת ריאה היא ניתוח שבו מחליפים ריאות חולות או חלקים בריאות חולות עם ריאות או חלקים של ריאות בריאות. הצורך בהשתלת ריאה מתעורר בעטיין של מחלות שונות שפוגעות בפעילות הריאה בין היתר מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), סיסטיק פיברוזיס (CF) ועוד. השתלת ריאה נעשית מתורם מת או תורם חי כאשר בחלק מהמקרים מושתלת ריאה אחת ובחלק מהמקרים שתיים.

מקרי רשלנות רפואית בהשתלת ריאה / השתלת ריאות

רשלנות רפואית בהשתלת ריאה יכולה להתרחש בשלבים שונים של ההליך. הרשלנות יכולה להיות באבחון מאוחר של הסיבה שבעטיה נדרש ביצוע ההשתלה, השתלה מאוחרת מידי או החלטה על השתלה במצב שבו אין כלל צורך בהשתלה. במקביל יכולה להתחולל גם רשלנות בהתאמה שבין התורם והמועמד להשתלה. הרשלנות הרפואית בהשתלת ריאה יכולה להתרחש גם במהלך ניתוח ההשתלה עצמו ובמהלך ההחלמה מתהליך ההשתלה. הסיבוך העיקרי שיכול להתרחש לאחר ניתוח השתלת ריאה הוא זיהום. סיבוכים אחרים הם חסימה של נתיבי האוויר או התחברות לקויה של נתיבי האוויר. הסיבוכים יכולים להיות שונים מאד בין מבוגרים וילדים וצריכים להיות ערים לעובדה זו.

תופעה אחרת שיכולה להתרחש גם במקרה של השתלת ריאה היא דחייה של האיבר המושתל על ידי גופו של המקבל. הדחייה אצל מושתלי הריאה יכולה להתרחש במהלך החודש הראשון. ישנם מקרים בהם ניתן להשתלט על דחיית האיבר באמצעות דיכוי המערכת החיסונית של החולה אך הדיכוי לא תמיד עובד ולעיתים אף מסכן את חיי החולה. הסימנים לדחייה הם חום, חולשה וקוצר נשימה הדרגתי שנגרם כתוצאה מהכמות הבלתי מספקת של חמצן שנמצא במערכת הדם. ישנה אפשרות גם לדחייה כרונית של האיבר המושתל אך אפשרות זו נדירה יותר.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית בהשתלת ריאה/ השתלת ריאות

התובע שעבד בנמל אשדוד והיה מעשן סיגריות החל לסבול מתופעות של קוצר נשימה ושיעול טורדני. התובע אובחן כסובל מברונכיטיס כרונית משנית לעישון וקיבל טיפול רפואי שלא שיפר את מצבו. בסוף שנת 1999 בוצע צילום חזה שהראה סימנים לפיברוזיס ריאתית. בעקבות כך נעשו לתובע צילומי חזה בקופת החולים בשנים 2000,2001,2002,2003, ו-2004. רק בשנת 2004 הופנה התובע לרופא ריאות ששלח אותו לבדיקות מקיפות. הבדיקות הראו מחלת ריאות אינטרסטיציאלית חריפה שגם הובילה לירידה בתפקוד. ההחמרה בתפקודו של התובע התבטאה בהזדקקות קבועה לבלון חמצן ובהמשך אף נרשם כמועמד להשתלת ריאה. בית המשפט קבע שהתנהלותה של קופת החולים הייתה רשלנית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בהשתלת ריאה ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון.

רשלנות רפואית- טרשת עורקים

רשלנות רפואית באבחון או טיפול במקרים של טרשת עורקים היא נושא נפוץ למדי.

טרשת עורקים היא למעשה שם כללי למספר מחלות שמאופיינות בעיבוי של דופן העורק והצטברות של פלאק. טרשת עורקים היא אחת מן המגפות הידועות של העולם המערבי ומהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם היום. עורקים הם כלי דם גדולים שמעבירים דם מהלב לחלקי גוף אחרים. במחלה זו מצטברת שכבה שומנית על דופן העורק שבנויה מכולסטרול וחומרים אחרים.

אודות טרשת עורקים

טרשת העורקים יכולה להופיע בכלי הדם הכליליים ובכלי הדם הפריפריים. הטרשת הכלילית פוגעת בעיקר בכלי הדם בלב ויכולה לגרום לתעוקת חזה ואוטם שריר הלב. טרשת פריפרית יכולה לפגוע בכלי דם גדולים במקומות שונים כגון הכבד, הטחול או המוח אז היא גורמת למעשה לאירוע מוחי.

רשלנות רפואית באבחון טרשת עורקים

רשלנות רפואית באבחון טרשת עורקים מתחילה אפוא ברשלנות בהערכת הסיכון למחלה ובטיפול בגורמי הסיכון למחלה. גורמי הסיכון כוללים בין השאר: סוכרת, יתר לחץ דם, עודף משקל, עישון, חוסר פעילות גופנית, תזונה מלאה בשומנים וסוכרים ועוד. כך מטופל שאינו מקפיד על משק לתקין, איזון סוכרת, ביצוע פעילות גופנית ותזונה בריאה נמצא בסיכון גבוה ללקות בטרשת עורקים. באופן הזה כאשר מתגלים במסגרת הביקורת במרפאה סימנים אפשריים לטרשת עורקים חובה על הרופא המטפל להציע למטופל את הטיפול המתאים לו.

חשוב להדגיש גם כי אורח החיים המערבי מוביל לכך שגורמי סיכון לטרשת שהופיעו פעם בגילאים מבוגרים מופיעים היום לעיתים כבר בגילאי העשרה ועל הרופא המטפל להקדיש לכך תשומת לב כאשר מופיע מטופל שכזה במרפאה.

הדרכים המקובלות לאבחון טרשת עורקים כוללות בדיקות שמעריכות את מידת תפקוד הלב (אק”ג במאמץ, אקו לב, אק”ג במנוחה, אק”ג ל-24 שעות, אקו לב במאמץ, מיפוי לב, צנתור אבחוני) ודופלר ברגליים ובעורקי הצוואר. תסמינים אפשריים לטרשת עורקים יכולים לכלול כאב בחזה במנוחה/מאמץ, קוצר נשימה במאמץ/מנוחה, כאב שמקרין ללסת, כתף צוואר, זיעה קרה, לחץ בחזה כל אלו כסימנים המצביעים על תעוקת חזה או אוטם בשריר הלב. מלבד זאת יכולים להופיע שיתוק, נימול, קושי בדיבור ועוד כסימנים אפשריים לאירוע מוחי. הסימנים האפשריים בבדיקות השונות יכולים לכלול היפוך בגל T, צניחה או עלייה במקטע ST כשינויים אפשריים באק”ג במאמץ, ב-24 שעות ובמנוחה, חסימה מעל ל-60% בצנתור אבחוני ועוד.

רשלנות רפואית בטיפול בטרשת עורקים

הטיפול העיקרי בטרשת עורקים הוא טיפול תרופתי וכן טיפול בגורמי הסיכון למחלה ושמירה על אורח חיים בריא. במקרה של חסימה קשה בעורק הכלילי (אוטם בשריר הלב) יעשה ניתוח מעקפים או צנתור טיפולי עם השתלה של סטנט. במקרה של חסימה קשה בעורק פריפרי יש לעיתים צורך בכריתת הגפה הפגועה. על הרופא מוטלת למעשה החובה לבחור בטיפול הנכון למטופל ולשקלל בצורה נכונה את הסיכון מול התועלת.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בטיפול בטרשת עורקים ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון.

תביעות רשלנות רפואית הריון- רשלנות בהריון

להלן פסק דין בנושא רשלנות בהריון:

עא 7756/07 נמרוד גרסטל נ’ ד”ר עוזי דן (עליון; א’ פרוקצ’יה, ע’ ארבל, א’ רובינשטיין; 21/12/10)

מדובר על ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי בחיפה, בגדרו נדחתה תביעת המערערים להכרה בהולדתו של המערער 1 (להלן המערער) כהולדה בעוולה, ולפיצוי בגינה. המערער נולד כשהוא סובל מנזק מוחי קשה, אשר נגרם, ככל הנראה, כתוצאה מהידבקותו בנגיף הציטומגלו (להלן: הנגיף או CMV) עת היה עובר ברחם אמו. בהתאם להנחיות משרד הבריאות, אין להפנות מטופלת ללא התויה קלינית לבדוק הידבקות בנגיף. כיוון שבעת ההיריון לא הופיעו סימנים קליניים כלשהם המעידים כי אמו של המערער (המערערת 2, ולהלן המערערת) נושאת את הנגיף, ולהידבקותה בו לא היה ביטוי רפואי, המערערת לא הופנתה לעריכת הבדיקה. הדיון עסק בשאלות הבאות: האם בכל הריון יש חובה לבדוק הידבקות בנגיף, והאם הנחיית המדינה השוללת זאת מוצדקת? האם, נוכח הריונה הראשון של המערערת, אשר הופסק באופן יזום בשל מומים שהתגלו בעובר, היה על המשיב 1 לסווג את הריונה של המערערת כהריון בסיכון גבוה המחייב נקיטת אמצעי זהירות נרחבים, שבכללם עריכת הבדיקה? האם קמה למצער, דרך שגרה, חובת יידוע על רופא כלפי מטופלת בהריון בדבר קיומה של בדיקת אפשרות הידבקות של עובר בנגיף ה-CMV במהלך ההיריון.

בית משפט העליון, ברוב דעות (מפי השופט א’ רובינשטיין, בהסכמת השופטת א’ פרוקציה, כנגד דעתו החולקת של השופטת ע’ ארבל) דחה את הערעור בקובעו בין היתר:

המשיב 1 לא התרשל בהימנעו מהפניית המערערת לבדיקה, ואין לומר כי הנחיות משרד הבריאות בנושא אינן סבירות. ההלכה היא, כי בחינת התנהגותו של איש הרפואה תיעשה בהתאם לידע ולפרקטיקה הנהוגים בעולם הרפואה באותה עת. עם זאת נקבע, כי במקרים בהם הצוות הרפואי מציב לעצמו רמת התנהגות הגבוהה מהמקובל, תיבחן התנהגות הרופא בהתאם לאמת מידה זו. ואולם, ביהמ”ש , בדומה לביהמ”ש המחוזי, השתכנע, כי לא השתרש בקרב רופאי הנשים בכלל ובקרב רופאי הנשים במכבי בפרט סטנדרד רפואי גבוה מן המקובל והנדרש. הנחיית משרד הבריאות בנושא הינה חד משמעית והיא התקבלה לאחר שיקול דעת מקצועי ומעמיק ואין להתערב בה. עם זאת, ביהמ”ש מצטרף לדברי ביהמ”ש קמא באשר לצורך לבחון מעת לעת את הנחיות המדינה בנושא. לא כל שכן כאשר רופאים רבים נוקטים בדיקה זו.

באשר לסיווג ההיריון, המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה באשר לטענה, כי היה על המערער 1 להגדיר את ההיריון כהריון בסיכון גבוה, וכן לא הורם הנטל להוכיח, כי במקרים של הריון בסיכון גבוה נערכת בדיקה זו באופן שגרתי. יתרה מכך, ההתייחסות להריון דנא נוהלה כהריון בסיכון ביחס לסיכונים הרלבנטיים הקשורים למהלך הבעייתי של ההיריון הראשון, אך באשר לסכנת ההידבקות בנגיף הייתה המערערת נתונה לסיכון בדומה לכל יולדת אחרת, ולעניין זה לא הייתה, לפי ההמלצות, חובה לערוך בדיקה. הגורמים המקצועיים אשר חוות דעתם נתקבלה סברו, כי המשיב 1 נהג כיאות בכל הנוגע לטיפול במערערת וכי לא הייתה התרשלות מצידו. נוכח זאת, ביהמ”ש שוכנע, כי אף בגדרי “נסיון החיים” אין מקום להתערב בקביעה כי המשיב 1 לא פעל ברשלנות, ולא חלה עליו חובת בדיקה ביחס למערערת.

חובת יידוע: זכותו של מטופל לקבל מידע רפואי מדויק ומלא על מצבו הרפואי ועל הסיכונים הרלבנטיים למצבו. לגישת השופט רובינשטיין, חובת היידוע חזקה ביתר שאת עת מדובר במטופל אשר ניצב בפני פרוצדורה רפואית שעליו לעבור; או אז, על הרופא ליתן לו מידע מלא ומקיף על כל אחת מהאפשרויות העומדות בפניו על כל פרטיה ודקדוקיה, סיכוייה וסיכוניה. חובת היידוע בדבר סיכונים קיימת גם כאשר מדובר במטופל אשר מגיע לרופא במסגרת רפואה שגרתית (במובחן מטיפול במסגרת תהליך טיפולי, כאמור), כגון בעת בדיקות שגרתיות בהריון רגיל, שאז חובת היידוע קיימת באשר לסיכונים רפואיים העשויים להיות רלבנטיים למצבו של המטופל; אך היא אינה מתפרסת עד כדי “עוקצי תאנים” של סיכונים רחוקים ובלתי רלבנטיים לו.

על פי נתונים שהוכחו בערכאה הדיונית, בדיקת ה-CMV לוקה בבעייתיות בארבעה מובנים עיקריים: (1) תוצאותיה אינן מדויקות ונתונות לפרשנויות שונות; (2) חוסר היכולת לטפל בעובר שנדבק במחלה; (3) האפשרות להידבק מיד בסמוך לאחר הבדיקה ולאורך כל ההיריון; (4) חוסר היכולת לקבוע מה עלה בגורל עובר שנדבק, והתקיימות האפשרות שהעובר בריא לחלוטין חרף ההידבקות. בזאת, בשילוב הקביעות בדבר ערכה הנמוך של בדיקה ללא התויה, יש כדי להצביע לכיוון אי התערבות בהכרעה, כי לא חלה בנסיבות, קרי בהיעדר אינדיקציה קונקרטית, חובת יידוע יזומה בדבר הנגיף.

השופטת ע’ ארבל (דעת מיעוט): חובה היה ליידע את המערערת 2, כמו כל אישה בהריון, בדבר האפשרות לבדיקת הידבקות בנגיף ומשמעויותיה ולהותיר לה את ההחלטה בעניין ביצוע הבדיקה.

בהתאם לעמדת בימ”ש זה בעניין חובת הגילוי – חובה זו חלה גם על אפשרויות בדיקה ואבחון נוספות הקיימות בפני המטופל. על הרופא לא חלה חובה ליידע את המטופל על כל סיכון ועל בדיקה אפשרית קיימת, ומובן כי אין הוא נדרש להציף את המטופל במידע שאינו רלוונטי אליו או שאינו בר מימוש. עם זאת, על הרופא להציג בפני מטופליו את כל המידע הסביר, כולל בדיקות אפשריות נוספות אשר מטופל סביר ירצה לדעת אודותן. ביישום מבחנים אלו על העניין דנן, לגישת השופטת ארבל, אין ספק כי מידע בדבר הבדיקה לגילוי נגיף ה-CMV הוא מידע הנמצא בגדר ציפייתה הסבירה של האישה ההרה. ולפיכך, ראוי הוא שרופא יגלה למטופלותיו ההרות על אודות האפשרות לערוך בדיקה להידבקות בנגיף ה-CMV ועל משמעויותיה של בדיקה זו.

הנחיית משרד הבריאות בנושא, המדריכה במפורש את הרופאים שלא להפנות את המטופלות באופן שגרתי לבדיקה, איננה מסירה מהמשיב 1 את האחריות בנוגע לחובת הגילוי. ההנחיה עוסקת בהפניית נשים הרות לביצוע הבדיקה באופן שגרתי ואין היא עוסקת בשאלה האם יש לגלות את המידע אודות הבדיקה לנשים ההרות אם לאו.

יחד עם זאת, משרד הבריאות אף הוא אינו יכול להיות פטור מאחריות. לצד החוזר הקובע שאין להפנות מטופלות באופן שגרתי לבדיקה היה על משרד הבריאות להבהיר את הצורך להציג בפני המטופלות את האפשרות לערוך בדיקה זו למרות זאת. משכך האחריות מוטלת על המשיבים כולם. בנסיבות אלו, לגישתה, היה מקום להחזיר את הדיון לביהמ”ש המחוזי על מנת שיקבע האם מתקיים קשר סיבתי בהתאם להנחיות שנקבעו בפסיקת בימ”ש זה בסוגיה, ואם כן מהו גובה הנזק. כמו כן יש לבחון את שאלת פיצוי המערערת 2 בגין עצם הפגיעה באוטונומיה שלה (בהתאם להלכת דעקה).

השופטת א’ פרוקצ’יה: חובת היידוע צריכה להתמקד בעניינים בעלי חשיבות של ממש לבריאות המטופל, מקום שניתן באמצעות המידע לקדם באופן ממשי את תכליתם. עניינים המצויים אך בשוליים הצדדיים ביותר של הסיכון האפשרי, וקיום אמצעים בלתי יעילים ובלתי משוכללים לבדיקת הסיכון עשויים בהשתלבם שלא להצמיח חובה, דרך שגרה, ליידע מטופלות על קיומם, בהיותם בעלי פוטנציאל תועלת נמוך. אין הדברים אמורים במצבים של סיכון מיוחד, העשויים להצדיק יידוע בדבר אמצעים שונים להתמודד עם הסיכון, גם אם אלה אינם נדרשים דרך שיגרה. לגישת השופטת פרוקצ’יה, בהעדר סיכון מיוחד הנילווה להריון מצד אחד, ונוכח הערך החלקי והמסופק בלבד של הבדיקה למניעת אותו סיכון מרוחק, לא קמה חובת יידוע על הגורם הרפואי ליידע את המטופלת על דבר קיומה של בדיקת CMV. כן מקובלת עליה עמדת השופט רובינשטיין, לפיה יש מקום כי רשות הפיקוח הרפואית תעיין מעת לעת בהנחיותיה בעניין זה, השוללות לפי שעה חובת יידוע שגרתית בעניין בדיקה לאיתור CMV.

מידע נוסף- רשלנות בלידהרשלנות רפואית בלידה

פרפור חדרים- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית פרפור חדרים, היא נושא המאמר הבא.

פרפור חדרים הנו מצב חירום שכן מדובר בהפרעת קצב המסכנת את חיי המטופל באופן מיידי. הסיכון המיידי בפרפור חדרים הוא מוות שנגרם כתוצאה מכיווץ והרפיה בלתי סדירים של שריר הלב. מלבד זאת חוסר היכולת של הלב להוביל דם לשאר חלקי הגוף בצורה סדירה מעלה גם את הסיכון של המטופל לפגיעה מוחית. כך נדרשת פעולה מהירה על מנת לשמור את המטופל בחיים.

אודות פרפור חדרים

ישנם גורמים שונים שיכולים לגרום לפרפור חדרים. פרפור יכול להתרחש כתוצאה מאיסכמיה, הפסקת נשימה, התחשמלות, תרופות וגורמים נוספים. פרפור חדרים מתרחש בעיקר אצל מבוגרים אך הוא יכול להתרחש גם אצל צעירים בעיקר כתוצאה מהשפעות חיצוניות או בנוכחות מחלות לב שונות.

מחלות לב שמעלות את הסיכון להתרחשות של פרפור חדרים אצל צעירים כוללות תסמונת של גל QT ארוך והיפרטרופיה של שריר הלב. היפרטרופיה של שריר הלב היא מצב שבו השריר גדול מדי וכתוצאה יש קושי בהרפיה והתכווצות תקינים שלו. כתוצאה מהקושי האמור עולה הסיכון לפרפור חדרים.

גורמים אחרים עלולים להיות שימוש באלכוהול וסמים. הסמים הממריצים כדוגמת קוקאין, חגיגת או אמפטמינים שמגבירים את פעילות הלב יכולים לגרום ללב לפעול מהר מידי וכתוצאה מכך לגרום לכיווץ והרפיה בלתי סדירים של שריר הלב ופגיעה ביכולת שלו להזרים דם לשאר חלקי הגוף.

רשלנות רפואית באבחון פרפור חדרים

בשל העובדה שכיווץ הלב אינו יעיל במצב של פרפור חדרים אחד הסימנים לאבחון של פרפור חדרים הוא חוסר יכולת להרגיש דופק אצל המטופל. כך אדם בפרפור חדרים יימצא למעשה מחוסר הכרה וללא דופק. אבחון של פרפור חדרים נעשה באמצעות אק”ג שבו נראה חוסר סדירות בפעילות החשמלית של הלב. באבחון של פרפור חדרים חשוב להבדיל בין הפרעות קצב שונות שיכולות להידמות לפרפור כגון מצב שבו אין כלל פעילות חשמלית בלב (אסיסטולה), טכיקרדיה חדרית וטכיקרדיה חדרית מסוג טורסד דה פואה (פיתול הנקודות).

רשלנות רפואית בטיפול בפרפור חדרים

בדרך כלל הטיפול באדם שנמצא בפרפור חדרים יהיה החייאה. הנחיות איגוד הלב האמריקאי להחייאה מפרידות בין מצב שבו אין פעילות חשמלית בלב לבין מצב של פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ללא דופק. הטיפול יכלול בדרך כלל עיסוי לב, הנשמה ומתן שוק חשמלי. השוק החשמלי נדרש בדרך כלל על מנת להחזיר את הלב לפעילות חשמלית תקינה. כמו כן בחלק מהמצבים ישנו צורך להשתמש במהלך ההחייאה גם בתרופות נוספות כגון דופאמין, נוראדרנלין ואדרנלין.

הטיפול המניעתי בפרפור פרוזדורים יכול להיות תרופתי אולם בזמן הפרפור הטיפול הנדרש הוא בין היתר מתן שוק חשמלי. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים הטיפול המניעתי יכלול גם השתלה של דפיברילטור וזאת על מנת למנוע הישנות של הפרפור.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בטיפול בפרפור חדרים ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

פרפור פרוזדורים- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית פרפור פרוזדורים היא נושא מאמר זה.

פרפור פרוזדורים הוא סוג של הפרעת קצב בקצב הלב. פרפור פרוזדורים הוא הפרעת הקצב הנפוצה ביותר בעולם. חשוב שלא להתבלבל בין פרפור חדרים ופרפור פרוזדורים משום שמדובר בהפרעות קצב שונות לחלוטין. בפרפור פרוזדורים מעורבות למעשה שתי העליות של הלב.

אודות פרפור פרוזדורים

בלב שלנו קיימות שתי עליות. העלייה הימנית והעלייה השמאלית. בפרפור פרוזדורים שריר הלב בעליות אינו מתכווץ באופן סדיר אלא מפרפר. הפרפור נובע מקיומם של מספר רב של מעגלים חשמליים בחלק העליון של הלב. הפרפור יכול להתפתח אצל אנשים עם מחלת לב כלילית או מסתמים אך גם אצל אנשים בריאים לחלוטין.חלק מהאנשים עלולים לחוש בתסמינים במהלך הפרפור חלקם כתוצאה מהמהירות של קצב הלב וחלקם כתוצאה מאי הסדירות שלו. התסמינים יכולים להיות סחרחורת, דפיקות לב, כאבים בחזה ועוד.

רשלנות רפואית באבחון פרפור פרוזדורים

ישנה חשיבות רבה לאבחון של הפרעות קצב ואבחון של פרפור פרוזדורים בפרט. בניגוד לפרפור חדרים, פרפור פרוזדורים בפני עצמו אינו מהווה הפרעת קצב מסכנת חיים אולם הפרפור יכול להוביל להופעתם של קרישי דם מסביב ללב וכן הוא מגביר את הסיכון ללקות באירוע מוחי. כמו כן העובדה שהחדרים מפרפרים במהירות רבה לאורך זמן בצורה לא יעילה יכולה להוביל להיחלשות ולפגיעה בתפקוד של שריר הלב. אבחון של פרפור פרוזדורים נעשה באמצעות בדיקת אק”ג, כאשר בבחינת התרשים לא רואים גלי P והמרווחים בין גלי ה R אינם שווים מה שמלמד על אי סדירות בקצב הלב.

רשלנות רפואית בטיפול בפרפור פרוזדורים

אופן הטיפול בפרפור פרוזדורים עשוי להשתנות ממטופל למטופל. בשל החשש מהיווצרות של קרישי דם כתוצאה מפרפור פרוזדורים אנשים מעל גיל 60 שאובחן אצלם פרפור פרוזדורים חייבים לקבל מדללי דם. אדם הסובל ממחלה מסתמית שאובחן אצלו גם פרפור פרוזדורים חייב לקבל מדללי דם ללא קשר לגיל.

בדרך כלל בעיית קצב מסוג זה נפתרת על ידי טיפול בתרופות אנטי אריתמיות שונות, אולם לעיתים יש צורך בטיפולים אחרים. מטרת הטיפול היא לשמור על המהירות והסדירות של קצב הלב של החולה. קרי לשמור על כך שליבו של החולה פועם עד למהירות של 100 פעימות בדקה בזמן מנוחה וכן לשמור שהוא פועל בקצב סינוס שהוא קצב סדיר. בהחלטה על טיפול תרופתי יש צורך בהפעלת שיקול דעת משום שאצל חלק מהתרופות המיועדות לטיפול בהפרעות קצב הסיכון עולה על היעילות משום שאצל חלק מהחולים הן יכולות לגרום להפרעות קצב מסכנות חיים. כך התחלת הטיפול בתרופות מסוג זה נעשית בדרך כלל תוך ניטור החולה בבית החולים על מנת להימנע מסיבוכים אפשריים. הטיפולים הלא תרופתיים בהם משתמשים לטיפול בפרפור הם היפוך חשמלי, צריבה של מוקדי הפרפור ובחלק מהמקרים גם השתלת קוצב לב.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בטיפול בפרפור פרוזדורים ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית בטיפול במחלות ילדים / באבחון מחלות ילדים

רשלנות רפואית בטיפול במחלות ילדים, הוא נושא המאמר הבא שלפנינו.

מחלות ילדים הינן ארוע שכיח שכל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד איתו.

תחום רפואת הילדים הוא תחום מורכב. ראשית, מדובר בפציינטים שלפעמים מתקשים בתיאור התסמינים מהם הם סובלים וזאת בנוסף לעובדה שלפעמים בדומה למבוגרים הם אינם מודעים כלל לכך שהם סובלים מבעיה רפואית כלשהי. כמו כן, לא פעם התסמינים הגופניים יכולים לכסות בעיה אחרת (תקיפה, התעללות ועוד) ולפעמים התסמינים הנפשיים דווקא יכולים ללמד על בעיה גופנית. מלבד זאת, ההתמודדות היא מול הפציינט והגורמים המטפלים בו משום שהמטופל במקרה זה עדיין לא עומד ברשות עצמו.

מחלות ילדים

רפואת ילדים ורפואת בגירים הם שני תחומים שונים. ישנן מחלות ילדים שאופייניות בגיל צעיר שאינן אופייניות כלל לגיל המבוגר, כמו כן בשנים האחרונות לאור השינויים שחלו באורח החיים ניתן להבחין גם בצעירים הסובלים מ-מחלות ילדים שכלל אינן מאפיינות את גיל הילדות כגון יתר לחץ דם או סוכרת מסוג 2.

רשלנות רפואית באבחון מחלות ילדים או בטיפול במחלות ילדים:

האבחון של מחלות ובעיות רפואיות אצל ילדים יכול להיות שונה מאבחון של מחלות אצל מבוגרים. מלבד לאופן ההסתמנות של המחלה יש צורך בתחקור של ההורים לגבי ההיריון עם הילד וההיסטוריה הרפואית של הילדים הנוספים במשפחה שכן אלו יכולים להוביל את הרופא למציאת המקור והאבחון הנכון של הבעיה. כמו כן על הרופא להיות ער לגבי סימנים מחשידים שעולים במהלך הבדיקה הרפואית של הילד. כך למשל, סימנים של כיבוי סיגריות, שריטות, או סימנים כחולים צריכים להיות “נורת אזהרה” אצל רופא הילדים במיוחד כאשר אין התאמה בין הפגיעה ובין תיאור ההתרחשות שלה.

רשלנות רפואית בטיפול במחלות ילדים/ באבחון מחלות ילדים:

הטיפול במחלות ילדים יכול להיות שונה מאשר במחלות אצל מבוגרים. במקרה של ילד קטן מי שאחראי למעשה בפועל על הטיפול הוא ההורה ולא הילד שלא פעם קטן מידי בשביל להבין כלל שיש לו בעיה רפואית. כך בלא מעט מהמקרים ישנו צורך בתמיכה מעבר לטיפול הרפואי עצמו, כך למשל במקרים של מחלות כרוניות. בנוסף, גם במקרים בהם הילד כבר מסוגל לדאוג לעצמו לעיתים יש לו קושי בהתמודדות עם המצב והוא נזקק לתמיכה.

ת”א 3847/06 ב’ נ’ קופת חולים מאוחדת- התובע מייחס לנתבעת אבחון מאוחר מידי של תסביב באשך שמאל שגרם לו לנזקים. לטענת התובע, האבחון שנערך על ידי רופאת הילדים היה רשלני וכתוצאה מהאבחון המאוחר נאלצו לכרות לו את האשך הנמקי. בית המשפט דחה את התביעה. לפי בית המשפט מדובר בתופעה שיש לה הסתמנות קלינית סוערת, כולל כאבים עזים המביאים לבדיקה דחופה על ידי רופא. התובע בדנן שנבדק על ידי הרופאה הגיע במצב טוב כאשר הוא אינו נאנק מכאבים. לפי בית המשפט משום שלא היו תלונות המצביעות על ממצא של תסביב, ולא היה עדות לכך בבדיקה,לא היה על הנתבעת לחשוב על אבחנה של תסביב ולא היה עליה להפנות את ההורים לחדר המיון במקרה של החמרה.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בטיפול במחלות ילדים ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון.

רשלנות רפואית של סטודנט לרפואה / מתמחה / סטודנטים לרפואה

רשלנות רפואית סטודנטים לרפואה היא נושא המאמר הבא.

לימודיו של סטודנט לרפואה הם לימודים ארוכים ומפרכים. בשלוש שנות הלימודים הראשונות, הסטודנט, לימודיו של הסטודנט אינם כוללים כלל התנסות בחיי המעשה של מקצוע הרפואה, אלא בעיקר שינון של חומר לימוד. שנות הלימודים הרביעית עד השישית נקראות השנים הקליניות בלימודי הרפואה, ובמהלך השנים הללו לוקחים הסטודנטים חלק בפעילות המתקיימת במחלקות השונות בבית החולים. השתתפות זו היא חלק חשוב מאד בהכשרתו של הסטודנט כרופא לעתיד, משום שזו הנקודה שבה הסטודנט רואה כיצד החומר הלימודי קורם עור וגידים במציאות, וזו הנקודה הראשונה במסגרת לימודיו שבה הוא פוגש בחולים אמיתיים. בנוסף, זו כמובן הנקודה שבה הסטודנט יכול לראות שבפרקטיקה, הבעיה הרפואית יכולה גם להסתמן באופן שונה מזה שמופיע בספר, או שטיפול מסוים יכול לא להתאים לחולה על אף שבספר כתוב שזה הטיפול המתאים. מלבד סטודנטים לרפואה, גם סטודנטים לרוקחות, יכולים להשתתף בעשייה בבית החולים, וזאת כחלק מהכשרתם בתחום זה.

מקרי רשלנות רפואית סטודנטים לרפואה/ סטודנט לרפואה / מתמחה / מתמחים:

בתי חולים אוניברסיטאיים, הם בתי חולים שסטודנטים לוקחים חלק בפעילות במוסד הרפואי. בתי חולים אוניברסיטאיים בארץ הם לדוגמא, הדסה עין כרם והדסה הר הצופים, שמסונפים לאוניברסיטה העברית. כמו כן, בתי חולים שאינם אוניברסיטאים יכולים גם כן להפעיל תוכניות המיועדות לסטודנטים. האחריות על עבודתם של הסטודנטים במחלקות או במרפאות מוטלת כמובן על הרופאים המופקדים על אותה מחלקה. הסטודנטים עוברים במהלך לימודיהם במחלקות ובמרפאות שונות, בין היתר במרפאות ובמחלקות ילדים, מחלקות ומרפאות פנימיות וכירורגיות, ועוד. הרופא משתף את הסטודנטים בבעיות הרפואיות של המטופל, וכן בטיפול שמקבל אותו מטופל. בנוסף, לא פעם בהסכמתו של המטופל, יכול הרופא לבקש מהסטודנט לבצע לדוגמא האזנה לקולות הלב של המטופל, וזאת על מנת ללמד את הסטודנט כיצד לדוגמא נשמעת אוושה לבבית (רשרוש). הסטודנט רשאי כמובן לשאול שאלות או להביע התעניינות אך הוא אינו כמובן גורם הסמכות בהחלטה לגבי הטיפול הרפואי הנדרש. אופן השתתפות אחר של סטודנטים בטיפול, יכול להיות על ידי סיוע בחיפוש הספרות הרלבנטית לבעיה שממנה סובל המטופל. כמו כן, גם במקרה זה הרופא הוא זה שיחליט האם החומר אכן רלבנטי, והאם הוא שימושי לבעיה ממנה סובל המטופל.

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית סטודנט לרפואה / סטודנטים לרפואה/ מתמחה / מתמחים:

• קבלת החלטה על טיפול רפואי בחולה על ידי סטודנט

• ביצוע בדיקות רפואיות על ידי סטודנטים שהסטודנטים אינם מוסמכים לבצע

• רשלנות בביצוע בדיקה שהסטודנט מורשה לבצע

• אי השגחה של רופא אחראי על ביצוע בדיקה על ידי סטודנט

• אי דיווח של סטודנט לרופא האחראי על תוצאות בדיקות של מטופלים

• פגיעה של סטודנט לרפואה במטופל

• הפרת חובת הסודיות של המטופל על ידי הסטודנט לרפואה

• איבוד רשומה רפואית של חולה על ידי הסטודנט לרפואה

• מתן טיפול רפואי לחולה

לשאלות בנושא רשלנות רפואית של סטודנט לרפואה / סטודנטים לרפואה /מתמחה / מתמחים- ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית- ויתור על סודיות רפואית- טופס וס"ר

רשלנות רפואית-  ויתור על סודיות רפואית (טופס וס”ר), הוא נושא המאמר שלהלן.

אמון בין רופא ומטופל הוא יסוד בלתו אין בטיפול הרפואי. חובת הסודיות הרפואית היא אחד האמצעים החשובים ביותר ליצירת אמון בין המטפל והמטופל. זאת, משום שאם המידע שנמסר לגבי החולה או על ידי החולה אינו סודי, ישנה אפשרות סבירה שהחולה יחשוש לחשוף את הבעיות המטרידות אותו, והדבר יפגע באיכות הטיפול הרפואי של המטופל. לדוגמא, במצב שרופא יכול למסור מידע לגבי מצבו הבריאותי של מטופל באופן חופשי למעסיק שלו, המטופל יחשוש לדבר בגילוי לב על בעיותיו, משום שהוא יחשוש שהמידע ידלוף למעסיקו והוא ייפגע כתוצאה מכך.

מקרי רשלנות רפואית ויתור על סודיות רפואית / וס”ר

סודיות רפואית היא החובה של הרופא ושאר עובדי הבריאות לשמור על סודיות בנוגע לכל מידע שנמסר להם לגבי החולה או על ידי המטופל. חוק זכויות החולה קובע בסעיף 20 את החריגים לגבי מסירת מידע לאחר, כאשר ס’ 20 (א) (1) קובע את החריג לגבי מצב שהחולה נתן את הסכמתו לחשיפת המידע הרפואי. באופן זה, החוק מאפשר מסירת מידע רפואי רק כאשר המטופל נתן את הסכמתו לכך באמצעות חתימה על כתב ויתור סודיות רפואית.לצערנו בעידן הטכנולוגי של רשת האינטרנט של היום, לא חסרות אפשרויות להפרת סודיות הרפואית של מטופל. לדוגמא, רופא שחושף פרטים של מטופלים ביומן רשת באינטרנט שבו הוא מספר על עבודתו. חשוב לציין שהחוק מכיר גם בחובה הפוכה שהיא חובת דיווח על מצבו של מטופל. לדוגמא, כאשר איש צוות רפואי חושש שפגיעה בבריאותו הנפשית או הפיזית של קטין נפגעה כתוצאה מהזנחה או חוסר יכולת השגחה על הקטין מצד מי שאחראי עליו, חובה עליו לדווח על כך לפקידת סעד.

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית ויתור על סודיות רפואית / וס”ר

• מסירת מידע לאחר בלא הסכמתו המפורשת של המטופל.

• מסירת מידע לאחר שלא לפי דין.

• מסירת מידע להורים, לגבי בגיר, בלא הסכמתו של הבגיר.

• מסירת מידע לאחר מבלי שהמטופל חתם על טופס ויתור סודיות רפואית

• החתמת מטופל על טופס ויתור סודיות רפואית בלתי תקין

• מסירת מידע שויתור הסודיות הרפואית אינו תופס לגביו

• מסירת מידע רפואי לחברות מסחריות

• פרסום פרטים מזהים של מטופל בביטאון רפואי

• מסירת מידע רפואי הנוגע למטופל למטפל אחר שלא לצורך הטיפול

פסקי דין- פסק דין- ויתור על סודיות רפואית- וס”ר

התובעת, תלמידת תיכון, ניהלה קשר רומנטי עם חבר, בסוף שנת 2001 כשהתעורר אצל התובעת חשד שהיא בהריון, פנתה התובעת לנתבעת שהייתה רופאת הילדים של החבר ומשפחתו והיא שלחה אותה לבצע בדיקת דם. הצדדים לא חולקים על כך שבעת ביקור של אמו של החבר אצל הנתבעת, היא סיפרה לאמו של החבר שהתובעת בהיריון, בטרם ידעה על כך התובעת עצמה. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי של 180,000 ₪ בגין הפרת חובת הסודיות הרפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית או ויתור על סודיות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון