רשלנות רפואית- ספורט / בספורט

רשלנות רפואית ספורט

 

לא סתם נאמר כי הספורט מועיל לבריאות. אין ספור מאמרים נכתבו על התועלת של הספורט לשיפור מצבו הבריאותי של האדם. הספורט על ידי שחרור האנדרופינים תורם למצב רוח מרומם, הוא מוריד את לחץ דם, ורמות הסוכר בדם ועוזר לירידה ולשמירה על משקל גוף תקין. יחד עם זאת קיימים לא מעט מצבים בהם הספורט הבריא כל כך הופך לסכנה של ממש.

 

מקרי רשלנות רפואית ספורט

 

קיימות בעיות שונות בתחומי בריאות שונים שהספורט יכול להחמיר או לעלות על פני השטח. לדוגמא, פעילות ספורטיבית מסוכנת ללב ולאיזון המטבולי של הגוף, כאשר היא מבוצעת בזמן שרמת הסוכר בדם גבוהה מעל 250 מ”ג/דל. כמו כן, פעילות ספורטיבית יכולה להוות סכנת חיים של ממש לילד המאובחן עם קרדיומיופתיה מסוג הגדלה היפרטרופית של שריר הלב , והיא יכולה לעורר הפרעת קצב מסכנת חיים בשם “טורסדה דה פוינטס” אצל אדם בעל סינדרום QT ארוך.

 

סוגי רשלנות רפואית וספורט

 

• אבחון שגוי, חוסר אבחון, או אבחון מאוחר של מחלות או הפרעות שהספורט יכול להחמירם.

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת התחקות אחר הרקע הרפואי של המטופל, גיל (ספורט יכול לעודד אירוע של התקף לב אצל אדם עם מחלת לב לא ידועה), בדיקה גופנית (איתור אוושות בלב, ועוד), תרופות שנוטל האדם, ועוד.

• התעלמות מביצוע בדיקות רלבנטיות- אקו כשיש חשד למחלת לב, או בדיקת מאמץ לגילוי איסכמיה בטרם התחלה בפעילות גופנית.

• רשלנות בפיענוח האקו או תרשים בדיקת המאמץ, וכתוצאה מכך גרימת נזק למטופל.

• אי מתן הנחיות מפורשות למטופל בעניין ביצוע פעילות ספורטיבית כאשר אובחנה בעיה רלבנטית.

• אי מתן הנחיות או העדר בדיקה של המטופל כאשר יש חשד שהמטופל גורם לעצמו נזק עם ביצוע של עודף פעילות גופנית.

 

פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית בספורט

 

תא (י-ם) 4059/02 טל נ’ ד”ר אייכנבלט- תביעה נגד רופאים אורטופדים בגין התרשלנות באבחון גידול בתובע שהיה נער על סף גיוס. בין היתר משום שחלק מהנסיבות התאימו לאבחנה שכיחה (כאבים כתוצאה מפעילות גופנית) ונמנעו האורותפדים מלחקור עוד על מצבו הרפואי של התובע.

 

התובע נער לפני גיוס אובחן כסובל מגידול סרטני. התובע החל לסבול מכאבים בברכו הימנית שהופיעו לאחר ביצוע של פעילות גופנית. בינואר 1994 צולמה ברכו של התובע כאשר לדידם של המומחים הצילום היה תקין. הנער נשלח על ידי רופא המשפחה לאורתופד. הנער הגיע למרפאתו של ד”ר אייכנבלט שמצא שיש לתובע רגישות עם חקירות מקומיות ושלח את הנער למיפוי עצמות. בהמשך פנה התובע לד”ר טוין מומחה לפגיעות ספורט שמצא רגישות בפיקת הברך ולכן המליץ על פיזיותרפיה וטיפול במדרסים. בהמשך למיפוי רשם ד”ר טוין לתובע טיפול בתכשירים אנטי דלקתיים. לאחר שהכאבים המשיכו להופיע גם לאחר הגיוס לצבא ומאמצי הטירונות פנה התובע לאורתופד צבאי שהמליץ על מגני ברכיים.

 

בהמשך נשלח התובע למיפוי עצמות נוסף על ידי מומחה נוסף בשם ד”ר לילינג. המיפוי החוזר ובדיקות ה CT והMRI הראו על קיומו של תהליך תופס מקום שבעקבותיו נשלח התובע לביופסיה שאבחנה את הגידול. בשל הוראות חוק הנכים פסק הדין בעיינו של התובע הוא אופרטיבי והוא צריך לבחור בין קבלת פיצויים מהמעוול לבין קבלת פיצויים לפי חוק הנכים.

 

אנורקסיה- רשלנות רפואית?

מחקר שכלל 13 חולות בוצע במטרה לבחון את יעילותה של אולנזפין [(Olanzapine, (Zyprexa] לטיפול ב-אנורקסיה נרווזה מהסוג המגביל (Restricting subtype). המשתתפות במחקר טופלו באולנזפין למשך שישה חודשים, במהלכם נבדקו מדדי תוצא שונים.

אולנזפין נמצאה מתאימה לשמש כטיפול משלים בחולות אלו, והביאה לשיפור משמעותי במשקל, תפקוד, תסמיני חרדה ודיכאון, והיפראקטיביות.

מחקר זה בוצע במטרה להעריך את יעילותה של אולנזפין [(Olanzapine, (Zyprexa] לטיפול בחולות אנורקסיה נרווזה מהסוג המגביל (Restricting subtype).

המחקר כלל שלוש עשרה חולות (בגיל ממוצע של 13.7 שנים, טווח גילאים: 9.6-16.3 שנים) שנרשמו לתכנית טיפול רב-אופנית (multimodal treatment) באנורקסיה נרווזה מהסוג המגביל. הערכה מתוקננת בוצעה בתחילת המחקר, ולאחר חודש ו-6 חודשי טיפול באולנזפין בלבד במינון נמוך (מינון ממוצע של 4.13 מ”ג ליום).

נצפה שיפור משמעותי במשקל (BMI), תפקוד כולל (שנמדד באמצעות ה-Children’s Global Assessment Scale), הרגלי אכילה (שנמדדו באמצעות מבחן Eating Attitudes-26), תסמיני חרדה ודיכאון (שנמדדו באמצעות ה-Childhood Behavior Checklist) והיפראקטיביות. בתום תקופת מעקב בת חצי שנה, 7 מהחולות הוגדרו כמגיבות לטיפול (responders) לאור שיפור של לפחות 50% בתוצאות מבחן EAT-26. היפראקטיביות היא המדד היחיד שהשתפר בצורה מובהקת במגיבות לטיפול, אך לא בחולות שלא הגיבו לטיפול. שיפור קליני, שנמדד לפי עלייה ב-BMI ותפקוד כולל, התרחש במקביל לשיפור בהיפראקטיביות: שיפור זה נצפה בתום החודש הראשון לטיפול ואף גבר בחמשת החודשים שלאחר מכן, עם תופעות לוואי מינימליות.

טיפול באולנזפין במינון נמוך בלבד עשוי לשמש כטיפול משלים לנערות עם אנורקסיה נרווזה מהסוג המגביל.

ייתכן ויעילות הטיפול מתווכת על ידי ההפחתה בהיפראקטיביות.

במקרים של איחור באבחון אנורקסיה או טיפול שגוי- ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במקרי אנורסיה- ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בצד שמאל

מורסה בארובת העין- בעין- רשלנות רפואית?

מחקר עקבה רטרוספקטיבי שכלל למעלה מ-900 ילדים בוצע במטרה לזהות גורמים מנבאים לקיום מורסה תוך גולגולתית או מורסה בארובת העין בילדים עם חשד לזיהום בארובת העין או בסמוך לה (orbital or periorbital cellulitis). החוקרים בחנו משתנים שונים אל מול הממצאים בבדיקת CT, ובנו מודל לסיווג החולים המצויים בסיכון גבוה להימצאות של מורסה, עבורם מומלץ לבצע בדיקת CT דחופה

בדיקת CT משמשת לעיתים קרובות להערכת ילדים עם זיהומים בארובת העין בכדי לזהות את המקרים בהם התערבות כירורגית עשויה לסייע. מחקר זה בוצע במטרה לזהות גורמים מנבאים לקיום מורסה תוך גולגולתית או מורסה בארובת העין בילדים עם תסמיני זיהום בסמוך לארובת העין (periorbital). גורמים מנבאים אלו יוכלו לשמש לייעוד החולים המתאימים לביצוע בדיקת CT דחופה.

מחקר זה הינו מחקר עקבה רטרוספקטיבי שכלל את כל החולים שהגיעו לחדר מיון ילדים שלישוני עירוני בין השנים 1995-2008. במחקר נכללו ילדים ללא מחלות רקע עם חשד קליני לצלוליטיס בארובת העין או בסמוך לה, וללא היסטוריה של ניתוח ראש צוואר, טראומה, או מקור חיצוני לזיהום. חולים מדוכאי חיסון וחולים שהגורם לנפיחות בסמוך לארובת העין שלהם אינו זיהומי הוצאו מהמחקר. ניתוח הנתונים כלל משתנים שונים ובהם גיל, משך התסמינים, החום הגבוה ביותר שנמדד, טיפול קודם באנטיביוטיקה, ממצאים בבדיקה פיסיקלית, תוצאות בדיקות מעבדה ותוצאות בדיקות הדמייה. בדיקות CT של ארובת העין נותחו מחדש על ידי רדיולוג מומחה בנוירולוגיה.

במחקר השתתפו 918 חולים. 298 עברו בדיקת CT, וב-111 מהם נמצאה מורסה. למרות שנמצא קשר בין בלט של העין (proptosis), כאב בהנעת העיניים ושיתוק שרירי גלגל העין (ophthalmoplegia) להימצאות של מורסה, תסמינים אלו לא נמצאו ב-50.5% מהחולים. משתנים נוספים שנמצאו קשורים להימצאות של מורסה בניתוח נתונים מרובה-משתנים הם רמת נויטרופילים גבוהה מ-10,000/µL בדם ההיקפי, היעדר דלקת של הלחמית, בצקת בסמוך לארובת העין, גיל מעל 3 שנים וטיפול אנטיביוטי קודם (ערך P היה קטן מ-0.05 עבור כל המשתנים). החוקרים בנו מודל של Recursive partitioning (שיטה סטטיסטית המשמשת לניתוח נתונים מרובה-משתנים, הכוללת יצירת עץ החלטות בניסיון לסווג נכונה פרטים באוכלוסייה בהתאם למספר משתנים תלויים דיכוטומיים). מודל זה זיהה בהצלחה את כל החולים המצויים בסיכון גבוה (44%( ואת אלו המצויים בסיכון נמוך (0.4%-2%(.

תוצאות המחקר מאשרות כי חולים שיש להם בלט עין ו/או כאב או הגבלה בתנועות העיניים מצויים בסיכון גבוה ל-מורסה בארובת העין. לעומת זאת, גורמים מנבאים אלו חסרים בחולים רבים. ישנם מאפיינים נוספים לזיהוי החולים המצויים בסיכון משמעותי למחלה למרות שאין להם גורמים מנבאים ברורים כל כך. המחקר מציג מודל של Recursive partitioning.

במקרים בהם נגרמה מורסה בעין עקב רשלנות רפואית, ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית לשם קבלת פיצויים.

פסק דין רשלנות רפואית- פיגור שכלי

ביהמ”ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור שהוגש על פס”ד של ביהמ”ש המחוזי, שדחה תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבה, קופ”ח כללית, שעילתה רשלנות רפואית מצד רופאי המשיבה במהלך לידתו של ע.ה., שבעקבותיה הוא סובל מ-פיגור שכלי, מהפרעות ניכרות בתחומי התקשורת השפתית והחברתית וכן ממגבלות מוטוריות שונות.

 

ביהמ”ש קבע, כי הגם שהוכח שרופאי המשיבה התרשלו במתן כמות עודפת של פיטוצין, לא הוכח כי התרשלות זו היא שגרמה לתסמינים שמהם סובל ע.ה., זאת משלא עלה בידי המערערים להוכיח שע.ה. סבל מתשניק בלידתו. עם זאת, באין מחלוקת כי 10% מן הנזק שנגרם לע.ה. נגזר מאירועי הלידה אף בהיעדר תשניק סב לידתי, ונוכח הנזק הראייתי שבעטיו הוסק כי טטניה אחת התרחשה במהלך הלידה בעקבות מתן הפיטוצין, הרי שאם יוכח כי התרשלותה האמורה של המשיבה גרמה לטטניה, יוכלו המערערים לזכות בפיצוי חלקי שיעלה כדי 10% מנזקם.

 

נפסק, כי לשם בירור שאלה זו של סיבתיות, ולשם חישוב הנזק, ככל שיוכח קיומו של קשר סיבתי כאמור, הוחזר הדיון לביהמ”ש המחוזי.

 

פיגור בהתפתחות העובר בהריון- רשלנות רפואית?

 

עא 143/08 בני חי קרצמן נ’ שירותי בריאות כללית (עליון; מ’ נאור, י’ עמית, א’ ריבלין; 26.05.2010)

המערער נולד עם מומים מאד קשים לאחר שבמהלך ההריון של אמו נתגלה פיגור ממשי בהתפתחות העובר וההורים נדרשו להחליט אם לא לעשות דבר, אזי העובר לא היה בא לעולם, או לנתח, אזי היה סיכוי למומים.

לטענתם של ההורים, באותה עת עולים חדשים ואחות האב שימשה כמתורגמנית, הוסבר להם כי יש 50% סיכוי לילד בריא; לטענת המשיבה הוסבר להם כי יש 50% סיכוי שהעובר ישרוד, ואם ישרוד – יש 50% סיכוי שיהיה בריא. בימ’ש קמא קבע כי לא היה קשר סיבתי בין הנתונים שנמסרו להורים לבין החלטתם.

ביהמ’ש דחה את הערעור וקבע:

ישנם שלושה סוגים של תביעות בגין הולדה בעוולה: רשלנות בטיפול הרפואי עצמו; התרשלות בשל היעדר הסכמה מדעת; פגיעה באוטונומיה.

המקרה הנדון הוא מהסוג השני. מצבו הקשה של המערער הוא כפועל יוצא מהפיגור בגדילה התוך רחמית והפגות כשלעצמה ולמשיבה לא מיוחסת רשלנות בגין הטיפול שניתן או שלא ניתן למערער או לאמו בבית החולים. הרשלנות המיוחסת למשיבה היא בהפרת חובת הגילוי של הרופאים כלפי הורי המערער, הפרה שהניעה את ההורים, לטענתם, לקבל החלטה לא מושכלת ליילד את המערער בניתוח קיסרי ולהולדתו בעוולה עקב כך.

הבסיס לתביעה הוא רשלנות רפואית כלפי ההורים בגין אי מסירת מידע רפואי נדרש כדי להחליט אם להסכים לטיפול המוצע (דוקטרינת ההסכמה מדעת המעוגנת כיום ב-חוק זכויות החולה), וקיומו של קשר סיבתי בין אותה התרשלות לבין התוצאה של הולדת הוולד במצבו הקשה. בבסיס התביעה עומדת הטענה כי אילו ההורים היו מקבלים את מלוא המידע, אזי היו מסכימים לפעול למניעת הבאת יילוד הסובל מנכות קשה.

מבחינה ראייתית, האבא לא הצהיר או העיד כי אילו היו הרופאים מוסרים את המידע הנכון לו ולאשתו, הם היו מחליטים בצורה שונה והיו משאירים את העובר ברחם לגורלו. אין מדובר בהשמטה גרידא, מאחר שהדבר לא מובן מאליו, והטענה אינה סבירה. יתרה מכך, יש לזקוף את אי העדת אחותו של האב, שהייתה ‘המתורגמנית’ בין ההורים לרופאי המשיבה ומילאה חלק מרכזי במגעים, לחובת המערער. כידוע, הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע.

 

לגופו של עניין, על הרופא החובה למסור למטופל את המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע. השאלה מה הסיכון שלמרות הניתוח הקיסרי העובר לא ישרוד, לא הייתה השאלה הקרדינלית מבחינת ההורים, שהרי ללא ניתוח קיסרי לא היה ספק שהעובר ימות ברחם. הנתון שהיה חשוב מבחינת ההורים הוא מה הסיכוי לילד בריא. אין לומר כי ההורים הוטעו בכך שנמסר להם נתון שגוי לפיו יש 50% סיכון שהילד ייוולד בעל מום במקום 75% סיכון שייוולד בעל מום, שכן בהולדה בעוולה המוות אינו מהווה ‘נזק’. הנתון החשוב מבחינת ההורים היה שיעור הסיכוי של הילד החי להיוולד בריא או בעל מום, והנתון של 50% שנמסר להורים היה נכון. מכאן שהרופאים לא הפרו את חובת הגילוי. סיכומו של דבר, שאין קשר סיבתי בין ההחלטה שקיבלו ההורים לבין ההסבר שניתן להם.

 

הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) רשלנות רפואית

הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) רשלנות רפואית

 

בדיקה זו נחשבת לאחת הבדיקות היקרות והיעילות ביותר בעולם הרפואה. בדיקה זו אינה מסוכנת כלל היות וגורמי הקרינה אינם קיימים כאן (בניגוד לבדיקת הסי.טי הקלאסית או בדיקה אחרת עם חשיפה לקרינה מסוג אחר).

 

בבדיקה זו המטופל נכנס לחלל מסוים שבתוכו קיים תהודה מגנטית. גלי רדיו החזקים פי 30,000 מהשדה המגנטי של כדה”א מופעלים על הגוף הנמצא בתוך המכונה. תהודה זו משפיעה על אטומי הגוף (אטומי המימן השכיחים בגופינו) ע”י שינוי המיקום של הגרעין. כאשר החלקיקים חוזרים למקומם הם שולחים גלי רדיו הנקלטים ע”י גלאי ומזוהים ע”י הפקת תמונה ממוחשבת. לפי העוצמה והמיקום של אותות אלה ניתן ליצור תמונה אותה ניתן לפענח.

 

הרקמה בעלת הכי פחות אטומי מימן כמו עצמות תראה כהה בתמונה, בעוד שהרקמה העשירה באטומי מימן כמו רקמות שומן תראה הרבה יותר בהירה.

 

על אותו עקרון ניתן לצלם כל איבר בגוף, כאשר הפקה מוצלחת של צילומים נתונה עדיין לאזורי המוח השונים, ברכיים, ובעיקר רקמות רכות.

 

בדיקה זו יעילה מאוד באבחון גידולים (שפירים או ממאירים) במוח וכן מאפשרת לבחון את רמת התפשטותם. כמו כן אבחון איסכמיה (חוסר חמצן) במצב של דימום מוחי, עקב שבץ או פגיעה מוחית, שינויים במוח כתוצאה מטרשת נפוצה, מחלות נוירולוגיות אחרות כגון פרקינסון, אלצהיימר והנטינגטון.

 

בעזרת בדיקה זו ניתן גם לבדוק את הלב ואת כלי הדם המקיפים אותו, כך ניתן לאתר פגמים בלב או שינויים בעובי שריר הלב לאחר התקף לב למשל. ניתן גם לאבחן איברים פנימיים אחרים כגון, המפרקים, עמוד השדרה ולעיתים גם את הכבד, הכליות והטחול.

 

אחד היתרונות של הMRI על פני הסי.טי מעבר להיעדר הקרינה המסוכנת היא העובדה שכאן ניתן לצלם כמעט מכל זווית כאשר בסי.טי הצילום נעשה בצורה הוריזנטלית (אופקית). ניתן גם לקבל אינפורמציה רבה מהבדיקה כאשר מסי.טי הידע המתקבל הוא יותר מצומצם. מכאן שרופא אשר הסתמך רק על בדיקת סי.טי לאבחון למרות שלא קיבל תוצאה חד משמעית מעמיד את חיי מטופליו בסכנה שכן האינפורמציה הרבה שניתן להשיג קיימת ע”י טכניקת ה MRI  ואין להסתמך אך ורק על בדיקת סי.טי כאשר זו אינה מלמדת רבות.

 

כך למשל, אם חולה מתלונן על כאבי ראש עורפיים למשל, סחרחורות, תחושות עילפון או אף פגיעה בראייה (טשטוש או ראייה כפולה) יש להפנותו לבדיקה זו כאשר הבדיקות הראשונות לא הניבו ממצאים ברורים. ייתכן ושוכן לו קריש דם מסתורי במוח אשר עשוי רק להתגלות באמצעות בדיקה זו על אף שבדיקות קודמות שללו את הימצאותו.

 

יש מקום להמליץ על בדיקה זו במיוחד לנשים צעירות אשר נמצאות בסכנה (כדי למנוע קרינה מיותרת למע’ המין הנקבית), לאור התופעה לעיל או תופעה אחרת (למשל הפרשה מוגברת של פרולקטין כתוצאה מגידול בבלוטת יותרת המוח). בדיקה זו אינה מסוכנת כלל (פרט אולי לשבועות ראשונים של ההיריון) ולכן מומלץ לבצעה במהירות מאשר לא להמליץ על בדיקות אחרות כלל או לשלוח לבדיקות שלא יאבחנו מעבר לכל ספק. הימנעות מהפנייה לבדיקה זו עלולה לגרום למותו של המטופל/ת במיוחד כאשר מדובר באיבר כה חיוני כמו המוח.

 

מה גם כאשר למטופל/ת יש רקע אונקולוגי מדאיג הרי שמומלץ לבצע בדיקה זו במקום אם לא בנוסף לבדיקות הנוספות השגרתיות באבחון גידולים. בדיקה זו מפוענחת לרוב ע”י רדיולוג מומחה לבדיקות הדמיה אך ישנם מקרים בהם נוירולוג או מומחה אחר לתחום המדובר צריך להצטרף לאבחנה ולדווחה בהקדם למטופל/ת. כמובן שאבחון לקוי גם יעמיד את הרופא בסכנה לתביעת רשלנות היות והעמיד את חיי מטופליו בסכנה ואף ייתכן וגרם נזק בלתי הפיך.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית הקשורה לבדיקת MRI ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל למעלה

 

פרקטיקה מקובלת- רשלנות רפואית

(מרכז) 5218-08-07 קים נבטוב נ’ גרגורי קרבצ’יק (מחוזי; הילה גרסטל; 17.05.2010) – 15 עמ’

תביעת התובע 1 (להלן: ‘התובע’), לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל טיפול רפואי רשלני, בגין כאבי גב מהם סבל, שכלל הזרקה של חומר לאזור עמוד השדרה, שבוצע בו, לטענתו, ע’י הנתבע 1 (להלן: ‘הנתבע’), ותביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: ‘המל’ל’) לשפותו בגין כל תשלום ששילם או ישלם בעתיד לתובע בגין נזקי אותו טיפול. (המל’ל הכיר לתובע בנכות צמיתה בשיעור 100%). הנתבע סבור שלא ייתכן שנזקי התובע נגרמו כתוצאה מההזרקה. התביעה הוגשה גם נגד נתבעות 2-3, והן הגישו, מצידן, הודעת צד ג’ נגד הנתבע. חלק זה של התביעה סולק בהסכם פשרהשקיבל תוקף פס’ד. עוד יצויין כי משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה לחקור את האירוע, וזו מצאה שהנתבע אשם ברשלנות חמורה. רישיון הרפואה של הנתבע הותלה למשך 5 שנים מיום 1.8.06.

ביהמ’ש המחוזי קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:

ראשית נקבע כי התובע רשאי להסתמך בתביעתו גם על דו’ח ועדת הבדיקה שהקים משרד הבריאות לאחר האירועים. אמנם מדובר בעדות מפי השמועה, אולם, על פי הפסיקה בעניין הלפרין, דו’ח כזה קביל, מן הטעם שמדובר בדו’ח שנערך על ידי ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות מכוח חוק זכויות החולה. בהיעדר כל רישום רפואי וכל גרסה סדורה מאת הנתבע, ביהמ’ש מוצא לייחס לדו’ח ועדת הבדיקה משקל משמעותי, במיוחד לנוכח העובדה שמסקנותיו של זה אומצו במלואן ע’י כב’ השופט זיילר בהחלטתו בוועדת המשמעת, שנתקבלה לאחר דיון בנוכחות הצדדים ולאחר התרשמות מחוות הדעת מטעם הצדדים.

כפי שנפסק בעבר, בין היתר בעניין שרון כדר (ע’א בע’א 916/05): ‘ על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק. גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות: קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ולאחריו, במצטבר, קשר סיבתי משפטי, בין הרשלנות לבין הנזק. משמעות סיבתית עובדתית בוחנת זיקה פיזיקלית בין הגורם לנזק-אלמלא התנהגות המזיק הנזק לא היה מתרחש באותה עת ובאותה צורה או כפי שנהוג לכנותה: ‘הסיבה בלעדיה אין’. קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה.’

במקרה דנן, ביהמ’ש הגיע למסקנה, כי הנתבע התרשל ועקב התרשלותו נגרם לתובע נזק. על הנתבע לשאת במלוא נזקי התובע, בניכוי התשלומים ששולמו לתובע על ידי המל’ל, ובניכוי הסכומים ששולמו לתובע ע’י הנתבעות 2-3 במסגרת הסכם הפשרה בתיק. עוד נקבע, שהנתבע ישפה את המל’ל בגין כל תשלום שזה העביר או יעביר לידי התובע.

הטיפול שניתן לתובע הוא טיפול לא מוכר, לא מוכח, לא מקובל ולפיכך אין מדובר בפרקטיקה מקובלת שהשימוש בה, עפ’י הפסיקה, יכול שיגן על הרופא מאחריות. יתרה מכך, לא זו בלבד שלא עומדת לנתבע הגנה מכח שימוש בפרקטיקה מקובלת הרי שהעובדה שבחר בטיפול שאינו מקובל בעולם הרפואה משמשת לרעתו. זאת ועוד. על פי התשתית העובדתית, אין גם כל סיבה לחשוב שהטיפול שניתן לתובע התאים לתלונותיו יותר מטיפולים אפשריים אחרים. הנתבע לא ערך אנמנזה יסודית טרם תחילת הטיפול בנתבע, או כל תרשומת המעידה על הסיבות בשלן נבחר טיפול זה ולא אחר. נוכח זאת, ומבלי שנסתרה, התקבלה עמדת המומחה הרפואי מטעם התובע, שלפיה הטיפול שניתן לתובע לא התאים לתלונותיו, ושהנתבע עשה שימוש בחומרים שאינם מתאימים למטרה המוצהרת של הטיפול ושעלולים לגרום לנזק. בכך, כמובן, הופרה חובת הזהירות שחב הנתבע לתובע.

דיקור מותני- LP- LUMBAR PUNCTURE- רשלנות רפואית?

ניקור מותני או ניקור חוט השדרה הוא הליך רפואי אבחנתי המתבצע לשם גילוי זיהומים, דלקות וגידולים הקשורים למוח ולמערכת העצבים, ובמיוחד לאיבחון או שלילת מחלות כדלקת קרום המוח בגוף הנבדק.

המוח ועצבי השדרה מוקפים בנוזל שדרה, בדיקת תכולתו של נוזל השדרה מאפשרת לקבל מידע קרוב ככל האפשר על מערכת העצבים.

 

הבדיקה מתבצעת על מנת לקבל דוגמה מנוזל השדרה דרך מחט המוחדרת בין החוליות שבגב התחתון (בדומה להרדמה אפידוראלית הנהוגה במהלך לידות).

 

הנוזל הנלקח לבדיקה הנו מועט ונוצר מחדש תוך מספר דקות. הבדיקה אינה מותירה שום נזק.

 

הבדיקה מבוצעת במצבים הבאים:

 

* דלקת קרום המוח או דמום תוך מוחי.

* מצבי יתר לחץ תוך גולגולתי.

* החדרת תרופות למוח בעת הצורך.

* מחלות הדורשות בדיקות של נוגדנים סגוליים.

* הזרקת חומר ניגוד או איזוטופ לצורכי צלום עמוד השדרה וחוט השדרה או מיפוי המוח.

 

מהלך הבדיקה

 

* בעת הדיקור צפוי להרגיש את לחץ הדקירה.

* לאחר שהמחט הגיעה למקום הרצוי יערכו מדידות לחץ ותיאספנה דוגמאות נוזל לבדיקות הנחוצות.

* בסיום הבדיקה תוצא המחט, האזור יחוטא בשנית וייחבש בעזרת מדבקת חבישה שתוצמד לאזור הדקירה עד ליום המחרת.

* בתום הפעולה תתבקש לשכב על הבטן למשך שעתיים.

* הבדיקה מבוצעת על ידי רופא.

* תתבקש לשכב על הצד כאשר הסנטר מוצמד לבית החזה ורגליים מקופלות אל דופן הבטן. תנוחה זו חיונית על מנת שהבדיקה תבוצע בהצלחה מרבית.

* הרופא יחטא את מקום הדיקור, יזריק תחילה חומר אלחוש לאזור הדקירה ורק לאחר מכן יבצע את הדיקור.

 

קיימים מקרים של רשלנות רפואית בדיוקר מותני, כארש הפעולה בוצעה באופן בלתי מיומן או רשלני ונגרם נזק עצבי. אם אכן פגיעה עצבית ארעה, יש לפנות אל עו”ד לרשלנות רפואית אשר יוכל להעריך את הסיכויים להגשת תביעת רשלנות רפואית

רשלנות רפואית- עמלה /עמלות/עמלת של עורך דין/ עורכי דין

עורכי דין בתחום רשלנות רפואית, גובים עמלות בגין הטיפול בתביעה.

שכר הטרחה שלהם מורכב מאחוזים מסכום הפיצויים אשר מתקבלים בסוף הטיפול בתיק.

עמלה זו הינה הדרך הטובה ביותר להבטיח זהות אינטרסים בין משלם העמלה למקבלי העמלות.

ההוצאות היחידות למעשה אשר הלקוח צריך לשלם מראש ברשלנות רפואית הן בגין איסוף מסמכים רפוריים, התייעצות עם רופאים מומחים, חוות דעת של רופאים, אגרת בית משפט, שליחויות, נסיעות ולעיתים- צילום מסמכים (סכומים אלו נחשבים קטנים יחסית).

עמלה נהוגה בתחום הרשלנות הרפואית היא שכר טירחה של בין 20 ל-30 אחוזים פלוס מע”מ מסכום הפיצוי הכולל.

העמלות אינן כוללות כאמור את ההוצאות הנוספות אשר רובן משולמות מראש וחלקן בסוף התיק, לפי שיקול משרד עורכי דין המטפל בצקרה.

לשאלות בנושא עמלת עורך דין לרשלנות רפואית, שכ”ט או כל שאלה אחרת, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה מצד משאל

מורסה תוך גולגולתית- רשלנות רפואית?

ישנם מקרים של רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במורסה תוך גולגולתית במח.

 

מחקר שכלל למעלה מ-900 ילדים בוצע במטרה לזהות גורמים מנבאים לקיום מורסה תוך גולגולתית או מורסה בארובת העין בילדים עם חשד לזיהום בארובת העין או בסמוך לה (orbital or periorbital cellulitis). החוקרים בחנו משתנים שונים אל מול הממצאים בבדיקת CT, ובנו מודל לסיווג החולים המצויים בסיכון גבוה להימצאות של מורסה, עבורם מומלץ לבצע בדיקת CT דחופה.

 

בדיקת CT משמשת לעיתים קרובות להערכת ילדים עם זיהומים בארובת העין בכדי לזהות את המקרים בהם התערבות כירורגית עשויה לסייע. מחקר זה בוצע במטרה לזהות גורמים מנבאים לקיום מורסה תוך גולגולתית או מורסה בארובת העין בילדים עם תסמיני זיהום בסמוך לארובת העין (periorbital). גורמים מנבאים אלו יוכלו לשמש לייעוד החולים המתאימים לביצוע בדיקת CT דחופה.

 

מחקר זה הינו מחקר עקבה רטרוספקטיבי שכלל את כל החולים שהגיעו לחדר מיון ילדים שלישוני עירוני בין השנים 1995-2008. במחקר נכללו ילדים ללא מחלות רקע עם חשד קליני לצלוליטיס בארובת העין או בסמוך לה, וללא היסטוריה של ניתוח ראש צוואר, טראומה, או מקור חיצוני לזיהום. חולים מדוכאי חיסון וחולים שהגורם לנפיחות בסמוך לארובת העין שלהם אינו זיהומי הוצאו מהמחקר. ניתוח הנתונים כלל משתנים שונים ובהם גיל, משך התסמינים, החום הגבוה ביותר שנמדד, טיפול קודם באנטיביוטיקה, ממצאים בבדיקה פיסיקלית, תוצאות בדיקות מעבדה ותוצאות בדיקות הדמייה. בדיקות CT של ארובת העין נותחו מחדש על ידי רדיולוג מומחה בנוירולוגיה.

 

במחקר השתתפו 918 חולים. 298 עברו בדיקת CT, וב-111 מהם נמצאה מורסה. למרות שנמצא קשר בין בלט של העין (proptosis), כאב בהנעת העיניים ושיתוק שרירי גלגל העין (ophthalmoplegia) להימצאות של מורסה, תסמינים אלו לא נמצאו ב-50.5% מהחולים. משתנים נוספים שנמצאו קשורים להימצאות של מורסה בניתוח נתונים מרובה-משתנים הם רמת נויטרופילים גבוהה מ-10,000/µL בדם ההיקפי, היעדר דלקת של הלחמית, בצקת בסמוך לארובת העין, גיל מעל 3 שנים וטיפול אנטיביוטי קודם (ערך P היה קטן מ-0.05 עבור כל המשתנים). החוקרים בנו מודל של Recursive partitioning (שיטה סטטיסטית המשמשת לניתוח נתונים מרובה-משתנים, הכוללת יצירת עץ החלטות בניסיון לסווג נכונה פרטים באוכלוסייה בהתאם למספר משתנים תלויים דיכוטומיים). מודל זה זיהה בהצלחה את כל החולים המצויים בסיכון גבוה (44%( ואת אלו המצויים בסיכון נמוך (0.4%-2%(.

 

תוצאות המחקר מאשרות כי חולים שיש להם בלט עין ו/או כאב או הגבלה בתנועות העיניים מצויים בסיכון גבוה למורסה בארובת העין. לעומת זאת, גורמים מנבאים אלו חסרים בחולים רבים. ישנם מאפיינים נוספים לזיהוי החולים המצויים בסיכון משמעותי למחלה למרות שאין להם גורמים מנבאים ברורים כל כך. המחקר מציג מודל של Recursive partitioning.

 

לשאלות בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית על אי אבחון או גילוי מאוחר או טיפול לקוי במורסה תוך גולגולתית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל