רשלנות חדר יולדות- רשלנות רפואית מחלקת יולדות

תביעה המוערכת בעשרה מיליון ש”ח הוגשה הבוקר לבית המשפט המחוזי בת”א. עניינה של התביעה ברשלנות רפואית קשה ובלתי נתפסת אשר ארעה במחלקת היולדות של בית החולים “הדסה הר הצופים” בירושלים ואשר כתוצאה ממנה הסתיים הריונם של התובעים בטרגדיה, זאת לאחר 10 שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים להרות.

התובעת סבלה מרעלת הריון קשה בעקבותיה אושפזה בהדסה. חרף סימנים ברורים וזועקים אשר הצביעו על התדרדרות הולכת וגוברת במצבה של התובעת, לרבות ערכי לחץ דם גבוהים בצורה קיצונית, חלבון רב בשתן, כאבי בטן וראש עזים, הקאות וטשטוש, ללא התייחסות ראויה במשך 5 ימי אשפוז אצל הנתבעת, וזאת עד למותו של העובר בבטן אמו. התובעת 1 הובהלה לטיפול נמרץ מייד לאחר הלידה כתוצאה מקריסת מערכות מוחלטת של גופה ומאז סובלת מנכות גבוהה כתוצאה ממאורעות הלידה.

מומחה לגניקולוגיה ומיילדות בדק את התיעוד הרפואי הרלבנטי בעניינה של התובעת וקבע בחוות דעתו, בין היתר, כדלקמן:

א.         מבחינה רפואית סבלה התובעת נכון לארועי הלידה בשנת 2006 וגם כיום, מעודף משקל, מיתר לחץ דם כרוני [קל עד בינוני] ומקרישיות יתר [תרומבופיליה]. בעת הלידה הייתה התובעת בת 42. כל אחד מגורמים אלו בנפרד, וכמובן שביחד, הפך את ההריון להריון בסיכון.

ב.         עברה המיילדותי של התובעת כלל 2 הריונות אשר נסתיימו ברעלת הריון וניתוח קיסרי דחוף, וההריון נשוא התביעה הושג לאחר 10 שנים של ניסיונות להרות, מה שהפך את ההריון גם ליקר במיוחד.

ג.          מהשבוע ה-25 להריון, ועד לסיום ההריון במות העובר בשבוע ה-31 להריון חלה החמרה הדרגתית במצב התובעת ומעבר מיתר לחץ דם כרוני בהריון, למצב של התפתחות רעלת הריון.

ד.         כאשר הגיעה התובעת למיון בית החולים הדסה עין כרם ביום 16/8/06 היא הייתה במצב של רעלת הריון חמורה לרבות כאבי ראש, כאב ברום הבטן, לחצי דם גבוהים, חלבון בשתן, בצקות והרגשה כללית רעה.

ה.         בשלב זה ולאור עברה המיילדותי, חובה היתה לדאוג לסיום ההריון בהקדם. ואכן בבית החולים הדסה עין כרם הייתה תחושת חרום שכן הוחל מייד בטיפול להבשלת ראות העובר ובגלל בעיית מקום בפגייה הופנתה להדסה הר הצופים, כאשר אין כמעט ספק לגבי הכוונה להביא ליילוד בהקדם ובמיידי של העובר.

ו.          אלא שבבית החולים הדסה הר הצופים הוחלט באופן לא ברור להשהות את יילוד התובעת. אומנם נכון הוא שיש מקרים בהם לגיטימי שלא להתערב מייד ולהבשיל תחילה את ראות העובר בסטרואידים ואולם השתהות כזאת הייתה מוצדקת לכל היותר למשך 2 יממות עד להשגת בשלות הראות, וגם אז, תוך בצוע דיון אחראי ושקילת המצב הרפואי לאשורו. בתום 2 יממות אלו חובה הייתה לסיים את ההריון.

ז.          ביום 19/8/06 לאחר 3 יממות של טיפול במגנזניום ובתום הטיפול להבשלת ראות העובר, לחץ הדם של התובעת היה עדיין גבוה מאוד [180/100] ואז וודאי ובוודאי הייתה חובה לסיים את ההריון. אלא שלא זאת שהתובעת לא הועברה לניתוח, אלא שהוחלט ללא כל הסבר ברשומה, להפסיק את מתן המגנזיום.

ח.         לא הייתה כל סיבה הגיונית להמשיך את ההריון בשלב זה. גם מצב העובר היה תקין בשלב זה. מדובר היה בהערכת משקל של 1,470 גרם, בסוף שבוע 30 להריון ולאחר מתן סטרואידים להבשלת הראות במשך 3 ימים. בפגייה מודרנית סיכוייו של עובר כזה לשרוד לו יולד בשלב זה שאפו ל-100%.

ט.         על פי הספרות הרפואית, אין לנהל בגישה שמרנית מצבי רעלת חמורה שבהם לחץ הדם לא מגיב לטיפול וקיימים כאבי ראש וכאב בטן. לתובעת היו גם  גורמי סיכון נוספים רבים [גיל, משקל, יתר לחץ דם ותרומבופיליה] ולפיכך צריך היה לנקוט משנה זהירות בהשהיית סיום ההריון שלא לומר לוותר לחלוטין על הגישה השמרנית ולאחר טיפול בסטרואידים, לנתח את התובעת לאלתר.

י.          ברשומה הרפואית אין כל רמז לדיון רפואי על מצבה של התובעת או תוכנית פעולה מוגדרת בלוח זמנים אשר ישקף את מודעות הצוות הרפואי לרמת הסיכון בהריון. אפילו כאשר הייתה החמרה בולטת במצב ביום 21/8/06 כאשר הופיעו כאבי הבטן הקשים ואי השקט של התובעת, אין כל ביטוי ברשומה לתחושת דחיפות ולא ננקטה גישת חרום אקטיבית וסיום בניתוח בהול.

יא.        הסיום העגום של ההריון הינו תוצאה של שאננות ואי עשייה רשלנית, בניגוד גמור למה שהתחייב מנתוני התמונה הרפואית כולה.

יש להדגיש כי בגילה הנוכחי [45] עם מחלות הרקע מהן היא סובלת וההסטוריה המיילדותית, חייבת התובעת להימנע מכל הריון נוסף אשר יהווה סכנה לחייה.

מומחה בתחום הפסיכיאטריה, בדק את התובעת וקבע:

“סדרת הארועים הטראומתיים ואובדן ההריון היקר והתינוקת הכה מיוחלת, הותירו צלקת מתמשכת בהווייתה הפנימית של הנבדקת. היא מתארת מחשבות חודרניות חוזרות ונשנות המשחזרות את ארועי הדחק הקשים שחוותה עד לאובדן ההריון היקר..היא מתארת תחושות דיכאוניות מתמשכות.. מתארת הפרעות מתמשכות בשינה, מרבה להקיץ בלילה, ולעיתים פוקדים אותה חלומות בעלי אופי מסייט..מבינה שסיכוייה להרות פעם נוספת הינם קלושים ביותר וכרוכים בסיכון גבוה לחייה..מתארת פגיעה ליבינידלית עם צמצום מהותי בקשר האינטימי עם בעלה..בהמשך אף פיתחה כאבים מפושטים בגופה ואובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה שמוסיפה מימד נוסף למוגבלותה ולפגימה באיכות חייה..במהלך הבדיקה הרבתה לבכות. מתארת בכאב ובהתרגשות את מסכת הסבל הגופני והנפשי שחוותה במהלך ההריון וניכר ששרויה עדיין באבל מתמשך ולא מעובד דיו.. האפקט בעל אופי דיספורי שלט, תואם ולא מתגוונן..החשיבה בעלת מאפיינים דכאוניים עם גישה פסימית להווה ולעתיד..במישור הקוגנטיבי ניכרת פגימה בדרגה קלה עד בינונית בקשב..ניתן להתרשם מהתפתחות תגובתית של הפרעה נפשית משולבת עם תסמינים בתר חבלתיים ותגובת אבל מתמשכת וכואבת על אובדן הריון יקר וגם אובדן היכולת להרות בהמשך. ניתן להתרשם ממצוקה נפשית מתמשכת..”.

המומחה העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 34ג’ לתקנות הביטוח הלאומי. כן קובע פרופ’ קוטלר כי התובעת זקוקה להמשך התערבות פסיכולוגית למשך שנה לפחות בתדירות של אחת לשבוע.

מומחה לרפואה פנימית וריאומטולוגיה, קובע בחוות דעתו כדלקמן:

א.         לאחר הארועים הטראומתיים אשר הסתיימו במותו של העובר ומאז, סובלת התובעת מכאבי שרירים קשים וקישיון, מעייפות כרונית, ממצב רוח ירוד ודכאון, מקשיי ריכוז וזכרון וקצב תגובה איטי.

ב.         פיברומיאלגיה הינה תסמונת המאופיינת בכאבי שרירים כרונים מפושטים, קישיון, הפרעות בשינה ועייפות וכן המצאות נקודות רגישות כואבות בפיזור סימטרי ומפושט בגוף.

ג.          בהתאם לספרות הרפואית, כדי לאבחן אדם כחולה בפיברומיאלגיה נדרשים 2 תנאים מצטברים, המשכות הכאבים המפושטים בכל הגוף למשך 3 חודשים לפחות ותוצאה חיובית בבדיקת אותן הנקודות הרגישות בגוף לחולי פיברומיאלגיה [כאשר נדרש כי לפחות ב 11 נקודות מתוך 18 נקודות אפשריות תימצא תגובה רגישה].

ד.         אצל התובעת נמצאה רגישות בבדיקה קלינית אשר בוצעה על ידי פרופ’ בוסקילה ב- 18 מתוך 18 הנקודות האפשריות הרגישות מה שמהווה הוכחה ברורה כי התובעת חולה במחלת הפיברומיאלגיה.

ה.         בספרות הרפואית נמצא כי טראומה נפשית ומתח הם גורמים מרכזיים אפשריים להתפרצות פיברומיאלגיה. נמצא גם כי רבים הסובלים מתסמונות נפשיות כגון פוסט טראומה, סובלים במקביל גם מפיברומיאלגיה.

ו.          התובעת עברה טראומה קשה בעקבותיה פיתחה הפרעה נפשית משולבת עם פיברומיאלגיה וישנו קשר סיבתי ברור בין הארועים הטראגיים אותם חוותה התובעת לבין התפרצות המחלה בגופה של התובעת.

המומחה קובע כי נכותה של התובעת הינה בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 35(1)ג’ לתקנות הביטוח הלאומי.

לחץ תוך עיני- רשלנות רפואית?

אימי עברה ניתוח קטרקט באיכילוב ואמורה היתה לעבור ניתוח משולב גם של גלאוקומה . מאחר ולא הייתי בטוח בנחיצות הניתוח כאשר הלחץ התוך עיני עמד על 18 , ביקשתי לקבל חוות דעת נוספת מ”עין טל” . הרופא בעין טל שביצע את הבדיקה קבע שיש לבצע נתוח כזה . לאחר חו”ד נוספת זו בה נאמר שזהו ניתוח פשוט ואין צורך לבצע אותו בבי”ח פרטי ובהחלט ניתן לסמוך על איכילוב , נותחה כאמור בתאריך שלעיל . הניתוח בוצע בהרדמה חלקית. הרופא המנתח הגיע עצבני מאד ומשזזה אימי תוך כדי הניתוח חבט בראשה פעמיים וצעק עליה שלא תזוז .

הניתוח הסתבך והרופא שלא הצליח להוציא את ה! עדשה ( בניתוח הקטרקט ) , ריסק את עדשת העין וגרם לדימום . בשלב זה עצר את הניתוח , חבש את עינה של אימי וטען שצריך רופא מומחה והוציאה מחדר הניתוח .אימי , שהניתוח והחבטות גרמו לה לטראומה עוגמת נפש ובושה דרשה מאיתנו לעזוב מייד את בית החולים ולאחר שיחות שיכנוע רבות שלנו הסכימה להישאר ולסיים את פרק זה בניתוח בבית החולים איכילוב .

ניתוח חוזר עם רופא מומחה נקבע לעוד 48 שעות שבזמן זה אימי היתה ללא עדשה בעין ורסיסי העדשה שרוסקה בניתוח שעלולים היו לפגוע לה ברישתית . הניתוח החוזר עבר בשלום בו הוצאו הרסיסים ונקבע שהרשתית לא נפגעה . יחד עם זאת הלחץ התוך עיני עלה ל! -50. אמי שוחררה כעבור 12 יום ( בדרך כלל השיחרור מתבצע למחרת הניתוח ) עם לחץ עיני של 27 , לחץ גבוה בהרבה מהלחץ שנכנסה לניתוח . הראיה עדיין לא תקינה ואמורה לחזור ביום ד’ הקרוב לביקורת . ניתוח גלאוקומה יקבע מאוחר יותר לאחר שהעין תירפא מהניתוח .

מיותר לציין שבכל 12 ימי האישפוז לא מצא הרופא המנתח את הזמן להיפגש עם אימי או אותנו הבנים המלווים וכל הצוות הרפואי התייחס בחשדנות לכל שאלה שלנו בנושא במהלך ימי האישפוז ולכן התעורר בנו החשד שהם מסתירים מאיתנו מידע אם כי איני יכול לבסס את חשדותי מבחינה משפטית .

למרות שלדעתי עדיין מוקדם לבסס חשד של רשלנות רפואית שכן עדיין העין לא הבריאה ולא ניתן לדעת בוודאות שהעין ניזוקה מהניתוח , האם על פניו קיים חשד לרשלנות רפואית מבחינה משפטית , שכן על פי רגשות לא ניתן לבסס דבר ?

פנקוני אנמיה A רשלנות רפואית

לצערי בתי חולה בפנקוני אנמיה מסוג A.  אני לא חושבת שהיתה רשלנות רפואית.- אולי אני לא מבינה….
בכל מקרה אספר בקצרה.
נועה בת שנתיים ושמונה – אובחנה לפני חצי שנה.
ביצעתי את כל הבדיקות הגנטיות שביקשו לפני ההירון.
לא עשיתי את A כי לא ידעתי שיש לי צד מרוקאי במשפחה.
(בהריון השני השמתי מידע גנטי וביצעתי בדיקה לפנקוני מסוג A ויצאתי שלילית כלומר גם אם הייתי עושה אותה לפני ההריון של בתי החולה התשובה היתה שלילית.
ההריון נגמר בהפלה עקב מום בכליות – שכנראה קשור לאנמיה)
כלומר אם הייתי עושה את הבדיקה לפני בתי החולה גם לא הייתי יודעת שאני נשאית .
חשוב לציין שהרי גם בעלי מסתבר נשא של פנקוני מסוג A (אחרת לא היתה ליבת חולה) אבל עדיין לא ביקשו ממני לעשות את הבדיקה בהריון הראשון.
נאמר לי שבארץ בודקים רק מה שנפוץ. רק סוג מוטציה אחד מתוך הרבה שיש. ולבת שלי יש משהו לא נפוץ ולכן לא עלו על זה- כי לא חיפשו את זה.
בזמן ההריון שלה היא היתה קטנה החל משבוע 20 . ביצעתי שקיפות סקירות ומי שפיראקו לב עובר והכל היה תקין. חוץ מהגודל
אמרו שזאת כנראה בעיה בשיליה שאולי לא מתפקדת- אך למרות זאת בבדיקות ראו שיש זרימה טובה בורידים ועורקים.
זהו בגדול
בנחלה לא פשוטה ונועה תצטרך לעבור השתלת מח עצם וחוצ מז ה צפויים לה גידולים סרטנייםואורח חיים קצר.
ברור לי שאם הייתי יודעת שיש סיכוי לבעיה כזאת- לא הייתי יולדת אותה למרות כל האהבה לילדה המקסימה שיש לי.

שיתוק מוחין מלידה- cp- רשלנות רפואית?

שיתוק מוחין מלידה וסוכרת נעורים מגיל 11. יש לי 75% נכות בביטוח לאומי ואני מקבל קצבת נכות כללית + 50% קצבת שירותים מיוחדים.

שאלתי היא כזו:

האם את מייצגת אנשים עם סי.פי. מול הביטוח הלאומי (במחלקת שיקום וכדו’) ובמשרד הבריאות (בוועדות ניידות)?

חשוב לציין כי אני מעוניין לעלות את אחוזי הנכות שלי בביטוח לאומי ובמשרד הבריאות.

אני לא מחפש לתבוע על מקרה של רשלנות רפואית משום שאיני יודע אם בכלל הייתה רשלנות רפואית במקרה שלי.

רשלנות ניתוח לקיצור שפתיים- קיצור השפתיים

הניתוח שעברתי הוא ניתוח קוסמטי בנרתיק

זה ניתוח לקיצור השפתיים הפנימיות.

הניתוח מאוד פשוט,(למרות שמהכאבים בשבועיים הראשונים שלאחר הניתוח רציתי למות)…

הניתוח מתבצע ע”י חיתוך משולש קטן מהשפתיים וחיבורן מבלי לגען בחלקן החיצוני, כך שצורת השפתיים נשמרת ואין כל סיכוי לקבלת מראה לא טבעי.

לצערי הרב הרופא שעשה לי את הניתוח כנראה לא מקצועי בכלל והתוצאה מדברת בשם עצמה.

הוא הבטיח לי שהוא יתקן לי את הניתוח ואהיה שבעת רצון.

לא סמכתי עליו והלכתי להתייעץ עם שני רופאים אחרים מומחים בתחום, אך הם לא רצו לתקן בטענה שלא ניתן לתקן.

לא היתה לי ברירה ולצערי הרב החלטתי לתת לאותו רופא לעשות את העבודה והתוצאה היום הרבה יותר גרועה ולצערי הנזק הוא בלתי הפיך.

אני לא יכולה לתאר לך את הכאבים שלאחר הניתוח השני, למרות שהם מתגמדים ביחס לכאב הנפשי הגדול שאני נמצאת בו היום.

חוץ מזה שמבחינה אסתטית המקום נראה נורא והייתי משלמת כל מחיר כדי שהמקום יראה כמו לפני הניתוחים שעברתי, אני לא יכולה לקיים יחסי מין… (ולחשוב שעשיתי את הניתוח הזה כדי שיהיה לי יותר ביטחון כשאני במיטה עם גבר)…

אני רוצה לציין שלפני שפניתי אלייך פניתי לרופא והסברתי לו שהוא חייב לפחות לפצות אותי ב10000 ש”ח (עלות ניתוח כזה), אז הוא אמר שיש לו ביטוח והוא לא מתכוון להוציא כסף מכספו. הסברתי לו שאין לי זמן לבתי משפט ושהוא יודע כמה אני ביישנית וגם ככה אני מתביישת בניתוח הזה ולא נעים לי להיות במצב הזה, אך לא היה לי עם מי לדבר והוא התנהג כל כך לא יפה שהחלטתי לא לעבור על זה בשתיקה.

זה בקיצור הסיפור העצוב על הניתוחים שעברתי. האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ולקבל פיצויים

רשלנות רפואית קופ"ח מכבי- מוקד חירום קופת חולים

 

אני בחודש השישי להריוני ומאושפזת בשמירת הריון עקב קיצור צוואר הרחם והתייבשות .

התעוררתי בבוקר והתחלתי להקיא ולשלשל (סליחה על התיאור), ומיד ביקשתי מבעלי שייקח אותי למוקד החירום המפורסם של קופ”ח “מכבי”. בבוקר הגענו למוקד בתקווה לקבל טיפול ומענה, בכל זאת אני בהריון ומצב כזה עלול להיות מסוכן (כידוע וכפי שכתוב בכל ספרי הריון ומוסבר ע”י אחיות של טיפת חלב התייבשות עלולה לגרום לצירים מוקדמים). במוקד נבדקתי ע”י דר’ למען האמת נורא שמחתי לראות שזאת היא משום שפגשתי אותה פעם במרפאה בנווה זאב והיא נראתה ונשמעה רופאה מאד מקצועית עניינית ואכפתית. לצערי מוקד החירום של מכבי איננו בשום אופן מצויד לקבל נשים בהריון ודר’ תמרה איננה רופאת נשים.

לאחר בדיקה היא שלחה אותי לבצע בדיקת דם ולקחת “פראמין” כדור נגד בחילה לבקשתי ורצתה לשחרר אותי למנוחה הביתה. הד”ר הסבירה לנו שמדובר בקלקול קיבה או וירוס הנו הך מבחינתה ושאין לי מה לדאוג זה יעבור,ולה אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

כשיצאתי מחדרה הייתי מאד חלשה התיישבתי בחדר ההמתנה ומיד הקאתי שוב, ורק אז הדר’ הנכבדה התחילה לטפל בהתייבשות ונתנה הוראה להחזיר אותי למיטה ולתת לי 1 ליטר נוזלים באינפוזיה משום שלשתות לא יכולתי כי זה גרם לי להקאה ובחילה.

לאחר קבלת הנוזלים לקראת השעה 14:00 בצהריים לערך שוב בדקה אותי הרופאה הנכבדה וחזרה שוב על אותו המשפט המפורסם: ” יש לך וירוס או קלקול קיבה אחד מן השניים ואין לי מה לעשות איתך יותר” חזרה עליו מספר פעמים. היא נשמעה מאד מבוהלת ממה שהנהלת “מכבי” תעשה לה אם חס ושלום היא תשלח אותי לבדיקה בחדר מיון. הרופאה גם הוסיפה ואמרה מספר פעמים שאין לה שום אינדיקציה רפואית לשלוח אותי למיון והיא לא רואה את הקשר בין מה שקורה לי להריון שלי במיוחד שלא כואב לי בבטן תחתונה.

אני תוהה האם העובדה שאני בהריון בחודש מתקדם והיא איננה רופאת נשים ואין לה מוניטור לבדוק אם העובר שלי בסדר איננה אינדיקציה מספקת להפנות אותי למקום שכן יכול לתת לי את המענה ההולם.

משסיימה דר’ לדבר על אינדיקציה רפואית הקאתי שוב והפעם בחדר שלה, וגם זה לא הבהיל אותה, ולא גרם לה לחזור מהחלטתה, היא עדיין ישבה והמשיכה להסס מה לעשות איתי. היא הוסיפה ואמרה שהיא עשתה איתי כל מה שהיא יודעת ולימדו אותה בבית הספר לרפואה. בעלי שישב לידי והחזיק את הפח ושיערי בזמן שהקאתי באותו רגע כבר רתח אליה מזעם, ודרש הפניה למיון שנינו היינו מעט בהלם מהעקשנות שלה, הד”ר הנכבדה המשיכה להתנגד בתוקף. לאחר שהקאתי יצאתי מהחדר על מנת לשטוף פנים ובעלי נשאר עם הגב’ בחדר. לאחר שחזרתי מהשירותים ראיתי את בעלי יוצא מחדרה עם מכתב הפניה למיון, ושחרור מהמוקד ולקח אותי משם. אין לי מושג מה קרה בחדר בחמש דקות שלא הייתי ואני גם לא רוצה לדעת, דבר אך להתנהל והמכתב לא ניתן ביוזמת הרופאה.

מיד לאחר מכן נסענו הביתה כדי שאוכל לנוח מעט כי הייתי מותשת וחלשה מאד לא יכולתי כבר לעמוד על רגליי הייתי מאד מיובשת, ולא יכולתי לאכול או להריח דברי מאכל, ובוודאי שלא לשתות. לאחר ניסיון נוסף לאכול משהו, שוב הקאתי. אז היה לנו ברור שהגיע הזמן לנסוע למיון. כשהגענו למיון בביה”ח “סורוקה” כמובן שהפנו אותנו מיד למיון נשים וזאת משום שאני בהריון הרי זה ברור אפילו לפקידה שיושבת שם (לדר’ תמרה זה לא היה ברור). השעה הייתה 17:00 או 18:00 בערב אני כבר לא זוכרת והתחילו לבדוק אותי בסורוקה תחילה בדקו סימנים חיוניים וחוברתי למוניטור שבו ורק בו כמובן התגלה שיש לי צירים. מאוחר יותר בבדיקת אולטראסאונד התגלה גם ממצא נוסף שכפי שהסבירו לי הרופאים כאן התגלה במקרה והתברר שהצוואר הרחם שלי מקוצר ואני נמצאת בסכנת לידה מוקדמת. מיד התחילו לטפל בהתייבשות שלי בצורה מסיבית, ובניסיון לעצור את הצירים (שבוע 24 להריון). כמובן שהייתי מבוהלת, בהלם ומאד כועסת על גב’ בלינקי שהחזיקה אותי חצי יום במוקד של מכבי במקום להפנות אותי לגורם המטפל באמת.

ד”ר לא ראתה את הקשר בין ההתייבשות להריון והמשיכה לטפל בי כמו בכל אדם אחר בלי להתחשב בכך שאני בהריון. גב’ בלינקי פחדה פחד מוות לתת לי הפניה למיון ומאחריות הנובעת מכך. במקום זאת היא לקחה על עצמה אחריות שלא לה על אישה בהריון וסיכנה גם את חיי וגם את חיי העובר שלי.

ייתכן ואני ושוב אומרת שזה רק ייתכן כי אינני רופאה וגם הרופאים לא יודעים אם זה כך או לא כך אבל אם היינו מונעים את הצירים שבאו בעקבות ההתייבשות היינו אולי מונעים את התקצרות הצוואר והיינו מונעים את האשפוז הממושך שלי בביה”ח “סורוקה” אבל מה שבטוח היינו מונעים את הצירים.

לדעתי כל זה קרה בגלל המדיניות המופרכת של קופ”ח “מכבי” המנסה למנוע בכל דרך אפשרית פניות למיון. את זה אני יכולה להבין אבל מה שאני מתקשה להבין זו רשלנות רפואית. זהו לא המקרה הראשון, כשרופא בקופ”ח מכבי נמנע מלתת טיפול לחולה בגלל פחד שזה יצא מכיסו

רופאים מונעים טיפול או בדיקות ממטופלים בשל עלותם הגבוהה לקופה ואינם פוחדים לומר זאת. לפני מספר שנים דר’ ברכה ברקאי סרבה לתת לי בדיקות אנדוקריניות וטענה שהיא לא יכולה משום שזה עולה הרבה כסף לקופה, ואח”כ כועסים עליה. לבי כמובן יצא אליה אך זה לא ממש עזר לפתור את הבעיה הרפואית שלי. אותו מקרה היה גם עם האלרגיה שלי לאנטיביוטיקה, עד היום אינני יודעת למה אני אלרגית, אני רק יודעת שיש לי תגובה בצורה של פריחה לאנטיביוטיקה לאיזה סוג אין לי שמץ של מושג משום שלא רצו לבדוק כי גם זה עולה הרבה כסף לקופה. בהיותי באשפוז שאלו אותי הרבה שאלות על זה אך לצערי לא ידעתי לענות על שאלות אלה משום שאין לי מה לענות, אז עניתי תשובות של ילדה מפגרת. לסיכום ניתן לומר כי היו מספר מקרים שקרו לי באופן אישי ומקרים ששמעתי מאנשים אחרים. אבל מבחינתי העובדה שאני כבר שבועיים מאושפזת זה היה מקרה חוצה גבולות ודורש התייחסות מידית כי אכן מדובר כאן ברשלנות רפואית ואף בפשע. לכן ברגע שהתאוששתי מעט ממה שעובר עלי כרגע מיד כתבתי מכתב זה.

אני לא מבקשת התייחסות אני דורשת התייחסות בהקדם למכתב זה

ברצוני גם ליידע אתכם שיש לי את כל הכוונות לפתוח בהליכים משפטיים נגד הגב’ בפרט ונגד קופ”ח מכבי בכלל ברגע שאצא מכלל סכנה ובע”ה שיולד התינוק שלי, וכמובן שאשקול מחדש את המשך החברות בקופ”ח מכבי בכובד ראש.

הפריה /הפרייה – רשלנות רפואית?

14 שנה הייתי מטופלת אצל פרופסורבפריון , והוא שכנע אותי לתרום ביציות בתמורה לקבל את ההפריה חינם , בפועל תרמתי ביציות ובתמורה קיבלתי את ההפריות
( 4) ועדין לא נכנסתי להריון, הוא דאג לכך שיהיו לי מעל 30 ביציות בכל טיפול דבר אשר גרם למחלתי סרטן בשחלה,  בסוף נכנסתי להריון באופן טבעי , לאחרונה התגלה אצלי סרטן השחלה דבר אשר אינו אופיני לגילי הצעיר, בבירור שערכתי הבנתי שככל הנראה הוא אחראי לתוצאה הסופית, כיום אני מטופלת בכימותרפיה , באם את מעונינת לייצג איתי אשמח שתצרי איתי קשר

כל זאת במידה ואכן ניתן לקבל פיצויים בגין רשלנות רפואית זו שלדעתי הינה חמורה ביותר. מה דעתך?

 

מרשם שגוי- רשלנות רפואית?

Message:בתי בת השנה וחודשיים שוחררה מאשפוז וקיבלה מרשם מהרופא להמשך הטיפול האנטיביוטי בבית. נאמר לי ההשמע להוראות הרוקח! ניגשתי עם המרשם לבית המרקחת של הסופרפארם באיכילוב. הרוקח הכין לי את המרשם ונתן הוראות שימוש שגויות !!! נתן את משך הטיפול האנטיביוטי ל 3 ימים במקום ל 8 ימים- מה שהתברר כשגוי והיה עלול לגרום להופעת המחלה באופן חמור . ברצוני לתבוע את בית המרקחת על רשלנות רפואית. האם ניתן לקבל פיצויים על כך ואם כן מה גובהם?

ולד / עובר מת- רשלנות רפואית?

ברצוני לברר אם במקרה שלי היתה רשלנות רפאואית.

 

להלן המקרה: לפני 4 חודשים ילדתי בניתוח קיסרי בשבוע 31 וחצי ולד מת ,

 

עקב היפרדות שיליה.

 

זהו אינו המקרה הראשון שלי, ההריון הראשון שלי גם נגמר בהיפרדות שיליה בשבוע 35 אך לשימחתי הולד

 

נולד חיי, וזאת יש לציין בזכות המהירות שהוכנסתי לניתוח הקיסרי, מכיוון שהייתי מאושפזת באותה עת בבהי”ח.

 

ברצוני להוסיף שרק לאחר ההריון השני כאשר הולד נולד מת לקחו את השיליה לניתוח פתולוגי ועברתי מספר בדיקות

 

לבירור קרישיות יתר, כל הבדיקות חזרו תקינות.

 

אך למרות זאת הודיעו לי שבהריון הבא אני יאושפז בביה”ח מתחילת חודש שביעי ויילדו אותי כנראה בשבוע 34 או 35 .

 

שאלתי היא – האם לא יכלו לעשות את כל הבירורים האלו לאחר הלידה הראשונה, ולהנחות אותי שיש עליי להתאשפז כבר מחודש

 

שביעי, האם לא היה כאן איזשהו סוג של רשלנות רפואית והאם ניתן לקבל פיצויים בגין כך

רשלנות רפואית של רופא מנתח מנהל מחלקה

ברצוני לברר אפשרות של הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, נגד רופא מנתח ונגד מנהל מנהל המחלקה שלו, להלן פרטי המקרה
בעקבות גוש בלסת התחתונה פניתי למנהל מחלקת א.א.ג, הפניה הייתה למרפאתו הפרטית, והוא הציע לי להתאשפז במחלקתו למטרת ניתוח ביופסיה
בניתוח הוציא המנתח בלוטה אחת מתוך מספר בלוטות נפוחות היות והוא טוען שזו נראתה לו בלוטת לימפה, תוצאות הביפסיה היו שזו בלוטת רוק שאינה ממאירה, הד”ר הנ”ל רצה לשחני לדרכי בטענה שהכל בסדר, אך מששאלתי אותו למה יש לי עדיין נפיחות משמעותית , הציע לי לעבור שנית תהליך של שאיבת תאים , והפעם באיכילוב התוצאה הייתה לא חד משמעית ולכן הציע לי ד”ר זה לעבור אצלו ניתוח ביופסיה שנית, כמובן שלאחר המחדל שלו סירבתילהיות מטופל על ידו  ועברתי לבי”ח שיבא שם נותחתי בשנית ונמצא שאני סובל מלימפומה פוליקולארית
מה שנראה לי שד”ר זה התרשל בכך שלא נטל דגימות מיתר הבלוטות הנפוחות וגרם לי בכך צורך לעבור ניתוח נוסף כאשר כל זה נמשך שבועות ארוכות מלוות בחרדה עמוקה, שלא לדבר על כך שהוא הוציא בלוטת רוק במקום בלוטת לימפה ולולא התעקשותי הייתי נשלח הביתה בטענה שהכל תקין
אציין גם שהנ”ל לא טרח לדבר עימי לא לפני ולא אחרי הניתוח, גם הפרופ’ אף אוזן גרון התרשל בתפקידו כמנהל ולמרות שפניתי אליו במהלך האישפוז , הוא אמר לי יהיה בסדר, הייתי מצפה ממנו בנוסף לתפקידו הניהולי לפיו הוא אחראי על הנעשה במחלקתו שיתייחס אלי גם היות ועברתי דרך מרפאתו הפרטית