סיבוכים בלידה והאטות בדופק עוברי – רשלנות רפואית?

שלום רב

שמי מיכל לוי ראיתי את האתר באינטרנט ואני רוצה לדעת אם יש בסיס לתביעת רשלנות רפואית ובמידה ויש לתבוע.

הסיפור:.

בגיל 24 לאחר נסיונות רבים להרות למרות שהתיק הרפואי ידוע וצלקת של ניתוח בטן ענקית מעטרת את גופי התחלתי טיפולי פוריות בביה”ח שבעקבותיהם החמירה מחלה שפרצה בעקבות הניתוח הראשון האנדו מטריוזיס שכמובן לא אובחן בשום שלב…. טופלתי ב ארבע הזרעות שגרמו לי סבל נורא ללא תוצאות.

בבדיקת דם פשוטה שנערכה ערך ה FSH היה גבוה מאוד לגילי למרות שלא היו בעיות הורמונאליות קיימות אובחנתי כלא מוסברת…

עקב מיעוט תורים  לטענת בית החולים, הופנתי לביה”ח  אסף הרופא שם מיד נערך לי טיפול IVF שגרם לי סבל כאבים נוראיים עד כדי זחילה על הרצפה באולטראסאונד! תלת מימד ראו אנדומטריוזיס בשחלות ושום איבר של הבטן לא היה במקומו עקב הניתוח הראשון.

השחלות היו גמורות לא אובחנתי בשום שלב קודם והטיפולים החמירו את המצבי.

סרבתי להפסיק את הטיפול ואכן הריתי ארבעה עוברים אחד מהם בחצוצרה ושניים בקרן הרחם.

עובר אחד בקרן הרחם שרד.

בשבוע 12 התחילו דימומים כבדים וכאבי תופת אדירים השיליה החלה להתנתק מהרחם  הכאבים החמירו וולא הייתי מסוגלת לאכול דבר או לשתות – אמרו שאני מפונקת.

במהלך השבועות עד שבוע 19 חזרתי שוב ושוב לרופא הנשים בכאבים איומים ברום הבטן חולשה כללית טעם בחילות עזות ללא הקאה ועירפול חושים התשובה היתה “מפונדקת והיסטרית”

בשבוע 21 הובהלתי לבית החולים מקיאה דם בכאבי תופת עד כדי אובן הכרה שוב ושוב  בגין קריעת המעי הדק.

בבטן היו היתבדקויות קשות מאוד מהניתוח בינקות שפשוט קרעו אותי מבפנים איש לא התיחס לתלונותי או לתיק הרפואי שאלתי אם העקרות הבלתי מוסברת נובעת מהניתוח בינקות ונאמר לי כי אין קשר כלל.  המצב היה קשה מנשוא עובר בבטן שיליה שנפרדה עקב קושי של הרחם לגדול  הולכת וגדלה הקריעה וכאבי תופת. סרבתי לוותר על העובר שלי למרות שהייתי במצב מסכן חיים. הרוםפא שלי אמר לי שזה מצב נדיר אי אפשר היה לדעת קודם… האמנם?

עברתי ניתוח חירום פתיחת בטן מלאה! עם עובר בבטן בשבוע 21 עובר חי ונושם.  בו הוחלפו מיקום האיברים לצד שמאל והרחם הוזז לצד ימין . העובר נשאר בבטן.

עד שבוע 33 הבטן גדלה עם העובר על התפרים כאבי תופת איומים ללא תרופות משככחות כאבים מלבד אופטאלגין פעם ביום. כאבי רגליים קשים (חלק מהרגל רדום עד לעצם היום הזה)

בשבוע 33 עקב ירידת מים סמוייה הגעתי לביה”ח הוצע לי ניתוח קיסרי למרות שהכירוג אמר שאוכל לעבור לידה ואגינאלית. העובר לא היה בסכנה במנח טוב ללידה קיבלתי אפידוראל לפני פתיחה מרחמים על כאבי התופת חודשים ארוכים ככ.

לאחר שעות רבות בחדר לידה כשמצבי הולך ומתדרדר הקאות קשות ערפול הזעה מרובה וגלי חום  ומנות אפידוראל רבות שמנו לב כי יש דימום בקטטר קשה איש לא התיחס.

נכנסתי לחדר לידה ב 8 בבוקר בשעה אחת בלילה התבקשתי ללחוץ בצעקות קשות כי “איני משתפת פעולה” העובר לא זז השאירו אותי ככה עד כשמעו עשר וחצי בבוקר בפתיחה מלאה מחצות הלילה הסבל לא היה יתואר במילים והחרדה עוד יותר.

בשעה חמש לפנות בוקר שמתי לב כי אין צירים למרות הזירוז לאורך כל הלידה העובר לא היה במצוקה כלל. ביקשנו שיערו את הרופא המיילדת סירבה באומרה כי הוא ישן ושאני אתחיל ללחוץ. לא עזר כלום. למה? כי הרחם כבר היה קרוע מחצות בערך.

רק בשמונה וחצי בבוקר הובהלתי לחדר ניתוח קיסרי חירום  ערה כמובן, סרבתי להרדמה כללית. פחדתי שאני אמות לפני שאציל את הילד שלי רציתי לראות שהוא חי . מאוד רציתי אותו. חששתי מאד ממצב של אספיקציה או האטות בדופק

הרופא פתח את הבטן וצרח איפה התינוק מה זה דימום הזה הוזעק רופא מיילד שדחף את התינוק מתעלת הלידה חזרה לרחם הקרוע  .

התאוששות מלאת צרחות וכאבי תופת תפרו הכל.

לאחר  שנים של סבל עקב כאבי בטן קשים שהולכים ומחמירים, נבדקתי סי טי חירום בו לא נתגלה ממצא חריג מעבר לכל החלפת האיברים ובטן נפוחה בצורה יוצאת דופן כמו בחודש תשיעי…. אחרי מס’ שבועות קרסתי כליל הסתבר כי יש לי נמק! בבטן עקב אפנדיציט שלא אובחן (היה בצד השני) ורופא צעיר החליט במיון לנתח אותי ללא פתיחת בטן , כי “נולדתי עם האיברים הפוכים” הוא אפילו לא הסתכל….מה שהיה מאוד מסוכן כי ידעתי שהכל דבוק כמו בטון העורק הראשי מעל השרירים  והוא בקלות יכול להרוג אותי. הזעקתי את הרופא האישי שלי הוזעקו בכירי מחלקת כירוגית הניתוח האחרון היה לפני ארבע שנים  קשה מאוד וארוך מאוד בו פתחו בפעם הרביעית את הבטן לאורך, חתכו איברים בריאים לחלוטין ע”מ להגיע לנמק. המסמכים אודות התנהלות הניתוח לא מפורטים כלל כתוב רק אפנדיצית ונמק במקום לא כתוב דבר על האיברים הבריאים שנפגעו.

ההחלמה היתה נוראה ונמשכה ארבעה חודשים בהם הייתי במצב סיעודי של ממש.

עד היום הסבל הוא נורא כאבי בטן קשים, חוסר יכולת לאכול מנה נורמאלית נאלצת לאכול קצת קצת לאורך כל היום. מוגבלת גם בסוגי המזון.

לאחרונה עקב הרעה במצבי הסתבר כי יש לי עשרה שברים בבטן שניים מהם גדולים במיוחד  ועלולים להיכלא בכל רגע נתון. ויש לצורך בניתוח נוסף השתלת דופן בטן היות שאין שרירים הם מתחת לאיברים (מכה קלה יכולה להרוג אותי) יתפרו רשת לעור. ניתוח קשה מאוד מלא סבל והחלמה של שנה מתוכם חמישה חודשים סיעודי בטוחים.

כשנה לאחר לידת יהושע הסתבר כי איני יכולה לשאת ילד כלל מצב המסכן חיים ועברתי בישראל 3 תהליכי פונדקאות נוספים.בגלל מצב השחלות האכולות  באנדומטריוזיס שהרופםאים התעלמו ממנו שלושת הילדים הם גם מתרומת ביציות. הוצאה אדירה נוספת שספגנו ודיכאון קשה על חוסר יכולתי לתת חיים או להיות אמא לילד משלי .

ככל שהזמן עובר הסבל גובר הכאבים בלתי נסבלים יש צורך בניתוח מציל חיים שאם אני אעשה אותו סיכון גבוה שלא אצא ממנו שלמה (יתכןו שמחוברת לשקיות לכל ימי חיי)  או זיהום קשה ניתוח זה מסוכן מאוד כי אין שרירים ועלול להיות ניתוח נוסף להוצאת הרשת אם ישימו שיגרום לי סבל עוד יותר גדול. כמו גם היום אני מפנרסת כמעט יחידה של הבית ושנה סיעודית ושיקום לא באה בחשבון כלל.

אני קושרת את הבטן בחזקה למנוע גלישה של איברים החוצה ועובדת שעות רבות, מכופפת, עקב חוסר שרירי בטן כל העומס הוא על שרירי הגב ובטן מצולקת וקרועה שנראת מזעזע.

למען ילדיי.

 

ככל יעבור הזמן מצבי יתדרדר יותר. מכרתי דירה בשביל תהליך פונדקאות… לקחתי ושילמתי הלוואות רבות להיות אמא. מעולם לא ויתרתי ולעולם לא אוותר על ילדיי.

 

האם יש לי בסיס לתביעת רשלנות רפואית? האם אפשר היה אחרת?

הטיפולים המיותרים סיכון החיים והנכות התמידית לנצח.

 

לטיפולך ודעתך אודה

מיכל לוי