להשיג מסמכי לידה – זריקת פיטוצין – חתך או קרע

 

שלום ענת,

שמי ברקת בת 34 מחדרה. בעבר מורה למחול.

אינני יודעת כבר שנים למי לפנות וחלק מהעיניין הוא הדחקה שלי מלהתעסק בנושא, בגלל הטראומטיות של החויות.

מדובר על שני ארועים שקשורים למה שמכונה רשלנות בלידה או רשלנות בהריון ואני לא יודעת אם כדאי לתבוע וכמו שאמרתי גם לא נשאר לי הרה זמן לזה.

את התקווה האחרונה שלי להחזיר לעצמי שקט נפשי וגם פיצוי על כל הסבל שעברתי ועדיין עוברת והמליצו לי עליך הרבה עורכי דין שאני מכירה ולא עוסקים בתחום רשלנות רפואית.

מהו המקרה

1. לידה הכוללת התיחסות מעליבה. חתך חיץ למרות סירוב. כאבים במשך שנים ממנו.

2. פגיעה בשד מניק במהלך FNA וביצוע ההליך ללא החתמה מראש תוך הטעיה.

 

אני זקוקה ליעוץ דחוף, לפחות בראשון בגלל התישנות קרבה.

אני נכה מקרוהן וגם גרה מאוד רחוק וזקוקה למישהו שיוכל לטפל בתביעות מרחוק.

חשוב לי שיהיה מישהו או מישהי רגיש וגם מומחה בנושא.

לגבי האירוע הראשון, אתאר את הלידה באופן מאוד מתומצת, כדי שיהיה ברור על מה מדובר.

לגבי האירוע השני, עדיף שאסכם לחוד ואעביר למי שתפנו אותי. יש ערימת ניירת ותמונות.

יש שם שילוב של פגיעה בזכויות רפואיות ועבירה על החוק. הטעיה, שקרים ועוד.
הרבה זריקה שלי מאחד לשני ללא לקיחת אחריות. אסותא, רמבם, רופאים ויחידות שונות.
בנוסף הפגיעה גרמה לדימום, להתנפחות, לפצע פתוח והחלמה מאוד ארוכה כולל התערבות ארוכת טווח של כירורגיה פלסטית, מירפאת פצע, ריפוי בעיסוק ועוד. טיפול של שנים. צלקת מכוערת בשד וכאבים עד היום.

 

ילדתי בבית חולים בדרום.

בשבוע 38.5 ירדו לי המים בבוקר והחלו צירים. אחה”צ הגעתי לרופא נשים לבדיקת אולטרסאונד מתוכננת. הוא לא האמין שזה מים עד ששם נייר לקמוס.

הרופא שהוא מילד ותיק, נלחץ, היות וידע שרציתי ללדת בבית, ואמר שארד דחוף למיון.

הגעתי חזרה הביתה לארוז תיק. היות ולא התארגנתי ללידת בית עם תומכת וכו, היות והן לא מוכנות אחרי קיסרי, אז התקשרתי למד”א וירדתי איתם ועם בן זוגי. אנו ללא רכב.

זוהי לידה שניה כשהראשונה היתה קיסרי בעקבות עכוז . בראשונה היתה ירידת מים ב 39.

ביולדות בגלל הירידת מים, לא נתנו לי חדר טיבעי. גם לא שיחררו. בגלל הקיסרי לא נתנו זרוז.

זרקו אותי בחדר. לא הסכימו לעזור לי לקבל צירים סדירים.

לחצו עלי לפתוח וריד. סירבתי. שלחו רופא שצעק עלינו. כאילו לא מספיק לחוץ לנו.

במקום שיהיו לי צירים, הייתי עסוקה בלהלחם במערכת.

כל הלילה לא ישנו. האחיות בתחנה ישבו ביחד עם עצמם ואמרו שאין להם מה לעשות.

אפילו המקלחת היתה רחוקה מהחדרים. לו הייתי נשארת בבית, לפחות זה היה לי.

הסתובבנו כל הלילה באיזור רחוב שבו הכל סגור.

ניסיתי גם עיסוי וישיבה על כדור פיזיו שהבאתי. פרסנו סדין על הריצפה ועליו הכדור.

בסיור רופאים בבוקר, הרופא איים עלי שאם לא תתפתח לידה עד הצהריים (שאז המנתחים הולכים הביתה) אז יכניסו אותי לקיסרי.

הבנזוג שלי נכנס מאוד ללחץ והתחיל לבכות, היות וידע על הטראומה שהיתה לי מהקיסרי ושגם לא יוכל להיות בלידה, כי לא נמצאים בחדר ניתוח. זו לידה ראשונה שלו.

למידע על עורך דין רשלנות רפואית בבאר שבע

סרבתי לאנטיביוטיקה לוריד ובכלל לחיבורי לצינורות. חיברו אותי למוניטור.

בעשר בבוקר הגיע הרופא נשים שלי, כפי שהבטיח בשיחת טלפון בערב. הוא שיכנע את הרופא לבדוק שוב פתיחה כדי לתת פיטוצין.
הרופא שבדק אמר שיש ס”מ אחד וכן יתנו פיטוצין. למרות הקיסרי והסיכון. ביקשתי שיתנו מעט.

גם אחרי ההחלטה. הרופא שוב חזר ואמר שאם תוך 4 שעות לא אלד אז יכניסו לקיסרי.

בנתיים הביאו לי אוכל. האחות הראשית שנכנסה וראתה אותי אוכלת כשאני יושבת על כדור הפיזיו, התחילה לצעוק עלי שאני אוכלת, כי לא יוכלו להכניס לניתוח בגלל זה.
איך רוצים שיהיה לי כוח ללדת. עשו הכל כדי שלא אוכל ולא תהיה לי מנוחה נפשית וגם לא עזרה.

לאחר מכן חיברו אותי לפיטוצין. הפיטוצין גורם לצירים שהיו להתגבר.

נתנו מעט ואח”כ באו להגביר. בשלב מסוים ביקשתי שיורידו כי היה חזק מאוד.

הייתי על שש וניסיתי להתגבר ע”י נשימות וגם הוצאת אויר בצעקה קלה בכל ציר.

כאב לי מאוד. אני חושבת שיותר מצירים רגילים. ולא הורידו את המינון של הפיטוצין.

פתאום נכנס רופא ושאל למה אני צועקת. אמרתי שכואב לי. הוא אמר שאקח אפידורל.

הוא לא הציע לי להוריד את הפיטוצין. הוא גם התנהג בצורה שאני מפריעה. מאוד נעלבתי.

אח”כ שאלתי והתברר שהוא ראש המחלקה.

הביאו מרדימה. אני חושבת. חתמתי לה בלי שראיתי על מה. רק שלא יכאב. עדיין השאירו פיטוצין.

לקח המון זמן לחבר ומאוד התעצבנתי שלוקח כל כך הרבה זמן וגם לא משפיע.

אחרי שחיברו אפידורל, בדקו פתיחה. היתה פתיחה 10.

זה ממש היה מרגיז, כי אם היו בודקים קודם, במקום לבוא להפסיק את הצעקות שלי, אז גם היה מתיתר האפידורל. פשוט הייתי יולדת וזהו.

עכשיו הייתי תקועה עם אפידורל שלא עובד. הרגשתי את הילד בפנים מכאיב לי מאוד.

רצו לילד אבל סירבתי ללדת כשאני לא מרגישה כלום. לא יכולתי ללחוץ בלי להרגיש.

חיכינו כמה שעות שיעבור האפידורל.

ניסיתי גז צחוק. התחלתי להשתעל. רבע שעה אחרי (על השעון) נכנסה האחות שדאגה כי שמעה שיעולים.

כשכבר הרגשתי מה שקורה למטה, אז הגיעו והתחילו להכין מסביב כדי לילד.

אני נעמדתי על שש. הן רצו על הגב. הן התלוננו שלא שומעות את המוניטור אז אני שמתי במיקום נכון כדי שישמעו (אני הרגשתי בדיוק, זה רק בשבילן).

כך היו ויכוחים על הכיוון במקום שיתנו לי ללדת בשקט. רק הנוחיות שלהן עינינה אותן.

התפשרנו על הצד. שהיה גם לא ממש נוח או הגיוני. הן שימנו את הנרתיק עם איזה שמן.

הלחץ שלהן גרם לי למתח וכיווץ של כל הגוף.

בשלב מסוים, האחות הרימה מספריים. אני צרחתי לא. זה מצולם בוידאו. שומעים אותי.
יש רק קטעים קצרים מצולמים כי הם לא אהבו שמצלמים וגם כי הבנזוג היה לחוץ.

היא הניחה את המספריים. אבל אח”כ הודיעה לבןזוגי שהתינוק לא עובר ופשוט לקחה את המספריים וחתכה.

אני צרחתי מכאבים. היא חתכתה לי את השפה באלכסון האחורי הימני ונוצר לי חתך לכל אורך הנרתיק.

אחרי שיצא הילד, ביקשנו ולא חתכו את החבל. לחצתי ובקלות יצאה השיליה.

לאחר השקילה וההנחה על הבטן והעיטוף. ניסיתי להניק אבל ללא הצלחה (לאחר כמה ימים גילינו שזו בעיה אצלו של לשון תפוסה ששיחררו בבי”ח סמוך לשיחרור).

הבן זוג שלי הלך עם הילוד כדי לודא שלא יתנו חיסונים ודברים אחרים.

אותי השאירו פתוחה ומדממת. נתנו לי זריקת פיטוצין לטוסיק, בלי לשאול אותי.

הגיעה מישהי לתפור, מאחוריה עמדה עוד מישהי שהנחתה אותה.

הן ישבו הרבה זמן לתפור. בחלק של השפה, אמרתי שקשרו חזק מידי. הן טענו שתקין.

לקחו אותי למחלקה. שם הגיע רופא ילדים לשכנע אותי לקחת בדיקת דם ולתת אנטיביוטיקה לילד. אחרי יומיים ללא שינה, ניכנעתי. רק להפטיטיס סרבתי והרופא לא התווכח.

בימים שאחרי, ביקשתי כמה פעמים שיבואו לבדוק את התפירה שמאוד הציקה והכאיבה לי.

הם באו ובדקו ואמרו שהכל בסדר. גם כשהשתחררתי ביקשתי שוב ואמרו שבסדר.

הגעתי לרופא נשים והוא אמר שיש לי ג’ולה במקום התפירה אבל שנחכה. (מתועד).

מסתבר שהן לא תפרו עור לעור בשפה, אלא תפרו קפל של השפה לעצמו. יכולה להסביר יותר בע”פ.

התפירה היתה לא נכונה.

במשך חודשים סבלתי מכאבים. לא יכולתי לקיים יחסי מין כלל. גם נגיעה היתה כואבת.

לאחר כמעט 3 שנים של סבל, הופנתי לרופא נוסף לבדיקה.

הרופא אמר שכולן סובלות ולכן הם משתדלים לעשות פחות חתכים.

הרופא אמר שכל ניסיון לתקן, רק עלול לגרום ליותר נזק.

כיום עדיין מרגישים את התפר לאורך כל הנרתיק, מין זיגזג, ועדיין יש קישיון בשפה. יחסי מין עדיין קשים.

זהו.

אני מאוד רוצה ללדת שוב בשביל חוית לידה מתקנת.

לידה זו היתה אמורה להיות אושר לשנינו והפכה ללידה שהיא סיוט וטראומה.

היא גרמה גם להרבה ריבים וטענות שלי לבנזוג שלי ששמו אליעזר, בעיקר על זה שבכלל הגענו לבי”ח ועל חוסר יכולתו להיות יותר פעיל ולהגן עלי שם. אני לא הבנתי שהוא היה בעצמו בטראומה. שהיתה לו לידה ראשונה.

מצ”ב ניירת שקשורה לחתך חיץ.

אודה לתשובה מה כדאי והאם לעשות.

 

אגב עורכת דין שלא מבינה בתחום איתה התייעצתי בעבר אמרה כי מסמכי הלידה מתוארים כתקינים. מסמכים אחרי הלידה לגבי החתך מתואר כתקין. אין לה ספק שאני מרגישה משהו ושאני מתארת דברים שקשורים בלידה כאילו דפקו אותי ובעצם אלו הפעולות שחייבים לעשות בלידה [לדוגמא מאוד הפריע לה שנתנו לה זריקת פיטוצין אחרי הלידה אבל חייבים לתת את זה כדי לכווץ חזרה את הרחם] .

לדעתי היא טועה ואני בטוחה שאת תצליחי לרארות את האור בקצה המנהרה ולהחזיר לי את הצדק לחיי.

סומכת עליך. ברקת