כיצד לבחור עורך דין לתביעות רשלנות רפואית

בחירת עורך דין מתאים היא קריטית להצלחת תביעת רשלנות רפואית. תחום זה מורכב ודורש מומחיות ספציפית שאינה קיימת אצל כל עורכי הדין.

קריטריונים לבחירת עורך דין מתאים

1. התמחות וניסיון

• התמחות ספציפית ברשלנות רפואית – יש לבחור עורך דין המתמחה ספציפית בתחום הרשלנות הרפואית ולא רק בדיני נזיקין באופן כללי.
• ניסיון בתיקים דומים – בדקו האם לעורך הדין ניסיון בטיפול בתיקים דומים לשלכם, לדוגמה, אם מדובר ברשלנות בלידה, חפשו עורך דין עם ניסיון בתחום זה.
• ותק בתחום – עורך דין עם ותק של לפחות 5-10 שנים בתחום הרשלנות הרפואית יהיה בעל הבנה מעמיקה יותר של התחום.

2. הכישורים והמשאבים

• ידע רפואי – עורך דין טוב בתחום הרשלנות הרפואית צריך להיות בעל הבנה בסיסית בתחומים רפואיים.
• קשרים עם מומחים רפואיים – יכולת לגייס מומחים רפואיים לחוות דעת היא קריטית.
• משאבים לניהול תיק מורכב – תיקי רשלנות רפואית הם יקרים ומורכבים. ודאו שלמשרד יש את המשאבים הכלכליים הדרושים.

3. הישגים ומוניטין

• הצלחות קודמות – פסקי דין והסכמי פשרה מוצלחים בסכומים משמעותיים.
• המלצות מלקוחות קודמים – בקשו המלצות או חפשו משוב מלקוחות קודמים.
• חברות בארגונים מקצועיים – חברות בארגונים כמו הסקציה לדיני נזיקין בלשכת עורכי הדין.

4. גישה אישית ותקשורת

• זמינות ויחס אישי – עורך דין שמקדיש זמן להסביר ולענות על שאלות.
• אמפתיה והבנה – יכולת להבין את המצוקה והקשיים העומדים בפני מי שנפגע מרשלנות רפואית.
• יושרה ואמינות – הימנעו מעורכי דין שמבטיחים הבטחות מופרזות או מציגים תמונה לא מציאותית.

שאלות שכדאי לשאול בפגישת ייעוץ ראשונית

1. שאלות על ניסיון וידע
   • כמה תיקי רשלנות רפואית טיפלת בהם?
   • כמה מהתיקים שלך הגיעו לפסק דין וכמה הסתיימו בפשרה?
   • האם יש לך ניסיון ספציפי עם המוסד הרפואי הרלוונטי לתיק שלי?
   • מהם הסכומים שהשגת בתיקים דומים?
2. שאלות על ניהול התיק
   • מי יטפל בתיק שלי באופן שוטף? (במשרדים גדולים, לעתים עורך דין בכיר מנהל את פגישת הייעוץ, אך במעקב והליך עצמו מטפלים עורכי דין צעירים יותר).
   • באילו מומחים רפואיים תיעזר/י לצורך חוות דעת?
   • מהי ההערכה שלך לגבי הסיכויים בתיק?
   • כמה זמן צפוי שההליך ייקח?
3. שאלות על תקשורת ודיווח
   • איך מתנהלת התקשורת השוטפת עם המשרד?
   • באיזו תדירות אקבל עדכונים על ההליך?
   • האם אתה זמין לשאלות ובירורים במהלך ניהול התיק?
4. שאלות על עלויות ושכר טרחה
   • מהו מבנה שכר הטרחה? (אחוזים מהפיצוי, תשלום קבוע, או שילוב).
   • האם יש עלויות נוספות מעבר לשכר הטרחה? (אגרות, שכר מומחים, וכו').
   • מי נושא בעלויות אם התיק לא מצליח?

מבנה שכר הטרחה המקובל

בתביעות רשלנות רפואית בישראל, שכר הטרחה של עורכי דין מתבסס בדרך כלל על אחד מהמודלים הבאים:

1. שכר טרחה מותנה הצלחה (Contingency Fee)

זהו המודל השכיח ביותר בתביעות רשלנות רפואית, בו עורך הדין מקבל אחוז מסוים מהפיצוי שנפסק או מהסכם הפשרה שהושג. המודל מאפשר גם למטופלים ללא אמצעים לתבוע.

• האחוזים המקובלים נעים בין 15%-25% מהפיצוי, כתלות במורכבות התיק ובשלב בו הסתיים ההליך.
• בתיקים שמסתיימים בפשרה מוקדמת, האחוז עשוי להיות נמוך יותר.
• בתיקים שמגיעים לערכאות גבוהות (ערעור לעליון), האחוז עשוי להיות גבוה יותר.

2. מודל משולב

שילוב של רכיב קבוע ורכיב תלוי הצלחה.

• תשלום בסיסי נמוך יחסית + אחוז נמוך יותר מהפיצוי.
• מודל זה מאזן את הסיכון בין עורך הדין והלקוח.

3. הוצאות נלוות

מעבר לשכר טרחת עורך הדין, יש לקחת בחשבון הוצאות נוספות:

• חוות דעת מומחים רפואיים – עלות של אלפי שקלים לכל חוות דעת.
• אגרות בית משפט – משתנות בהתאם לסכום התביעה.
• הוצאות אדמיניסטרטיביות – כגון צילומים, שליחויות, תרגומים וכו'.

חשוב לברר מראש מי נושא בעלויות אלה, ומה קורה אם התביעה לא מצליחה.

"דגלים אדומים" בבחירת עורך דין

יש לשים לב לסימנים מחשידים בעת בחירת עורך דין לרשלנות רפואית:

1. הבטחות מופרזות – עורך דין שמבטיח פיצויים בסכומים גבוהים מאוד או ניצחון מובטח.
2. חוסר שקיפות לגבי שכר טרחה – עמימות לגבי העלויות והחיובים.
3. העדר ניסיון ספציפי – עורך דין שאינו מתמחה באופן ספציפי ברשלנות רפואית.
4. זמינות נמוכה – קושי ביצירת קשר או בקבלת תשובות כבר בשלב הראשוני.
5. העדר המלצות – אי-יכולת לספק המלצות או מקרים דומים שטופלו בהצלחה.
6. לחץ לחתימה מיידית – לחץ לחתום על הסכם ייצוג ללא זמן מספק לשיקול דעת.

תפקידו של עורך דין רשלנות רפואית

רשלנות רפואית היא מצב שבו מטופל סובל מנזק גופני או נפשי עקב טיפול רפואי רשלני. תביעות רשלנות רפואית הן תחום משפטי מאתגר ומורכב, אשר דורש לא רק הבנה מעמיקה בתחום הרפואי אלא גם ידע משפטי רחב. עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית נדרש למספר מיומנויות והבנה, שכן הוא מייצג את הקורבן בתביעה המשפטית נגד רופא, בית חולים או מוסדות רפואיים אחרים. במאמר זה, נעסוק בתפקידו של עורך דין בתחום רשלנות רפואית, נבין את האתגרים עימם הוא מתמודד, ונפרט כיצד תהליך תביעה יכול להיראות.

1. תפקידו של עורך דין רשלנות רפואית

א. יעוץ ראשוני והערכת המקרה

ב. גיוס מומחים רפואיים

ג. הגשת התביעה

ד. ניהול התהליך המשפטי

ה. ניהול משא ומתן עם חברות ביטוח

ו. תהליך הערכת הפיצויים

2. אתגרים בתביעות רשלנות רפואית

3. סיכום

מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית מתארת מצבים שבהם אנשי מקצוע מהתחום הרפואי, בין אם מדובר ברופאים, אחיות או אנשי צוות אחרים, לא פועלים בסטנדרט הטיפולי הנדרש מתוקף תפקידם – וכתוצאה מכך מתרחשת פגיעה במטופל. השגיאות בטיפול, בין אם נעשו בהיסח הדעת, מחוסר יידע, היעדר מקצועיות או כל סיבה אחרת, גורמות במקרים רבים לנזקים משמעותיים במטופל, המשליכים על כל מהלך חייו מאותו הרגע ואילך.

חוות הדעת הרפואית המקצועית, שמתקבלת כחלק מתהליך התביעה במקרים כאלה, היא שתקבע האם אכן ההתנהלות של אנשי הצוות שנחשדים בטיפול רשלני, הייתה מתחת לסטנדרט הטיפולי ויש קשר שהוכח בין קיומו של הטיפול הזה, לנזק שהמטופל סובל ממנו.

עורך דין רשלנות רפואית יכול להעריך עבורכם את הסיכוי להוכיח קשר שכזה – וכתוצאה מכך לתבוע את המגיע לכם ולקבל פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לכם, או ליקיריכם במידה שאתם האפוטרופוס של המטופל.

מהן ההשלכות האפשריות של מקרי רשלנות רפואית?

קיים מנעד רחב של השלכות בעקבות מקרים של רשלנות רפואית, שיכולות להיות קלות אך גם קשות מאוד, לרבות מצבים שבהם טיפול רשלני הוביל לנכויות מורכבות ואפילו למותו של מטופל.

הפגיעה הנידונה במרבית התביעות של מקרים כאלה, אותם מלווה עורך דין רשלנות רפואית, היא גופנית – אבל בפועל קיימות פגיעות נלוות רבות וביניהן נזקים נפשיים, הפסדי כספים ויכולת השתכרות וירידה משמעותית באיכות החיים.

בדיוק לשם כך הליווי של עורך דין רשלנות רפואית הוא חיוני כל כך – הפיצוי הכספי המושג בסיום הטיפול, עשוי לסייע בהקלה על חיי המטופלים או קרוביהם, הסובלים בעקבות המקרה ומשלמים מחיר פיזי, נפשי ופיננסי, לעתים לכל החיים.

הטיפול במקרים של פגיעה מרשלנות רפואית

מהירות הפעולה היא חלק חשוב בהצלחת התביעה ובהשגת המטרה, שהיא הוכחת קיומו של קשר בין התנהלות רפואית רשלנית לבין הנזק שנגרם, לכן ככל שתקדימו לפנות לפרקליט מומחה בתחום, כך ייטב.

עורך דין רשלנות רפואית שהוא מנוסה בליווי משפטי של מקרים מגוונים, יוכל להעריך בצורה המיטבית את הסיכוי שלכם לנצח בתיק ולקבל את הפיצוי ההולם עבור הפגיעה.

עורך דין רשלנות רפואית: מהו תפקידו?

קיימים היבטים רבים לטיפול במקרים של רשלנות רפואית, לכן התפקיד של עורך דין רשלנות רפואית כולל סיוע בכל אחד מההיבטים הללו, לרבות קיום קשר עם גורמים מקצועיים שאחראים עליהם, למשל:

• להשיג ראיות התומכות בהוכחת הקשר הסיבתי בין המקרה לנזק – החשיבות של הוכחת קיומה של רשלנות היא ראשונה במעלה, לכן, בין היתר, חשוב מאוד לגשת לפרקליט מקצועי ומנוסה סמוך ככל הניתן להתרחשות המקרה עצמו.
• לחקור את ההיבטים הרפואיים של המקרה מכל הזויות, כולל שכירת מומחים מתחום הרפואה שיכולים לתת את חוות הדעת המקצועית שלהם, שיכולה לאושש את אי העמידה בסטנדרט הטיפול במקרה האמור, כלומר הוכחת קיומה של רשלנות.
• לייצג את המטופל במהלך המשפט עצמו על כל שלביו ותוך כדי הטיפול בתביעה, כולל במשא ומתן מול חברות הביטוח.

תהליך האיסוף של האינפורמציה הרפואית הנדרשת, שתתמוך בתביעה, נעשה בעזרת מומחים וביניהם רופאים בכירים, פרופסורים ואנשי מקצוע מהתחום, שמסתמכים על תיעוד הטיפול כפי שנעשה במוסד הרפואי שבו התרחש המקרה, לאחר חתימת המטופל על מסמך ויתור סודיות.

האחריות שלנו היא לממש את הזכויות שלכם

המטרה של תהליך הגשת התביעה היא שתקבלו פיצוי על הנזקים שנגרמו לכם או לקרוביכם, שהיא זכות השמורה למי שמי שנפגע מרשלנות רפואית מכל הסוגים, ביניהם:

• פיצויים כספיים על ירידה בכושר ההשתכרות – שיאפשרו קיום ופרנסה בכבוד, גם בהיעדר היכולת לעבוד.
• פיצויים על כאבים ועל סבל – שיאפשרו קבלת טיפולים מתאימים להקלת ההתמודדות.
• פיצויים על הוצאות כספיות – כלומר הוצאות על בדיקות, הליכים וטיפולים רפואיים שנעשו לאחר המקרה כחלק מההתמודדות הפיזית עם המקרה.
• פיצוי על נזק נפשי – שעשוי להיות מוכח כנזק העיקרי של הרשלנות הרפואית, על כל היבטי ההתמודדות עמו כולל הוצאות על טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים.

זכרו כי על מקרים רבים של רשלנות רפואית שניתן היה להוכיח אותה, חלה התיישנות בשל פנייה לערכאות משפטיות לאחר שחלפו למעלה משבע שנים מהמקרה. מסיבה זו, ככל שתקדימו לפנות אל עורך דין רשלנות רפואית, תוכלו לקצר את הזמן שיחלוף עד שתממשו את זכויותיכם ותקבלו את הפיצוי המגיע לכם – ולא תיאלצו לחשוש מהתיישנות ולהפסיד את הפיצוי המגיע לכם על פי חוק.

רשלנות רפואית בישראל ובעולם: מבט מקיף

מבוא

רשלנות רפואית היא תופעה המתרחשת כאשר איש מקצוע בתחום הרפואה או מוסד רפואי אינם מספקים טיפול העומד בסטנדרטים המקובלים של הטיפול הרפואי, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. רשלנות רפואית יכולה להתבטא במגוון דרכים, החל מטעויות באבחון, דרך טעויות בטיפול וכלה בהזנחה של המטופל.

רשלנות רפואית היא נושא מורכב המשלב היבטים משפטיים, אתיים, רפואיים וחברתיים. התביעות בגין רשלנות רפואית גדלות בהיקפן ברחבי העולם ובישראל בפרט, כאשר מטופלים נעשים מודעים יותר לזכויותיהם ולאפשרות לדרוש פיצוי על נזקים שנגרמו להם.

מאמר זה יסקור את המצב הקיים בישראל ובמדינות אחרות בעולם בנוגע לרשלנות רפואית, יציג פסקי דין מפורסמים בתחום, וידון באסטרטגיות למניעת רשלנות רפואית. כמו כן, יספק המאמר הנחיות מעשיות לבחירת עורך דין מתאים לטיפול בתביעות רשלנות רפואית.

רשלנות רפואית בישראל

במדינת ישראל, רשלנות רפואית נכללת בדיני הנזיקין ומוסדרת בעיקר על ידי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובאמצעות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. חוק זכויות החולה קובע את הזכויות הבסיסיות של המטופלים במערכת הבריאות הישראלית, לרבות הזכות לטיפול רפואי נאות, הזכות למידע רפואי והזכות לסודיות רפואית.

מבחינה משפטית, על מנת להוכיח רשלנות רפואית בישראל, נדרש להראות ארבעה יסודות עיקריים:

1. חובת זהירות – הוכחה כי הרופא או המוסד הרפואי חייבים בחובת זהירות כלפי המטופל.
2. הפרת חובת הזהירות – הוכחה כי הרופא או המוסד הפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם.
3. נזק – הוכחה כי נגרם נזק למטופל.
4. קשר סיבתי – הוכחה כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם.

בישראל, הנטל להוכיח את התקיימותם של ארבעת היסודות הללו מוטל על התובע, כלומר על המטופל. עם זאת, במקרים מסוימים קיימת דוקטרינת "הדבר מדבר בעד עצמו" (res ipsa loquitur), המאפשרת היפוך של נטל ההוכחה במקרים בהם הנזק לא היה אמור להתרחש בהיעדר רשלנות.

בנוסף, ייחודי למערכת המשפט הישראלית הוא מנגנון ועדות החקירה הרפואיות המוקמות מכוח סעיף 21 לחוק זכויות החולה. ועדות אלו נועדו לבחון אירועים חריגים במערכת הבריאות, אך חשוב לציין כי ממצאיהן חסויים ואינם קבילים בבית המשפט, דבר המעורר ביקורת רבה.

נתונים וסטטיסטיקות רשלנות רפואית בישראל

לפי נתוני משרד הבריאות ומשרד המשפטים, מספר התביעות בגין רשלנות רפואית בישראל הולך וגדל משנה לשנה. בעשור האחרון נרשמה עלייה של כ-30% במספר התביעות המוגשות בגין רשלנות רפואית.

על פי נתוני ענבל, חברת הביטוח הממשלתית המבטחת את מוסדות הבריאות הציבוריים בישראל, מדי שנה מוגשות כ-4,500 תביעות בגין רשלנות רפואית, כאשר כ-20% מהן מסתיימות בפיצוי למטופלים, אם בפסק דין ואם בהסכמי פשרה.

התחומים הרפואיים המובילים בתביעות רשלנות רפואית בישראל הם:

1. מיילדות וגינקולוגיה (כ-25% מכלל התביעות)
2. אורתופדיה (כ-15%)
3. רפואה דחופה ומיון (כ-12%)
4. כירורגיה כללית (כ-10%)
5. נוירולוגיה ונוירוכירורגיה (כ-8%)

הסכום הממוצע של פיצויים בתביעות רשלנות רפואית בישראל עומד על כ-350,000 ש"ח, אך במקרים חמורים במיוחד, כגון פגיעות מוחיות או שיתוק בלידה, הפיצויים יכולים להגיע לעשרות מיליוני שקלים.

פסקי דין רשלנות רפואית מפורסמים בישראל

ע"א 9656/03 מרדכי כהן נ' קופת חולים של ההסתדרות העובדים הכללית (2005)

פסק דין זה, המכונה גם "הלכת כהן", היה פורץ דרך בתחום הרשלנות הרפואית בישראל. המקרה עסק במטופל שאובחן באיחור עם מחלת סרטן, דבר שהוביל לפגיעה בסיכויי ההחלמה שלו. בית המשפט העליון קבע כי יש להכיר בראש נזק של "אובדן סיכויי החלמה" ולפצות את המטופל אף שלא הוכח באופן מוחלט שהאיחור באבחון הוא שגרם לנזק הסופי.

ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (2012)

במקרה זה, ילדה נולדה עם נכות קשה בעקבות טיפול לקוי במהלך הלידה. בית המשפט העליון קבע פיצויים בסך של למעלה מ-14 מיליון ש"ח, אחד הסכומים הגבוהים שנפסקו אי פעם בישראל. פסק הדין הדגיש את חובת בית החולים להיערך כראוי למצבי חירום במהלך לידות ולהימנע ממצבים של מחסור בכוח אדם או במשאבים.

ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו (1997)

פסק דין מכונן זה עסק בתינוק שנולד עם פגיעה מוחית. בית המשפט קבע שכאשר יש פער משמעותי ברמת המידע בין הצוות הרפואי למטופל, יש להקל בנטל ההוכחה המוטל על המטופל. פסק הדין הוביל להלכה לפיה במקרים מסוימים נטל ההוכחה עובר לצוות הרפואי להראות שפעל כראוי.

ע"א 6643/95 סולל בונה נ' מלכה תנעמי (1999)

פסק דין זה, אף שאינו עוסק ישירות ברשלנות רפואית, השפיע מאוד על קביעת גובה הפיצויים במקרים של נזקי גוף, לרבות אלו הנגרמים מרשלנות רפואית. בית המשפט קבע תקרה לפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידית, המבוססת על השכר הממוצע במשק, הלכה שמשמשת עד היום בחישוב פיצויים.

ע"א 2506/13 פלוני נ' בית החולים נהריה (2015)

במקרה זה, תינוק נולד עם שיתוק מוחי כתוצאה מעיכוב בביצוע ניתוח קיסרי. בית המשפט העליון קבע פיצויים של כ-16 מיליון ש"ח והדגיש את החשיבות של תיעוד רפואי מדויק ומפורט, כאשר ליקויים בתיעוד עשויים לפעול לרעת בית החולים.

רשלנות רפואית במדינות אחרות

ארצות הברית

ארצות הברית מובילה בעולם במספר תביעות הרשלנות הרפואית ובגובה הפיצויים הנפסקים. מערכת המשפט האמריקאית מבוססת על מודל של אחריות בגין רשלנות (negligence-based system), וההליכים נערכים בפני חבר מושבעים במרבית המדינות.

המסגרת המשפטית

בארה"ב, חוקי הרשלנות הרפואית נקבעים ברמת המדינה ולא ברמה הפדרלית, ולכן קיימת שונות רבה בין המדינות. עם זאת, באופן כללי, על מנת להוכיח רשלנות רפואית בארה"ב, נדרש להוכיח ארבעה יסודות:

1. חובת זהירות
2. הפרת החובה
3. קשר סיבתי
4. נזק

רבות ממדינות ארה"ב אימצו רפורמות להגבלת תביעות רשלנות רפואית (tort reform), הכוללות הגבלות על גובה הפיצויים, בעיקר בנוגע לפיצויים עונשיים ולפיצויים בגין נזק לא ממוני.

פסקי דין מפורסמים

1. Ybarra v. Spangard (1944) – פסק דין מכונן שביסס את עקרון ה-"res ipsa loquitur" (הדבר מדבר בעד עצמו) בתביעות רשלנות רפואית. המקרה עסק במטופל שסבל מפגיעה בכתף לאחר ניתוח אפנדיציט, מבלי שיכול היה לדעת איזה איש צוות רפואי גרם לפגיעה.
2. Canterbury v. Spence (1972) – פסק דין מפורסם שקבע את סטנדרט "הסכמה מדעת" (informed consent) של המטופל. בית המשפט קבע כי רופאים חייבים לגלות למטופל את כל הסיכונים המהותיים הכרוכים בטיפול המוצע.
3. Simkins v. Moses H. Cone Memorial Hospital (1963) – פסק דין חשוב שביטל את ההפרדה הגזעית בבתי חולים וקבע כי מוסדות רפואיים המקבלים מימון פדרלי מחויבים לספק טיפול שוויוני לכל המטופלים.
4. Moore v. Regents of the University of California (1990) – פסק דין תקדימי בנושא זכויות מטופלים על רקמות וחומרים ביולוגיים שהוסרו מגופם. המקרה עסק במטופל שתאי הטחול שלו שימשו ליצירת קו תאים מסחרי ללא ידיעתו או הסכמתו.
5. Daubert v. Merrell Dow Pharmaceuticals (1993) – אף שאינו עוסק ישירות ברשלנות רפואית, פסק דין זה קבע סטנדרטים לקבילות עדויות מומחים מדעיות בבית המשפט, דבר בעל השפעה מכרעת על תביעות רשלנות רפואית.

בריטניה

מערכת המשפט הבריטית, שעליה מבוססת גם מערכת המשפט הישראלית, מציבה רף גבוה יחסית להוכחת רשלנות רפואית.

המסגרת המשפטית

בבריטניה, רשלנות רפואית מבוססת על המשפט המקובל (Common Law) ועל חוק הנזיקין. המבחן המרכזי לקביעת רשלנות רפואית מבוסס על הלכת Bolam, שקובעת כי רופא אינו רשלן אם פעל בהתאם לפרקטיקה המקובלת על ידי גוף מכובד של רופאים בתחום.

בשנת 2015 נכנס לתוקף ה-"Duty of Candour" (חובת הכנות), המחייב ארגוני בריאות להיות פתוחים וכנים עם מטופלים כאשר משהו השתבש בטיפול שלהם. חובה זו מעודדת שקיפות והתנצלות כאשר מתרחשות טעויות.

פסקי דין רשלנות רפואית מפורסמים

1. Bolam v. Friern Hospital Management Committee (1957) – פסק דין מכונן שקבע את "מבחן בולאם", לפיו רופא אינו רשלן אם פעל בהתאם לפרקטיקה מקובלת בקרב גוף מכובד של אנשי מקצוע.
2. Bolitho v. City and Hackney Health Authority (1997) – פסק דין שריכך במידת מה את הלכת Bolam, בקובעו כי על בית המשפט לבחון אם הפרקטיקה המקובלת על גוף מכובד של רופאים היא הגיונית ומוצדקת.
3. Montgomery v. Lanarkshire Health Board (2015) – פסק דין חשוב בנושא הסכמה מדעת, שקבע כי רופאים חייבים לגלות למטופלים את כל הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בטיפול, כפי שאדם סביר במצבו של המטופל היה רוצה לדעת.
4. Chester v. Afshar (2004) – פסק דין שדן בקשר הסיבתי בתביעות הנוגעות להסכמה מדעת. בית הלורדים קבע כי אף שהמטופלת עשויה הייתה להסכים לניתוח בזמן אחר, העובדה שלא הוזהרה כראוי על הסיכונים מקיימת את דרישת הקשר הסיבתי.
5. Gregg v. Scott (2005) – פסק דין שעסק באובדן סיכויי החלמה. בניגוד למגמה בישראל ובארה"ב, בית הלורדים דחה את האפשרות לפצות מטופל על הפחתת סיכויי ההישרדות שלו מ-42% ל-25% בשל איחור באבחון.

גרמניה

מערכת המשפט הגרמנית מציעה גישה ייחודית לרשלנות רפואית, המתאפיינת באיזון בין זכויות המטופלים והצוותים הרפואיים.

המסגרת המשפטית

בגרמניה, חוקי הרשלנות הרפואית מבוססים על הקוד האזרחי הגרמני (Bürgerliches Gesetzbuch – BGB). בשנת 2013 נחקק חוק זכויות המטופלים (Patientenrechtegesetz), שעיגן את זכויות המטופלים והבהיר את ההלכות המשפטיות בתחום.

מאפיין ייחודי במערכת הגרמנית הוא קיומן של ועדות בוררות רפואיות (Gutachterkommissionen und Schlichtungsstellen), שהן גופים לא-שיפוטיים המספקים חוות דעת מומחים ומסייעים ביישוב סכסוכים בתחום הרשלנות הרפואית. ועדות אלו מאפשרות לרבים מהמקרים להיות מיושבים מחוץ לכותלי בית המשפט.

פסקי דין מפורסמים

1. BGH VI ZR 189/60 (1961) – בית המשפט הפדרלי העליון של גרמניה קבע כי רופאים חייבים לגלות למטופלים את הסיכונים הקשורים לטיפול, אפילו אם הסיכונים נדירים, אם הם עלולים להשפיע באופן משמעותי על איכות חייו של המטופל.
2. BGH VI ZR 185/86 (1987) – פסק דין שקבע את עקרון "הפגם הקשה" (grober Behandlungsfehler), לפיו במקרים של פגם חמור בטיפול הרפואי, נטל ההוכחה לגבי הקשר הסיבתי עובר מהמטופל לרופא.
3. BGH VI ZR 265/02 (2003) – פסק דין שהרחיב את דוקטרינת "הפגם הקשה" גם למקרים של פגמים בתיעוד רפואי.
4. BGH VI ZR 34/03 (2004) – פסק דין שעסק באחריות בתי החולים לטעויות של רופאים מתמחים, וקבע כי בתי חולים חייבים להבטיח פיקוח הולם על מתמחים.
5. BGH VI ZR 266/12 (2014) – פסק דין שהדגיש את חשיבות ההסכמה מדעת וקבע כי כאשר לא ניתן לקבל הסכמה מדעת ממטופל מסיבות כלשהן, יש לפנות לקרובי משפחתו.

צרפת

צרפת מציעה מודל ייחודי לטיפול בתביעות רשלנות רפואית, המשלב בין מערכת המשפט הרגילה למערכת פיצוי לאומית.

המסגרת המשפטית

המערכת הצרפתית מבוססת על הקוד האזרחי, כאשר רשלנות רפואית יכולה להיות מטופלת הן במסגרת המשפט האזרחי והן במסגרת המשפט המנהלי (תלוי אם מדובר בבית חולים פרטי או ציבורי).

בשנת 2002, צרפת חוקקה את "חוק קושנר" (Loi Kouchner), שיצר שינוי משמעותי בטיפול בתביעות רשלנות רפואית. החוק הקים את המשרד הלאומי לפיצוי נפגעי תאונות רפואיות (ONIAM – Office National d'Indemnisation des Accidents Médicaux), המאפשר קבלת פיצויים גם במקרים של סיבוכים רפואיים ללא הוכחת רשלנות, בתנאי שמדובר בנזק חמור.

פסקי דין רשלנות רפואית מפורסמים

1. Arrêt Mercier (1936) – פסק דין של בית המשפט לערעורים הצרפתי שקבע כי היחסים בין רופא למטופל מהווים חוזה, וכי הרופא מחויב להעניק טיפול זהיר ומיומן.
2. Arrêt Perruche (2000) – פסק דין שעורר מחלוקת רבה בצרפת, שבו נקבע שתינוק שנולד עם מומים מולדים, אשר לא אובחנו במהלך ההיריון למרות שהיה ניתן לאבחנם, זכאי לפיצויים. פסק הדין הוביל לחקיקה שהגבילה את הזכות לפיצוי במקרים כאלה.
3. Conseil d'État, 27 février 2004, Mme X. – פסק דין של בית המשפט העליון המנהלי של צרפת שעסק בטיפול פסיכיאטרי כפוי, וקבע סטנדרטים לפיקוח על מטופלים בסיכון לפגיעה עצמית.
4. Cour de Cassation, 3 juin 2010, n° 09-13.591 – פסק דין שקבע כי רופאים חייבים לעדכן את המטופלים לגבי סיכונים חדשים שהתגלו לאחר שהטיפול כבר ניתן.
5. Conseil d'État, 12 mars 2014, n° 359473 – פסק דין שעסק באחריות בתי חולים לזיהומים נרכשים, וקבע כי במקרים מסוימים קיימת אחריות גם ללא הוכחת רשלנות.

אוסטרליה

אוסטרליה מציגה מודל מעניין של רפורמה מקיפה במערכת תביעות הרשלנות הרפואית, שנערכה בתחילת שנות ה-2000.

המסגרת המשפטית

בעקבות "משבר ביטוח האחריות המקצועית" בשנות ה-2000 המוקדמות, אוסטרליה ערכה רפורמה מקיפה בחוקי הנזיקין שלה. הרפורמה כללה הגבלות על גובה הפיצויים, קיצור תקופת ההתיישנות, והגדרה מחדש של סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר.

בשנת 2002, דו"ח "Ipp" המליץ על סדרת שינויים בחוקי הנזיקין, אשר אומצו בהמשך על ידי המדינות והטריטוריות השונות באוסטרליה. אחד השינויים המשמעותיים היה קביעת "סף נזק" מינימלי להגשת תביעות, במטרה להפחית תביעות קטנות.

פסקי דין רשלנות רפואית מפורסמים

1. Rogers v. Whitaker (1992) – פסק דין מכונן שדחה את מבחן Bolam האנגלי בכל הנוגע להסכמה מדעת. בית המשפט העליון של אוסטרליה קבע כי חובת הגילוי נקבעת לפי מה שמטופל סביר היה רוצה לדעת, ולא לפי הפרקטיקה המקצועית המקובלת.
2. Chappel v. Hart (1998) – פסק דין שעסק בקשר הסיבתי בתביעות הנוגעות להסכמה מדעת. בית המשפט קבע כי מטופלת שלא קיבלה הסברים מספקים על סיכון נדיר של ניתוח, וסבלה מאותו סיבוך, זכאית לפיצויים.
3. Rosenberg v. Percival (2001) – פסק דין שעיצב את האופן שבו בתי המשפט באוסטרליה בוחנים טענות של העדר הסכמה מדעת. בית המשפט הדגיש את הצורך בבחינה זהירה של הטענה שהמטופל היה בוחר שלא לעבור את הפרוצדורה אילו היה מודע לסיכונים.
4. Cattanach v. Melchior (2003) – פסק דין שעסק בשאלה אם הורים זכאים לפיצויים עבור עלויות גידול ילד שנולד לאחר כישלון של הליך עיקור. בית המשפט העליון פסק לטובת ההורים, אך בעקבות כך נערכה חקיקה שהגבילה את הפיצוי במקרים כאלה.
5. Paul v. Cooke (2013) – פסק דין שדן באחריות רופאים כלפי בני משפחה של המטופל, וקבע כי בנסיבות מסוימות, רופא עשוי להיות חייב בחובת זהירות גם כלפי בני משפחה של המטופל הישיר.

השוואה בינלאומית של מערכות משפט ברשלנות רפואית

השוואה בין מערכות המשפט השונות מגלה הבדלים משמעותיים בגישה לרשלנות רפואית, אשר משפיעים הן על היקף התביעות והן על גובה הפיצויים:

שיטת התביעות

• ארה"ב: מערכת אדוורסרית מובהקת, עם שימוש נרחב בחבר מושבעים ופיצויים גבוהים, כולל פיצויים עונשיים.
• בריטניה: מערכת אדוורסרית, אך השופטים (ולא חבר מושבעים) מכריעים ברוב תביעות הרשלנות הרפואית, והפיצויים נמוכים יחסית לארה"ב.
• צרפת וגרמניה: מערכות משפט קונטיננטליות המבוססות על חקירה אינקוויזיטורית, עם שימוש נרחב במומחים מטעם בית המשפט.
• ישראל: מערכת מעורבת המשלבת אלמנטים מהמשפט המקובל והקונטיננטלי, עם הכרעה של שופטים (ללא חבר מושבעים).

מערכות יישוב סכסוכים אלטרנטיביות

• גרמניה: ועדות בוררות רפואיות יעילות המיישבות רבים מהמקרים מחוץ לבית המשפט.
• צרפת: מערכת ONIAM לפיצוי במקרים של נזק חמור גם ללא הוכחת רשלנות.
• שוודיה וניו זילנד: מערכות "ללא אשמה" (no-fault) המפצות מטופלים על בסיס הנזק, ללא צורך להוכיח רשלנות.
• ישראל: ועדות חקירה רפואיות, אך ממצאיהן חסויים ואינם קבילים בבית המשפט.

נטל ההוכחה

• ארה"ב וישראל: בתי המשפט פיתחו דוקטרינות המסייעות למטופלים להתמודד עם נטל ההוכחה, כגון res ipsa loquitur והיפוך נטל ההוכחה במקרים מסוימים.
• גרמניה: דוקטרינת "הפגם הקשה" מעבירה את נטל ההוכחה לרופא במקרים של טעויות חמורות.
• צרפת: בבתי חולים ציבוריים (המשפט המנהלי), חל לעתים עיקרון של "אחריות ללא אשמה" במקרים של סיכונים חריגים.

גובה הפיצויים

• ארה"ב: הפיצויים הגבוהים ביותר, כולל פיצויים עונשיים, אם כי ישנה מגמה של הגבלת פיצויים במדינות מסוימות.
• בריטניה, אוסטרליה וישראל: פיצויים מתונים יותר, המתמקדים בפיצוי ולא בענישה.
• צרפת וגרמניה: פיצויים נמוכים יחסית, עם דגש על פיצוי עבור הוצאות רפואיות והפסדי שכר.

סוגי רשלנות רפואית נפוצים

רשלנות רפואית יכולה להתבטא במגוון דרכים. להלן הסוגים הנפוצים ביותר:

טעויות באבחון

טעויות באבחון מהוות כ-40% מכלל תביעות הרשלנות הרפואית בעולם. אלו כוללות:

• אבחון שגוי – כאשר מצב רפואי מאובחן באופן שגוי.
• איחור באבחון – כאשר האבחון נעשה באיחור שפוגע בסיכויי ההחלמה של המטופל.
• אי-אבחון – כאשר מצב רפואי לא מאובחן כלל.

טעויות אבחון נפוצות במיוחד במקרים של מחלות סרטן, אירועים לבביים, ומחלות זיהומיות.

טעויות בטיפול

אלו כוללות:

• טעויות בניתוחים – כגון פגיעה באיברים סמוכים, השארת כלים כירורגיים בגוף המטופל, או ביצוע הליך כירורגי שגוי.
• טעויות במתן תרופות – מינון שגוי, תרופה שגויה, או אי-זיהוי של אלרגיות ותגובות בין-תרופתיות.
• טיפול לא נאות בלידה – מובילות לעתים קרובות לנזקים חמורים ולפיצויים גבוהים במיוחד.
• טיפול לקוי בפצעים וזיהומים – כגון פצעי לחץ בקרב מאושפזים לתקופות ארוכות או זיהומים שנרכשו בבית החולים.

כשלים בהסכמה מדעת

רשלנות יכולה להתבטא גם באי-מתן מידע מספק למטופל אודות:

• סיכונים אפשריים של הטיפול
• חלופות טיפוליות זמינות
• תוצאות צפויות של הטיפול המוצע
• תוצאות צפויות של הימנעות מטיפול

כשלים בתקשורת ותיעוד

• כשלים בתקשורת בין אנשי צוות רפואי
• תיעוד רפואי לקוי או חסר
• כשלים במעקב אחר מטופלים ובמתן הוראות שחרור ברורות

רשלנות בתחומים ספציפיים

תחומי רפואה מסוימים מועדים יותר לתביעות רשלנות:

• מיילדות וגינקולוגיה – בשל הסיכונים הכרוכים בלידה והפוטנציאל לנזקים ארוכי טווח לתינוק.
• אורתופדיה – בשל הסיכון לנזקים תפקודיים משמעותיים.
• רפואה דחופה – בשל הלחץ, המהירות והצורך בקבלת החלטות מהירות עם מידע מוגבל.
• רפואת הרדמה – בשל הסיכונים הכרוכים בהרדמה והפוטנציאל לנזק מוחי או מוות.
• נוירוכירורגיה – בשל המורכבות והסיכונים הגבוהים הכרוכים בניתוחי מוח.

גורמים המובילים לרשלנות רפואית

מחקרים רבים בתחום בטיחות המטופל זיהו מספר גורמים מרכזיים התורמים להתרחשות מקרי רשלנות רפואית:

גורמים אנושיים

• עייפות ושחיקה – משמרות ארוכות ועומס עבודה כבד הם גורמי סיכון משמעותיים לטעויות רפואיות.
• ניסיון מוגבל – מחקרים מראים כי רופאים מתמחים וצוותים חדשים מועדים יותר לטעויות.
• חוסר תשומת לב – הסחות דעת שונות בסביבת העבודה הרפואית.
• כשלים בתקשורת – תקשורת לקויה בין חברי הצוות הרפואי או בין הצוות למטופל.

גורמים מערכתיים

• עומס יתר – מחסור בכוח אדם, עומס על מערכת הבריאות ומשמרות ארוכות.
• כשלים בנהלים – נהלים לא ברורים או לא מתאימים.
• חוסר בהדרכה ופיקוח – הדרכה לא מספקת של צוותים חדשים או מתמחים.
• כשלים בתיעוד – רשומות רפואיות חסרות או לא מדויקות.

גורמים טכנולוגיים

• כשלים במכשור רפואי – תקלות במכשור רפואי או שימוש לא נכון בו.
• מערכות מידע מורכבות – מערכות ממוחשבות מורכבות שעלולות לגרום לטעויות.
• אי-התאמה של טכנולוגיה לצרכי המשתמשים – טכנולוגיות שאינן מותאמות לסביבת העבודה או לצרכי הצוות הרפואי.

גורמים תרבותיים

• תרבות של האשמה – סביבת עבודה המעודדת האשמה במקום למידה מטעויות.
• היררכיה נוקשה – מבנה היררכי שמקשה על תקשורת פתוחה וביקורת בונה.
• תרבות של "סטטוס קוו" – התנגדות לשינויים ולאימוץ שיטות עבודה חדשות.

השלכות הרשלנות הרפואית

על המטופלים

• נזק פיזי – מפגיעות קלות ועד מוות או נכות קבועה.
• נזק נפשי – טראומה, חרדה, דיכאון, או הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
• נזק כלכלי – הוצאות רפואיות נוספות, אובדן הכנסה, והוצאות על טיפולים ושיקום.
• פגיעה באמון – אובדן אמון במערכת הבריאות ובמטפלים.

על הצוותים הרפואיים

• מצוקה מוסרית – תחושות אשמה, בושה, וחוסר ערך.
• "קורבן שני" – רופאים ואחיות שהיו מעורבים בטעויות רפואיות עלולים לסבול מתסמינים דומים לאלו של PTSD.
• שחיקה מקצועית – תהליכים משפטיים ארוכים וחשיפה תקשורתית עלולים להוביל לשחיקה.
• רפואה מתגוננת – נטייה להימנע מטיפולים מסוכנים או להזמין בדיקות יתר מחשש לתביעה.

על מערכת הבריאות

• עלויות כלכליות – פיצויים, פרמיות ביטוח גבוהות, ועלויות טיפול נוספות.
• אובדן אמון הציבור – ירידה באמון במערכת הבריאות בכללותה.
• משאבים המופנים להתגוננות – משאבים המושקעים בהגנה מפני תביעות במקום בשיפור הטיפול.
• עזיבת אנשי מקצוע – אנשי צוות רפואי עלולים לעזוב תחומים בעלי סיכון גבוה לתביעות.

כיצד להימנע מרשלנות רפואית

המלצות לצוותים רפואיים

• תקשורת פתוחה ושקופה – תקשורת ברורה עם המטופל ובני משפחתו לגבי אבחנות, טיפולים וסיכונים.
• תיעוד מדויק ומפורט – ניהול רשומות רפואיות מסודרות ומפורטות.
• קבלת הסכמה מדעת – הסבר מפורט למטופל על הטיפול, הסיכונים, והחלופות, וקבלת הסכמתו המודעת.
• עדכון ידע מקצועי – השתתפות בהשתלמויות, כנסים וקריאת ספרות מקצועית עדכנית.
• זיהוי מצבי סיכון – פיתוח מודעות למצבים מועדים לטעויות (כגון החלפת משמרות, עומס יתר).
• שימוש בפרוטוקולים ובדיקות – אימוץ רשימות תיוג (checklists) ופרוטוקולים סטנדרטיים.
• אימוץ גישה של "תרבות בטיחות" – דיווח על טעויות "כמעט ונפגע" ולמידה מהן.

המלצות למוסדות רפואיים

• הטמעת מערכות למניעת טעויות – כגון מערכות ממוחשבות לניהול תרופות, סימון של אתרי ניתוח, ועוד.
• הדרכה ופיקוח – הדרכה מסודרת לצוות ופיקוח הולם על מתמחים וצוות זוטר.
• ניהול עומסים – הקפדה על שעות עבודה סבירות והפסקות מספקות.
• תרבות ארגונית תומכת – יצירת סביבת עבודה שמעודדת דיווח על טעויות ולמידה מהן, ללא האשמה.
• ניתוח שיטתי של אירועים – חקירה מעמיקה של מקרי כשל וטעויות במטרה למנוע הישנותם.
• סטנדרטיזציה של נהלים – יצירת נהלים אחידים וברורים לטיפולים שכיחים.
• צוותי שיפור איכות – הקמת צוותים ייעודיים לשיפור מתמיד של איכות הטיפול ובטיחות המטופל.

המלצות למטופלים

• אקטיביות בטיפול – להיות שותפים פעילים בטיפול, לשאול שאלות ולדרוש הסברים.
• תיעוד היסטוריה רפואית – לשמור על תיעוד מסודר של ההיסטוריה הרפואית, התרופות והאלרגיות.
• בקשת חוות דעת שנייה – לא להסס לבקש חוות דעת נוספת בהליכים משמעותיים.
• הכרת הזכויות הרפואיות – היכרות עם חוק זכויות החולה והזכויות הבסיסיות במערכת הבריאות.
• מתן מידע מלא – מסירת מידע מלא ומדויק לצוות הרפואי.
• הכנה לפגישות רפואיות – הכנת רשימת שאלות לפני פגישות עם רופאים.
• מעקב אחר תוצאות בדיקות – וידוא קבלת תוצאות כל הבדיקות שבוצעו.

 מגמות עתידיות בתחום רשלנות רפואית

בשנים האחרונות ניתן לזהות מספר מגמות בתחום הרשלנות הרפואית, הן בישראל והן ברמה הגלובלית:

1. שימוש בטכנולוגיה ובינה מלאכותית

• מערכות תומכות החלטה – מערכות ממוחשבות המסייעות לרופאים באבחון וקבלת החלטות, המפחיתות את הסיכון לטעויות אנוש.
• בינה מלאכותית באבחון – אלגוריתמים של בינה מלאכותית המסייעים באבחון מחלות, במיוחד בתחומים כמו רדיולוגיה ופתולוגיה.
• רובוטיקה בניתוחים – שימוש במערכות רובוטיות המסייעות בניתוחים ומפחיתות את הסיכוי לטעויות.

אלו יוצרים שאלות משפטיות חדשות, כגון: מי אחראי במקרה של טעות של מערכת בינה מלאכותית? האם הסטנדרט הרפואי המקובל משתנה כאשר טכנולוגיות חדשות נכנסות לשימוש?

2. מעבר למודלים של "אחריות ללא אשם"

מספר מדינות, בהן ניו זילנד, שוודיה ופינלנד, אימצו מודלים של פיצוי "ללא אשם" (no-fault compensation), בהם מטופלים שניזוקו מטיפול רפואי מפוצים ללא צורך להוכיח רשלנות.

מודלים אלו מציעים יתרונות של:

• הפחתת עלויות ההליכים המשפטיים
• פיצוי מהיר ויעיל יותר למטופלים
• הפחתת העוינות בין מטפלים למטופלים
• עידוד דיווח על טעויות ולמידה מהן

בישראל, הועלו הצעות להקים קרן לאומית לפיצוי נפגעי רשלנות רפואית, בדומה למודלים אלו, אך עד כה הן לא הבשילו לכדי חקיקה.

3. טיפול אלטרנטיבי במחלוקות (ADR)

• גישור ופישור – גישה שמאפשרת יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, באופן יעיל ומהיר יותר.
• בוררות רפואית – הליך בוררות ייעודי לתיקי רשלנות רפואית, עם בוררים בעלי ידע רפואי ומשפטי.
• התנצלות והסבר – מחקרים מראים שמטופלים רבים רוצים בעיקר הסבר על מה שקרה והתנצלות, ולא בהכרח פיצוי כספי.

4. רפורמות חקיקתיות

במדינות רבות נערכו רפורמות בחוקי הנזיקין במטרה לאזן בין זכויות המטופלים לבין היציבות של מערכת הבריאות:

• הגבלת גובה הפיצויים
• קיצור תקופות ההתיישנות
• דרישה לחוות דעת מקדמית לפני הגשת תביעה
• חסינות מסוימת במצבי חירום

בישראל, הוצעו רפורמות דומות, אך רובן לא אומצו עד כה, למעט תיקונים מסוימים בנושא ההתיישנות.

5. גישות מערכתיות לבטיחות המטופל

• מודל "הגבינה השוויצרית" – ראייה של טעויות רפואיות כתוצאה של כשלים מערכתיים מרובים, ולא של טעות בודדת.
• תרבות של דיווח ולמידה – מעבר מ"תרבות של האשמה" ל"תרבות של בטיחות", המעודדת דיווח פתוח על טעויות ולמידה מהן.
• רגולציה של בטיחות המטופל – הגברת הרגולציה והפיקוח על בטיחות המטופל, כולל קביעת סטנדרטים ומדדי איכות.

סיכום

רשלנות רפואית היא תחום מורכב המשלב היבטים משפטיים, רפואיים, אתיים וחברתיים. בישראל, כמו במדינות אחרות, מתקיים מתח מתמיד בין הצורך להגן על זכויות המטופלים ולפצות נפגעים, לבין השאיפה לאפשר לצוותים רפואיים לעבוד ללא חשש מתמיד מתביעות ולשמור על יציבותה של מערכת הבריאות.

מערכת המשפט הישראלית אימצה גישה מאוזנת יחסית לתביעות רשלנות רפואית, כאשר מחד היא מכירה בזכותם של נפגעים לפיצוי הולם, ומאידך היא נמנעת מפסיקת פיצויים עונשיים או מופרזים כפי שקורה לעתים בארה"ב.

טיפול מוצלח בתביעות רשלנות רפואית דורש מומחיות ייחודית, המשלבת הבנה משפטית ורפואית. לפיכך, בחירת עורך דין המתמחה בתחום היא קריטית להצלחת התביעה. בה בעת, הן הצוותים הרפואיים והן מוסדות הבריאות יכולים לנקוט צעדים משמעותיים למניעת רשלנות רפואית ולהפחתת הסיכון לתביעות.

לאור המגמות העכשוויות, נראה כי העתיד טומן בחובו גישות חדשות ומורכבות יותר לטיפול ברשלנות רפואית, המשלבות פתרונות טכנולוגיים, משפטיים ותרבותיים, במטרה לשפר את בטיחות המטופל ולהבטיח טיפול רפואי מיטבי.

מטופלים, צוותים רפואיים ועורכי דין צריכים להיות מודעים למורכבות זו, ולפעול בשיתוף פעולה כדי ליצור מערכת בריאות בטוחה יותר, תוך הגנה על זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים.