עקירת שיניים- רשלנות רפואית?

א 4947/03 ואאל חגאני נ’ ד"ר עומר אבו מייזר

1


בתי המשפט

א 004947/03
בבית משפט השלום בירושלים
20/08/2006
תאריך:
כב’ השופטת עירית כהן
בפני:







ואאל חגאני
בעניין:
התובע
ענאן עבד
ע"י ב"כ עו"ד


נ ג ד


ד"ר עומר אבו מייזר

הנתבע
אביעד עזרא
ע"י ב"כ עו"ד


פסק דין
1. 1. בפני תביעה בגין רשלנות רפואית.
2. 2. הנתבע הוא רופא שיניים במקצועו אשר מחזיק במרפאה בשכונת א-רם בתחום הרשות הפלסטינית ונותן שירותי טיפול שיניים ללקוחות.
3. 3. התובע העיד כי לקראת סוף חודש אוקטובר 2001 הוא פנה אל הנתבע, לאחר ששם לב שהשיניים הקדמיות שלו נדחסות אחת לעבר השנייה (סעיף 3(א) לתצהיר). לפי עדותו, בעקבות צילום שהוא ערך, אמר לו הנתבע שיש צורך בעקירת שיניים 48 ו- 38 ונקבע מועד לביצוע עקירה כירורגית של שיניים אלה. עוד לפי עדות התובע:

"במקום זאת, ביום שנקבע ולפני שהחל הנתבע בביצוע העקירה הכירורגית, הנתבע אמר לי כי הוא יעקור את השיניים 47, 37 ובכך השיניים 48, 38 יעלו במקומם וימלאו את החלל שיותירו. כן הודיעני הנתבע כי בשיניים 47, 37 יש עששת וממילא צריך לעקרם" (סעיף 3(ג) לתצהיר).
התובע אף העיד כי במהלך עקירת השיניים הטוחנות הותיר הנתבע גוף זר בפיו, שהוא קצהו של מניף מתכתי בו השתמש הנתבע בעת העקירה.
4. 4. לטענת התובע בהחליטו לעקור את השיניים 37 ו- 47 ובכך ששכח את המניף המתכתי בפיו, התרשל הנתבע.
5. 5. יחד עם כתב התביעה הגיש התובע חוות דעת של ד"ר ברק. בחוות דעתו כתב ד"ר ברק:
"קביעתו של הרופא תמוהה ביותר. ראשית לא היתה פתולוגיה בשיניים הטוחנות 47 37. מדובר בשיניים טובות בריאות לחלוטין ללא כל מוקד עששת ולא היה כל מקום לעקור שיניים אלו. הרופא עקר ללא צורך והצדקה שתי שיניים טוחנות תקינות ובכך גרם למתרפא להפרעה תפקודית בלעיסה עקב חוסר שיניים טוחנות במקום לעקור עקירה כירורגית את שיני הבינה הכלואות בחר הרופא בפתרון רפואי שגוי וגרם למתרפא נזק."
(עמוד 3 לחוות הדעת).
6. 6. הנתבע מודה כי הוא זה שהציע לתובע לעקור את השיניים הסמוכות לשיני הבינה (סעיף 13 לתצהיר).
הנתבע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר אלעלמי אשר קבע כי הטיפול שניתן לתובע הנו טיפול רפואי מקובל.
7. 7. לאור הפערים בין מומחי הצדדים מונתה ד"ר אורית הרמתי כמומחית מטעם בית המשפט. בחוות דעתה מיום 22.6.04 כתבה ד"ר הרמתי:
"לא מקובל לעקור את השינים הטוחנות השניות (37, 47) כדי להקל על הלחץ על שיניים קדמיות או מתוך תקווה ששיני הבינה תבקענה למקומן. עקירה של טוחנות שניות מקובלת כחלק מיישור שיניים. במקרה של לחץ על שיניים קדמיות מקובל לעקור את שיני הבינה" (סעיף ה(3) לחוות הדעת).
ד"ר הרמתי הוסיפה כי:
"הסיכוי של שיני הבינה לבקוע למקומן של השיניים הטוחנות השניות עפ"י עמדתן בעצם היה קלוש ביותר עפ"י הצילום הפנורמי מיום 3.11.01. עפ"י צילום זה השיניים שנעקרו היו שלמות ללא עששת" (סעיף ה(4) לחוות הדעת).
לאור כל האמור לעיל סיכמה ד"ר הרמתי:
"לאור כל האמור לעיל לא נראה שטיפולו של ד"ר אבו מייזר עומד במבחן הרופא הסביר. גם התעלמותו מהמכשיר השבור (עפ"י דברי התובע) שנראה בצילום הפנורמי מיום 3.1.02 אינה עומדת במבחן הרופא הסביר" (סעיף ה(9) לחוות הדעת).
לדעת המומחית, במקום לעקור את שיניים 37 ו- 47 צריך היה הנתבע להפנות את התובע לכירורג פה ולסת לעקירת שיני הבינה הכלואות (עמוד 32 לפרוטוקול). המומחית חזרה והדגישה כי הדרך בה בחר הנתבע אינה חלופה ראויה (עמוד 32 לפרוטוקול). המומחית הסבירה:
"השיניים הם שיניים בריאות ולא הייתי ממליצה לו בשום דרך שהיא לעקור אותן ולא את שיני הבינה. עקירה מסוג זה אצל כירורג פה ולסת זה רבע שעה ואין סיבה שאם קיימים מומחים של כירורגיית פה ולסת שמיומנים בעקירות כאלה אין סיבה לא לספק להם פרנסה" (עמוד 32 לפרוטוקול).
וכך גם בעמוד 36 לפרוטוקול.
8. 8. אוסיף כי הנתבע התרשל גם בכך שלא ערך כל תרשומת אודות הטיפול שנתן לתובע. לפי עדותו הוא כלל לא פתח לתובע כרטיס (עמוד 12 לפרוטוקול).
הנתבע אף התרשל בכך שלא הזמין את התובע לביקורת, לאחר ביצוע העקירה.
9. 9. לטענת הנתבע, יש להתחשב בכך שכל הרופאים הקודמים שאצלם ביקר התובע המליצו לו לעקור את שיני הבינה אולם התובע סירב לכך. לטענתו גם הוא המליץ לתובע לעקור את שיני הבינה, אך מאחר והתובע סירב, הוא המליץ לו על האופציה האחרת, והיא עקירת השיניים הסמוכות לשיני הבינה, אופציה שאותה התובע קיבל.
התובע מכחיש כי סירב לעבור ניתוח. הוא גם מכחיש כי כך אמר לנתבע.
אין צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו שכן ד"ר הרמתי חזרה והשיבה כי לא היה מקום לבצע את הטיפול שביצע הנתבע, גם אם זו האופציה שבה בחר התובע.
למעלה מהצורך אוסיף כי קיימות סתירות בין האמור בחוות דעתו של ד"ר אלעלמי ובין עדות הנתבע.
ד"ר אלעלמי כותב בחוות דעתו כי החולה התבקש לחזור לביקורת יומיים לאחר העקירה, כפי שהנתבע מבקש מכל חולה לאחר עקירת שיניים, אך לא חזר. הנתבע העיד כי אמר לתובע לחזור רק אם יהיה כאב (עמוד 18 לפרוטוקול). כמו כן הוא העיד כי: "לא צריך לקבוע תור אחרי עקירה רגילה" (עמוד 18 לפרוטוקול).
ד"ר אלעמי מתייחס בחוות דעתו לשלוש אפשרויות טיפול שהנתבע הציע לתובע ואילו הנתבע עצמו העיד על שתי אפשרויות שאותן הציע (עמוד 16 לפרוטוקול).
10. 10. טענת הנתבע לפיה התובע ביקר במרפאתו אך ורק פעם אחת ובאותה פעם קיבל את הטיפול הראוי כמיטב ידיעתו של הנתבע ברפואת שיניים, אינה פוטרת אותו מחבות לאור חוות דעת המומחית לפיה טיפולו אינו עומד במבחן הרופא הסביר.
11. 11. אני דוחה את טענת הנתבע לפיה יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50% בגין הסכמתו לטיפול שהוצע לו. טענה זו אינה ברורה נוכח עדותו המפורשת של הנתבע לפיה הוא זה שהמליץ לתובע על הטיפול והתובע קיבל את המלצתו. הנתבע הצהיר:
"בתום הסברי הסכים התובע להצעה של עקירת שתי השיניים הסמוכות לשיני הבינה, היינו 47 ו- 37" (סעיף 14 לתצהיר).
וראו גם את עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול:
"..הסברתי לו שיש אפשרות שניה אם אנחנו לא עושים את האופציה הראשונה אז האופציה השניה היא לעקור את השיניים שלפני שיני הבינה. במקרה הזה הלחץ יפסק על השינים הקדמיות ונחכה ששן הבינה תצא ואחר שהיא תצא הוא יכול להתייחס אליה אם בעקירה או ישור שיעמיד אותה במקומה."
(עמוד 15 לפרוטוקול).
12. 12. לטענת הנתבע יש להתחשב בכך שעד היום לא עשה התובע כל טיפול, דבר המלמד, לטענתו, על כך שמטרת התביעה הנה לסחוט ממנו כספים. התובע נשאל על כך והשיב כי הוא מתכוון לעשות טיפול שיניים וכי הוא ממתין להחלטת הרופא בעניין זה (עמוד 9 לפרוטוקול). הוא העיד:
"אני לא יודע, הרופא מחליט. ברגע ששיני הבינה יבקעו ואז יהיה יותר קל לעקור אותם" (עמוד 9 לפרוטוקול).
13. 13. אני קובעת, אפוא, כי הנתבע אכן התרשל בטיפול אשר נתן לתובע.
הנזק
14. 14. התובע יליד 1972.
הפסד השתכרות
15. 15. עובר לאירוע עבד התובע בחברת שליחויות והובלות בינלאומיות TNT. הוא העיד כי עובר לטיפול השתכר 5,000 ₪ לחודש נטו וכי בעקבות הטיפול הוא נאלץ להשבית את עבודתו במשך 45 ימים (סעיף 8(א) לתצהיר). לפי עדות התובע החברה קיזזה לו את ימי החופשה במלואם והורידה את יתר ימי ההיעדרות מהשכר (סעיף 8(ב) לתצהיר).
התובע הצהיר כי החברה סגרה את סניפה ולכן הוא לא יכול היה למצוא רישומים הנוגעים להשתכרותו, מלבד חוזה ההעסקה אשר צורף לתצהיר כנספח ג’ (סעיף 8(ג) לתצהיר). בחקירה הנגדית התברר כי לתובע ישנם תלושי שכר בבית (עמוד 7 לפרוטוקול).

16. 16. המומחית נשאלה והשיבה כי אחרי עקירת שיניים אין הצדקה לימי מחלה (עמוד 34 לפרוטוקול) גם אם יש דלקת (עמוד 38 לפרוטוקול).
17. 17. לאור עדותה של המומחית ובהעדר ראייה אובייקטיבית להיעדרות של התובע מהעבודה, לא ייפסק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר.
18. 18. התובע יזדקק, אמנם, לטיפולים, אולם הטיפולים אינם חייבים להיות בשעות העבודה ועל חשבון העבודה. לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד.
הזמן אשר יאלץ התובע להשקיע בטיפולים נלקח בחשבון במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל.
הוצאות
19. 19. התובע פנה לרופא אחר על מנת להוציא את המניף שנותר בפיו. הוא דורש 2,000 ₪ בגין הוצאות אולם הוא לא הציג קבלות. התובע העיד כי שילם לרופא שטיפל בהוצאות המנוף כ- 1,000 ₪.
אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאותיו, לרבות הוצאות נסיעה בעבר. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
כאב וסבל
20. 20. בגין כאב וסבל דורש התובע פיצוי בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪. לטענתו הפיצוי צריך לשקף את הדלקת ממנה סבל התובע לאחר השארת המנוף הדנטלי בתוך הלסת, את העובדה שחמש שנים הוא סובל מבעיות לעיסה, את הכאב והסבל הכרוך בעקירת השיניים הטוחנות ואת הכאב והסבל הכרוך בטיפול העתידי אותו יצטרך לעבור כמפורט בחוות דעת המומחית.
בהתחשב בכאבים, בדלקת ובהעדר השיניים, אולם בהתחשב גם בכך שניתן לשקם את המקום באמצעות שתלים, כפי שקבעה המומחית מטעם בית המשפט, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין כאב וסבל.
הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
טיפולים רפואיים בעתיד
21. 21. ד"ר הרמתי מפרטת בחוות דעתה מהם הטיפולים להם יזדקק התובע בעתיד. טיפולים אלה כוללים:
א. א. עקירת 2 שיני בינה (38, 48) בעלות משוערת של 1,000 ₪ לכל שן.
ב. ב. צילום CT בעלות משוערת של 1,000 ₪.
ג. ג. ייתכן צורך בסטנט כירורגי בעלות משוערת של 1,500 ₪.
ד. ד. שני שתלי טיטניום בעלות משוערת של שווה ערך שקלי ל- 1,200$ לכל שתל, כולל חלקים פרותטיים.
ה. ה. שני כתרי חרסינה בעלות משוערת של 3,000 ₪ לכל שן.
את הכתרים צריך יהיה להחליף ככל הנראה כל 10 שנים בממוצע בעלות משוערת של 3,000 ₪ לכל שן. חישוב ההחלפה העתידית הנו עד גיל תוחלת חיים ממוצעת.
22. 22. המחירים המפורטים בחוות הדעת הנם מחירים ממוצעים של רופאים מומחים בתחומים השונים (כירורגיה פה ולסת, פריודונטיה, שיקום הפה) במרפאה פרטית.
23. 23. מאחר ואת שיני הבינה צריך היה לעקור בכל מקרה, אין מקום לפצות את התובע בגין עלות העקירה.
24. 24. עלות הטיפולים שעל התובע לבצע היום (ללא עקירת שיני הבינה): 18,974 ₪.
עלות הטיפולים העתידיים: 12,097 ₪.
שלא כטענת הנתבע, סכום זה נמוך מהסכום המופיע בחוות דעתו של ד"ר ברק, אשר אינו כולל טיפולים עתידיים.
20. אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עלות טיפולי השיניים בסכום של 31,071 ₪.
סיכום
25. 25. על הסכומים שנפסקו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ.
כמו כן ישא הנתבע בהוצאות בהן נשא התובע, לרבות אגרת המשפט, עלות חוות דעתו של ד"ר ברק וחלקו של התובע בשכר הטרחה של ד"ר הרמתי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום כל הוצאה.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ו (20 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

עירית כהן, שופטת



א 4947/03 ואאל חגאני נ’ ד"ר עומר אבו מייזר