תביעות רשלנות רפואית – נבו מולסון עורכי דין

20120109150932690


20120109150915766


20120109150851637


20120109150840268


20120109150828900


20120109151025697


20120109151013198


20120109151003462


20120109150953007


20120109150942495


20120109151326327


20120109151316028


20120109151254898


20120109151244490


20120109151234576


20120109151215288


20120109151200569


20120109151113449


20120109151101825


20120109151050432


20120109151037222


תביעת רשלנות רפואית: הרופאים חשבו שאני משקר ולא גילו שיש לי גידול בראש

תביעה המוערכת ב-15 מיליון ש"ח הוגשה בסוף השבוע בבית המשפט המחוזי בת"א על ידי גבר בן 50 מרמת השרון נגד קופת חולים כללית, בית החולים בלינסון וכמה מרופאיהם, בגין רשלנות רפואית בה התייחסו אל אדם שהתלונן על כאבי ראש ובעיות ראייה כאל כמתחזה ושקרן והמליצו לו ללכת לפסיכיאטר. בסופו של דבר התברר כי הוא סבל מגידול בראשו כיום מצבו קשה ואינו יכול לתפקד באופן עצמאי.

בתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד ענת מולסון, נטען כי "נוכח טיפול רשלני ותוך זלזול משווע בתלונותיו של התובע ובממצאי בדיקת שדה ראיה, החמיצו הרופאים לאבחן גידול בראש מסוג קרניופרינגיומה ובכך גרמו לאיחור משמעותי באבחון ולנזק חמור, לנכות קשה ולסבל רב למשך שארית חייו. כל זאת תוך זיוף מסמכים וטענות שווא לפיהן התובע מתחזה לחולה ותוך המלצה כי יפנה לפסיכיאטר".

לפי התביעה, בשנת 1999 פנה התובע לקופת חולים כללית לאחר שהתחיל לסבול מטשטוש בראייתו, הוא נבדק, אולם תיקו הרפואי אבד. בתחילת שנת 2000 נבדק פעם נוספת והופנה בדחיפות לרופאה נוירואופטלמולוגית, מומחית בביצוע ופענוח של שדות ראיה.

הרופאה ערכה לתובע בדיקה ובסיומה הסיקה כי התובע מתחזה, ובהתאם לא הופנה על ידה לכל בדיקה נוספת. התובע הוחזר להמשך טיפולו של רופא העיניים המקורי שלו בלווי מכתב, בו הובהר כי לאור ממצאי הבדיקה התובע מתחזה.

עוד מעלה התובע טענה חמורה בחשד לזיוף מסמכים: "כיום, עם צילום תיקו הרפואי של התובע, נדהם התובע לגלות כי כתב ידה המסודר של הנתבעת ברישום בדיקתה אינו זהה, ובין השורות מתווספים להם משפטים לכאורה חדשים, בכתב יד שונה, אשר נראה כי הוספו בדיעבד".

בחוזרו לרופא השני שבדק אותו ציין בפניו הרופא, לטענת התובע, כי מממצאי הבדיקה אצל עולה כי התובע הינו "מתחזה" ובהתאם מסתיים הבירור בעניינו. עוד טוען התובע כי לאחר שקרא הרופא את מכתבה של עמיתתו הנוירואופטלמולוגית הוא אמר לתובע כי "הוא משקר" וכי "רצוי שייבדק על ידי פסיכיאטר".

רק לאחר חצי שנה לערך, לאחר שעבר בדיקות נוספות שלא העלו דבר, התגלה הגידול בראשו של התובע והוא עבר ניתוח לכריתתו. בין היתר טוען התובע כי הנתבעים "התעלמו מתלונותיו של התובע; אבחנו באופן שגוי וללא כל הצדקה רפואית כי התובע הנו "מתחזה"; , כמתחייב במקרים בהם עולה חשד לקיומו של תהליך תופס מקום בראש; אפשרו ו/או לא מנעו את התפשטות הגידול בראשו של התובע וזאת באופן בלתי סביר ו/או רשלני; עלו בנסיבות העניין באופן פזיז ורשלני שהביא לפגיעה קשה בראייתו של התובע" ועוד…

פרופ’ בן סירה, מומחה רפואי מטעם התביעה מעריך את נכותו הצמיתה של התובע בעקבות האיחור באבחון כדלקמן: 55 אחוזים בגין חדות ראיה, 90 אחוזים בגין שדה ראיה ו-10 אחוזים בגין גלאוקומה. התביעה מפרטת את שורת הנזקים שנגרממו לתבוע (אובדן כושר עבודה, סבל רב ועוד…) והתובע ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לו 750 אלף שקלים נזק מיוחד ועוד פיצויים בגין נזק כללי.

ממשרד הדוברות של שירותי בריאות כללית נמסר כי "כתב התביעה טרם התקבל ב’שירותי בריאות כללית’. לכשיגיע יועבר ליועץ המשפטי, אשר ילמד את הנושא ויגיב עליו במסגרת ההליך המשפטי". מהמרכז הרפואי רבין נמסרה תגובה ברוח דומה: " כתב התביעה הנ"ל טרם הגיע לבית החולים. לכשיגיע, נלמד את הפרטים ונערך להגשת כתב הגנה".

תביעה רשלנות רפואית : תינוק מהצפון נפטר בגלל טיפול כושל

הורים מצפון הארץ שבנם בן השנה וחצי נפטר, תובעים את בית החולים 'פוריה' וטוענים כי הרישום הרפואי אינו מלא ולא בוצע בזמן אמת. ביה"ח: אנו לומדים את כתב התביעה

תביעה לפיצויים בסך כעשרה מיליון שקל, בגין רשלנות רפואית, הוגשה בימים אלה נגד בית החולים פוריה ונגד משרד הבריאות. בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה טוענים ההורים, תושבי אזור הצפון, כי בנם בן השנה וחצי נפטר לאחר שהצוות הרפואי בבית החולים התרשל בטיפול בו.

בכתב התביעה מתואר כי הפעוט נולד בשבוע ה-26 להיריון בבית חולים אחר, ובגיל יומיים אובחן אצלו דימום ריאתי ודימום במוח. הפעוט הועבר לבית החולים רמב"ם, לצורך ביצוע ניתוח שמטרתו לנקז את נוזל המוח והשדרה. הניתוח עבר בהצלחה.

מאוחר יותר, על פי כתב התביעה, פנו התובעים עם בנם לרופא המשפחה, בשל הקאות מרובות ואי שקט שמהם סבל. רופא המשפחה חשד שהתופעות נובעות מבעיה בחניכיים והפנה את הפעוט לחדר המיון בבית החולים 'פוריה'.

לפי כתב התביעה, נבדק הפעוט במיון בידי רופא אף, אוזן, גרון ורופא פה ולסת, והם לא התרשמו שקיימת בעיה בחניכיים.

בשלב זה העלו ההורים בפני הרופא במיון את האפשרות לבעיה בדלף (שנט) וביקשו לבצע לו צילום CT ראש.

בכתב התביעה נטען כי הרופא שלל את דברי ההורים והבהיר להם כי הוא אינו חושב שקיימת בעיה בשנט. בתביעה נטען כי ההורים ביקשו לפנות לבית החולים רמב"ם, שם טופל בנם עד כה בשל בעיות בתפקוד השנט.

אולם, לטענתם, שכנע אותם הרופא להשאיר את בנם בבית החולים, תוך שהוא מבטיח להם כי כל שהפעוט זקוק לו הוא עירוי נוזלים.

על פי כתב התביעה, הפעוט אושפז במחלקת ילדים בשעה 21:14, כשהוא מחובר לעירוי נוזלים ולמוניטור. על פי הרשומה הרפואית, בשעה 00:35, מצאה האחות כי לפעוט אין דופק וכמו כן המוניטור היה כבוי. בהדלקתו של המוניטור נרשמה הפרעה ולכן הוחלפו המדבקות והחיבורים של המוניטור, ואז הופיע רישום של קו ישר.

בשלב זה, על פי הרשומה הרפואית, הודלקו האורות בחדר ונצפה תינוק חיוור עם כיחלון. הוא נלקח לחדר טיפולים והוזעק צוות החייאה. החייאתו נמשכה כשעתיים אך נכשלה ובשעה 02:55 נקבע מותו.

עורכת הדין ענת מולסון המייצגת את בני הזוג טענה בתביעה כי רשלנותם של הנתבעים מתעצמת, נוכח העובדה שהרישום הרפואי אינו מלא וכי הוא בוצע שלא בזמן אמת אלא נכתב בדיעבד, ולפיכך לא יכולים התובעים להוכיח את טענותיהם.

"כתוצאה מטיפול רפואי כושל, תוך התעלמות מסימני אזהרה ומאותות מצוקה, נפטר הפעוט כעבור 8 שעות מהגעתו לבית החולים והוא בן שנה וחצי בלבד", נכתב בכתב התביעה.

"במהלך שהותו בבית החולים היה הפעוט באי שקט, בכה ללא הפסקה, לא אכל ולא שתה, עדות לסבל שעבר עליו. ההורים שהו עם הפעוט במהלך אשפוזו בבית החולים, עדים לסבלו של בנם ואין בידם להושיע אותו.

"האב אף היה נוכח לכל אורך ההחייאה שעשה הצוות הרפואי במנוח. מילים לא יוכלו לתאר את הזוועה והחרדה אשר חש הורה כאשר הוא נוכח במהלך ההחייאה של ילדו התינוק, אשר בסופה הוא מתבשר על מותו של בנו". כאמור עורכי הדין שמייצגים את ההורים ציינו כי התביעה מוערכת בכעשרה מיליון שקל.

מבית חולים פוריה נמסר בתגובה: "כתב התביעה הוגש לבית החולים לפני מספר ימים, אנו לומדים את הטענות ונגיב בהתאם ובבוא העת בערכאות המשפטיות"

 תביעה ענק בגין רשלנות רפואית נגד קופ"ח כללית, מד"א וביה"ח קפלן

הורים לילד מהצפון הגישו תביעה המוערכת במיליוני שקלים נגד בתי החולים ברזילי וקפלן, קופ"ח כללית ומד"א בגין איחור באבחון מחלתו

הורים לילד הסובל מפיגור שכלי הגישו לאחרונה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעת ענק המוערכת במיליוני שקלים, נגד בתי החולים ברזילי וקפלן, קופת חולים כללית ומד"א בגין איחור באבחון מחלתו. בתביעה שהגישו באמצעות עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, טוענים ההורים כי מחלת מעיים קשה שלא אובחנה בזמן, הביאה להידרדרות קשה במצבו.

בכתב התביעה נטען כי במקום לבדוק את בעיית המעיים הקרויה הירשפרונג, נתנו הרופאים פיתרון זמני ושיחררו את התינוק הביתה בטענה כי "יהיה בסדר". לאורך החודשים הראשונים של חייו, סבל התינוק מבעיות מעיים קשות עד אשר החליטו ההורים לפנות לאיבחון נוסף בבית החולים קפלן ברחובות. התינוק אושפז שם במשך כחודשיים ואף הגיע למצב של דום לב ועדיין במשך החודשיים הללו לא אובחנה בעייתו האמיתית. בסופו של דבר אובחן כי התינוק סובל ממחלת ההירשפרונג, הגורמת להיצרות של המעי הגס ולפגיעה בתנועתיות הטבעית שלו.

פרופ’ בר מאור ופרופ’ אברהם שטיינברג, מומחים מטעם התובע, קבעו בכתב התביעה כי בעיה זו מטופלת באמצעות ניתוח, אך במקרה של התינוק היה זה מאוחר מדי ונגרמו לו נזקים נוירולוגיים ואורטופדיים בלתי הפיכים עקב רשלנות הנתבעים. טרם הוגש כתב הגנה.

 תביעת רשלנות רפואית: עברתי ניתוח מיותר; הוחתמתי על מסמכי הסכמה מזויפים

בתביעה נטען כי המנותח, בן 47 ואב לשני ילדים מעכו, נותר עם נזקים גופניים קשים; סכום התביעה: למעלה מ- 2.5 מיליון שקלים

בוצע בגופי ניתוח רדיקלי מיותר, אשר הסתבך והותיר אותי עם נזקים גופניים ונפשיים קשים ובלתי הפיכים. כך טוען תובע בן 47 ואב לשני ילדים מעכו, בתביעה על-סך 2.5 מיליון ש"ח שהגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד בית החולים בנהריה באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו.
התובע טוען, כי זויפו בבית החולים מסמכי ההסכמה לניתוח.

סיפורו העגום של התובע מתחיל בשנת 1997. אז אובחן בטעות על-ידי ד"ר דואק מקופ"ח מכבי, כסובל מצניחה רקטלית והומלץ בפניו על ניתוח דחוף והכרחי. לאחר בדיקה נוספת, הפנה ד"ר דואק את התובע לניתוח כריתת מחצית המעי הגס.

לפני ביצוע הניתוח ביקש התובע להתייעץ עם רופא נוסף וכך הגיע לד"ר איתן, כירורג בקופ"ח מכבי. ד"ר איתן ייעץ לתובע לבצע את הניתוח הנדרש בשיטה הלפרוסקופית – ללא בטן פתוחה, שיטה המקצרת ומקלה על ההחלמה.

עוד הסביר ד"ר איתן לתובע, כי הניתוח אמור להיערך כשעה וחצי בלבד, ולא צפויים בו סיכונים כלשהם.

התובע הוחתם על טופס הסכמה לניתוח, תוך שנאמר לו כי מדובר בטופס סטנדרטי ומבלי שקיבל הסבר כלשהו על מהות הניתוח, על הסיכונים ועל הסיבוכים האפשריים.

אם לא די באמור, הרי שהתובע הוחתם על טופס ההסכמה ללא תאריך, ללא חתימת רופא, כאשר המקום המתייחס למהות הניתוח נותר ריק. לטענתו, הצוות הרפואי לא דאג להכנת מנות דם לפני הניתוח כנדרש, וכאשר חל סיבוך בניתוח, החלו הרופאים מתרוצצים אחר מנות דם ברחבי בית החולים.

כשבע שעות לאחר תום הניתוח, נרשם בגיליון מהלך המחלה על-ידי ד"ר אליאביב לריסה כדלקמן: "הוסבר לחולה תהליך הניתוח ב- LAP ואפשרות לעבור ל- "OPEN. התובע טוען בתביעתו, כי הסבר זה מעולם לא ניתן לו לפני הניתוח וכי הסבר כאמור לאחר הניתוח, נעדר כל משמעות.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אריה אבני, מומחה בכירורגיה כללית ומי ששימש במשך שנים רבות כמנהל מרפאת מומחים בתחומים הכירורגיה והפרוקטולוגיה של קופ"ח כללית.

ד"ר אבני קובע בחוות דעתו, כי התובע נותח ללא כל צורך רפואי, ניתוח אשר תוצאותיו שינו את חייו ללא היכר וגרמו לו לנזק פיזי קשה. ד"ר אבני מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 80% על-פי תקנה 14 (1) ו‘ – לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הפרעות קשות לאחר פציעה או ניתוח של הקיבה והמעיים.

טענה נוספת המופיעה בתביעה ונתמכת על-ידי מומחה, הינה כי במהלך הניתוח נגרם לריאתו הימנית של התובע נזק קשה ובלתי הפיך. מאז הניתוח סובל התובע מקשיי נשימה בכל מאמץ קל וכן בשעות הלילה.

פרופ‘ א. בנטל, מומחה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה אשר בדק את התובע ביוני 2002 קבע, כי מאז הניתוח ובעקבותיו שרוי התובע במצב של דיכאון תגובתי קשה. התובע מרגיש חרדה ודיכאון, חסר תקווה ודחוי. אשתו נמנעת מלהתקרב אליו ומלקיים עימו יחסי מין, בלילות הוא אינו יכול לישון והוא מרבה בנטילת כדורי שינה.

עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, באי כוחו של התובע, מציינים כי התובע אשר היה אדם בריא ומאושר, בעל עבודה מכובדת, איש משפחה ואב למופת הפך מאז הניתוח להיות אדם חולני, מתוסכל ומתבודד לאור הבושה הרבה שחש במומיו ולמעשה הפך לשבר כלי – כמעט ואינו יוצא מדלת ביתו וממעט להיפגש עם בני משפחה וחברים.

תביעת רשלנות רפואית: אבא נשרף למוות בעקבות רשלנות רפואית

בניו של קשיש שנשרף למוות בחדרו בבית אבות בנתניה תובעים ב-2.5 מיליון שקלים את הנהלת בית האבות בכך שהתרשלה בטיפול באביהם. בתביעה על סך 2.5 מיליון שקלים שהוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון, כנגד "בית יפה לגיל הזהב" בנתניה, טוענים בניו של קשיש כי אביהם אושפז באחת המחלקות בבית האבות, ללא השגחה צמודה ובניגוד להנחיות המפורשת, ונשרף למוות ללא הסבר מצד בית האבות על נסיבות המקרה.

התובעים טוענים, באמצעות עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, כי המנוח נשלח לאשפוז אצל הנתבעת לאחר שחרור מבית החולים "לניאדו" בנתניה עם הוראות לאשפוז במחלקת "סיעודי מורכב".

בתאריך 16.8.04 שילמה משפחת המנוח התחייבות בסך 900 ש"ח עבור אשפוז "סיעודי מורכב" אצל הנתבעת במשך 10 ימים. בניגוד גמור להוראות הצוות הרפואי של בית החולים "לניאדו", וחרף מצבו הבריאותי, אושפז המנוח במחלקת "עצמאיים" של בית האבות, זאת מבלי שהוא מסוגל לדאוג לעצמו במצבו הבריאותי באותה עת.

מכתב התביעה עולה כי חדרו של המנוח מוקם בקומת המרתף של בית האבות ששימשה גם כמקלט. קומה זו הייתה מנותקת באופן בולט משאר חלקי הבניין, ומבלי שתהיה באותה הקומה עמדה מאוישת של צוות אחיות, והשגחה ראויה על השוהים בה.

מבית חולים אחד לבית חולים אחר
בתאריך 25.8.04 קיבל בנו של המנוח טלפון מבית האבות ובו הודיעו לו בזו הלשון כי "אביך נשרף והוא הועבר לבית החולים ’לניאדו’". כאשר פנתה משפחתו ההמומה של המנוח לבית החולים, נמסר להם כי נוכח מצבו הרפואי הקשה של המנוח, הוא הועבר בבהילות לבית החולים "בלינסון".

ב"בלינסון" אובחן כי המנוח סובל מכוויות קשות בדרגות 2 ו-3 בגפיו התחתונות, ובסך הכל נכווה 25% משטח גופו. התביעה טוענת כי במשך חמישה ימים עבר המנוח ייסורי תופת כתוצאה מהכוויות הנוראיות שכיסו את גופו, תוך שמשפחתו של המנוח ניצבת ליד מיטתו מסביב לשעון על מנת לעודדו ולעזור לו ברגעיו הקשים, ואולם חרף ניסיונו של המנוח לדבוק בחיים, הוא מת מפצעיו.

העורך דין טל נבו מוסיף: "לאחר תום תקופת האבל, ניסתה המשפחה לקבל את גרסת הנתבעת להשתלשלות העניינים שהביאה לשריפתו של המנוח, אך הנתבעת דבקה בשתיקה. למרות הפניות הרבות שלנו, עד היום לא נמסרה לנו מה הסיבה למותו האכזרי של המנוח". טרם הוגש כתב הגנה.

 הורי תינוקת שמתה: טיפלו בה בזלזול, רשלנות רפואית

התינוקת, שנולדה כחלק משלישיה, מתה בגיל שלושה חודשים בבית החולים שניידר. ההורים טוענים כי הם אינם יודעים את נסיבות מותה כיוון שרוב התיק הרפואי נעלם באופן מסתורי. מבית החולים נמסר כי אנשיו מחפשים אחר התיק. טרם הוגש כתב הגנה בפרשה

הוריה של תינוקת שמתה בגיל שלושה חודשים תובעים את בית החולים לילדים "שניידר" ואת קופת חולים כללית, בגין "זלזול ורשלנות" שהביאו לטענתם למותה של בתם. כן טוענים ההורים שלאחר מות התינוקת נעלם "באופן מסתורי" חלק גדול מהתיק הרפואי שלה, כך שהם אינם יודעים את נסיבות מותה.

בתביעה, שהוגשה היום (ה’) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ההורים טוענים שהתינוקת, שנולדה להם כחלק משלישיה, החלה להתפתח ולמרות שנולדה במשקל של 530 גרם, חרף משקלה הנמוך ונתוני הפתיחה הקשים, השתפר מצבה מדי יום. לדבריהם, היא החלה לנשום עצמאית, הוצאה מהאינקובטור וכאשר הגיעה משקלה ל-1.7 ק"ג, החלו הרופאים המטפלים בה לדבר על שחרורה הצפוי מבית החולים.

ב-15 בינואר 2003 החליטו ההורים, לאחר חצי שנה בה שהו בבית החולים, גם טרם הלידה וגם לאחריה, לנסוע לסוף שבוע בבית המשפחה בדרום הארץ, כשהם משאירים את התינוקת בבית החולים.

האם התקשרה פעמיים במהלך אותו יום כדי לשאול לשלום בתה ונאמר לה כי מצבה טוב והיא אינה צריכה להדאיג את עצמה. אך עוד באותו יום, בשעה 02:30 לפנות בוקר, קיבלו ההורים טלפון בהול מבית החולים אשר לטענתם, "החריד את שלוות חייהם לנצח" ובו הודיעו להם כי מצבה של התינוקת הידרדר באופן פתאומי והם מתבקשים לשוב לבית החולים בדחיפות.

עוד בדרכם לבית החולים התבשרו ההורים על מותה של בתם. לטענתם, לאחר מכן הם ביקשו את תיקה הרפואי אך רובו של התיק נעלם מבית החולים ולכן הם אינם יודעים מה היו נסיבות מותה של בתם.

לטענתם, רשלנות בית החולים מתעצמת "נוכח העובדה כי חלק נכבד מהתיק הרפואי של התינוקת ’פרש כנפיים’ ונעלם באופן מסתורי מארכיון בית החולים", ולכן הם אינם יכולים להוכיח את טענותיהם כנגד בית החולים ובכלל זה את השתלשלות העניינים שהביאה למות התינוקת.

מסיבה זו גם, לדבריהם, לא מצורפת לתביעה חוות דעת רפואית מטעמם. לטענתם, בית החולים טיפל בתינוקת בזלזול ובקלות ראש בלתי סבירים, רשלנותו של בית החולים חמורה והרופאים כלל לא הסבירו להם מהן הסכנות הרפואיות העומדות בפני התינוקת והשלה אותם בנושא מצבה הרפואי.

לטענת ההורים, מאז מותה של בתם חרב עליהם עולמם, הם סובלים מדכאונות ומחרדות, והאירוע הטראגי השפיע מאוד על זוגיותם ואף גרם לכך שהאב פוטר מעבודתו. ההורים מבקשים מבית המשפט, באמצעות עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, כי יעריך את מידת הנזק שנגרם להם ולתינוקת, ההוצאות הרפואיות שנגרמו להם וקיצור תוחלת חייה של התינוקת.

טרם הוגש כתב הגנה, אך מבית החולים שניידר נמסר כי מדובר בתינוקת אחת משלישיה, שנולדה בתחילת החודש השישי להריון, בשבוע ה- 25, ובמשקל 530 גרם.

לטענת בית החולים, "בכל העולם, אחוז התמותה של פג כזה הוא כשבעים אחוז. התינוקת הונשמה תקופה ארוכה וסבלה מבעיות רפואיות קשות, ולצערנו מתה לאחר מספר חודשים בפגיה. אנו מבקשים להדגיש, כי במהלך האשפוז הארוך זכתה התינוקת לטיפול אינטנסיבי ומסור מהצוות הרפואי".

עוד נמסר כי "צוות המחלקה ערך שיחות רבות עם המשפחה על מצבה של התינוקת, ובאף אחת מהן לא נאמר למשפחה כי היא הבריאה מכל בעיות הפגות הקשות מהן סבלה וכי היא צפויה להשתחרר בקרוב. כמו כן, נערכו שיחות עם המשפחה לאחר מותה. אנו עושים מאמצים לאיתור התיק הרפואי אולם לצערנו בשלב זה הוא טרם נמצא".

תביעה רפואית: "בגלל טעות באבחון כרתו לי את הרחם"

ב"שיבא" המליצו לאשה לכרות את הרחם והשדיים בגלל שהיא נושאת גן סרטני מסוכן. לאחר הכריתה וסבל ממושך בעקבותיה, החליטה האשה לבצע בדיקה חוזרת ב"הדסה" – שם גילתה לתדהמתה שאינה נושאת את הגן וכי הכריתה הייתה מיותרת. "שיבא": "טרם קיבלנו את כתב התביעה"

ניתוח כריתה מיותר: זמן קצר לפני מותה של אשה מסרטן לפני שש שנים, המליץ רופא בכיר ב"שיבא" לבנותיה לערוך בדיקה גנטית שתקבע אם גם להן יש מוטציה גנטית, שמגבירה את הסיכויים ללקות בסרטן קטלני. תוצאות הבדיקה היו חיוביות והובילו להמלצה לכרות את הרחם ואת השדיים.

רחמה של האשה, בת 50 מהדרום נכרת, ומתביעת מיליונים שהגישה אתמול (ה‘) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עולה לכאורה כי האבחנה הייתה שגויה, וכי הכריתה התבצעה ללא הצדקה. הידיעה פורסמה לראשונה ב"ידיעות אחרונות".

"במשך שבע שנים רוויות בסבל וכאב, טיפלו האשה ואחיותיה באמם, שגססה באיטיות מן המחלה, וליוו אותה במהלך הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, עד לסופה המר בשנת 1998", מתאר את הסיפור הקשה כתב התביעה, שהוגש בידי עורכי הדין טל נבו וענת מולסון. "במהלך גסיסתה, נכרתו שדיה של האם על מנת לנסות ולבלום את המחלה – ללא הועיל. האם נפטרה בייסורים רבים בשנת 1998 ב‘שיבא‘".

מהתביעה עולה כי ימים ספורים לפני מותה של האם, פנו הרופאים אל האשה ואחיותיה, והמליצו להן לבצע בדיקה גנטית במטרה לשלול את הימצאות הגן הסרטני, בגללו חלתה אימן. "מאחר ומדובר בסוג סרטן קטלני במיוחד", הסבירו הרופאים, "הרי שבדיקה גנטית תוכל להועיל במניעת התפרצות המחלה, במקרה ואכן יזוהה הגן גם אצלן".

לאחר מסע התחבטויות שנמשך מספר חודשים, ולאחר חרדות רבות ולבטים קשים, החליטו התובעת ואחיותיה לבצע את הבדיקה הגנטית בבית החולים ולהתמודד עם כל תוצאה שלא תתגלה. בסוף 1999 ביצעו האשה ואחיותיה בדיקה גנטית לזיהוי הגן הסרטני במכון הגנטי של בית החולים.

כעבור חודש נתבקשה האשה לסור לבית החולים לפגישה עם מנהל היחידה האונקוגנטית, פרופ‘ איתן פרידמן. במהלך הפגישה הודיע לה המנהל כי היא ושתיים מאחיותיה נתגלו כנושאות את הגן הסרטני BRCA1 ו- BRCA2. לאחר מכן נשלח לה מכתב רשמי הקובע את "נשאותה הגנטית המסוכנת".

רופאי "שיבא" קבעו באופן חד משמעי כי מאחר והאשה ואחיותיה נושאות את הגן הסרטני, ומאחר ומדובר במחלה שקשה לעלות על עקבותיה בשלבים המוקדמים שלה – הרי שהמלצתם הברורה היא כי על האשה ואחיותיה לבצע כריתת רחם ושחלות מניעתית בשלב הראשון.

"המילה הכתובה אינה יכולה להעביר את תחושותיה של התובעת, שגילתה באחת כי היא ושתיים מאחיותיה הן נשאיות גן של מחלה חשוכת מרפא, ממנה גססה אמן במשך 7 שנים ארוכות, וכי ילדיה גם הם בסיכון לחלות. מאותו היום בו נאמר לתובעת כי היא נושאת את הגן הסרטני, לא היו חייה כפי שהיו בעבר, ומאישה נמרצת ופעילה – היא הפכה לשבר כלי של ממש".

במאי 2001 החליטה האשה לבצע את הניתוח לכריתת הרחם, השחלות והחצוצרות בבית חולים פרטי בראשון לציון. "ההחלמה שלאחר הניתוח הייתה קשה וארוכה, והתובעת סבלה מכאבים איומים. כחודש לאחר שבוצע הניתוח החל חום גופה של התובעת לעלות מאוד והיא אושפזה בבית החולים קפלן ואובחנה כסובלת מכאבים חזקים בבטן התחתונה כתוצאה מזיהום. לאחר הניתוח החמיר מצבה הנפשי והגופני של התובעת בצורה דרמטית. היא החלה לפתח תסמינים של מחלה נפשית קשה, והתקשתה מאוד בהחלטה ‘להיפרד‘ גם משדיה, שהיו האיבר הנשי האחרון שעוד נותר לה".

כתב התביעה ממשיך ומספר כי לאשה בוצעה שוב הכנה נפשית ארוכה ומתישה לצורך ניתוח כריתת שדיים במרכז הרפואי שיבא, שכללה טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים על מנת לוודא את מוכנותה המלאה לניתוח. "התובעת אף נפגשה מספר פעמים עם רופאי בית החולים על מנת להגיע להחלטה לגבי כריתת שדיה. רופאי המרכז הרפואי חזרו והבהירו כי אין מנוס מהכריתה, שכן זהו הפתרון המניעתי הטוב ביותר להתפרצות הסרטן".

למרות שכבר קבעה תור לניתוח כריתת שדיים – ליבה לא נתן לה מנוח. "הפחד העצום מאיבוד אבריה הנשיים האחרונים היה חזק כל כך, עד שמספר שבועות לפני הניתוח המיועד היא פנתה לבית החולים בבקשה כי תבוצע בדיקה גנטית חוזרת לאישור המצאות הגן. אולם תשובתו החד משמעית של בית החולים הייתה: אנחנו לא מבצעים בדיקות גנטיות חוזרות, הבדיקה הגנטית מדויקת וחד משמעית".

האשה לא הסתפקה בתשובה הלאקונית, הפעילה קשרים אצל קרובי משפחה, וקבעה לעצמה תור לבדיקה גנטית נוספת ב"הדסה" עין כרם. תוצאות הבדיקה שבוצעה לה היכו אותה בהלם. בתוצאות הבדיקה נכתב מפורשות: "לא נמצאת נשאית של אף אחת ממוטציות אלו". בהתאם לנוהלי המרכז הרפואי הדסה, ביצעה האשה בדיקה נוספת לאימות התוצאות – אשר אף היא יצאה שלילית.

בבדיקה חוזרת במרפאה הגנטית של בית החולים תל השומר אושרה המסקנה של רופאי "הדסה", ולפיה היא ואחיותיה אכן אינן נושאות את הגן הסרטני. "אחרי שנים רבות, רצופות בסבל נפשי וגופני, שלא ניתן לתארן במילים, לאחר שעברה התובעת כריתת שחלות ורחם, ורגע אחד לפני כריתת שדיים, ולאחר השלמת כל ההכנות הנפשיות הדרושות לכך, נתגלה לתובעת כי כל הסבל והייסורים הרבים היו לשווא ולחינם, ללא כל סיבה מלבד טעות באבחון – טעות עליה שילמה ותשלם התובעת עד סוף ימיה מחיר כבד ויקר".

לתביעה טרם הוגש כתב הגנה. מהמרכז הרפואי "שיבא" נמסר בתגובה: "טרם קיבלנו את כתב התביע

ה לידינו. כאשר הוא יתקבל אצלנו, נלמד אותו בעיון ונגיב בהתאם".

תביעת רשלנות רפואית: סרטן השד לא אובחן בזמן ואני גוססת

תושבת הנגב, בת 33, אם לארבעה, אובחנה כחולת סרטן סופנית. באמצעות עורכי הדין, ענת מולסון וטל נבו, היא הגישה כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד מכבי שרותי בריאות, מרכז רפואי אשדוד – אסותא, מרכזים רפואיים בע"מ וד"ר איילון שלמה ממכבי, מפענח בדיקות רפואיות במכבי. סכום התביעה נאמד בכלמעלה מ-2.5 מיליון שקלים. בתחילת כתב התביעה נרשם כי התובעת תבקש להקדים את מתן עדותה בטרם תכריע אותה המחלה, ולפיכך התביעה מוגשת בצירוף חוות דעת שטרם נערכה באופן סופי.

מכתב התביעה עולה כי עוד כשהיתה בת 18 חשה בשדה הימני גוש שהולך וגדל. מיד לאחר מכן עברה ניתוח שבמהלכו נמצאו שני גושים וכשנבדקו נמצאו שפירים. היא לא נדרשה לכל מעקב רפואי מסודר.

14 שנה לאחר מכן, כאשר בדקה את עצמה היא הרגישה שוב גוש בשדה הימני, היא פנתה אל רופאת המשפחה שהפנתה אותה לבדיקת ממוגרפיה,שפוענחה כתקינה והומלץ לחזור על הבדיקה בשד הימני כעבור כשישה חודשים.

באפריל 2006 ביקשה התובעת להוציא מגופה בניתוח גוש בגודל 15 מ"מ, שנתגלה בשדה הימני, אולם הכירורג הרגיע אותה וטען שהבדיקות תקינות ואין אינדיקציה לבצע ניתוח.

בנובמבר 2006 הרגישה התובעת בבדיקה עצמית כי הגוש בשדה הימני גדל. היא חזרה אל הכירורג אשר ביצע בדיקה קלינית ואז אובחן גוש בחזה. התובעת הופנתה בדחיפות לבדיקות נוספות.

בבדיקת ממוגרפיה נמצא גוש בקוטר של 2.9 ס"מ, ואובחן גידול ממאיר בחזה. בבית השחי נמצאו תאי סרטן ממאירים ובמיפוי עצמות שביצעה נמצאו גרורות סרטניות בעצמות.

בחוות דעת רפואית שהגישה ד"ר פני ספרבר נכתב כי "האבחנה הסופית של הגידול הממאיר אצלה נדחתה בשמונה חודשים, זמן זה מספיק לגרום להתפשטות מקומית וסיסטמית של הגידול וכתוצאה מכך חלה החמרה במצבה וירדו הסיכויים להחלמה מהמחלה".

עורכי הדין טוענים כי מדובר ברשלנות ומנמקים זאת בכתב התביעה ב-26 סעיפים שונים, ומסכמים בכתב התביעה כי בעקבות הרשלנות נמצאה המחלה כשהיא מפושטת ללא כל סיכוי להחלים ממנה, כאשר התובעת סובלת מכאבים קשים בכל חלקי גופה, והיא מתקשה בהליכה ובהפעלת ידיה, בגלל הגידול המתפשט בעצמותיה. היא עוברת טיפולים מייסרים ואינטנסיביים וזקוקה לסיוע צמוד של משפחתה. "מאז הגילוי היא חיה בצילו של המוות, תוך שהיא מודעת למצבה החמור על כל השלכותיו, ובעיקר בהשלכות הקשורות לארבעת ילדיה".

תביעה ברשלנות רפואית: הסרטן לא אובחן בשלוש בדיקות שונות ואמא נפטרה

תביעת רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקל, הוגשה גם היא היום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד שירותי בריאות כללית. התובעים, בייצוגם של עו"ד ענת מולסון וטל נבו, הינם בן זוגה וילדיה של תושבת הצפון שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן השד. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים בהרבה, שבהם הסיכויים להחלמה גבוהים מאוד. "טעויות בפענוח, גישה בלתי מקצועית וחוסר משווע של תשומת לב הם שגרמו להחמצת ההזדמנות לאבחן גידול ממאיר בשדה של המנוחה בשלבים המוקדמים, ובטרם נשלחו גרורות", נטען בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי האישה, שנפטרה בעת שהייתה כבת 55, היתה במעקב סדיר אצל רופא כירורג, בשל מה שמכונה "מבנה שדיים מסטופטי פיברוציסטי". על פי התביעה, מדובר במבנה המאופיין בגושים ובאי סדירות של הרקמה, דבר המקשה על בדיקה קלינית ידנית של השד.

בתביעה מפורטות שורה של בדיקות שביצעה האישה במהלך השנים שקדמו לגילוי מחלתה. בין השאר נערכו לה בדיקות ממוגרפיה, ואף ביופסיה, שגילתה כבר בשנת 1994 גוש בחזה, שזוהה כגידול שפיר. למרות זאת, לפי כתב התביעה, לא קיבלה האישה הוראות למעקב או טיפול. היא חזרה על הבדיקה בשנת 1998 וכן ב-2001, אז נקבע כי הבדיקה תקינה. רק בשנת 2003, לאחר שניתן היה למשש את הגוש בחזה ביד, הועברה האישה לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי היא סובלת מגידול בשד בגודל של 9 ס"מ, עם גרורות בשאר חלקי הגוף, ובין היתר בכבד.

בחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, נקבע כי "מחדלים וכשלים בפענוח בדיקות הממוגרפיה, מעקב לא סדיר ולא הולם את מצב השד, וכן היעדר המלצות לביצוע של בדיקות אולטרא סאונד משלימות לבדיקות הממוגרפיה שבוצעו, הם שגרמו לאיחור ניכר באבחון מחלתה של המנוחה ולאובדן מוחלט של סיכוייה להחלים מן המחלה".

המומחית מטעם התביעה, ד"ר פני ספרבר, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, קבעה כי הבדיקה בשנת 2001 הייתה קריטית, שכן בה כבר ניתן היה לזהות את המחלה. לדבריה, פוענחו הממצאים בבדיקה בצורה שגויה כתקינים.

לדבריה, "אי זיהוי הממצאים החשודים בבדיקת הממוגרפיה ממרץ 2001 והיעדר המשך בירור באמצעות אולטרא סאונד, גרר התנהלות כושלת ושגויה, אשר בגינה הוחמצה האבחנה של סרטן שד בשלביו הראשונים אצל המנוחה: לא בוצעו צילומים משלימים, אשר נדרשו על מנת לאפיין טוב יותר את מידת ההסתיידויות ומידת פיזורן, לא בוצעה ביופסיה ולא הומלץ על המשך מעקב ממוגרפי אינטנסיבי יותר, כעבור שנה לכל היותר", כתבה המומחית. לדבריה, לו הייתה האישה מטופלת כבר בשלב זה, היו סיכוייה להחלים עומדים על 95 אחוז.

בפועל, לאחר שהתגלתה המחלקה בגופה של האישה היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים והקרנות, אולם נפטרה לאחר כשנה וחצי של מאבק במחלה.

תביעה רפואית:  שוחרר מביה"ח למרות הכאבים – ומת בביתו

בני משפחתו של גבר שנפטר ימים ספורים לאחר ששוחרר מאיכילוב, טוענים כי שוחרר מוקדם מדי, כשהוא עוד סובל מדימום בבית החזה. כעת תובעת המשפחה את בית החולים בסכום של כ-5 מיליון שקלים. איכילוב בתגובה: מדובר במקרה נדיר וטרגי

האם בית החולים איכילוב שיחרר חולה לב לביתו מוקדם מדי? בני משפחתו של גבר שנפטר זמן קצר לאחר ששוחרר מאיכילוב, טוענים כי רשלנות רפואית של צוות בית החולים היא שהביאה למותו. לדברי אשתו וילדיו, התובעים בימים אלה את איכילוב, האב שוחרר מבית החולים עם דמם בבית החזה וכך נסע עד ביתו שבאילת. לדברי מומחה בניתוחי חזה ולב המצוטט בכתב התביעה, לו היה מבוצעות בדיקות טרם שחרורו, היו מבחינים בדמם העז והקטלני שפרץ בבית החזה. המשפחה תובעת מבית המשפט לפסוק לה פיצויים בסכום המוערך בחמישה מיליון שקלים.

המנוח בן ה-55, אזרח עובד צה"ל, אושפז בדצמבר 2006 באיכילוב לצורך השתלת דפיברילטור (מכשיר השולח פולסים חשמליים ללב בעת הפרעות קצב). במהלך הניתוח הושתל קוצב בקיר החיצוני השמאלי של בית החזה והאלקטרודות של המכשיר הוחדרו לחדר הימני של הלב.

ביומיים שלאחר הניתוח, התלונן החולה כמה פעמים על כאבים בצדו השמאלי של חזהו ועל קוצר נשימה. ביום השלישי שלאחר הניתוח שוחרר החולה לביתו על אף שלטענת בני משפחתו, הם פנו אל הרופאים המטפלים וציינו בפניהם כי הוא עדיין סובל מכאבים בחזה וכי עליו לעבור נסיעה ארוכה עד לביתו שבאילת. לדבריהם, הם נענו כי מצבו של המנוח תקין ואין כל מניעה לביצוע נסיעה ארוכה.

כעולה מכתב התביעה, שהוגש על-ידי עו"ד ענת מולסון לבית המשפט המחוזי בתל אביב, החולה התלונן בנסיעה לאילת על כאבים בחזה, קוצר נשימה וחולשה רבה. מצבו הלך והתדרדר ככל שנקפו השעות. למחרת, לאחר שהתעלף ואיבד שליטה על סוגריו, הזעיקו בני המשפחה ניידת לטיפול נמרץ, והוא הובהל לבית החולים יוספטל שבעיר. צוות מד"א מצא אותו כשהוא שוכב על הרצפה ומתלונן על חולשה קיצונית, סחרחורות ובחילות.

צוות מד"א ביצע בו הנשמה מלאכותית והעביר אותו מייד להמשך טיפול דחוף בבית החולים סורוקה. תוך כדי ההכנות להעברתו לבית החולים, סבל החולה מנפילה בלחץ הדם. הצוות החל בהחייאה מלאה הכוללת הנשמות, עיסוי לב, מתן נוזלים ודם בלחץ וכן תרופות, אולם דבר לא הועיל. לפנות בוקר נקבע מותו של האיש.

בני משפחתו של המנוח הסכימו לביצוע נתיחה לאחר המוות, במסגרתה נקבע כי האיש סבל מנקב של החדר הימני של הלב ומדימום חזה מאסיבי. מומחה שנשכר על-ידי המשפחה לבדוק את הממצאים הרפואיים קבע כי לדעתו, הצוות הרפואי של בית החולים איכילוב התרשל בטיפול הרפואי אשר ניתן לאיש ובכך גרם באופן ישיר למותו, פחות מיומיים לאחר שחרורו מבית החולים.

"החדרת אלקטרודות של קוצב לתוך הלב הנה תופעה שכיחה ובדרך כלל נטולת סיבוכים", כתב המומחה בכתב התביעה. "אולם, מאחר וישנם מקרים בהם מופיע חזה אויר בבית החזה משמאל או נקב של הורידים דרכם הוחדר הקוצב ללב המביא לדימום לתוך חלל בית החזה, נהוג לבצע צילום חזה באופן שגרתי למחרת החדרת הקוצב".

דימום של וריד אל תוך בית החזה, הוא ממשיך ומסביר, הוא דימום איטי וזאת בשל לחץ נמוך של הדם בוורידים. על כן, מהשעה בה נוקב הווריד – עת הוחדרו דרכו אלקטרודות הקוצב ועד לביצוע צילום החזה – עברו 19 שעות בהם דימם המנוח בין 500 ל-800 סמ"ק דם לבית החזה. כמות דם שכזאת אינה ניתנת לאבחון בצילום שמבוצע בישיבה ולכן הצילום הראשון שבוצע לו פורש כתקין. עם זאת, כאשר המנוח המשיך והתלונן שוב ושוב על כאבים בבית החזה משמאל וקוצר נשימה, עת הצטברה כבר כמות משמעותית של דם בבית החזה שגרמה ללחץ והקטנת נפח הריאה, לא נעשה שום ניסיון לבדיקת גורמים אחרים לתלונותיו. גם ביום שחרורו, טוען המומחה, לא בוצעו בדיקות נוספות מלבד האזנה לריאותיו.

המומחה מטעם המשפחה סיכם וקבע כי לו היה הצוות הרפואי חוזר על ביצוע צילום למנוח ביום שחרורו מבית החולים, היה ניתן כבר אז להבחין בתפליט משמעותי בבית החזה משמאל שכן עד אז הצטבר בבית החזה בין ליטר לליטר וחצי דם. אבחנה בשלב זה הייתה מונעת את מותו של המנוח מדמם, וניתן היה אז להחזיר לו את נפח הדם שאיבד בקלות יחסית.

מבית החולים איכילוב בתל אביב נמסר בתגובה: "מדובר במקרה טרגי ונדיר. פרטי התביעה נלמדים בימים אלה על ידי הנהלת בית החולים אשר תגיב בהתאם בבית המשפט. המרכז הרפואי תל-אביב משתתף בצער המשפחה".

תביעה רשלנות רפואית: רופא פיספס פגם בהריון; הילדה נולדה עם פיגור

בארבע בדיקות אולטרסאונד שונות לא זיהה הרופא שלעובר חסר חלק משמעותי מהמוח. רק כשנולדה, אובחנה התינוקת עם פיגור קשה ביותר שהביא לנכות מוחלטת – היא לא מדברת, לא שולטת בצרכיה ולא מסוגלת לתקשר עם סביבתה. עכשיו תובעים הילדה והוריה 30 מיליון שקל מקופ"ח מכבי על הטעות הגורלית באבחון.

לבית משפט המחוזי בירושלים הוגשה השבוע תביעת ענק המוערכת ב-30 מיליון שקלים על-ידי ילדה בת 11 והוריה כנגד קופ"ח מכבי שלדבריהם לא אבחנה כי עוד בהיותה עובר ברחם אימה, לא אובחנה כסובלת מחסר של חלק במוחה. כתוצאה מכך היא סובלת מפיגור קשה, ללא כל יכולת לדבר, ללכת, לתקשר עם סביבתה, או לשלוט על צרכיה.

האם התובעת הרתה בשנת 1997 ופנתה לגינקולוג לביצוע ארבע בדיקות אולטרסאונד שונות, שכולן פוענחו כתקינות. רק בסקירה האחרונה, בשבוע ה-31 להריון.

נמצא ריבוי מים קל על ידי הגינקולוג שהמליץ על ביצוע בדיקה גנטית (בדיקה של מערכת הכרומוזומים – א.ג.). עם זאת, הבדיקה לא בוצעה על ידי קופת החולים.

לאחר הלידה, בוצעו בתינוקת בדיקות ראשונות שגילו חיך שסוע. כשהיתה בת חצי שנה אושפזה בבית החולים תל השומר בשל חום ופרכוסים. בדיקת CT של המוח הראתה חסר מלא של איבר מוחי המחבר בין שני חצאי המוח וקרוי "קורפוס קלוסום".

בכתב התביעה עוד נקבע כי טפסי בדיקות סקירת המערכות וקלטת סקירת המערכות אינם מצויים בידו של הרופא שטען כי לא שמר את ההעתקים.

כיום סובלת הילדה מפיגור קשה הבא לידי ביטוי בהגבלה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות והתקשורתיות. היא סובלת מהפרעות בתפקוד המוטורי, מהפרעות אכילה, הפרעה בניידות, הפרעה בשמיעה, ממחלת פרכוס ומחוסר שליטה על סוגריה. המוסד לביטוח לאומי קבע כי לקטינה ישנה נכות כללית בשיעור של 100% לצמיתות והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה בישראל כילדה נכה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתה של מומחית לאולטרסאונד במיילדות, אשר קובעת כי ניתן וצריך היה לזהות את המום ממנו סובלת הקטינה – חוסר מלא של הקורפוס קולוסום, כבר בשבוע ה-22 להריון בעת שבוצעה סקירת מערכות מורחבת על ידי הנתבע.

ההורים טוענים כי כתוצאה ממצבה הרפואי נזקקת הקטינה ותזדקק בעתיד לסיעוד ועזרת הזולת לרבות משק בית, במשך 24 שעות ביממה, זאת עד תום תוחלת חייה. מומחה שיקום הסביר: "יש לצפות שכשהיא תהיה בוגרת, הטיפול באישה במצבה הנו מפרך עוד יותר, תובעני ושוחק, וחשוב שהוריה, באם יטפלו בה בעתיד בבית, ימשיכו להסתייע במטפל צמוד. ייתכן שבעתיד יהיה צורך להיעזר בשני מטפלים לביצוע פעולות כמו רחצה, מאחר והילדה מתקשה לייצב את גופה".

באמצעות עורכי הדין טל נבו וענת מולסון, ביקשו הילדה והוריה מבית המשפט המחוזי לפצותם בסכום המוערך ב-30 מיליון שקלים. מקופ"ח מכבי נמסר בתגובה: "מדובר במקרה מצער, טרם קיבלנו ולמדנו את כתב התביעה".

 

 תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים שיבא: התעוורתי בניתוח עיניים פשוט

בתביעה נטען, כי התובע נכנס לניתוח עיניים פשוט לכאורה, ממנו יצא כמעט עיוור ואינו מסוגל לראות בעין שמאל; טוען לזיוף ועריכת מסמכים על-ידי בית החולים נכנסתי לניתוח עיניים פשוט לכאורה, אך כאשר הוסרו התחבושות, התעוורתי כמעט לגמרי בעין שמאל. דברים ברוח אלה טוען גבר (52) שהגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד בית החולים שיבא.

סיפורו של התובע מתחיל במרס 2004. אז פנה לבית החולים תל השומר (שיבא) נוכח קושי וטישטוש בשדה הראייה. בבית החולים אובחן כסובל מהפרדות רשתית בעין שמאל. בבדיקת הראייה שבוצעה בבית החולים, הייתה ראייתו בעין שמאל טובה ולא אובחנה כל בעיה נוספת בעין.

בבית החולים הוחלט לבצע בעינו של התובע ניתוח לתיקון הפרדות הרשתית, וזאת מבלי שהוחתם על טופס הסכמה לניתוח ועל טופס הסכמה להרדמה, ומבלי שהוסברו לו הסיכונים היכולים לנבוע מן הניתוח. לטענתו, עד ליום זה אין התובע יודע איזה סוג ניתוח יועד עבורו באותו היום. הניתוח האמור בוצע בעינו של התובע וכאשר הוסרה התחבושת מעינו, התחוור לו כי הוא כמעט עיוור ואינו מסוגל לראות בעין שמאל.

התובע טוען כי תיקו הרפואי עבר עריכה מלאה והועבר אליו כשהוא חסר מאוד וערוך בחלקו הגדול. במסמכים חסרים נתונים רבים, ישנן סתירות פנימיות ונראה באופן ברור כי הם עברו "טיפול קוסמטי" תוך השמטת פרטים שעלולים להפליל את בית החולים.

כך לדוגמא, בעוד שבדוחות צוות האחיות לאחר הניתוח מצויין במפורש כי התובע אינו רואה בעינו השמאלית, הרי שלפי דוחות הרופאים המטפלים אין כל בעיה רפואית מיוחדת ולכאורה הניתוח הצליח באופן מלא.

פרופ‘ יצחק בן-סירה, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, ומנהל מחלקת עיניים לשעבר בביה"ח הדסה בירושלים, חיווה דעתו בעניינו של התובע וקבע, כי כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים שנעשו על-ידי צוות בית החולים ובעטיים נגרמו לתובע נזקים קשים.

פרופ‘ בן-סירה תומך בטענות התובע בקשר לעריכת התיק הרפואי, ומציין בחוות דעתו, כי למרות ניסיונו הרב בקריאת חומר רפואי מבתי חולים שונים בארץ ובעולם, הוא מעולם לא נתקל בתופעה של עריכה מאוחרת של חומר רפואי המוגש במקום חומר רפואי מקורי, כפי שנתקל במקרה דנן. בחוות דעתו קובע פרופ‘ בן-סירה, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני הוא נותר נכה לצמיתות בעינו השמאלית.

עורכי דינו של התובע, ענת מולסון וטל נבו, טוענים בכתב התביעה, כי כתוצאה מהניתוח השתנו אורח חייו של התובע ואיכותם ללא היכר. הפגיעה הקשה והנזק שנגרם לראייתו של התובע פגעו בכל תחומי חייו.

לפני הניתוח היה התובע גבר בריא אשר ניהל חברת קידוחים לבדיקות קרקע ועבודתו חייבה אותו לנהוג על רכב כבד. כתוצאה מהפגיעה בו בניתוח, לא יכול היה התובע לשוב לנהוג על רכב כבד או לבצע כל עבודה עם מיכשור מכאני הדורשת שימוש בראייה דו-עינית ולפיכך לא יכול היה לשוב לעבודתו. בהיותו מנהל החברה, נאלץ התובע להתחיל בתהליכי מכירה של החברה.

עוד נטען, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני מתקשה התובע לבצע את פעולות היום-יום הפשוטות, כגון נהיגה, קריאה, צפייה בטלוויזיה ובילוי עם חברים. עקב מצבו, מרבה התובע להסתגר בביתו והוא נמנע מלצאת לעבודה. הוא הפך מאדם פעיל, דינמי ובעל פוטנציאל, לשבר כלי התלוי בחסדי הזולת.

 עקירת שן של ילד עקב רשלנות רפואית

בתביעה שהוגשה בסוף השבוע לבית משפט השלום בתל אביב, טוען התובע באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, כי נכנס לניתוח פוליפים שגרתי ויצא ללא אחת משיניו הקבועות בקדמת פיו, עובדה הגורמת לו לנזקים תפקודיים ואסתטיים קשים. התובע, ילד בן 9, תובע את מכון אמריקן מדיקל סנטר בראשל"צ בסכום של עד 2.5 מיליון ש"ח, בטענה כי השן שנעקרה ממקומה הייתה כבר שן קבועה ולא שן חלב, ולפיכך הנזק שנגרם הינו בלתי הפיך.

בכתב התביעה מצוין כי כשביקשו התובע ואמו לערוך בירור בנוגע למהלך הניתוח, פנו באמצעות באי כוחם עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו לקבלת תיקו הרפואי של התובע, אלא שכאן הוערמו עליהם קשיים רבים הן ע"י הנתבעת והן ע"י מבטחתה ולאחר חליפת מכתבים וטלפונים מרובים הובהר לתובע כי התיק הרפואי שלו "נעלם".

לכתב התביעה, מצורפת חוות דעתו של פרופ’ קפה, מומחה לרפואת הפה, העומד בראש בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, הקובע כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים של הנתבעת ובעטיים נגרמו לתובע נזקים בפיו וכי המנתח לא נקט במידה מספקת של זהירות וכתוצאה מכך נעקרה שן קדמית בפיו.

כמו כן, קובע פרופ’ קפה, כי מחדלה של הנתבעת לא פסק בכך שהשן נעקרה במקומה במהלך הניתוח, אלא המשיך בכך שלתובע לא ניתן טיפול חירום מיידי ברגע שנתגלתה העקירה, היינו, החזרת השן למקומה וקיבועה אל תוך מכתשית השן וכי לו ניתן לתובע טיפול חירום מיידי והשן הייתה מקובעת למקומה, היו גדלים מאוד הסיכויים להצלת השן, ואף היה נמנע הצורך לשיקום האורטודנטי הארוך העומד פרופ’ קפה קובע בחוות דעתו כי עלות הטיפול הכוללת בפיו של התובע, לרבות ביצוע טיפול אורטודנטי זמני עד גיל 18, ולאחריו ביצוע שתלים וכתרים על גבי השן מדי 10 שנים, עומדת על סך של 85,000 ש"ח במחירי היום.

לטענת התובע, עקירת השן שהינה שן קידמית מרכזית בפיו, גרמה וגורמת לו לנכות אסתטית ותפקודית ובעקבות עקירת השן, מתקשה הוא להרכיב את התותב הזמני שהוכן עבורו ועל כן אוכל אך ורק מאכלים רכים.

עקירת השן, מסבה ותסב לו עגמת נפש, פחד מטיפולי שיניים, אי נוחות ובושה, בפרט לאור חסרונה במרכז פיו ולאור גילו הרך והעלבון הנלווה לכך בחברת ילדים וכי הנכות האסטית ממנה סובל התובע הובילה אותו למצוקה נפשית, חרדות ומתח כתוצאה מהנזק שנגרם לו והצורך בהמשך הטיפול הרפואי הצפוי לו.

 נערה: התעוורתי עקב רשלנות רופאים

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה תביעה בסך כ-10 מיליון שקלים בידי נערה הטוענת שהתעוורה עקב רשלנותו של בית החולים הכרמל בו טופלה מיום היוולדה, בהיותה תינוקת פגית.

לטענת כתב התביעה, במהלך האשפוז בבית החולים לא אובחן במועד, כי הנערה סובלת ממחלת עיניים בשם ROP – מחלה התוקפת את רשתית העין של הפגים ויכולה להביא לעיוורון, במידה ולא מטופלת כראוי ובמועד הנדרש. כתוצאה מהגילוי המאוחר של המחלה ובהעדר טיפול ראוי, הפכה התובעת לעיוורת כמעט לחלוטין בשתי עיניה.

הנערה, באמצעות באי כוחה עוה"ד ענת מולסון וטל נבו, טוענת כי זומנה לבדיקת עיניים, בפעם הראשונה, רק כשהייתה בת 9 שבועות, על אף שהבדיקה הראשונית של הרשתית בפגים צריכה להיעשות בין השבוע הרביעי לחמישי לחייהם, וזאת לנוכח האפשרות כי הם ילקו במחלת ROP קשה ומהירה אשר בטרם מתן טיפול כבר תספיק לפגוע קשות בראייה.

כתב התביעה ממשיך וטוען, כי לא זו בלבד שהבדיקה הראשונה הוזמנה במועד מאוחר יחסית, הרי שגם בדיקה ראשונה זאת נדחתה בעוד שבועיים ימים מאחר ונמצא כי האישון לא היה מספיק רחב. בשלב זה, כך נטען, הייתה המחלה כבר בשלבים מתקדמים יחסית והרופאים "פספסו" למעשה את האבחון.

בחוות דעת רפואית שצורפה לתביעה, קובע פרופ’ מומחה ברפואת עיניים, כי חלון ההזדמנויות לטיפול במחלה בשלב החריף שלה הינו בין שבועיים לשלושה ומשלא הופנתה התובעת לטיפול בנקודת זמן קריטית זו, הופיעה הפרדות הרשתית והעין נידונה למצב קשה ובסופו של דבר לעיוורון.

עוד נטען בתביעה, כי בשלב בו החלה הפרדות רשתית בעיניה של התובעת בהתאם לבדיקה, היו הרופאים חייבים לנסות ולהציל את הראייה בניתוח אקטיבי שכן בשלב זה המצב כבר לא יכול היה להשתפר מעצמו. ואולם, הרופאים למעשה הרימו ידיים וצפו בתובעת, שלב אחר שלב עד למצב בו איבדה את הראייה בעיניה- מבלי לעשות דבר.

לדברי הנערה, להוריה נאמר כי המחלה תיעצר בשלב זה ושלמעט משקפיים, היא לא תזדקק לטיפול נוסף.

היות שכך, נטען כי בית החולים כרמל התרשל בטיפולו בנערה – שהיתה אז פגית, דבר שגרם לעיוורונה הכמעט מוחלט ולפיכך מתבקש בית המשפט להורות לבית החולים על מתן פיצויים בסך של כ-10 מיליון שקלים לטובת הנערה.

 תביעת רשלנות רפואית: ביה"ח בילינסון זייף מסמכים ולא אבחן גידול בראש

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעת רשלנות רפואית כנגד קופת חולים כללית ובית החולים בילינסון במסגרתה נטען כי צוות בית החולים לא איבחן גידול בראשו של חולה, דבר אשר הוביל, לדברי התובע, לנכותו. לדברי התובע צוות בית החולים זייף מסמכים וטען כי הוא מתחזה לחולה ואף המליץ להפנותו לטיפול פסיכיאטרי.

התובע, בן 50, החל לסבול בשנת 1999 מטשטוש ראיה והפרעות בשדה הראיה. לאחר בדיקה בקופת החולים, הופנה התובע לבדיקה בבית החולים בילינסון בחשד לגידול ראש אלא שחוות הדעת שניתנה בסוף הבדיקה קבעה כי התובע מתחזה והחזירה אותו להמשך מעקב בקופת החולים.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד טל נבו ועו"ד ענת מולסון נטען כי עם צילום התיק הרפואי בימים אלה התגלו משפטים לכאורה חדשים, בכתב יד שונה אשר הוספו בדיעבד לפיה צויין כי התובע "צריך קורלציה עם שדה ראיה ממוחשב ומעקב… מכתב נשלח לרופא… מוזמן למעקב עם שדה ראיה ממוחשב".

לדברי עו"ד נבו, בכוונתם לדרוש לקבל את טופס התביעה המקורי על-מנת לבצע בדיקה גרפולוגית לאימות החשדות הכבדים לזיוף המסמך הרפואי.

באמצע שנת 2000, לאחר בדיקת CT ו- MRI בבית החולים נמצא כי התובע סובל מגידול אשר לוחץ על עצב הראיה ועל בלוטת ההיפופיזיה.

בעקבות הממצאים בוצע ניתוח להסרת הגידול אשר הותיר את התובע עם נזקים בחדות הראיה, איבוד כמעט ומוחלט של שדה הראיה.

כתב התביעה מעמיד את הנזק שנגרם בגין הרשלנות על סכום של 750,000 ש"ח. התביעה בכללותה מוערכת בכ- 10 מיליון ש"ח.

 תביעה נגד ביה"ח בנהריה: ביצע ניתוח ללא רשות

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעת רשלנות רפואית הוגשה כנגד ד"ר נמרוד רחמימוב, בית החולים נהריה ומשרד הבריאות על-ידי תושב אשר טוען כי בעקבות ניתוח לתיקון בלט דיסק בגב, אשר בוצע ללא כל הצדקה רפואית, ללא הסכמה מדעת, בצורה בלתי מיומנת ובלתי מקצועית, נגרמו לו נזקים קשים.

התובע סבל במשך שנים מכאבי גב כרוניים. בדיקת CT הצביעה על בלט דיסק בחוליות.

לאחר כחודש אושפז התובע בבית החולים כשהוא סובל מכאבים עזים במותן ימין אך בבית החולים ייחסו את הכאבים לאבן בכליה. לאחר שמונה ימי אשפוז התרשמו הרופאים כי מדובר בבעיה בעמוד השדרה והוא אושפז ביחידה לניתוחי עמוד שדרה בבית החולים.

בכתב התביעה טוען התובע, באמצעות עו"ד ענת מולסון, כי הד"ר רחמימוב "ארגן את כל הדרוש בקביעת מועד הניתוח היות והגיע לבית החולים מנתח אורח מחו"ל לצורך הדגמת ניתוח של איחוי חוליות בעזרת כלוב מתכתי המכונה CAGE, שהיה בבחינת חידוש לצוות המנתחים בבית החולים".

לטענתו, ד"ר רחמימוב לא ציין בפניו את העובדה כי מדובר בניתוח ניסיוני ולא העניק לו כל הסבר על הצפוי לו.

יומיים לאחר הניתוח המשיך להתלונן על כאבים אך שוחרר לביתו וכשבוע לאחר מכן אושפז בשנית בבית החולים, בבדיקה נמצא תזוזה לאחור של ה"כלוב" הבין-חולייתי.

לאחר ניתוח לתיקון התזוזה הוא החל לסבול מצרבת, חוסר יציבות וסחרחורות. בדיקה העלתה כי הוא סובל מדלקת ובקע בוושט וממחלה בעצב השמיעה, אשר מעביר מידע למוח על תנוחת הגוף ומאפשר התאמה של שיווי משקל.

בעקבות מוגבלות התנועה והכאבים העזים התובע אושפז בבית החולים "לוינשטיין" אך שוחרר כחודש לאחר מכן ללא שיפור משמעותי.

בחוות הדעת הרפואית המצורפת לכתב התביעה נטען נכתב כי "ספק רב אם היתה בכלל התוויה לניתוח שכן מבחינה קלינית לא היו ממצאים אובייקטיביים שהצדיקו ניתוח".

לטענת התובע הוא כלל לא נתן את הסכמתו לביצוע הניתוח וכי בוצע בו ניתוח ניסיוני מבלי שהוסבר לו כי מדובר בניתוח כזה.

עוד הוא טוען כי נזקיו נגרמו כתוצאה מרשלנותו וחוסר מיומנותו של הד"ר רחמימוב וכי לבית החולים ולמשרד הבריאות יש אחריות שילוחית.

כתב התביעה מפרט את נזקיו המיוחדים ומעמיד את גובה הפיצויים על 550,000 שקל.

עוד הוא תובע פיצויים בגין הפסדי שכר, פנסיה, הוצאות רפואיות בעתיד, הוצאות נסיעה, סיעוד ועזרת בני משפחה, עלות טיפולי תמיכה נפשית, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים, עלות עזרה סיעודית, עלות טיפולי יעוץ מיני ופיצויים עונשיים.

 תביעת ענק: ניתוח להסרת משקפיים גרם נזק קשה

נהג משאית מתל אביב תובע את מכון "רואים 6/6" טוען כי ההידרדרות הקשה במצב ראייתו והפגיעה ביכולתו לעבוד ולנהל חיים תקינים נגרמו כתוצאה מטיפול רשלני של רופאי המכון

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה (ה’, 1.12.05) תביעת נזיקין נגד המרכז הרפואי "רואים 6/6" מנתניה, בגין רשלנות רפואית ותקיפה שבוצעו, לכאורה, במסגרת ניתוח להסרת משקפיים בעיניו של התובע, ובסדרת ניתוחי תיקון שנעשו לאחריו.

סכום התביעה, המוערך בכ-10 מיליון שקל, הוגשה מטעמו של נהג משאית מתל אביב, והיא מופנית לא רק כלפי המכון, בעליו והרופאים המעורבים בטיפול, אלא גם נגד מדינת ישראל, לגביה נטען כי היא ה"אמונה על בריאותו ושלומו של הציבור ומי שבכל מועד רלוונטי לתובענה זו היתה עליה החובה והאחריות לפקח על תחום ניתוחי עיניים בלייזר, תחום, אשר למרבה הצער, טרם הוסדר בחקיקה והינו פרוץ ובלתי מבוקר".

במסגרת כתב-התביעה טוען הנהג, באמצעות ב"כ עו"ד ענת מולסון וטל נבו, כי הוא מתקשה לראות ואינו יכול לעשות שימוש במשקפיו, וזאת בשל הניתוח שבוצע בשתי עיניו ושאמור היה לבטל את קוצר הראייה ממנו סבל. למעשה, נטען, הביאו אותו האחראים לחוסר ראייה כמעט מוחלט, כל זאת משיקולי בצע כספי של בעלי המכון ורופאיו אשר אסור היה עליהם לנתחו במצבו.

השתשלות האירועים המתוארת בעתירה מתחילה בשנת 96’, עת פנה התובע למכון לצורך בדיקת אפשרות של ניתוח לייזר לתיקון קוצר הראיה הקיצוני – כ- 20 דיופטריות – ממנו סבל. התובע נבדק על-ידי אופטומטריסט ורופאת עיניים, ובעקבות סימנים לחולשת הקרנית נקבע כי אינו מתאים לניתוח, היות ולא קיים מכשור מתאים לטיפול בבעייתו.

כשלוש שנים מאוחר יותר, ולאור פרסומים רבים בעיתונות בדבר מיכשור מתקדם הנמצא בידי המכון, שב ופנה התובע לנתבעים לצורך בדיקה, תוך שהוא מציין כי עבר הליך בדיקה דומה לפני שנים. על סמך סדרת בדיקות שנערכו בעיניו, נמסר לו כי הוא נמצא מתאים לביצוע הניתוח וכי קיים מכשור מתאים לטיפול בו.

במקביל הוסבר לתובע כי לאחר הניתוח ראייתו תשתפר ל-6/6 ו-6/8, ללא צורך בהרכבת משקפיים או עדשות מגע, כשלטענתו, לא צוינו בפניו כל סיכונים או סיבוכים אפשריים.

מאוחר יותר נקבע תור מסודר לקיום הניתוח. דקות בודדות בטרם החל ההליך הרפואי, ובזמן שהתובע שוכב על שולחן הניתוחים לאחר שקיבל כדור הרגעה, הוגש לידיו, על-ידי אחד הרופאים, טופס הסכמה לניתוח, מבלי שהוסברה לו מהותו. התובע, מטושטש מכדור ההרגעה ומוטרד מהניתוח, חתם על הטופס.

בהמשך הדברים טוען התובע, כי מספר דקות לאחר שהחל הניתוח, שמע את אחד הנתבעים צועק: "זה לא במקום, זה לא במקום", והניתוח הופסק. התובע הוצא מחדר הניתוחים לחדר ההמתנה, שם נאמר לו כי 50% מהניתוח בוצע ועליו להיכנס לחדר הניתוח, בשנית, לצורך השלמה.

כ-15 דקות לאחר מכן הוכנס התובע למקום וההשלמה בוצעה. התובע שוחרר לביתו מיד לאחר מכן וקיבל מרשם לכדורים לשיכוך כאבים ומרשם לטיפות עיניים. כמו כן, התבקש להגיע לביקורת למחרת.

לאחר הביקורת, במהלכה צויין לפניו כי הניתוח היה "מצוין" וכי העין "בתהליך החלמה", החל התובע לסבול מליקויי ראייה קשים. בביקורת מאוחרת יותר טען בפני רופאיו כי הוא רואה כפילויות וראייתו מעוותת.

במהלך החודשים הבאים עבר התובע עוד חמישה ניתוחי תיקון, תוך כדי שהוא סובל, לטענתו, מכאבי תופת בעיניו. באחד המקרים, צויין, הוזמן התובע למשרדי המכון והוסבר לו כי הגיע מומחה מגרמניה, שמבקש לבדוק אותו יחד עם אחד הרופאים. במעמד הבדיקה נאמר לו כי הניתוח המתקן לעין ימין – ניתוח מס’ 4 – יבוצע באופן מיידי, ולא במועד שתוכנן.

כעבור ארבע שעות בלבד, נטען בעתירה, "ללא כל הכנה מוקדמת, ללא כל בדיקות מקדימות ומבלי שהוסבר לתובע מהי הדחיפות לבצע הניתוח באופן מיידי", הוכנס התובע לחדר הניתוח ושם נותח על-ידי הרופא הגרמני, אחד מבעלי המכון ורופא נוסף.

מהלך הניתוח גם הופסק למשך כ-25 דקות, לצורך "הסרטת הניתוח", וזאת בעוד התובע סובל מכאבים עזים וקשים מנשוא.

"כיום", סיכמה העתירה, "לאחר כשש שנים ממועד הניתוחים (שבעה במספר) ולאחר בדיקות רבות במכון ועל-ידי רופאים מומחים, התברר כי נגרמה לתובע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בקרנית עין ימין ובקרנית עין שמאל. התובע סובל מחדות ראייה מופחתת של 6/24 בעין ימין ושל 6/9 בעין שמאל, וזאת עם משקפיים. כמו כן, בעין ימין רואה התובע כפילויות, אינו יכול להתמקד ו/או להתרכז וזאת, ללא אפשרות שיפור במשקפיים".

לבית המשפט גם הוגשה חוות-דעת מטעם פרופ’ יצחק בן סירא, מומחה לרפואת עיניים, שבדק את השתלשלות האירועים, בה ציין כי ההסברים שקיבל התובע לפני הניתוח היו לקויים, ובאופן מכוון טושטשו בהם הסיכונים לאור היותו של התובע בקבוצת קצרי הרואי הקיצונית.

לדברי פרופ’ בן סירא, לאור קוצר הראיה הקיצוני – טרם הניתוח, עצם ביצוע הניתוח הינו אסור, בניגוד להמלצות שהיו באותה תקופה ובניגוד למותר. הניתוח בוצע ברשלנות ושלא במיומנות, וללא מכשיר לייזר המתאים למצב העיניים של התובע טרום הניתוח.

לאור האמור לעיל התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוים עבור הפסד השתכרות ו/או כושר השתכרות, עזרה בבית ומבני משפחה, הוצאות נסיעה שונות, הוצאות רפואיות – כולל עתידיות כגון ניתוחי השתלה, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים, ובנוסף, גם הטלת פיצויים עונשיים.

 סופרת תובעת: רשלנות רפואית גרמה לי לאבד ראייתי בעין אחת

הסופרת שהגישה את תביעתה בבית משפט השלום בהרצליה טוענת, שניתוח קטרקט רשלני הביא להתעוורותה בעין אחת ולחוסר יכולת להמשיך לכתוב.

כבר דובר רבות על הסכנות הלא מעטות שטמונות בניתוחים הקשורים לאזור העיניים, כגון: ניתוחי לייזר להסרת משקפיים "לאסיק" וניתוחי קטרקט. הוכחה נוספת שאין המדובר "בפיקניק" התקבלה בסוף השבוע כאשר תביעה נוספת על רשלנות רפואית בתחום זה הוגשה לבית המשפט.

התובעת, ילידת 1926 מאזור הצפון, הינה פנסיונרית אשר שימשה בעברה מורה לספרות, תנ"ך, לשון ותושב"ע וכן היתה מנהלת חטיבת ביניים. לטענתה, מאז פרשה לגמלאות ועד הניתוח עסקה התובעת בקריאה וכתיבת ספרים. לפני למעלה משנה בחודש מרס 2004 התקבלה התובעת לבית החולים ה’עמק’ לצורך ביצוע ניתוח קטרקט בעינה הימנית. לטענת התובעת, היא לא קיבלה טרם הניתוח כל הסבר לגבי הניתוח והסיכונים הכרוכים בו.

התובעת טענה, כי כאשר היא נותחה בהרדמה מקומית, נרשם בדוח הניתוח כי "הוחלפו מנתחים". זאת ועוד, היא ממשיכה וטוענת, כי במהלך הניתוח שמעה את המנתח המקורי שאמור היה לנתח אותה אומר בכעס למתמחה אשר ביצע בפועל את הניתוח: "זה לא כאן, אלא שם". לטענתה, רק לאחר שהשמיעה זעקה מרה (בשל כאביה הקשים) הוחלפו המנתחים והניתוח הסתיים בידי ד"ר וייס.

למחרת הניתוח עדיין לטענת התובעת, היא חשה בכאבים עזים ועינה היתה מגורה. אך למרות זאת באותו היום הוחלט על שחרורה לביתה עם הוראות לשימוש בטיפות עיניים. אולם גם לאחר שחלף זמן מה וגם לאחר שהוסרו התפרים, המשיכה התובעת, לטענתה, לסבול מגירוי מתמיד כאשר עינה בערה כאש וראייתה בעין זו נותרה באיכות ירודה ביותר.

לטענה, התייחס אליה כל אותה העת הרופא שאצלו נותחה בזלזול רב ובין היתר אמר לה: "הניתוח לא נעשה על-מנת שתראי, לשם כך עליך להרכיב משקפים!!". לטענתה, לא טרח הרופא לברר או לבדוק מה הסיבה לתלונותיה של התובעת ולהתייחס אליהן באופן ענייני.

בסופו של דבר טוענת התובעת באמצעות באי כוחה עו"ד טל נבו וענת מולסון ולאחר שהמצב התדרדר נותרה לה צלקות בקרנית ועיוותה, עובדה הגורמת לעין מגורה ולאיכות ראיה ירודה. כל העצמים בהם מתבוננת התובעת נראים מרוחים, מוכפלים או מטושטשים, כאשר הסיבה לכך, הינה מיקום לקוי של חתך ניתוחי.

לאור נזקה החמור טוענת התובעת, כי נזקיה נגרמו כתוצאה מרשלנותם, חוסר מיומנותם וחוסר זהירותם של הנתבעים. בין היתר היא טוענת, שהנתבעים לא פיקחו או הדריכו כראוי את המתמחה אשר ביצע את הניתוח, ביצעו אצל התובעת חתך ניתוחי באזור חריג אשר גרם לעין המנותחת לסיבוכים, לא דאגו לחילופי מנתחים בשלב בו היה ניתן למנוע חלק מהנזק שנגרם או למזער את היקפו, לא נתנו לתובעת הסבר לגבי הניתוח והסיכונים הכרוכים בו, ולא קיבלו הסכמתה מדעת של התובעת לניתוח בניגוד לחוק זכויות החולה ועוד.

לטענת התובעת אשר כתבה בעבר שלושה ספרים, היא היתה בעיצומו של כתיבת ספרה הרביעי, אותו שאפה לסיים לאחר ביצוע ניתוח הקטרקט בעינה. לדבריה, עקב סיבוכי הניתוח השתנו אורח חייה ואיכותם ללא היכר כאשר הפגיעה הקשה בעינה הימנית והנזק שנגרם לראייתה, פגעו בה ומקשים עליה בכל תחומי החיים ובמיוחד בקריאה וכתיבה אשר היו חלק משמעותי בעולמה.

זאת בנוסף לשאר נזקיה העצומים, לטענתה, שאירעו לה במישור הפיזי והנפשי. בסך הכל מעריכה התובעת את נזקיה במיליוני שקלים לרבות כאב וסבל אובדן השתכרות ועזרת צד ג’.

 בן 9 תובע: ’אמריקן מדיקל סנטר’ עקרו לי שן שלא לצורך

הילד טוען, כי נכנס לניתוח פוליפים שגרתי ויצא ללא אחת משיניו הקבועות בקדמת פיו, עובדה הגורמת לו לנזקים תפקודיים ואסתטיים קשים; חוות דעת מומחה שצירף לתביעה: הממצאים מעלים שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים, המנתח לא נזהר מספיק, ניתן היה להציל את השן

לבית משפט השלום בתל אביב הוגשה תביעתו של ילד כבן 9, הטוען כי נכנס לניתוח פוליפים שגרתי ויצא ללא אחת משיניו הקבועות בקדמת פיו, עובדה הגורמת לו לנזקים תפקודיים ואסתטיים קשים.

התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, מכוונת נגד מכון ’אמריקן מדיקל סנטר’ בראשון לציון, וסכום התביעה הועמד על 2.5 מיליון ש"ח. בתביעה נטען, כי השן שנעקרה ממקומה היתה כבר שן קבועה ולא שן חלב, ולפיכך הנזק שנגרם הינו בלתי הפיך.

בכתב התביעה מצויין, כי כאשר ביקשו התובע ואימו לערוך בירור בנוגע למהלך הניתוח, הם פנו באמצעות באי כוחם, עורכי הדין מולסון ונבו בבקשה לקבל את תיקו הרפואי של הבן, אלא שכאן הוערמו עליהם קשיים רבים, הן על-ידי המדיקל סנטר והן על-ידי חברת הביטוח שלה וכי לאחר חילופי מכתבים וטלפונים מרובים, הובהר להם כי תיקו הרפואי "נעלם".

רופא מומחה קובע: היתה שרשרת של מחדלים רשלניים

לכתב התביעה מצורפת חוות דעתו של פרופ’ ישראל קפה, מומחה לרפואת הפה וראש בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, בה הוא קובע כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים של הנתבעת ובעטיים נגרמו לתובע נזקים בפיו וכי המנתח לא נקט במידה מספקת של זהירות וכתוצאה מכך נעקרה שן קדמית בפיו.

עוד קובע פרופ’ קפה, כי מחדלה של ’אמריקן מדיקל סנטר’ לא פסק בכך שהשן נעקרה במקומה במהלך הניתוח, אלא המשיך בכך שלתובע לא ניתן טיפול חירום מיידי ברגע שנתגלתה העקירה, היינו, החזרת השן למקומה וקיבועה אל תוך מכתשית השן, וכי לו ניתן לתובע טיפול חירום מיידי והשן היתה מקובעת למקומה, היו גדלים מאוד הסיכויים להצלת השן, ואף היה נמנע הצורך לשיקום האורתודנטי הארוך העומד בפני התובע.

בכתב התביעה נטען עוד, כי המדיקל סנטר לא הבהירה מייד לאחר הניתוח להורי הילד, כי עקירת השן מחייבת טיפול מיידי ללא דיחוי לשם הצלת השן ומאחר והדבר לא הובהר להורי התובע בזמן, הוא נשלח לטיפול בשן רק שבועיים לאחר הניתוח, דבר שהפחית מאוד את הסיכוי להצלתה.

עוד נאמר בחוות הדעת, כי עלות הטיפול הכוללת בפיו של הילד, לרבות ביצוע טיפול אורתודנטי זמני עד גיל 18, ולאחריו ביצוע שתלים וכתרים על גבי השן מידי 10 שנים, עומדת על כ-85,000 ש"ח במחירי היום.

נכות תפקודית ואסתטית

הילד טוען עוד בתביעתו, כי עקירת השן שהינה שן קידמית מרכזית בפיו, גרמה וגורמת לו לנכות אסתטית ותפקודית, ובעקבותיה הוא מתקשה להרכיב את התותב הזמני שהוכן עבורו ועל-כן הוא אוכל אך ורק מאכלים רכים.

עקירת השן, טוען התובע, מסבה ותסב לו עוגמת נפש, פחד מטיפולי שיניים, אי נוחות ובושה, בפרט לאור חסרונה במרכז פיו ולאור גילו הרך והעלבון הנלווה לכך בחברת ילדים וכי הנכות האסטית ממנה סובל התובע הובילה אותו למצוקה נפשית, חרדות ומתח כתוצאה מהנזק שנגרם לו והצורך בהמשך הטיפול הרפואי הצפוי לו.

 תביעת רשלנות רפואית: רופא שיניים נתן זריקת הרדמה במיקום שגוי

נ’ י’ מכפר סבא, טוענת כי זריקת אלחוש רשלנית של ד"ר גבי וייסמן גרמה לה לנזקים נפשיים, לבושה ולנכות של 20%; טוענת, כי הרופא עקר שן לגביה לא התלוננה ובשל הנזקים כיום היא דיכאונית וחסרת שמחת חיים; סכום התביעה: 2.5 מיליון ש"ח

כתוצאה משורה של מעשים ומחדלים רשלניים שנעשו מצד רופא השיניים, ד"ר גבי וייסמן, במרפאתו שבכפר סבא, נפגע קשות מצבי הרפואי והנפשי באופן המקשה על יכולתי לעבוד ולנהל חיים תקינים. כך טוענת נ’ י’, בת 63 מכפר סבא, בתביעה שהגישה (יום ה’, 26.8.04) לבית משפט השלום בראשון לציון.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד ענת מולסון, נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2001, פנתה נ’ למרפאתו של ד"ר וייסמן, על-מנת לקבל טיפול לשיקום הפה, אשר יכלול השמת שתי תותבות חלקיות בפה – עליונה ותחתונה.

על-אף שנ’ לא התלוננה על כאב בשן מס’ 21, המליץ לה הרופא לבצע בה ובשן מס’ 11 טיפולי שורש. במהלך הפגישה השלישית, הזריק לה ד"ר וייסמן זריקת אלחוש לפני ביצוע הטיפול. כבר במהלך הזרקת חומר ההרדמה, הרגישה נ’ בכאב חד באזור השפה העליונה, האף, הלחי והעין השמאלית.

היא עצרה מייד את הטיפול וסיפרה לרופא כי היא חשה בכאבים בכל צד שמאל של הפנים, הבאים כ"זרמים" חשמליים. הרופא פטר אותה כלאחר יד, וציין בפניה כי כאבים מן הסוג שהיא חווה הינם תופעה ידועה ומוכרת במהלך זריקת אלחוש.

הכאבים רק מתגברים במקום להיעלם

הרופא המשיך בטיפול השורש, אך הכאבים לא נעלמו אלא הוסיפו והתגברו במהלך הטיפול, עד שהפכו לכאב חד מאוד בשן המטופלת ולצריבה קשה בלחי. עד כדי כך גברו כאביה, שהיא ביקשה מהרופא שיעקור את השן בכדי להקל על הכאבים הנוראיים שחשה.

הרופא סירב לעצור את הטיפול, במהלכו הוסיף מספר זריקות נוספות וסיים את הטיפול, תוך שהוא מבטיח לתובעת כי הכאב יחלוף מעצמו. נ’ שבה למרפאתו של הרופא, אשר המשיך לטעון באופן עקבי כי הכאבים יחלפו מאליהם וכי עליה לסיים את הטיפול כמתוכנן.

על-אף הבטחותיו העקרות של הרופא, נטען בתביעה, לא פסקו כאביה של המטופלת. בנסותה למצוא פתרון לכאביה, היא פנתה לרופאי שיניים נוספים, ובהמלצתם נעקרה שן מס’ 21 בה נעשה טיפול השורש, וכן שן מס’ 11.

ואולם, גם עקירות השיניים הנ"ל לא עזרו לכאביה של נ’, אשר הלכו והתגברו מיום ליום, עד למצב בו כל מגע קל באזור החניכיים, במקום בו היתה ממוקמת שן מס’ 21, היה גורם לה לזרמים ולכאבים חזקיים מאוד.

לתביעה צורפה חוות דעת מומחה בתחום הפה והלסת, מטעם ד"ר שלמה ברק, הקובעת כי הזרקת חומר האלחוש בטיפול השורש השלישי שעברה התובעת, היה שגוי הן בצורת הזרקת החומר והן במיקום האנטומי של הזריקה, והם שגרמו לנזקה ולכאביה. לטענתו, לתובעת נותרו 20% נכות כתוצאה מן הטיפול השגוי.

ד"ר ברק קובע, כי "במקרה שהרופא משתמש במחט ארוכה או מחדיר את המחט הקצרה עמוק מדיי ובזווית לא נכונה, הוא מתקרב לאזור העצב האינפרה אורביטלי, עצב… המעצבב עצבוב סנסורי את שורת השיניים הקדמיות ואת הלחי, צד האף והשפה העליונה מאותה הצד. במקרה בו חומר האלחוש מוחדר בלחץ לתוך מעטפת העצב, נגרם כאב חד ביותר בצורת זרם בזמן ההזרקה".

ד"ר ברק מוסיף וקובע, כי הכאב ממנו סובלת כיום התובעת נובע מכך שד"ר וייסמן "הזריק את חומר האלחוש בלחץ למיקום אנטומי שגוי", וכי כתוצאה מן ההזרקה נגרמה לתובעת "פגיעה נוירולוגית קבועה של העצב האינפרה אורביטלי השמאלי מסוג טריג’מינל נוירולוגיה". כאבים אלו הינם חזקים ביותר בצורת זרם עם "טריגר זון", שהינו נקודה מסוימת אשר בכל מגע בה מופק הכאב העצבי.

מחלת הטריג’מינל נאורולגיה ממנה סובלת התובעת גורמת לכאב רב, ומלווה בהקרנה לכל אזור הצד השמאלי של הפנים. הכאבים מתגברים בכל מגע באזור בו בוצע הטיפול. המחלה גם מטרידה ומפריעה לתפקוד היומיומי. על-אף שישנו טיפול תרופתי המקל על המחלה, הוא לא עזר עד היום לשפר את מצבה של נ’.

הבושה אוכלת

עו"ד ענת מולסון טוענת בכתב התביעה, כי כתוצאה מטיפולו הרשלני של ד"ר וייסמן, נותרה בלסת העליונה של התובעת שן אחת בלבד, שכן נוכח כאביה הקשים של נ’, לא ניתן להלביש על הלסת תותבת. לפיכך, נאלצת התובעת להסתפק מאז הטיפול בתזונה רכה בלבד.

בנוסף, התובעת נמצאת במבוכה גדולה נוכח מצבה. היא מסתגרת בביתה ואינה יוצאת נוכח הפחד והבושה כי יצחקו על מראה החיצוני ללא שיניים. התובעת הפכה לאישה דכאונית וללא שמחת חיים. לטענתה, לפני הטיפול היא תיפקדה באופן מלא וסדיר ביחס לגילה, ללא כל מגבלות.

בעקבות הטיפול הרשלני לכאורה שניתן לנ’, היא מתקשה להמשיך ולתפקד כבעבר. לטענתה, היא מתקשה להתרכז, מתקשה באכילה ובשתייה, ובביצוע מלאכות הבית.

עו"ד ענת מולסון מעריכה את הנזקים המיוחדים שנגרמו לתובעת בכ-137 אלף ש"ח ומבקשת מבית המשפט לפסוק בנוסף פיצויים בגין כאב וסבל ונזקים נוספים, בגובה של עד 2.5 מיליון ש"ח.

 כתב תביעת רשלנות רפואית: ביה"ח "וולפסון" התרשל באופן חמור

התובעת טוענת כי לפני ארבע שנים, עקב רשלנות בית החולים שבמסגרתה הוצאה מגופה מחט עירוי בעודה עומדת בניגוד לנהלים, איבדה את הכרתה, נפלה ונחבלה קשות בראשה; תובעת מביה"ח ומהמדינה מאות אלפי שקלים בגין נזקיה

כתב תביעה בגין רשלנות רפואית של בית החולים וולפסון הוגש לאחרונה בבית משפט השלום בהרצליה באמצעות עורכת הדין ענת מולסון כנגד בית החולים ומדינת ישראל.

מכתב התביעה עולה כי התובעת, מרים דור ילידת 1962, פנתה בחודש מרץ 2000 לחדר המיון של בית החולים וולפסון, נוכח כאבי בטן קשים מהם סבלה. לאחר פנייתה, אושפזה התובעת למשך מספר שעות בחדר המיון, וכחלק מן הטיפול קיבלה גם עירוי נוזלים, באמצעות מחט וונפלון אשר הוחדרה לידה.

בתום הטיפול בחדר המיון, כך על-פי כתב התביעה, ועל אף שהתובעת לטענתה המשיכה לסבול מכאבים קשים, הוחלט לשחרר אותה לביתה. לתובעת הוכן מכתב שחרור, והיא נדרשה להגיע אל עמדת השחרור בכדי לקבלו. כאשר נעמדה התובעת בעמדת השחרור בחדר המיון בדרכה לביתה, הבחינה אחת האחיות כי מחט הוונפלון של העירוי , עדיין לא הוצאה מידה של התובעת ומשכך החליטה להוציא אותה מידה של התובעת במקום ובעמידה. מייד לאחר שהוצאה המחט איבדה התובעת את הכרתה, ונפלה בעוצמה רבה על הרצפה, כשהיא סופגת פגיעה קשה מאוד בראשה.

בכתב תביעתה טוענת התובעת כי בית החולים וולפסון חב בפיצוי מלא בגין נזקי תוצאת הפגיעה וכי המדינה חבה בפיצויה המלא בגין נזקיה, הן לאור אחריותה השילוחית והמניסטריאלית, והן באחריות ישירה.

התובעת טוענת כי לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת, מהן הנסיבות שגרמו לפגיעתה וכי הנזק נגרם על-ידי נכס, אשר לנתבעות (בית החולים והמדינה) הייתה השליטה המלאה עליו, וכי הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה ולכן עליהן נטל הראיה להוכיח כי לא הייתה בארוע הנדון התרשלות שתחובנה בגינה.

לחילופין, טוענת התובעת, כי הפגיעה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית והחמורה של בית החולים או מי מעובדיו אשר התבטאה בין היתר במעשים, במחדלים ובהפרת חובות חקוקות.

כך למשל טוענת הנתבעת, כי הפרוצדורה הרפואית של הוצאת מחט עירוי "בוצעה באופן פזיז ורשלני ומבלי תשומת לב ראויה למצבה הרפואי של התובעת". לטענתה לא הופעל שיקול דעת סביר בהוצאת מחט העירוי כשהתובעת במצב של עמידה, זאת לאחר שזמן קצר קודם לכן, התקבלה התובעת לחדר המיון עקב כאבי בטן קשים אשר פקדו אותה, לאור השעה המאוחרת בלילה בה ניתן הטיפול וכן לאור התשישות בה הייתה התובעת ממילא נוכח השעה והכאבים.

עוד נטען כי עובדת בית החולים וולפסון לא הסבירה כראוי לתובעת את הסכנה שבהוצאת מחט עירוי כשהמטופל נמצא במצב עמידה, פעלה בניגוד להנחיות פנימיות של בית החולים והנחיות חיצוניות של המדינה, הדורשות כי הוצאת והחדרת מחט עירוי יעשו בישיבה או בשכיבה בלבד. בכך ביצעה עובדת בית החולים "פרודצדורה רפואית בסיסית ופשוטה בצורה רשלנית ושלא בהתאם לכל נורמה רפואית מקובלת".

כלפי המדינה נטען כאמור כי היא חבה באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של בית החולים בהיותה המפקחת הראשית על התנהלות מוסדות הרפואה בארץ בכלל, ובתי החולים בפרט.

כן נטען כלפי המדינה כי לא דאגה להוציא הנחיות ברורות וחד משמעיות בכל הנוגע להוצאת והחדרת מחט עירוי ממטופל, ובכל מקרה הנחיותיה היו לא מספיקות ולא עמדו בתקן העולמי בכל הנוגע להוצאה והחדרה של עירוי מידו של מטופל.

התובעת טוענת כי גם כיום לאחר למעלה מ-4 שנים, ממשיכה היא לסבול כתוצאה מפגיעתה הקשה, מכאבי ראש חזקים מאוד המקרינים לגפיים העליונות. "כאבי הראש של התובעת מתגברים מאוד בחום, בקור וכאשר היא נחשפת לשמש למשך למעלה מ-10 דקות. בעת התקפות חמורות של כאבי ראש, הכאבים מקרינים מן הראש ועד המות", נטען בכתב התביעה. למעשה עד היום, כך נטען, לא חלה כל הטבה במצבה הרפואי של התובעת.

עוד נטען כי בשל מצבה הרפואי ומגבלותיה התפקודיות מתקשה מאוד התובעת בעבודתה וסובלת מתשישות באופן קבוע, בעוד שלפני קרות הארוע הייתה אשה בריאה וללא כל בעיות רפואיות מיוחדות.

לטענתה בעקבות הפגיעה נגרמו לה בעבר הפסדי השתכרות וכן נפגע כושר עבודתה ויכולת השתכרותה לעתיד. כן נדרשת היא לטענתה להוצאות הכרוכות בקבלת טיפול רפואי ולעזרת צד ג’ ולכך תידרש גם בעתיד. בסך הכל מעריכה התובעת את נזקיה כתוצאה מרשלנות הנתבעות בכמה מאות אלפי שקלים.

 הורי תינוקת שמתה: טיפלו בה בזלזול ורשלנות

התינוקת, שנולדה כחלק משלישיה, מתה בגיל שלושה חודשים בבית החולים שניידר. ההורים טוענים כי הם אינם יודעים את נסיבות מותה כיוון שרוב התיק הרפואי נעלם באופן מסתורי. מבית החולים נמסר כי אנשיו מחפשים אחר התיק. טרם הוגש כתב הגנה בפרשה.

הוריה של תינוקת שמתה בגיל שלושה חודשים תובעים את בית החולים לילדים "שניידר" ואת קופת חולים כללית, בגין "זלזול ורשלנות" שהביאו לטענתם למותה של בתם. כן טוענים ההורים שלאחר מות התינוקת נעלם "באופן מסתורי" חלק גדול מהתיק הרפואי שלה, כך שהם אינם יודעים את נסיבות מותה.

בתביעה, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ההורים טוענים שהתינוקת, שנולדה להם כחלק משלישיה, החלה להתפתח ולמרות שנולדה במשקל של 530 גרם, חרף משקלה הנמוך ונתוני הפתיחה הקשים, השתפר מצבה מדי יום. לדבריהם, היא החלה לנשום עצמאית, הוצאה מהאינקובטור וכאשר הגיעה משקלה ל-1.7 ק"ג, החלו הרופאים המטפלים בה לדבר על שחרורה הצפוי מבית החולים.

ב-15 בינואר 2003 החליטו ההורים, לאחר חצי שנה בה שהו בבית החולים, גם טרם הלידה וגם לאחריה, לנסוע לסוף שבוע בבית המשפחה בדרום הארץ, כשהם משאירים את התינוקת בבית החולים.

האם התקשרה פעמיים במהלך אותו יום כדי לשאול לשלום בתה ונאמר לה כי מצבה טוב והיא אינה צריכה להדאיג את עצמה. אך עוד באותו יום, בשעה 02:30 לפנות בוקר, קיבלו ההורים טלפון בהול מבית החולים אשר לטענתם, "החריד את שלוות חייהם לנצח" ובו הודיעו להם כי מצבה של התינוקת הידרדר באופן פתאומי והם מתבקשים לשוב לבית החולים בדחיפות.

עוד בדרכם לבית החולים התבשרו ההורים על מותה של בתם. לטענתם, לאחר מכן הם ביקשו את תיקה הרפואי אך רובו של התיק נעלם מבית החולים ולכן הם אינם יודעים מה היו נסיבות מותה של בתם.

לטענתם, רשלנות בית החולים מתעצמת "נוכח העובדה כי חלק נכבד מהתיק הרפואי של התינוקת ’פרש כנפיים’ ונעלם באופן מסתורי מארכיון בית החולים", ולכן הם אינם יכולים להוכיח את טענותיהם כנגד בית החולים ובכלל זה את השתלשלות העניינים שהביאה למות התינוקת.

מסיבה זו גם, לדבריהם, לא מצורפת לתביעה חוות דעת רפואית מטעמם. לטענתם, בית החולים טיפל בתינוקת בזלזול ובקלות ראש בלתי סבירים, רשלנותו של בית החולים חמורה והרופאים כלל לא הסבירו להם מהן הסכנות הרפואיות העומדות בפני התינוקת והשלה אותם בנושא מצבה הרפואי.

לטענת ההורים, מאז מותה של בתם חרב עליהם עולמם, הם סובלים מדכאונות ומחרדות, והאירוע הטראגי השפיע מאוד על זוגיותם ואף גרם לכך שהאב פוטר מעבודתו. ההורים מבקשים מבית המשפט, באמצעות עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, כי יעריך את מידת הנזק שנגרם להם ולתינוקת, ההוצאות הרפואיות שנגרמו להם וקיצור תוחלת חייה של התינוקת.

 תובע 2.5 מ’ ש’: ’מכבי לא אבחנו מחלתי והפכתי נכה’

מורה לחינוך גופני בן 53 תובע מקופ"ח מכבי למעלה מ-2.5 מיליון שקל פיצוי על כך שלא אובחן כסובל מדלקת בלב, שהובילה בסופו של דבר לנכות. "כל רופא מתחיל וסביר היה חייב לחשוד במחלה ולהפנות את החולה לבירור בכוון זה", נאמר בכתב התביעה

במשך שישה שבועות סבל א.ג., בן 53, מורה ותיק לחינוך גופני מדלקת בלב. במשך כל אותה תקופה הוא עבר מרופא לרופא, אובחן כסובל מכאבי שרירים וקיבל כדורים והפניות. בסופם של ששת השבועות האלו הגיע לבית החולים בילינסון כשרגלו השמאלית משותקת.

באמצעות עורכי דינו ענת מולסון וטל נבו תובע א.ג. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב את מכבי שירותי בריאות על רשלנות רפואית שגרמה לו לנזקי גוף, בסכום של מעל לשניים וחצי מיליון שקל.

עורכי הדין טוענים ששרשרת של מחדלים ומעשים רשלניים שאירעו בסניף אורנית של קופת חולים מכבי, גרמו לנכות של 10 אחוזים ברגלו של התובע וגרמו לו לנכות קרדיולוגית בשיעור של 40 אחוז.

רק לאחר שרגלו הפכה למשותקת התברר שא.ג. סבל במשך תקופה ארוכה מדלקת חיידקית בלב, שמשום שלא טופלה בזמן גרמה לתסחיף של קריש דם שגרם לשיתוק.

במשך כל אותם שבועות התלונן א.ג. על דפיקות לב מהירות, על עייפות וחולשה, על תופעות של צמרמורות חום וקור ועל תסמינים נוספים. בשל אבחון שגוי נאמר לו כי הוא סובל מכאבי שרירים או מדלקת בערמונית והוא טופל בסוגים שונים של אנטיביוטיקה.

רק בבית החולים התברר שא.ג. סבל מדלקת חיידקית בלב, שהתפתחה בעקבות שילוב של מום לבבי ממנו סבל ושהיה מוכר לרופאים המטפלים ובעקבות טיפול שיניים שעבר ושגם הוא היה ידוע לרופאים. בשל הדלקת החמורה נאלץ א.ג. לעבור ניתוח לתיקון המסתם שבליבו.

פרופ’ אליעזר קפלינסקי, לשעבר מנהל מכון הלב בבתי החולים מאיר בכפר סבא ותל השומר, שצירף לכתב התביעה את חוות דעתו סבור כי "כל רופא מתחיל וסביר היה חייב לחשוד במחלה ולהפנות את החולה לבירור בכוון זה".

עוד ציין שניתן היה לדעתו למנוע את הנזק לרגל, "לו הוחל הבירור והטיפול מיד. ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שניתן היה למנוע הן את האירוע התסחיפי
והן את הפגיעה הקשה במסתם. הדחייה בטיפול הביאה להתפתחות המחלה במשך שישה שבועות ללא מפריע".

א.ג. תובע מקופת חולים "מכבי" סכום של כ-410 אלף שקל בגין הפסד השתכרות ופנסיה, הוצאות על טיפולים רפואיים והוצאות על עזרה. "מאדם בריא אשר העמיד את הספורט והבריאות הגופנית בראש סדר העדיפות, הפך התובע לאדם נכה אשר חולשה עייפות ודיכאון הינה מנת חלקו הקבועה, המטופל באופן קבוע בטיפול תרופתי", כתבו עורכי דינו.

בנוסף הוא תובע מ"מכבי" נזקים כלליים בגין כאב וסבל, הוצאות על סיוע, הוצאות רפואיות והוצאות מוספות.

מקופת חולים "מכבי" נמסר שכתב התביעה טרם התקבל ולכשיתקבל יוכלו להגיב.

 תביעת ענק נגד קופ"ח כללית ונגד בילינסון

תביעת ענק הוגשה בסוף השבוע נגד שירותי בריאות כללית ונגד ביה"ח בילינסון על ידי אדם שסבל מכאבי ראש ובעיות ראייה, וטוען שלא אובחן בזמן, ספג יחס מבזה ונאלץ לעבור ניתוח להוצאת גידול מראשו

תביעה המוערכת ב-15 מיליון ש"ח הוגשה בסוף השבוע בבית המשפט המחוזי בת"א על ידי גבר בן 50 מרמת השרון נגד קופת חולים כללית, בית החולים בלינסון וכמה מרופאיהם, בגין רשלנות רפואית בה התייחסו אל אדם שהתלונן על כאבי ראש ובעיות ראייה כאל כמתחזה ושקרן והמליצו לו ללכת לפסיכיאטר. בסופו של דבר התברר כי הוא סבל מגידול בראשו כיום מצבו קשה ואינו יכול לתפקד באופן עצמאי.

בתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, נטען כי "נוכח טיפול רשלני ותוך זלזול משווע בתלונותיו של התובע ובממצאי בדיקת שדה ראיה, החמיצו הרופאים לאבחן גידול בראש מסוג קרניופרינגיומה ובכך גרמו לאיחור משמעותי באבחון ולנזק חמור, לנכות קשה ולסבל רב למשך שארית חייו. כל זאת תוך זיוף מסמכים וטענות שווא לפיהן התובע מתחזה לחולה ותוך המלצה כי יפנה לפסיכיאטר".

לפי התביעה, בשנת 1999 פנה התובע לקופת חולים כללית לאחר שהתחיל לסבול מטשטוש בראייתו, הוא נבדק, אולם תיקו הרפואי אבד. בתחילת שנת 2000 נבדק פעם נוספת והופנה בדחיפות לרופאה נוירואופטלמולוגית, מומחית בביצוע ופענוח של שדות ראיה.

הרופאה ערכה לתובע בדיקה ובסיומה הסיקה כי התובע מתחזה, ובהתאם לא הופנה על ידה לכל בדיקה נוספת. התובע הוחזר להמשך טיפולו של רופא העיניים המקורי שלו בלווי מכתב, בו הובהר כי לאור ממצאי הבדיקה התובע מתחזה.

עוד מעלה התובע טענה חמורה בחשד לזיוף מסמכים: "כיום, עם צילום תיקו הרפואי של התובע, נדהם התובע לגלות כי כתב ידה המסודר של הנתבעת ברישום בדיקתה אינו זהה, ובין השורות מתווספים להם משפטים לכאורה חדשים, בכתב יד שונה, אשר נראה כי הוספו בדיעבד".

בחוזרו לרופא השני שבדק אותו ציין בפניו הרופא, לטענת התובע, כי מממצאי הבדיקה אצל עולה כי התובע הינו "מתחזה" ובהתאם מסתיים הבירור בעניינו. עוד טוען התובע כי לאחר שקרא הרופא את מכתבה של עמיתתו הנוירואופטלמולוגית הוא אמר לתובע כי "הוא משקר" וכי "רצוי שייבדק על ידי פסיכיאטר".

רק לאחר חצי שנה לערך, לאחר שעבר בדיקות נוספות שלא העלו דבר, התגלה הגידול בראשו של התובע והוא עבר ניתוח לכריתתו. בין היתר טוען התובע כי הנתבעים "התעלמו מתלונותיו של התובע; אבחנו באופן שגוי וללא כל הצדקה רפואית כי התובע הנו "מתחזה"; , כמתחייב במקרים בהם עולה חשד לקיומו של תהליך תופס מקום בראש; אפשרו ו/או לא מנעו את התפשטות הגידול בראשו של התובע וזאת באופן בלתי סביר ו/או רשלני; עלו בנסיבות העניין באופן פזיז ורשלני שהביא לפגיעה קשה בראייתו של התובע" ועוד…

פרופ’ בן סירה, מומחה רפואי מטעם התביעה מעריך את נכותו הצמיתה של התובע בעקבות האיחור באבחון כדלקמן: 55 אחוזים בגין חדות ראיה, 90 אחוזים בגין שדה ראיה ו-10 אחוזים בגין גלאוקומה. התביעה מפרטת את שורת הנזקים שנגרממו לתבוע (אובדן כושר עבודה, סבל רב ועוד…) והתובע ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לו 750 אלף שקלים נזק מיוחד ועוד פיצויים בגין נזק כללי.

ממשרד הדוברות של שירותי בריאות כללית נמסר כי "כתב התביעה טרם התקבל ב’שירותי בריאות כללית’. לכשיגיע יועבר ליועץ המשפטי, אשר ילמד את הנושא ויגיב עליו במסגרת ההליך המשפטי". מהמרכז הרפואי רבין נמסרה תגובה ברוח דומה: " כתב התביעה הנ"ל טרם הגיע לבית החולים. לכשיגיע, נלמד את הפרטים ונערך להגשת כתב הגנה".

 תביעת רשלנות נגד יוספטל וקופ"ח כללית

נגד ביה"ח יוספטל באילת ונגד קופת חולים כללית הוגשה בסוף השבוע תביעה בגין רשלנות רפואית על סך העולה על 2.5 מיליון שקלים, לאחר שלפי התביעה גרמו גופים אלו נזק בלתי הפיך לתובעת והפכוה לסיעודית

תביעה בגין רשלנות רפואית הוגשה בסוף השבוע בבית משפט המחוזי בבאר שבע נגד בית החולים יוספטל באילת ונגד קופת חולים כללית. סך התביעה הוא מעל ל-2.5 מיליון שקלים. לפני כשנתים לערך, לטענת התביעה, טיפל בית החולים יוספטל בצורה מזלזלת ורשלנית בתלונותיה של התובעת, לשעבר חברת מועצת פועלי בת ים, לאחר שמעדה ברחוב וספגה פגיעה ישירה בראשה, תוך שהוא משחרר את התובעת לביתה ללא הוראות מתאימות ואף מבלי להורות לה לשוב לבית חולים במקרה של החמרה במצב.

לפי טענת התביעה, שמוגשת באמצעות משרד עורכי הדין נבו-מולסון, לאחר שהאשה, ששהתה בחופשה באילת, שבה לאזור מגוריה במרכז (ולאחר שהמשיכה לסבול, לטענתה, מכאבי ראש חזקים ללא הרף ומהחמרה במצבה) היא החליטה להיבדק אצל רופאת המשפחה שלה בקופת חולים כללית. רופאת המשפחה פטרה אף היא את התובעת בלא כלום ולא ביצעה את הנדרש, חרף תלונות התובעת על כאבי ראש חזקים והקאות.

לאחר ימים ספורים בלבד הדרדר מצבה של התובעת והיא נזקקה לניתוח ותקופת אשפוז ממושכת. לפי כתב התביעה, בבדיקה שנערכה במחלקה הנוירולוגית בבית החולים תל השומר נקבע כי הטיפול בחולה "הן בבית החולים יוספטל והן בקופת החולים חרג מכל נורמה טיפולית סבירה ומקובלת". נוכח האיחור באבחון והטיפול הכושל שניתן לתובעת, שני הנתבעים גם יחד גרמו לנזק עצום ובלתי הפיך למוחה של התובעת והפכו אותה לנכה ולחולה סיעודית הנזקקת לעזרה מלאה למשך שארית חייה.

 תביעת ענק נגד בית חולים שיבא וכן נגד משרד הבריאות

עניינה של התביעה שהוגשה בבית המשפט בת"א הינה בכשל מתמשך של הצוות הרפואי בבית החולים שיבא, אשר לא היה ערני דיו
לכך שהבעיות מהן סבלה התובעת ז"ל, נמשכות בצורה נמרצת וגורמים לאיבוד מתמשך של אשלגן דרך מערכת העיכול. לאחר שרשרת של טעויות וחוסר משווע של תשומת לב, לא קיבלה המנוחה את כמות האשלגן שהיה עליה לקבל, דבר אשר הוביל למותה בטרם עת עקב הפסקת פעולת הלב. היורשים תובעים 2.5 מיליון ש"ח לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ מנהל מחלקה כירורגית הקובע כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית.

יורשיה תובעים עשרה מיליון ש"ח. את התובעים מייצגים עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו.

תביעה בסך מיליוני שקלים על רשלנות רפואית בניתוח לייזר

רק בתום הניתוח, בעודו שוכב על שולחן הניתוחים, הוגש לתובע טופס הסכמה לניתוח, מבלי שהוסברה לו מהות הטופס. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוען התובע, באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, כי ההדרדרות הקשה במצב הראייה שלו והפגיעה הקשה ביכולתו לעבוד ולנהל חיים תקינים, נגרמו כתוצאה מטיפול רשלני ותקיפה של רופאי מכון רואים 6/6.

התובע, נשוי ואב לילדים בן 40, תובע את מכון רואים 6/6 ואת רופאיו בסכום של למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח, בטענה כי הוא מתקשה לראות וכי אינו יכול לעשות שימוש במשקפיים בשל הניתוח שבוצע בשתי עיניו ושאמור היה לבטל את רוחק הראייה שלו וכי למעשה הביאו אותו לחוסר ראייה כמעט מוחלט.

מכתב התביעה, עולה בין היתר, כי בעקבות מודעת פרסומת שראה התובע ושכותרתה "שלושים שניות והמשקפיים בסל", הוא פנה למכון רואים 6/6. בבדיקות שנערכו, נתגלה רוחק ראייה קיצוני, אך חרף עובדה זאת הומלץ בחום לתובע ע"י הרופא ובעל המכון, לבצע ניתוח לייזר בעיניו, אשר במקרה הגרוע "יותיר רוחק רואי של 1.5 דיאופטר" לדבריהם.

בתאריך 15/07/99 עבר התובע, מבלי שחתם על טופס הסכמה לניתוח, ניתוח לייזר בשתי עיניו. רק בתום הניתוח, בעודו שוכב על שולחן הניתוחים, הוגש לתובע טופס הסכמה לניתוח, מבלי שהוסברה לו מהות הטופס.

למחרת הניתוח החל התובע לסבול מהפרעות ראיה קשות. התובע החל לראות "תמונות כפולות" בעינו השמאלית ולא היה מסוגל לראות ללא משקפיים, גם בעינו הימנית.

בתאריך 22/11/99, הגיע התובע למכון לצורך ה"תיקון", עליו המליצו רופאי המכון. לאחר ביצוע ה"תיקון", חש התובע שינוי נוסף משמעותי לרעה בראייתו, שהתבטא בכך שבעינו השמאלית החל לראות תמונות מפוצלות רבות ולא ברורות.

כיום, לאחר כ-4 שנים ממועד ה"תיקון" ולאחר בדיקות רבות במכון וע"י רופאים מהארץ ומחו"ל, התברר, כי נגרמה לתובע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בקרנית עין ימין ובקרנית עין שמאל ולמעשה, ללא הרכבת עדשות מגע קשות, התובע אינו רואה כמעט לחלוטין, בשל עיוותים קשים בשתי העיניים.

התובע באמצעות עוה"ד ענת מולסון וטל נבו, טוענים, כי הניתוח וניסיון התיקון שלאחריו, בוצעו ללא כל הצדקה רפואית, ללא הסכמה מדעת, בצורה בלתי מיומנת ובלתי מקצועית וגרמו לנזקים קשים ובלתי הפיכים לעיניו של התובע.

פרופ’ יצחק בן סירה, מומחה ברפואת עיניים, שבדק את השתלשלות הארועים ציין בחוות דעתו לבית המשפט, כי: ההסברים שקיבל התובע לפני הניתוח היו לקויים ובאופן מכוון טושטשו בהם הסיכונים לאור היותו של התובע בקבוצת רחקי הרואי הקיצונית.

לדברי פרופ’ בן סירה, "לאור מספר הראייה בעיניים – רוחק ראיה קיצוני – טרם הניתוח, עצם ביצוע הניתוח הינו בניגוד להמלצות שהיו באותה התקופה ובניגוד למותר לפי ה-FDA האמריקאי.

"הניתוח בוצע ברשלנות ושלא במיומנות וללא מכשיר לייזר מתאים למצב העיניים של התובע טרום הניתוח.

"כתוצאה מהניתוח וה"תיקון" הפכה ראייתו של התובעת מוגבלת ביותר, והיא תלויה בחבישת עדשות מגע קשות, באמצעותם מתאפשרת ראיה למספר שעות מוגבל ביום, עקב סיבולת נמוכה לעדשות ויובש שנוצר בעיניים. כך גם משתנה ראייתו של התובע בבדיקות שנעשו לאורך היום. מאחר והתובע תלוי מחד גיסא בעדשות מגע לראייה, ואולם מאידך היא אינו מסוגל לחבשם ליותר ממספר שעות ביום הרי שהנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהניתוח וה"תיקון", הביאו אותו לחוסר ראייה כמעט מוחלט".

תביעות רשלנות רפואית