נפגעת עקב רשלנות רפואית?

תשלום על בסיס הצלחה בלבד

עו"ד ענת מולסון מייצגת מאות נפגעי רשלנות במקרים של נזק קשה ביותר
מדוע נפגעי רשלנות קשה בוחרים בענת:
  • מעל 17 שנות ניסיון בתיקי רשלנות רפואית
  • מעל 96% הצלחה. תשלום באחוזים מהזכייה
  • מעל 1 מיליון ש"ח פיצוי ממוצע ללקוח ב2013
  • מעל 2,840 מקרים בהם טיפלה, של רשלנות בהריון, בלידה, בניתוחים, באבחון סרטן ועוד
ANAT-BOLOTIN
לחישוב מיידי של גובה הפיצוי שמגיע לך, או ליעוץ אישי מעו"ד ענת מולסון:
tel small 1-800-200-807
pel small 052-4787850

או שנחזור אליך טלפונית בשעות הקרובות:

גידול סרטני על האף- סרטן באף

גידול סרטני באף

ת.א. 6424/04
בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב’ השופט משה דרורי

משה אהרון

- נ ג ד –

1. שירותי בריאות כללית

2. ד"ר ג’בארה עדנאן

3. ד"ר שגיא אפרים

4. ד"ר סרג’יו לוסטהאוז

5. ד"ר ענת אל עמי

הנתבעים

פסק דין
כללי

1. רופאי עור איבחנו כתם על אפו של מטופל (התובע), כנגע של כתם שמש. הם טיפלו בו ככזה, במסגרת הטיפולים השגרתיים של רופאי עור (בעזרת חנקן ומשחות). בשלב מאוחר יותר, בוצעו באפו של התובע שני ניתוחים מקומיים על ידי הרופאה הכירורגית-פלסטית. לאחר שנשלח החלק שהוצא מאפו של התובע לבדיקה פתולוגית, הוברר בעקבות הניתוח הראשון כי המצב תקין, אך הביופסיה של הניתוח השני, העלתה כי הנגע על האף – הינו גידול סרטני. מספר חודשים לאחר מכן, נערך לתובע ניתוח באפו עם הרדמה מלאה בבית החולים, להסרתו של הגידול הסרטני. בעקבות הניתוח עבר התובע טיפול כימותרפי בבית חולים אחר. הניתוח האחרון שבוצע באפו של התובע היה ניתוח שיקומי של האף בבית חולים אחר.

2. האם האבחנות הראשונות של רופאי העור היו רשלניות? האם היו צריכים הם, כבר בפעמים הראשונות שהמטופל (התובע) בא אליהם, לבצע הסרת הנגע ולשלוח את העור והרקמה לבדיקה פתולוגית? האם היה עליהם למסור לתובע כי קיימת אופציה כזו של משלוח העור והרקמה לבדיקה פתולוגית? האם הניתוחים המקומיים של הסרת הנגע על ידי הרופאה הפלסטית, היו רשלניים, בכך שהכריתה לא היתה מלאה, ובעקבות כך, התפרץ הגידול הסרטני פעם נוספת?

בהנחה שיש אחריות של הרופאים, מתעוררות השאלות הבאות ביחס לגובה הנזק: האם זכאי המטופל לפיצוי על הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות הגילוי המאוחר של הגידול הסרטני באפו? האם זכות זו לפיצוי הינה בגין נזקים פיזיים לחוש הריח ולנשימה, בגין נזקים אסתטיים בשל הצלקת עקב ניתוח באף, וגם בגין נזקים פסיכיאטרים, עקב מצבו הנפשי של המטופל, אשר כריתת חלק מאפו פגעה בתפקודו ובביטחונו העצמי, הן כאדם והן כבעל? מהו הנזק הממוני, כולל אובדן הכנסה והוצאות עתידיות, אשר מגיע לתובע? מהו שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני, אשר לו זכאי המטופל?

3. השאלות שהוצגו לעיל, הן אלה העומדות להכרעה בפסק דין זה.

הצדדים

4. התובע הינו יליד 1947, נשוי ואב לילדים (בגירים). התובע עבד בתקופה הרלוונטית, כפקיד ברשות השידור, והוא ממשיך בתפקידו זה, עד היום.

5. הנתבעת 1 (להלן גם – "קופת חולים" או "הנתבעת" ) מספקת שרותי בריאות למבוטחיה, ובהם התובע, אשר נמנה על מבוטחיה. התובע קיבל את שרותי הבריאות, ככל שהם רלבנטיים להליך זה, במסגרת קופת החולים, הקרויה כיום: "שרותי בריאות כללית".

6. נתבע 2, ד"ר עדנאן ג’בארה (להלן גם – "ד"ר ג’בארה"), הינו רופא עור מומחה, אשר עבד במסגרת קופת חולים, והתובע היה מטופל אצלו.

7. נתבע 3, ד"ר אפרים שגיא (להלן גם – "ד"ר שגיא"), הינו רופא עור מומחה, אשר עבד במסגרת קופת חולים, והתובע היה מטופל אצלו.

לשם קיצור, יכונו ד"ר ג’בארה וד"ר שגיא יחדיו, כ"רופאי העור".

8. נתבע 4, ד"ר סרג’יו לוסטהאוז (להלן גם – "ד"ר לוסטהאוז"), הינו רופא כירורג, שעבד במסגרת קופת חולים, והתובע היה מטופל אצלו בתחום הכירורגי.

9. נתבעת 5, ד"ר ענת אל עמי (להלן גם – "ד"ר אל-עמי"), הינה רופאה כירורגית פלסטית, אשר עובדת במסגרת קופת חולים, והתובע היה מטופל אצלה, והיא ביצעה באפו שני ניתוחים.

עיקר טענות התובע בכתב התביעה

10. התובע, בכתב תביעתו שהוגש ביום 12.10.04, על ידי בא כוחו עו"ד עמוס גבעון, מייחס את הרשלנות לנתבעת, קופת חולים, וכן לרופאי העור, נתבעים 3-2, בכך שלא ביצעו לתובע ביופסיה של האף, כבר בביקורו הראשון של התובע אצל רופאי העור, ובכל מועד אחר, ואז, לטענת התובע, ביצוע הביופסיה "היה מגלה כי מדובר בגידול סרטני, וכריתתו במועד הייתה מביאה לריפוי מלא [של התובע]" (סעיף 5 לכתב התביעה).

11. התובע מוסיף וטוען, כי רופאי הנתבעת התעלמו מתלונותיו של התובע ומהסימפטומים המאפיינים גידול סרטני. לכן, באה הטענה הבאה, לפיה "כתוצאה מהתרשלותם, הגידול גדל עם השנים ונזקיו, במועד גילויו, היו עצומים, כולל הנזקים הנובעים מהוצאת גידול בגודל שבו הוצא" (סעיף 6 לכתב התביעה).

12. בהמשך כתב התביעה, מתוארים פניותיו של התובע לרופאי העור, נתבעים 3-2, החל מיום 3.4.00, ועד ליום 26.11.02 (סעיפים 16-9 לכתב התביעה). [כבר בשלב זה אעיר, כי במהלך ההוכחות הוברר כי התובע היה בטיפול אצל רופאי העור עוד מספר שנים קודם לכן, כאשר הביקור הראשון המתועד הוא מיום 1.4.1997; ראה: מסמך 97 למסמכים הרפואיים והדיון בפיסקה 113 להלן; ב"כ הנתבעים ציינו בסיכומיהם - בסעיף 27 (עמ’ 7) - נושא זה, כאחת ההוכחות לכך שלא רק שלא העלימו מסמכים, אלא אף גילו את כל המסמכים הרפואיים שברשותם, לרבות אלה שהתובע לא היה ער להם, ולא ידע על קיומם].

כמו כן נטען בכתב התביעה כי בגיליון התובע בקופת חולים, במסגרת הדיווח על רישום הביקורים, אין רישום ותיאור של מיקום הנגע, גודלו, צורתו ומשך הזמן שבו הוא נמצא.

13. כתב התביעה מספר על בדיקת התובע ביום 14.8.03 על ידי רופא כירורג במרפאת קופת חולים, וכן כי ביום 4.2.04 יש רישום לפיו עבר התובע ניתוח באף (סעיפים 19-18 לכתב התביעה).

14. בהמשך, מתוארת הפניית התובע, ביום 19.2.04, לאשפוז במחלקה הפלסטית של בי

ת החולים שערי צדק, ירושלים. התובע נותח בהרדמה כללית ונכרת הנגע באפו ביום 25.2.04, ואז האבחון הפתולוגי היה גידול סרטני. התובע שוחרר מבית החולים שערי צדק ביום 14.3.04, והופנה לטיפול בהקרנות בבית החולים הדסה, עין-כרם, ירושלים, כאשר הטיפול בהקרנות היה בין התאריכים 3.6.04-14.7.04 (סעיפים 20, 21 ו-22 רישא לכתב התביעה).

15. הנזקים ותופעות הלוואי שבהם לקה התובע, כתוצאה מהאיחור באבחון הגידול ו/או הטיפול בקרינה, פורטו בסעיף 22 לכתב התביעה, כדלקמן:

"א. אובדן חוש טעם;

ב. פגיעה בחוש הריח;

ג. אודם מקומי באזור שהוקרן;

ד. לאחר הניתוח נפער דפקט גדול באף – פצע גדול עם הפרשה מתמדת המחייבת חבישה מתמדת;

ה. מזה 3 שנים מתהלך עם חבישה על האף;

ו. כאבים עזים באף;

ז. דימומים מתמידים מהאף;

ח. פגיעה בעין שמאל כתוצאה מהקרינה;

ט. עיוות קשה ביותר באף לרבות חור ענק;

י. שינויי התנהגות לרבות דיכאון, פגיעה בתאבון ופגיעה קשה מאד בדימוי העצמי;

יא. בושה ודחייה עזה ממראהו".

16. כתב התביעה, ככל שהדבר נוגע לטענות התובע בדבר רשלנות הנתבעים, מבוסס על חוות דעתו הרפואית של ד"ר א. אמסטרדם, מומחה בכירורגיה וכלי דם, מיום 24.9.04, אשר רואה את עיקר הרשלנות של רופאי העור באי העלאת החשד של ממאירות הנגע, ולכן לא נקטו את הצעדים המתבקשים לבירור יסודי של הנגע, קרי: ביצוע ביופסיה. לפי תיאורו של ד"ר אמסטרדם, רק לאחר שנתיים של "לך ושוב", של טיפולים שמרנים, שלא מהווים טיפול הולם לנגע עור שפיר, ועל אחת כמה וכמה לנגע ממאיר, בוצע הניתוח באפו של התובע, כאשר בשלב זה הנגע הגיע לגודל של 3.5 ס"מ, אשר באזור קטן יחסית (כמו האף), נחשב כנגע גדול. לאחר שבביופסיה הוכח שהנגע הוא ממאיר, עבר התובע ניתוח מורחב להסרת הנגע, אשר כלל גם כריתות סחוסים וסימפטום באף, ולאחר מכן, טופל התובע בהקרנות.

אשר לקשר הסיבתי, המקים את עילת הרשלנות הרפואית כלפי הנתבעים, עמדת המומחה ד"ר אמסטרדם, היא זו (עמ’ 4 לחוות הדעת; צוטט בסעיף 23 לכתב התביעה):

"אין ספק שלוּ הנגע היה מאובחן בזמן ניתן היה למנוע את הניתוח הנרחב ואת הטיפול הקרינתי שניתן. בשלב ראשון של המחלה ניתן היה לבצע ניתוח שהיקפו קטן להסרת הנגע, וזאת מבלי לגרום לחסר עור, ולדפורמאציה קשה בפנים, ומבלי לפגוע בחוש הריח והטעם.

יתכן שכל המהלך אף היה נמנע לו הייתה בנמצא רשומה רפואית נאותה המפרטת את פרטי המחלה כך שבמהלך ביקוריו החוזרים במרפאה, ניתן היה ללמוד ולהשוות את מצב הנגע והשינויים שעבר.

בהעדר רשומה רפואית סדורה ומפורטת, לא ניתן היה להתרשם מהשינויים שחלו בהתפתחות הנגע.

כיום מסתובב מר אהרון עם חבישות המכסות את חוסר העור בפניו, והוא יזדקק בעתיד למספר ניתוחים חוזרים כולל השתלות עור כדי להחזיר לעצמו מראה אסטטי סביר".

17. ב"כ התובע, עו"ד עמוס גבעון, טוען בסעיף 24 לכתב התביעה כי "הנתבעת ו/או מי מטעמה גרמו לתובע נזק ראיתי מהותי בכך שלא ניהלו רישומים תקינים ו/או מלאים, וכן לא דיווחו למשרד הבריאות על ניזקו של התובע שהוא בבחינת מקרה חריג המחייב דיווח כזה, בנוסף לחובת קיום ועדת בדיקה או חקירה פנימית של המרכז הרפואי".

18. בהתייחסו להתרשלות ולחוסר זהירות של הנתבעים, כולל הרופאים, כותב ב"כ התובע, עו"ד גבעון, כי הדבר בא לידי ביטוי במעשים ו/או במחדלים המפורטים להלן, בנוסף לאמור בחוות דעתו של ד"ר אמסטרדם. וכך הולך ומונה ב"כ התובע, בסעיף 25 לכתב התביעה, את פרטי ההתרשלות וחוסר הזהירות, הבאים:

"א. העלימו חלק מהרשומות הרפואיות המתייחסות לתובע ו/או לא ניהלו רישומים של פרטים מהותיים חיוניים כמקובל ובכך הם גם גרמו לו לנזק ראייתי מהותי שדי בו כדי לקבל את התביעה בנוסף לכך שלא ביצעו את הבדיקות אשר היו נותנות את המידע לגבי מהותו של הגידול: גודלו של הגידול, צורתו, צבעו, רגישותו, מועד הופעתו, שינויים בו, מיקומו, מידת נוקשותו ובדיקה היסטופתולוגית בכל עת ועת החל מאפריל 2000;

ב. לא אבחנו במועד קיום נגע ממאיר;

ג. ייחסו לתובע נגע לא ממאיר ללא בסיס רפואי;

ד. לא ביצעו בירור מקיף לסיבת הופעה חוזרת של הגידול במשך שנים, כשהטיפול של הקרנה ומשחה לא מועיל;

ה. לא שקלו את ההחמרה המתמדת של הופעה חוזרת של הנגע עם השנים;

ו. לא הפנו את התובע במועד לבדיקה היסטופתולוגית ו/או למרפאה כירורגית או פלסטית ו/או מחלקה כירורגית או פלסטית בבית החולים;

ז. לא הפנו את התובע במועד לבדיקת כירורג בכלל וכירורג פלסטי בפרט;

ח. לא ביצעו תהליך אבחנה מבדלת תקין, אפילו לא משוערת, במשך שנים;

ט. לא בצעו מעקב תקין לבדיקת הישנות הגידול ו/או לא אבחנו את הישנות הגידול;

י. לא כרתו את הגידול בשלמותו ובמועד, לרבות שוליים רחבים ונקיים [ההדגשה במקור].

יא. לרופאי הנתבעת שטיפלו במנוחה לא היה את הידע המקובל לגבי אבחון הגידול ומעקב תקין למניעת הישנות המחלה;

יב. נתנו טיפולים לא ראויים, משחה והקפאה נגד מחלת הסרטן;

יג. לא ביצעו אנמנזה מלאה ותקינה;

יד. לא בצעו בדיקות שגרתיות ומקובלות, לרבות ביופסיה מהנגע;

טו. לא שקלו ברצינות את תלונות המנוחה [כך במקור!!; אין מנוס מן ההשערה כי מדובר בטעות דפוס או בהעתקה מכתב תביעה אחר - מ’ ד’] וחזרת הנגע שהיו אופייניות לגידול חוזר ו/או לא נתנו טיפול במועד;

טז. לא פעלו לפי ה

ידע הרפואי שהיה מקובל בתקופה הרלבנטית;

יז. רופאי הנתבעת לא ביצעו אנמנזה תקינה כנדרש בהוראות משרד הבריאות ו/או בהוראות הנתבעת ו/או בידע הרפואי המקובל;

יח. למרות סכנותיה האיומות של המחלה וחיוניות אבחון מהיר וטיפול במועד, רופאי הנתבעת לא שקלו קיומו של גידול ממאיר ו/או חזרתו ו/או לא ביצעו כל בדיקה חיונית וברמה ראויה לשלילת הישנות המחלה;

יט. התעלמו מתלונות התובע ומהחמרה בסימפטומים;

כ. לא שקלו ו/או לא רשמו את תלונות התובע ו/או לא האמינו להן;

כא. לא ניהלו רישומים רפואיים לפי הוראות הנתבעת ו/או לפי ההסכם האישי של הרופאים עם הנתבעת ו/או לפי הוראות המנהל הרפואי של הנתבעת ו/או לפי הוראת משרד הבריאות;

כב. הנתבעת לא ניהלה פיקוח סביר על עבודת רופאי העור והכירורגים שלה ולא מנעה מהם להתרשל בניהול רישומים והפניה לבדיקות היסטופתולוגיות אובייקטיביות עת הנגע חוזר ומופיע במשך שנים לאחר כל טיפול שאמור היה לחסלו;

כג. הנתבעת לא נהגה כקופת חולים סבירה ומיומנת בנסיבות מחלתו של התובע;

כד. לרופאי הנתבעת שטיפלו בתובע לא היה את הידע הרפואי הראוי לאבחון מחלתו ובמועד ו/או כיצד לאבחן ולטפל בתלונות כשל התובע;

כה. רופאי הנתבעת לא התעדכנו בחומר הרפואי הרלוונטי לתקופת הרשלנות;

כו. רופאי הנתבעת לא פעלו לפי הנחיות הנתבעת לפיהן במקרה של התובע יש להפנותו לייעוץ כירורגי ו/או לבדיקות היסטופתולוגיות ולחילופין, הנתבעת לא נתנה לרופאיה הוראות כאלו;

כז. רופאי הנתבעת לא פעלו לפי הנחיות הנתבעת לגבי נוהל בדיקה רפואית: לקיחת אנמנזה תקינה, ביצוע בדיקות קליניות ואובייקטיביות, אבחנה מבדלת תקינה והוראות טיפול ולחילופין הנתבעת לא נתנה לרופאיה הוראות כאלו".

19. במסגרת הטענות המשפטיות, מוסיף וטוען התובע כי בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, התקיימו תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין – "הכלל מעיד על עצמו". לטענת ב"כ התובע, מכוח כלל זה, "על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחוב עליה, באשר התובע אינו יודע את הגורם שהביא לנזק ואירוע הנזק מתיישב עם המסקנה שהנתבעת ו/או מי מטעמה התרשלו, בין היתר, משום שהייתה להם שליטה בלעדית במוסד הרפואי, ציודו ובחירת הטיפול בתובע" (סעיף 26 לכתב התביעה).

20. כמו בכל תביעה לרשלנות רפואית, נכללת בכתב התביעה טענה כי "הנתבעת או מי מטעמה התרשלו כלפיו [כלפי התובע] ו/או הפרו את חובת הזהירות כלפיו כאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין וכי כתוצאה מרשלנותם לא נמנעו מהתובע נזקיו" (סעיף 27 לכתב התביעה).

21. התייחסות מיוחדת יש בכתב התביעה ליחסים שבין התובע, כמטופל רפואי, לבין הנתבעים, שהם רופאים ומוסד רפואי. ב"כ התובע טוען כי הנתבעת ו/או מי מטעמה הפרו חובה חקוקה, כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, דהיינו את הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, כדלקמן (סעיף 28 לכתב התביעה, על סעיפי המשנה שבו):

"א. סעיף 5 – באשר לא נתנו לתובע את הטיפול הרפואי הנאות מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית כמצופה מרופאים סבירים ומקצועיים.

ב. סעיף 13 – באשר לא מסרו לתובע דיאגנוזה ופרוגנוזה, פרטים אודות המחלה וסיכוניה, משמעות אי מתן טיפול נגד גידול לרבות ביצוע ביופסיה מהנגע.

ג. סעיף 14 – באשר לא קיבלו מהתובע הסכמה מדעת לגבי הטיפול בה ואי ביצוע טיפול כמקובל, לרבות בדיקות אובייקטיביות כגון ביופסיה מהנגע והשוליים.

ד. סעיף 17 – באשר לא ניהלו כראוי את הרשומות הרפואיות הנוגעות למהלך הטיפול בתובע. לא נלקחה אנמנזה תקינה, לא הייתה התייחסות נאותה לחזרת הנגע, הגידול – נתון אובייקטיבי, גדל ועמו סימניו גדלו והטיפול התרופתי – משחה והקפאה לא הועילו.

ה. סעיף 21 – באשר לא קיימו ועדת בדיקה כדין".

22. טענה נוספת בפי התובע, לחילופין, היא כי הנתבעת ו/או מי מטעמה גרמו לו לנזק ראיתי מהותי, שנגרם בעטיים, וכי כתוצאה מנזק זה נמנע מן התובע מלהוכיח את תביעתו. לעניין זה הצביע ב"כ התובע על שני נושאים: העדר מידע על מצבו של הגידול בכל עת ועת, כתוצאה מאי ביצוע ביופסיה; העדר רישומים ו/או רישום חסר (סעיף 29 לכתב התביעה).

23. התובע טוען כי כל הרופאים שטיפלו בו לא קיימו רפואה סבירה ותקינה, ברמה הנדרשת בפסקי הדין של בתי המשפט במקרים דומים, לרבות אובדן הראיה המכרעת במשפט (סעיף 30 לכתב התביעה).

בהמשך סעיף זה מוזכרים 5 פסקי דין, וזאת, על אף שאין זה מקובל להביא בכתב תביעה, כאסמכתא, פסקי דין; ראה, לעניין זה, את דבריו של ד"ר דודי שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות (קרית אונו, תשס"ז), עמ’ 205-204:

"הפנייה לפסיקה בכתב טענות איננה מקובלת. אין מפנים בכתבי טענות לפסיקה משום שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי כי מותר להביא בכתב הטענות כל הוראת דין, ובגדר ’דין’ לא כלולה הפסיקה [סעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981]. אין להביא אפוא בכתב הטענות קטעי פסיקה ואין להפנות אליהם".

24. טענה משפטית נוספת היא כי הנתבעת ו/או מי מטעמה הפרו חובות חקוקות, כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, כאשר הכוונה היא להוראות משרד הבריאות, ובכללם החוזרים של משרד הבריאות, וכן הוראות ההסתדרות הרפואית בישראל, אשר לטענת התובע הם מהווים "דין" ו/או חובה חקוקה, ומכל מקום, הוראות אלה מחייבות כסטנדרט רפואי מינימאלי את כל נותני השירותים הרפואיים, בכלל, וקופות החולים, בפרט (סעיף 31 לכ

תב התביעה). ההתייחסות הפרטנית היא להוראות אלה: שמירת רשימות רפואיות, מיום 22.1.76; רישומים בגיליונות חולים, מיום 19.2.79 (ראה: סעיפים קטנים א ו-ב לסעיף 31 לכתב התביעה).

25. ככל שמדובר באחריות הנתבעת – שירותי בריאות כללית – טענת התובע היא כי אחריותה כפולה: אחריות ישירה עקב רשלנותה ואחריות עקיפה לרשלנות רופאיה ועובדיה (סעיף 32 לכתב התביעה).

26. לעניין סוגיית האחריות, וכדי לתאר את אשר אירע לתובע, צירף התובע לכתב תביעתו (בנספח ב) 8 עמודים מן המחשב, אשר, כלשון כתב התביעה הם "הרשומות שהנתבעת טוענת שאלה כל הרשומות המתייחסות לתובע" (סעיף 8 סיפא לכתב התביעה).

קודם לכן, נכתב בסעיף 8 לכתב התביעה, כדלקמן:

"התובע ביקש מהנתבעת את רשומות רופאי העור שטיפלו בו במרפאה בסניף מקור ברוך, אך לא נענה וצוין בפניו כי רשומותיו של הנתבע 3 אינן בנמצא. התובע טוען כי הנתבעת המציאה לו רישומים חלקיים של תיקו הרפואי מתוך כוונה לסכל את הוכחת רשלנותה המקצועית באי אבחון מחלת הסרטן".

כפי שנראה להלן, סוגיה זו של המסמכים הרפואיים, מספרם ואי מסירתם לב"כ התובע, בשלבים הראשונים של המשפט (לעומת הגשת תיק רפואי המכיל כ-240 מסמכים), הינה אחת מטענות התובע , ובהן נדון בהמשך פסק דין זה.

27. החלק האחרון של כתב התביעה מוקדש לטענות בדבר גובה הנזק. התובע טוען להפסדי השתכרות, הפסדי כושר השתכרות בעתיד ו/או הפסדי השתכרות בשנים אבודות בגין קיצור תוחלת חיים. לעניין זה, הטענה של התובע, היא כי "הפסדים אלה יגדלו עם השנים עד תום תוחלת חיי עבודתו" (סעיף 33 לכתב התביעה).

28. בנוסף להפסדי ההשתכרות, דורש התובע בכתב תביעתו כי הנתבעים יפצו אותו בגין ראשי נזק אלה: הוצאות רפואיות, לרבות: השתתפות בתשלום בביקורים אצל רופא ותרופות וטיפולים שאינם מכוסים על ידי חוק הבריאות (סעיף 34 לכתב התביעה); סיעוד ועזרת הזולת (כולל משק בית וקניות), וזאת עד תום תוחלת חייו של התובע, תוך הערכה כי צורך זה יגדל עם התבגרותו של התובע, כאשר ההשפעה התפקודית של פגיעותיו תגדל (סעיף 35 לכתב התביעה); הוצאות ניידות מיוחדות, כאשר גם לגבי פריט זה נטען שהצורך יגדל עם התבגרותו של התובע (סעיף 36 רישא לכתב התביעה); דיור מותאם, אשר לו יזדקק התובע בגיל מתבגר (סעיף 36 סיפא לכתב התביעה).

29. ככל שמדובר בנזק הלא ממוני, נטען כי לתובע "נגרם ויגרם סבל רב ואובדן הנאות החיים. התובע סובל ויסבול עד תום תוחלת חייו מכיעור וממראה דוחה, מפחדים ומדיכאון, מתלות בזולת, מאובדן חוש הריח והטעם, פגיעה בתאבון, נדודי שינה, כאבים עזים ודימומים מהאף, בעיות ראיה ומחוסר תפקוד. התובע גם נזקק ויזדקק לטיפולים מכאיבים ביותר לרבות באשפוז בבתי החולים" (סעיף 37 לכתב התביעה) . במסגרת התיאור של הנזק הכללי (סעיף 38(ב)(6) לכתב התביעה), ניתן לכלול את הדברים תחת הכותרת "כאב וסבל ואובדן הנאות חיים וקיצור תוחלת חיים".

30. כמקובל בתביעות נזיקין, הנזק הכללי העתידי אינו מכומת. אך ביחס לנזק המיוחד, הטענה היא כי התובע זכאי לסכומים אלה: בגין הפסד השתכרות בעבר לסך של 100,000 ₪; הוצאות רפואיות וניידות בעבר – 50,000 ₪; סיעוד ועזרת הזולת בעבר – 150,000 ₪ (סעיף 38(א) לכתב התביעה).

עיקר טענות הנתבעים בכתב הגנתם

31. טענתם הראשונה של הנתבעים, כעולה מכתב הגנתם מיום 12.1.05, הינה זו: "עם כל הצער שיש בלב הנתבעים על כך כי התובע חלה בסרטן העור, לא היה בכך כדי להצדיק את הגשת התביעה" (סעיף 1 לכתב ההגנה).

הנתבעים מוסיפים וטוענים, בהקשר זה, בביטחון כה רב, עד כדי אומרם כי לא יכול להיות חולק, "כי הנתבעים אינם אחראים לכך שהסרטן פשה בגופו של התובע וכפי שיובהר להלן וכפי שקורה הדבר לא ניתן היה לאבחן את דבר קיומו של הסרטן מוקדם משאובחן בפועל" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

32. לעניין התפתחות הסרטן והתרחבותו, כפי שעולה מהבדיקות שנערכו ביום 26.6.03, וביום 26.1.04, טענת הנתבעים, בלשונם, היא כי "זוהי הוכחה ניצחת לערמומיותו של הסרטן המדובר והקושי באבחונו. רפואה כידוע אינה מדע מדויק ולעיתים המציאות טופחת על פני הטובים שברופאים חרף טיפול רפואי מסור ונאמן" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

33. הנתבעים טוענים כי כתב התביעה חסר פרטים מהותיים והוא חלקי ומגמתי, ודבר זה עשוי אף לגרום להטעייתו של בית המשפט (סעיף 5 לכתב ההגנה). על פי קו זה, מוסיפים וטוענים הנתבעים כי גם המומחה מטעם התובע, ד"ר אמסטרדם, "נפל אף הוא באותו פח יקוש של תיאור מגמתי וחלקי של העובדות, וממילא מסקנות חוות דעת זו אינן יכולות להוות בסיס להכרעה מכל סוג שהוא של בית המשפט" (סעיף 6 רישא לכתב ההגנה).

בהקשר למומחה האמור, ד"ר אמסטרדם, נטען בכתב ההגנה, כי חוות דעתו חורגת מתחום מומחיותו (סעיף 6 סיפא לכתב ההגנה).

34. טענת הגנה נוספת, שאף היא שגורה ומקובלת בתביעות רשלנות רפואית, היא כי אין קשר סיבתי או אחר בין האירועים והטענות שבכתב התביעה או בחוות דעת המומחה לבין מצבו הרפואי של התובע היום. מצבו של התובע נובע מנסיבות, שבהן, כלשון כתב ההגנה, "קצרה יד הרפואה מלהושיע, חרף טיפול מקצועי ומיומן" (סעיף 7 סיפא לכתב ההגנה).

35. הנתבעים, פרט להכחשות, הציגו את התזה הנגדית הבאה (חלק ב, סעיף 3, על כל סעיפי המשנה שבו, שבכתב ההגנה):

הנגע באפו של התובע הינו גידול שפיר שכיח ביותר, אשר התפתחותו תלויה בחשיפה לשמש. בעיקרון, יש לגידול זה פוט]
]>

Share on FacebookShare on Google+
עם התגית: , , , , , ,
נשלח ב כללי