נפילה בבית חולים- פגיעה בבי"ח- רשלנות רפואית?

א 1116/01 אביקזר פרחיה נ’ אלישע בע"מ, קופת חולים כללית

1


בתי המשפט

א 001116/01
בית משפט השלום חיפה


18/04/2005
תאריך:
כב’ השופט א. אליקים





אביקזר פרחיה




נ ג ד



1. אלישע בע"מ
2. קופת חולים כללית




פסק דין
מבוא
1. 1. התובעת ילידת 1928 נותחה ביום 11.1.94 בבית חולים אלישע. לטענתה ביום 13.1.94 בעת שהובלה למקלחת על כסא גלגלים הופלה ברשלנות מהכסא ונפגעה בברכה. בגין נזקי אותה נפילה הגישה התובעת תביעה ביום 2.1.01.

2. 2. אין מחלוקת כי אין תעוד במסמכים הרפואיים לאותה נפילה ונשאלת השאלה, האם בדתה התובעת את הנפילה מלבה, האם פברקו הנתבעים את הרישומים הרפואיים ולא תעדו את הנזקים שגרמו לתובעת בעת הפלתה מהכסא או אולי מדובר היה בארוע שארע אך הוא היה חסר חשיבות ובלתי מזיק ולכן לא נרשמו פרטים כלשהם לגביו.

3. 3. לאור המחלוקת בין הצדדים הוחלט כי בשלב ראשון יתבררו נסיבות הארוע בלבד, לצורך כך העידו מטעם התביעה התובעת ובתה הגב’ אסתר בוזגלו ומטעם הנתבעים הגב’ רחל אלבה האחות האחראית בתקופה הרלוונטית.

4. 4. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב לרבות סיכומי תגובה מטעם ב"כ התובעת.

מועדי ההליכים הרפואיים על פי המסמכים
5. 5. ביום 11.1.94 נותחה התובעת בבית חולים אלישע, ניתוח בו הוחלפה ברכה הימנית.

6. 6. ביום 13.1.94 טוענת התובעת כי הופלה/נפלה מכסא הגלגלים.

7. 7. ביום 19.1.94 שוחררה התובעת מבית חולים אלישע והועברה לשיקום בבית חולים פלימן, (נ/6).

8. 8. ביום 22.3.94 שוחררה התובעת מבית חולים פלימן (נ/7) והועברה לבית חולים כרמל בשל כאבים בברכה הימנית. שם נותחה ניתוח להוצאת הפיקה, אושפזה עד 3.4.94 מועד בו הוחזרה לבית חולים פלימן לשיקום, (ת/8).

9. 9. ביום 10.5.94 אושפזה שוב התובעת בבית חולים כרמל, נותחה בברכה ושוחררה ביום 20.5.94 (ת/9), מועד בו הועברה לבית חולים פלימן לשיקום שם שהתה עד 30.7.94, (ת/10).

דיון והכרעה
10. 10. אקדים ואומר כי העידו בפניי שלושה עדים, אך רק עדותה של התובעת יכולה לתרום להכרעה בשאלה האם ארע הארוע.

11. 11. בתה של התובעת הגב’ בוזגלו לא היתה עדה לארוע וכל גרסתה הינה מפי השמועה. אמנם לו סיפרה האם לבתה על קיומו של ארוע הנפילה מיד לאחר התרחשותו ייתכן ויש בכך להקנות לו נופך אמינות, אך אם לא ארע הארוע כלל העובדה כי הבת תומכת באמא אינה יכולה להפוך את ה"אין" ל"יש".

12. 12. העדה הגב’ רחל אלבה, אמנם היתה האחות האחראית ביום 13.1.94 אלא שרק כ-8 שנים לאחר אותו יום הפנו את תשומת ליבה לראשונה לטענת התובעת כי היא הופלה באותו יום, הגב’ אלבה לא ידעה על הארוע ובוודאי שלא יכולה היתה לזכור בדיעבד מה התרחש באותו יום שמבחינתה היה יום רגיל לכל דבר. עדותה בענין הנוהלים ברישום מסמכים תאונות ותעודם, הינה עדות תאורטית שלא מתייחסת למקרה המסויים ולכן לא אקבע מימצא על פי עדותה.

13. 13. נותרנו עם עדותה היחידה של התובעת מצד אחד והמסמכים השונים שאין בהם רמז לארוע הנפילה מצד שני.

14. 14. לאחר ניתוח עדות התובעת לא שוכנעתי כי ארוע כזה אכן ארע. אם אניח לרגע וזו הנחה תאורטית בלבד כי צודקת התובעת וכי היא הופלה ברשלנות מכסא הגלגלים בבית חולים אלישע וכי אנשי הצוות בבית חולים אלישע חברו יחדיו להעלים רשלנותם ודאגו שלא לתעד הנפילה במסמכים הרפואים. מסתבר כי הנחה זו מופרכת לחלוטין מעדות התובעת עצמה ומהמסמכים הרפואים החל מיום 19.1.94. כזכור ביום 19.1.94 שוחררה התובעת מבית חולים אלישע, דהיינו החל מיום 19.1.94 שוחררה התובעת "מכבלי הקושרים המפברקים רישומים" והיא הגיעה לידיהם של גורמים אוביקטיבים-רופאים בבית חולים אחר בית חולים פלימן ועל פי עדותה של התובעת בעמ’ 6 "אני אמרתי לרופאים בפלימן על הנפילה. כאשר הגעתי לביה"ח פלימן אני סיפרתי להם". אך עיון בנ/7 מסמכי בית חולים פלימן, מראה כי אין רמז לאותה נפילה באת רישום דבריה של החולה או האבחונים של מחלתה. הייתכן כי רופאים מבית חולים אחר יעלימו אף הם מידע?!.

15. 15. אם לא די בכך, הרי עיון בהליכים הרפואיים שאותה עברה התובעת סמוך לאחר אותו יום 13.1.94 מראה כי לאחר אותה נפילה לכאורה היא אושפזה פעמיים בבית חולים כרמל ו-3 פעמים בבית חולים פלימן, לתצהיר בתה של התובעת צורפו כל המסמכים הרפואיים ואין באף אחד מהם זכר לאירוע הנפילה, למרות שהעידה התובעת "לשאלתך האם סיפרתי על הנפילה גם כשהגעתי לניתוחים המאוחרים אני משיבה שיודעים הכל". בכל 5 האשפוזים המאוחרים לנפילה לא מוזכר מפי התובעת ארוע של נפילה והרי לטענת התובעת מדובר בנפילה מאד משמעותית, עד כדי כך שאותותיה נותרו לכאורה בגופה גם בחלוף 7 שנים מועד הגשת תביעתה. גם בענין זה אבהיר כי מדובר במפגש עם רופאים שונים במועדים שונים כשבכל מקרה לתובעת האינטרס לתאר בדיוק מה ארע לה ומה גרם לבעיותיה ולרופאים הזרים לאותו ארוע אין סיבה להעלים פרטי נפילה באם היתה- נפילה שהתרחשה בבית חולים אחר במועד אחר. יצויין גם באנמנזה הסעודית נ/9 שנרשמה מפי בני משפחתה של התובעת אין אזכור לנפילה כלשהי. די בנתונים אובקיטיבים אלו לסתור לחלוטין את גרסת התובעת ולתמוך בעדות הנתבעים כי לא במקרה לא תועדה נפילה ברישומיהם שכן נפילה כזו לא היתה.

16. 16. משבחרה התובעת להגיש תביעתה בנסיבות אלו, תביעה שמשתמעת ממנה טענה קשה של זיוף מסמכים ואי תעוד אמין של ארועים, חל עליה נטל כבד שהיא לא הרימה אותו גם אם היה מדובר בתביעה רגילה.

17. 17. ב"כ התובעת מנסה לנתח בדקויות לשוניות את האמור במסמכים הרפואים ומנסה למצוא בהם רמז לארוע חריג שארע ביום 13.1.94 גם אם הוא לא אוזכר במפורש. לא מצאתי רמז כזה במסמכים אלא להיפך, המסמך הסיעודי נ/3 מתאר לפרטי פרטים את הטיפול בתובעת בכל יום, תיאור הנראה על פניו אמין ומשכנע. תאור ארועי יום 13.1.94 באותו מסמך לא מצביע על בעיה כלשהי ובכלל זה על נפילת התובעת בדרכה למקלחת, אלא להיפך ביום הנפילה לכאורה מתואר בנ/3 כי התובעת "מרגישה טוב" וכי הורידו אותה מהמיטה, תאור שאינו מתיישב עם עדותה של התובעת. אציין כי בזמן אמת לא היתה כל סיבה מצידו של הצוות המטפל הרושם בדו"ח הסיעודי על כאבים שיש למטופלת או כי היא הורדה לישיבה להעלים מהרישומים ארוע נפילה-במידה והיה כזה. שכן אין מחלוקת כי נכון לאותו מועד לא היתה זו נפילה שמי מהצדדים לרבות התובעת יכלו לסבור כי התובעת תזכר בה רק 7 שנים לאחר מכן.


18. 18. לכך אוסיף כי בניגוד לפסקי הדין אליהם מפנה ב"כ התובעת ואשר מתייחסים להעדר רישום של טיפול מסוים, הרי העדר תיעוד בדבר נפילה אינו מקנה לתובעת זכות דיונית כלשהי. הטענה מצד הנתבעים היא כי לא היתה נפילה (ולא כי היה אירוע שלא נרשם) ובמקרה כזה דווקא העדר איזכור הארוע ברישומים תומך ומחזק עמדת הנתבעים, (ר’ ע"א 5128/90 כהן רבקה נ’ קופ"ח כללית שצורף לסיכומי הנתבעים). לו נפלה התובעת, היא ידעה זאת היטב והיתה לה האפשרות להוכיח זאת גם ללא רישומי המחלקה. להיפך הנני מצפה ממי שהופל בבית החולים- נפילה שגרמה לו נזק כי יתעד לאלתר את מועד הארוע, שעת הארוע, המעורבים באותו ארוע וכי לכל המאוחר לאחר שחרורו מבית החולים ידאג לדרוש כי המזיק ישיב המצב לקדמותו. התובעת לא זכרה מתי בדיוק ארע הארוע, ("זה קרה בבוקר או בצהריים"), מי היה האח שהפיל אותה, מי היו אנשי הצוות שראו וטיפלו בה לאחר מכן, העדר פרטים מהותיים אלו פוגמים בבסיסה של התביעה.

19. 19. במאמר מוסגר אציין כי גם אם ארע ארוע נפילה, תחושתי כי מימד הזמן, מרירות התובעת בשל הניתוחים החוזרים שנאלצה לעבור בברכה והסבל שהיא ובני משפחתה סובלים בעקבות כך, הביאו אותם לחפש פתרון כספי לצרותיה, אך "במקום בו מאיר הפנס" ולא במקום בו נגרמו לה נזקיה. ייתכן וההסבר להגשת התביעה נמצא בלחץ משפחתי מצידם של בני משפחתה של התובעת כדברי בתה "הרעיון להגשת התביעה בבית המשפט היא שלנו. אנחנו חשבנו על כך שהיא כל כך סובלת וזה לא הוגן", אך זאת בלי קשר לארוע שארע ולהיקפו האמיתי.

20. 20. אמנם איני רואה את עדות התובעת כעדות כבושה והנני מאמין על פי ת/2 כי בשנת 96 היא הזכירה כבר את ענין הנפילה בפני בא כוחה ובשנת 97 היא טענה טענה זו בפני מומחה הנתבעת דר’ יורם עוזר המזכיר זאת בחוות דעתו, אך סביר בעיניי כי ב"כ התובעת אבחן נכון כבר בשנת 96 כי אין לתובעת עילת תביעה כלשהי בגין אותה נפילה ולכל היותר היא יכולה היתה לטעון טענת רשלנות רפואית בגין הניתוח מיום 11.1.94 ולכן לא במקרה חודשיים לאחר ת/2 נוסח מכתבו נ/8 בנוסח בו הוא נוסח דהיינו הוא השמיט ובצדק מטענות התובעת את טענת הנפילה, טענה שלא היה מקום להזכירה כלל כלפי הנתבעים. רק בדיעבד שהבינה התובעת כי לא עומדת לה עילת הרשלנות בחרו היא ומשפחתה להזכר בארוע נפילה- שהיה או לא היה אך שקיומו לא הוכח בפניי.

21. 21. בטרם סיום אציין כי התובעת בעדותה ניסתה להעצים הארוע מצד אחד עד כדי תאור כגון "נכון שירד לי המון דם מהרגל. אני ראיתי את הדם זורם כמו ברז... הילדים שלי שמעו ניתוח ושמעו לאחר מכן שנפלתי אז הם באו וראו אותי שהפנים כחולות", תאור הפנים הכחולות לא הגדיל אמינותה של התובעת וקשה לי להאמין כי לארוע כה משמעותי לא יהיה ביטוי במסמכים הרפואים ובתפקוד התובעת. תמוה בעיניי מדוע המתינה התובעת 7 שנים עד להגשת תביעתה. באם נגרם לה נזק כה חמור הייתי מצפה ממנה לפנות במכתב דרישה למעוולים או למבטחיהם סמוך לאחר האירוע וכזכור מכתב ובו מועלית טענת הנפילה מעולם לא נשלח ובוודאי לא הייתי מצפה מאשה בגילה של התובעת לממן הוצאותיה מכיסה במשך 7 שנים כשנמצא בהישג יד גורם שלטענתה צריך לשאת בנזק.

סיכום
22. 22. דין התביעה להדחות, לא שוכנעתי כי על סמך עדות יחידה של התובעת המנוגדת לכל הרישומים בתיקים הרפואים ניתן לקבוע כי היתה נפילה שאפילו התובעת לא דאגה להזכירה בפני המזיק לכאורה במשך 7 שנים עד ליום הגשת תביעתה.

23. 23. בשל הדרך הדיונית שהביאה לחסכון בזמן שיפוטי ובהוצאות אחייב את התובעת בתשלום שכ"ט והוצאות לצד שכנגד בסכום מופחת. התובעת תשלם לנתבעים יחדיו באמצעות בא כוחם שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ט’ בניסן, תשס"ה (18 באפריל 2005)
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

_________________
אליקים אברהם, שופט




א 1116/01 אביקזר פרחיה נ’ אלישע בע"מ, קופת חולים כללית